רשב"א/שבת/ה/ב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחילת הדף
שולי הגליון
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו וכו'. אוקמה אביי בפרק בתרא דעירובין (צח.) באסקופא כרמלית ורשות הרבים עוברת לפניה, וכיון דאגדו בידו אפילו שבות נמי ליכא. ולאו דוקא ספר אלא הוא הדין לשאר כל הדברים[1], וספר לרבותא נקטיה משום סיפא דאפילו היה קורא בראש הגג ונתגלגל למטה מעשרה אינו גוללו אלא הופכו על הכתב[2].
הא דבעי רבא אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים אי אזלינן בתר כלי או בתר אגוז. איכא למידק ומאי שנא מהא דאמרינן בפרק קמא דמציעא (ט:) גבי דגים שקפצו בספינה ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטו לה[3]. ויש לומר דהתם גבי קנין כל חצר שאין היא עצמה מהלכת קונה אף על פי שאחרים מוליכין אותה כספינה וכקלתה הקשורה בה, אבל גבי שבת בעינן שיטול החפץ ממקום נח[4], להכי מספקא לן דילמא אף כשהכלי צף במים ואגוז בתוכו בעינן שיהא האגוז מונח במקום שאינו מתנענע אפילו מצד תנועת אחרים[5].
הא דאמרינן: בשלמא בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי. קשיא לן דלא הוה ליה למימר אלא בשלמא בן עזאי לא אשכחן כי האי גונא דחייב אלא רבנן היכי אשכחן[6] כי האי גונא דחייב, ומי הצריכו לומר דטעמא דבן עזאי משום דקסבר מהלך כעומד דמי[7]. ויש לומר דגמרא גמירי לה דטעמא דבן עזאי משום דמהלך כעומד דמי[8]. אי נמי יש לומר דאמסקנא[9] סמיך דאשכחן כי הא דחייב, וטעמיה דבן עזאי על כרחין משום מהלך כעומד דמי, אלא אורחא דתלמודא לברר דבריו דרך קושיא ותירוץ[10].
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ וכ"מ בתוד"ה היה, אמנם המ"מ שבת פט"ו הכ"א בשם רבינו, דדוקא בכתבי הקודש התירו בכרמלית כשאגדו בידו, ולא שאר דברים, וכבר הק' כן בקהלת יעקב (אלבעלי) שבת פט"ו הכ"א, ובשבת של מי בתוס' שם, ועי' נתיב חיים או"ח סי' שנ"ב על מג"א סק"ד ד"ה דאל"ב, דמש"כ המ"מ וכ"כ הרשב"א, לא קאי אדי"ז עיי"ש, ועי' מחזיק ברכה או"ח שם סק"ג, דדבריו אין להם שחר, ועי' יד אהרן או"ח שם בהגהות ב"י, בשם רשב"א בעירובין שם ד"ה אלא, דבתחיל"ד כ' דה"ה בשאר דברים דלא גזרי', ואח"כ כ' דראה למחברים דבשאר דברים אסור, וביאר משום גזירה יפול לגמרי לרה"ר, ורק בכתבי הקודש התירו, אך עי' שבת של מי בתוס', דברשב"א מש' דאדרבה חולק על המחברים, ועוד שכאן לא הביא כלל שיטתם, ויעו"ש לבאר דהמ"מ כ' דדעת הרמב"ם שם דדוקא ספר, וע"ז כ' דכ"כ הרשב"א כלו' בדעת הרמב"ם, וזהו המחברים שהביא הרשב"א, ועי' הליכות אלי כלל ר"ו, דמחברים היינו הרמב"ם, וע"ע מיוחס לר"ן ד"ה הופכו, דמש"כ רבינו וה"ה לשאר דברים, היינו כגון רצועות וכיו"ב. ובעיקר ד' המ"מ, עי' ב"י או"ח סי' שנ"ב סוס"א שהק' דהא בכרמלית לא עבדי' גזירה לגזירה [לרבא], עי' נהר שלום שם סוסק"ב, ליישב דכיון שיכול לבוא לידי חיוב חטאת, חשיב הכל כגזירה אחת, דאם נתיר לו באגדו בידו, פעמים יפול לרה"ר ויכניס לתוך ביתו, וכן תי' בישועות יעקב או"ח סי' שנ"ב סק"א, ובקה"י הנ"ל תי' כעי"ז, דהכל גזירה אחת, דבתחילה גזרו שכשנח ברה"ר אסור לגוללו לכרמלית, ואם ינוח ברה"ר חוץ לד"א יש לחוש שמא יעבירנו ד"א ברה"ר, ומשו"ה אפי' תוך ד"א אסור, ודוקא בשאר כלים, ולא בכתבי הקודש, וכעי"ז במעשה רוקח שם. אך עי' תוספת שבת