פני יהושע/שבת/ה/ב

פני יהושע שבת ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא אלא אמר רבא כגון שקלט מע"ג גומ' כו'. ונראה דעיקר הרבותא במים שקלט ממה שע"ג הגומא דאי מתוך הגומא פשיטא דהיינו הנחתן דמאי שנא גומא ומ"ש כלי אבל בע"ג הגומא שצפין קצת על הקרקע איצטריך לאשמועינן דאפ"ה היינו הנחתן דא"א לצמצם ולפ"ז יש ליישב הא דנקיט רבי יוחנן במילתיה לעיל הכניס ידו לחצר חבירו וקיבל מי גשמים משום דבחצר דידיה ליכא רבותא כולי האי כיון דניחא ליה באותן המים שצפין על הגומא א"כ הא אחשבינהו והו"ל עקירה מעליא משא"כ בחצר חבירו דאפשר דלא ניחא ליה לחבירו שיציפו המים על הגומא וסד"א דלאו היינו הנחתן כיון דליכא למימר הא אחשבינהו וקמ"ל דאפ"ה חייב כן נ"ל ודו"ק:

שם אמר רבי אבין אמר ר"א אמר ר"י היה טעון וכו' אינו חייב עד שיעמוד ופירש"י עד שיעמוד ואח"כ יעקור כו'. ולכאורה אע"ג דפרש"י מוכרח מלשון הגמרא דדייק עליה מטעמא דשלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך אלמא דעיקר מלתא דר"י לענין עקירה איירי וכדדייק נמי לישנא דהיה טעון מדלא קאמר נטל אוכלין ומשקין ונכנס ויוצא כו' אע"כ כפרש"י דעקירה ראשונה לאו עקירה מקרי ומש"ה הוכרח נמי לפרש כאן דהאי עד שיעמוד היינו ע"כ שיעמוד ויחזור ויעקור גופו:

אלא דאפ"ה צריך לפרש ג"כ דאינו חייב עד שיעמוד ויעקור ויחזור ויעמוד או שיניח הנחה גמורה וכ"כ בעל לחם משנה על הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות שבת ע"ש אלא דאכתי קשיא לי בגווה דא"כ מאי קאמר בסמוך מאי קמ"ל דלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך דמשמע דליכא רבותא אחריתא אלא הא ותיפוק ליה דשמעינן נמי מהך מימרא דרבי יוחנן ממילא דמהלך לאו כעומד דמי דאי כעומד דמי הוי מחייב אף כשלא עמד. ועוד דלפ"ז לא הוי מקשה שפיר האמר ר"י חדא זימנא דאכתי מאידך דר"י לא שמעינן שפיר דמהלך לאו כעומד דמי משא"כ מההיא מימרא דהכא דקאמר אע"פ שנכנס ויוצא כל היום משמע שפיר דאיירי במהלך ואפ"ה צריך שיעמוד. ולכאורה היה נ"ל מזה לסייע לשיטת הרי"ף ז"ל שהביא הרא"ש לקמן בדף הסמוך דמשמע מלשון הרי"ף דרבי יוחנן ס"ל כבן עזאי דמהלך כעומד דמי מדאמר ר"י מודה בן עזאי בזורק ואפ"ה לא תיקשה מהנך מימרי דר"י בשמעתין דאפשר דבן עזאי גופא לא קאמר מהלך כעומד דמי אלא לענין הנחה משא"כ לענין עקירה לעולם בעינן עקירה גמורה וכמו שכתבתי לעיל בשם תוספת ישנים לענין עקירת גופו כעקירת חפץ דבהנחה פשיטא לן טובא וכדמפליג הש"ס נמי אליבא דר"ע לענין קלוטה בין עקירה להנחה וכתבו התוספת משום דקרא דאל יצא איש ממקומו אעקירה קאי וא"כ ה"נ דכוותיה דלענין עקירה לא אמרינן מהלך כעומד דמי דממקומו משמע ממקום קביעתו ולא דרך הלוכו משא"כ לענין הנחה בכל דהו מיקרי הנחה:

נמצא דלפ"ז אתי שפיר טובא הא דפשיטא ליה להש"ס דעיקר טעמא דרבי יוחנן משום שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך הא אם היה עקיר' לשם כך הוי חייב אע"ג שלא עמד דאפ"ה הוי הנחה דמהלך כעומד דמי לענין הנחה כך היה נ"ל לכאורה אמנם מה שיש לדקדק על זה יבואר עוד בסמוך:

בגמ' ת"ר המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב בן עזאי פוטר. לכאורה יש לדקדק אמאי לא נקיט לפלוגתייהו איפכא במוציא מחנות לסטיו דרך פלטיא דרבנן פטרי דמהלך לאו כעומד דמי ובן עזאי מחייב והכי הוי שפיר טפי למיתני כח דהתירא אליבא דרבנן לשיטת רוב הפוסקים שפסקו כחכמים אלא דאיכא למימר דאיפכא לא פסיקא ליה כיון דסתם רה"ר הוי רחב ט"ז אמה למאי דקי"ל צידי רה"ר לאו כרה"ר דמי וא"כ אפילו לרבנן איכא למימר דחייב משום דמעביר ד"א ברה"ר דאע"ג דלא אשכחן כה"ג במשכן רה"ר איכא למימר דחייב משום דמעביר ד"א ברה"ר גופא לא הוי במשכן אלא הילכתא גמירי לה וכיון דהלכתא היא אפשר דבכל ענין מחייב לא שנא מהלך ל"ש עומד:

