תוספות רי"ד/שבת/ה/ב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחילת הדף
שולי הגליון
תוספות רי"ד 
שבת ה ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי פי' אי קשיא א"כ כשמעביר ד"א ברהה פסקה בין תחלת ד' לסוף ד'[1], תשובה לא אמר בן עזאי הכי אלא היכא דאיכא חילוק רשויות אבל בד"א דרה"ר דליכא חילוק רשות ביניהן לא אמר. וכן ר"ע נמי דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא לא אמר אלא מרשות לרשות אבל ברשות אחת כגון זורק ד"א ברשה"ר לא אמר[2]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ וכה"ק בתוד"ה בשלמא ובש"ר.
- ↑ וכ"כ הרמב"ן ד"ה הא דקסבר, ורשב"א לעיל ד: ד"ה אבל, בשם יש מי שפירש, וכ"כ הריטב"א ד"ה ת"ר, ובמיוחס לר"ן ד"ה מהלך, ובמאירי ד"ה צריך, בסו"ד, ובמהרי"א שם ד"ה והא דכתבו, הא', בסו"ד, וכ"ה בשבת של מי שם בתוד"ה בשלמא, בבא"ד והש"ס, בד' התוס' שם. ועי' קה"י סי' ו' אות ד', מה שביאר דענין קכש"ה אינו דנחשב קלוט ועומד באותו קרקע שתחתיו, אלא שנחשב קלוט ועומד באותו רשות בכלל, ועייש"ע עוד ביאור לזה, ויעו"ש מה שהבי' סיוע לזה מלש' הרמב"ן לעיל ד. סוד"ה למימרא, וע"ע לש' הרמב"ן בסוגיין "וקלטוהו מחיצות", וע"ע רע"א בתוד"ה בשלמא. וע"ע שו"ת אבנ"ז או"ח סי' ר"מ אות מ"א, דמש' שהק' דלא כד' הקה"י. וע"ע חזו"א או"ח סי' ס"ב סוף אות ו', [מה שמבו' שם עיקר יסוד הקה"י]. וע"ע שו"ת שו"מ מהדו"ג, ח"ג סי' ע"ט, שביאר כעי"ז, דכל חפץ יש לו משפט אותו רשות שמונח, משא"כ בהוצאה מרל"ר שנתהווה ענין חדש בחפץ.
ובתוד"ה בשלמא, הבי' בשם ירו' דלב"ע מעביר משכח"ל רק בקופץ, וכ"ה הריטב"א ור"ן שם, אמנם עי' רמב"ן ורשב"א שם דלא נמצא בירו'. עוד תי' התוס' שם דארבע אמות ברשות הרבים דחייב גמרא גמירי לה, וכ"כ הרמב"ן ןרשב"א שם, דזורק ומעביר ד"א ברה"ר נלמד מהלמ"מ כמבו' לק' צ"ו: וע"כ ל"א בזה קכש"ה, וכ"ב הפנ"י בתוס' לעיל ג: ד"ה דאמרי', בבא"ד דהא, בד' התוס' שם, דלעולם אמרי' להקל, והלכתא גמירי לה. ועי' בס' דברי מאיר שם בתוד"ה דאמרי', בבא"ד לא, שהק' לתי' הנ"ל, דא"כ תיקשי לר"ע דס"ל קלוטה, דנילף מהלכה דל"א קלוטה, ובאמת יל"ע אי תלי' אי דנין אפשר משאי אפשר, ור"ע לשיטתו במנחות פ"ב. דאין דנין, וכן אי למדין כלל מהלמ"מ, ועיי"ש בזה. וע"ע תוס' כתובות ל"א: ד"ה מהלך, ורשב"א לק' ו. ד"ה וטעמיה. ועי' חת"ס לק' ה: בתוד"ה בשלמא.
והנה בעיקר הקו' כמו"כ ילה"ק למאן דס"ל קכש"ה איך משכח"ל מעביר ד"א ברה"ר, וכה"ק הראשונים הנ"ל, ובתו"י ג: אות א' כ' דל"א קכש"ה רק לחיוב ולא לפטור, וכ"כ בגור אריה ג: ד"ה אבל, ומגן דוד בתוד"ה בשלמא, בתי' הב', בד' הירושלמי, עיי"ש, וכ"כ בבית ישראל בסוגיין וביפה עינים לק' צ"ח. בד' רש"י לק' שם ד"ה פחות. וע"ע עץ הדעת טוב ד"ה ודלמא. ולהצד דאמרי' קלוטה רק ברה"י, א"כ שוב י"ל דאמרי' קלוטה להקל, וע"ע רשב"א משה"ק על התו"י.