סי' שנ"ב סק"ג, להק' דאפי' לאביי לק' י"א: דעבדי' בכרמלית גזירה לגזירה, מודה באגדו בידו ובכרמלית שיכול להחזיר דקיל טפי, כמבו' בתוס' בעירובין צ"ח. ד"ה אלא, וא"כ כ"ש לרבא וכו', וע"ע שו"ע הרב או"ח סי' שנ"ב ס"ב. ובשבת של מי תי' דהרשב"א קאי בשי' אביי לק' י"א: דעבדי' בהוצאה גזירה לגזירה, ורק בספר הותר, ועייש"ע ביאור בזה, [והמ"מ בשם הרשב"א פליג אתוס' בעירובין צ"ח. ד"ה אלא, דאביי מודה כאגדו בידו דמותר]. וע"ע אשי ישראל וחי' מהרא"ל בתוד"ה היה. ובעיקר הענין עייש"ע ברמ"א שהוסיף דגם אם נפלו לכרמלית, אסור להחזיר בשאר דברים אפי' כשאגדו בידו, ועי' משנ"ב שם סק"י, דהטעם לזה דגזרי' שמא יפול לגמרי על הארץ ויביאנו אצלו, ועי' שעה"צ שם סק"ה, דיש אחרונים שהקילו בזה, והוכיחו דהמ"מ לא מיירי בנפל לכרמלית. ועי' ישועות יעקב או"ח סי' שנ"ב סק"א, באורך. והנה ע"ע דברי ירמיהו שבת פט"ו הכ"א, [נדפס במפרשי היד החזקה], לדון בזה מירושלמי עירובין פ"י ה"ג, דאי' שם: ר"י אומר בשם ריו"ח לא סוף דבר ספר אלא אפי' פסוקיא, [כלו' לאו דוקא ספר שלם אלא אפי' פסוקים, קרבן העדה שם], אמנם במרכה"מ שם פי' ד'פסוקיא', היינו חגורה וכדלק' קי"ג. ולפי"ז מותר שאר דברים.
- ↑ והו"ד רבינו במיוחס לר"ן ד"ה הופכו, ובתוד"ה היה, הק' אמאי נקט ספר, ותי' דנקט ספר לאשמעינן אפילו ספר אם אין אגודו בידו אסור לאפוקי מרבי שמעון דאמר התם כל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקודש, וכ"כ התורא"ש ד"ה היה, עיי"ש היטב. וע"ע ריטב"א ד"ה היה.
- ↑ עי' שפ"א ד"ה בגומא, דמדהק' מספינה אף שהתם אי"צ הנחה ע"ג קרקע, מבו' דאפי' באגוז ע"ג מים שאינם עמוקים ג"ט והוו כלבוד לקרקע אי"ז כמונח, דבתוך ג' נמי בעי' הנחה ע"ג משהו, ועייש"ע לדון בזה אי די"ז תלי' בפלוגתא דאמוראי. וע"ע אגודות אזוב מדברי ד"ה מהו, ובשו"ת נפש חיה [ואקס] או"ח סי' כ'. ובעיקר הענין, כה"ק בתוס' ובתורא"ש ד"ה אגוז, והרמב"ן ד"ה או, ריטב"א ד"ה בתר, ר"ן ד"ה או, וע"ע תוס' ב"מ ט: ד"ה ספינה. והנה עי' שבת של מי שביאר דכוונתם להק' דנפשוט מספינה דהכלי נחשב כמונח ע"ג מים, [ואין כוונתם להק' אמה דפשיט"ל לרבא דאגוז במים ל"ח מונח, דהתם מיירי בדגים שקפצו לספינה אבל בדגים על הים ודאי דל"ח מונח], וכ"כ בנפש חיה שם, וכ"מ בד' רבינו הכא ובר"ן שם, וכ"מ בתוס' ב"מ ט: ד"ה ספינה, וכ"מ ברמב"ן וריטב"א שם. וכן עי' במיוחס לר"ן ד"ה בתר, ובריטב"א [מיוחסים] ב"מ ט: ד"ה והא, ובגור אריה ד"ה אגוז. אמנם המהרי"ט ד"ה אגוז פי' דכוונתם להק' אפשיטות רבא דאגוז במים ל"ח מונח, והק' ע"ז דחלוק כלים שעל הים מכלים שנחו בתוך הספינה שהיא על הים, וכנ"ל, [אמנם לפימש"כ בשבת של מי א"ש, ועי' נפש חיה שם, שבתחיל"ד ר"ל כהמהרי"ט והק' ע"ז, ופי' כמש"כ בשבת של מי]. וע"ע זרעו של אברהם, והנה בנפש חיה הק' לדרך זו, דלא דמי אגוז ע"ג מים דאין הנידון משום דהמים מהלכין אלא אם צריך הנחה ע"ג דבר גוש, משא"כ בספינה אי"צ שם הנחה דאף באויר קונה, אלא הנידון שם משום דהמים מהלכין, ועכצ"ל דהתוס' והראשונים הק' על אגוז בכלי הצף במים. ובשו"ת ארץ צבי [פרומר] ח"ב עמ"ס שבת אות י"ב, כ' ליישב קו' זו באופ"א, דכשדנין על כלל המים נחשב הנחה, ומשו"ה מים ע"ג מים היינו הנחתן, אך כלפי האגוז שפיר י"ל דהמים לא נחים, ומשו"ה דימו התוס' והראשונים ספינה למים. ועי' עוד מקור הלכה סי' כ"ח בהגהה.