ועוד דאף את"ל דבכה"ג נמי סברי רבנן דמהלך לאו כעומד דמי כדמשמע לכאורה מהא דקיי"ל בכל דוכתי דמותר להעביר פחות פחות מד"א וכדמשמע נמי ממימרא דרבה לעיל בסמוך דמחלק בין עומד לפוש או לכתף אלא דאפ"ה לא מצי למתני איפכא דנהי דרבנן פטרי משום דמהלך לאו כעומד דמי אפ"ה סד"א דבמוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו נמי פטרי רבנן משום דלא אשכחן כה"ג דחייב כדשקיל וטרי בסמוך משא"כ השתא דנקיט פלוגתייהו בכה"ג ממילא שמעינן תרתי דשייך נמי פלוגתייהו איפכא. ועי"ל דהא דאמרינן בכל דוכתי כח דהיתירא עדיף היינו היכא דמותר לכתחלה. משא"כ הכא דלא פליגי בן עזאי וחכמים אלא לענין חיוב חטאת דלכ"ע מיהא אסור לכתחלה ככל פטורי דשבת דפטור אבל אסור. א"כ הוי רבותא טפי דרבנן מחייבי חטאת ולא אמרינן דמייתי חולין בעזרה כנ"ל:

שם בשלמא ב"ע קסבר כו' אלא רבנן נהי דקסברי כו' היכא אשכחן כה"ג דחייב. ופרש"י דעיקר הקושיא כיון דמפסקא רשותא אחריתא מנ"ל דחייב דלמא לא חייב רחמנא אלא במוציא להדיא מרה"ר לרה"י. ומשמע מלשונו דאפילו בזורק ומושיט נמי קשיא ליה כה"ג וכמבואר להדיא משיטת התוס' שהוצרכו לידחק בשקלא וטריא דשמעתין אליבא דבן עזאי ומה שיש לדקדק על שיטה זו יבואר מאליו:

אמנם לולי פירושם בזה היה נ"ל דהשתא נמי אסיק הש"ס אדעתא הא דמודה בעל הבית בזורק ואפ"ה לא שייך כלל להקשות היכא אשכחן כה"ג דחייב דמהיכי תיתי לפטור דאין שום סברא לומר דבשביל שהפסיקו רשות אחר יפטור דסוף סוף איתעביד מחשבתו שהוציא החפץ מרה"י לרה"ר ועוד דהא נמי לא פסיקא דלא הוי במשכן ואדרבא לכאורה משמע דעיקר הוצאה דמשכן הוי בכה"ג דהא אמרינן להדיא בר"פ הזורק משה היכא הוי יתיב במחנה לויה וא"ל לא תפיקו מרה"י דידכו לרה"ר דידי. א"כ משמע דמחנה ישראל לא הוי רה"ר ואין סברא ג"כ לומר שכל המחנה כאחד היה רה"י גמור דמהיכי תיתי דמסתמא הי' ריוח בין אהל לאהל כדאמרינן בפרק חזקת שאין פתחי אהליהם מכוונין זה כנגד זה אלמא שהיה ריוח בין הדבקים כמו מבואות וא"כ הו"ל לגמרי מוציא מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור או כרמלית מכל זה נראה דעיקר סברת המקשה דמקשה בפשיטות היינו דוקא למאי דאסיק אדעתיה דפלוגתא דב"ע ורבנן היינו דוקא כשהפסיק בהילוך דמש"ה פוטר ב"ע ואהא קשיא ליה שפיר א"כ מ"ט דרבנן דנהי דס"ל לרבנן דמהלך לא הוי כמו עומד ממש לענין הפסק אפ"ה ודאי מיהא דמהלך הוי מעשה הפסק וכי היכי דעומד גופא לא קים לן דפטור אלא מסברא כדתנן להדיא במשנה פרק המצניע דף צ"א ע"ב גבי אסקופה דהיכא דנח בכרמלית פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת ומהתם יליף נמי לעומד דשייך נמי לומר כה"ג דלא עשה מלאכתו בבת אחת וכמו שאבאר שם במקומו בעזה"י וא"כ מקשה שפיר דבמהלך נמי שייך לפטרו מה"ט גופא דלא עשה מלאכתו בב"א כדפרישית דפשיטא ליה טובא דהילוך הוי מעשה הפסק משא"כ בזורק ומושיט פשיטא ליה דחייב שהרי עשה מלאכתו בב"א והא"ש דלפי מה דהוה פשיטא ליה להמקשה הך סברא דיש לפטרו בכה"ג ממילא הוי ס"ד דאית לן למימר דמסתמא לא הוי כן בהוצאה דמשכן אלא דכל המחנה כאחד הוי רה"י גמור שלא היו שם מבואות אלא סתומים ומוקפים מכל צד כמו היקף שיירא וכיוצא בו וכמו שיבואר בר"פ הזורק אי"ה כן נ"ל נכון לולי דרש"י ותוספת לא כתבו כן ועיין בסמוך ויותר נ"ל דהא דמקשה מעיקרא היכא אשכחן כה"ג דחייב היינו משום דאיכא למימר דבמשכן היו המבואות עצמן מפולשין לרה"ר ורוחב שש עשרה אמה והא דאמרינן בפרק הזורק משה היכא הוה יתיב במחנה לויה היינו משום דאותן המבואות לא היו בוקעין בהם ס' רבוא או שלא היו מפולשין משער לשער משו"ה הוצרך לומר דמ"מ מחנה לויה גופא רה"ר הוא ומילתא דפסיקא קאמר אפילו את"ל דהמחנה ישראל לא הוי רה"ר גמור מחנה לויה מיהא רה"ר גמור הוא כן נראה לי נכון:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.