והנה עיקר ד' התו"י באו לדחות ד' התוס' ג: ד"ה דאמרי' בשם ר"י, דר"ע ס"ל דל"א קכש"ה דאל"ה הוי כזורק מרה"י למקום פטור וכו', עיי"ש. ובדברות משה סוף הע' י"ט כ' לבאר פלוגתת ר"י והתו"י, דהתוס' ס"ל כהבעה"מ לק' צ"ו: ד"ה אלא, דד"א חשיבי כרשותו וכשמוציא חוצה להן, הוי כמוציא מרה"י לרה"ר, והתו"י ס"ל דד"א אינו ענין רה"י, אלא שיעור לחייב בטלטול ברה"ר, ועייש"ע תוספת ביאור בזה. ובעיקר טענת התו"י ממעביר ד"א ברה"ר, עי' חי' רע"א שם בתוד"ה אבל, לדחות דהתוס' שם ס"ל דרק במקום חיוב וכמעביר ד"א ל"א קלוטה לפטור, אבל במקום פטור אמרי' קלוטה לפטור, ומשו"ה בעבר דרך למעלה מי' אמרי' קלוטה לפטור, ולכן כ' דע"כ ר"ע לא ס"ל קלוטה מדמחייב בזורק מרה"י לרה"י דרך למעלה מי', ועי' שו"ת אבנ"ז או"ח סי' ר"מ אות י"ז, להוכיח מתוס' ב"ק ע: ד"ה כמאן, דגם בזרק במקום פטור ל"א קלוטה לפטור, עיי"ש היטב, ודלא כהרע"א, אמנם עיי"ש באבנ"ז בסי' רמ"א שכ"כ בד' רבינו לק' צ"ח. בד"ה והא בביאו"ד רה"ג.
עוד מצינו דחיות לטענת התו"י, דעי' מרכה"מ שבת פי"ג הכ"ג, דל"א קכש"ה רק כשרוצה שתנוח באותו מקום, ועיי"ש עוד מו"מ בזה, ואי כו"ע ס"ל הכי. וע"ע חת"ס ד. ד"ה אבל, ואבנ"ז או"ח סי' רמ"ג.
ובחי' הר"מ קזיס ר"פ הזורק, כ' ישוב אחר לטענת התו"י, דל"א קלוטה לענין שיחשב החפץ נח בכל מקום שעובר עליו, אלא שכל שעה שיעור ההוצאה, אי"צ שינוח החפץ באותו הרשות האחר, אלא סגי שעבר באויר שם.
עוד כ' המרכה"מ שם בסוגריים באופ"א, דל"א מהלך וקכש"ה, במעביר וזורק ד', משום דלא נתכוין להניח בתוך ד', אלא חוץ לד', ול"א שיחשב כאילו הוא עומד היפך מחשבתו.
והנה עי' חלקת בנימין ג: בתוד"ה דאמרי', דנ"מ בין סברת התו"י לסברת הרשב"א, לענין זרק מרה"י לרה"ר דרך כרמלית או מקום פטור, דלהתו"י חייב דלהחמיר אמרי' קלוטה, ולהרשב"א פטור, כיון שהוא ברשות אחרת, וכן נ"מ בזרק ד"א ברה"ר וקלטו אחר חוץ לד"א.
עוד מצינו דרכים נוספות בביאור הא דלב"ע חייב מעביר ד"א ברה"ר אף דמהלך כעומד, דהנה הראב"ד [הו' ברשב"א כתובות ל"א: ד"ה אלא], כ' דל"א מהלך כעומד רק ברה"י או מקום פטור, אבל במעביר ברה"ר לא, דלא עדיף מעומד לכתף באמצע ד"א שחייב, ועי' אבן שלמה ד"ה ת"ר, משה"ק מכתובות שם. עוד מצינו ישוב באופ"א (לענין קכש"ה) בחי' הר"מ קזיס ר"פ הזורק, דל"א קלוטה לענין שיחשב החפץ נח בכל מקום שעובר עליו, אלא שכל שעה שיעור ההוצאה, אי"צ שינוח החפץ באותו הרשות האחר, אלא סגי שעבר באויר שם, ובמרכה"מ שבת פי"ג הכ"א בסוגריים, כ' דל"א מהלך וקכש"ה, במעביר וזורק ד', משום דלא נתכוין להניח בתוך ד', אלא חוץ לד', ול"א שיחשב כאילו הוא עומד היפך מחשבתו. ובעץ הדעת טוב בתוד"ה בשלמא, כ' לחדש דברה"ר ס"ל לב"ע דל"א מהלך כעומד, עיי"ש היטב.