- ↑ וכ"ת הרמב"ן שם והמאירי ד"ה כלי, ובמיוחס לר"ן ד"ה בתר, ובריטב"א [מיוחסים] ב"מ שם, ובגור אריה שם, וכ"ה בנפש חיה שם. ועי' שפ"א בתוס', שתמה אמאי לא תי' התוס' שם כן. ובריטב"א ד"ה בתר, כ' ליישב באופ"א, דלא ילפי' הנחת כלי ע"ג מים לגבי שבת לדיני זכיה דסגי בהנחה כל דהו, ולא ממעטי' רק חצר המהלכת לגמרי שזזה מעצמה, ויל"ע בדבריו, וע"ע בגהש"ס ודו"ק. ובתוס' ר"פ ב"מ ט: ד"ה ספינה, תי' באופ"א, דלגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה כבמשכן, ומשו"ה בעי' הנחה חשובה, אבל בספינה אי"צ רק שיהא כמו יד, וסגי לזה בספינה נחה. עוד מצינו ישוב בזה, בראב"ד הו' בשיטמ"ק ב"מ ט: ד"ה וז"ל הראב"ד, שתי' דלגבי חצר מהלכת סגי בכל שהחצר אינה הולכת מעצמה, משא"כ בשבת דבעי' הנחה ממש, דאילו עומדים באויר פטור, ומים כאויר, ולא משום שנדים, אלא שמים כאויר, וכדחזי' בבעיא דרבא, אי בתר אגוז אזלי' והא נייח, היינו שאין עומד באויר, או בתר כלי וכלי במים שהם כאויר. ובערוה"ש או"ח סי' שמ"ז ס"ה וס"ו, יישב דודאי ספינה חשיב הנחה, שכן דרך בנ"א שהספינה על המים, ובעיא דרבא בכלי שאין דרכה להיות על המים, וכ"ת במקור הלכה סי' כ"ח בתוס'. ובנפש חיה שם בסופו כ' באופ"א, דלגבי אגוז בכלי י"ל דל"ח הנחה, למ"ד לק' צ"א: אגד כלי שמי' אגד, משא"כ בספינה שאין אגודה בים, ועי' עוד בישוב הקושיא, בראב"ן ב"מ שם, [קצ"ז-א'].
ובתוס' ותורא"ש שם תי' דלענין קנין שאני דילפי' מידו דל"ח חצר מהלכת, דיד נמי איהו דקא מסגי תותא וקא ממטי לה עיי"ש היטב וכן במה שביארו הכא מספקא לן דילמא חשיבא הנחה דשמא כך הוא רגילות להצניע חפציו. וע"ע מה שצויין בתורא"ש שם. - ↑ עי' שפ"א ד"ה אגוז, שחקר אי ספק הגמ' בעוקר הכלי עם האגוז או מניחה עם האגוז במים, או שהספק הוא בעקר האגוז לבד, ויעו"ש שהביא מהרמב"ם שבת פי"ג ה"ד, דמש' שהספק בעקר הפירות לבד, [אך יעו"ש דמ"מ גם בעוקר הכלי עם האגוז נר' שיש להסתפק, ויעו"ש דכ"פ הראב"ן סי' של"ח]. וכ"מ במאירי ד"ה כלי, לפרש הספק בעקר האגוז לבד. וכ"מ בר"ח ד"ה בעי, וכדמש' מרבינו הכא.
- ↑ וכה"ק בתוד"ה בשלמא וריטב"א ד"ה אלא, ועי' בחת"ס מה שיישב עפ"י רמב"ן, וכן במהרי"ט ד"ה והא דכתבו הא', בסו"ד.
- ↑ ובתוס' שם תי' דה"ג בשלמא לב"ע אפי' משכחת כה"ג במשכן פטור דמהלך כעומד דמי אלא לרבנן תקשה וכו', וכ"כ הריטב"א שם בתי' הב', ובתי' הא' כ' דע"כ אין הטעם משום דל"ה במשכן, דהא ב"ע מודה בזורק, אמנם עיי"ש לדחות זה וכן בתוס' שם.
- ↑ ובזה מיושב משה"ק היד מרדכי ד"ה ת"ר, אמאי ל"א דטעמי' משום דקכש"ה. וע"ע יין מישרים, להעיר דאי הטעם משום קכש"ה תיקשי מזורק ומושיט דרך סטיו, והיד מרדכי שם תי' עפ"י תו"י לעיל ד: אות א' דל"א קכש"ה להקל.
- ↑ לק' ו.
- ↑ ובגור אריה ד"ה בשלמא, תי' באופ"א, דהגמ' ס' דאין לומר דת"ק וב"ע פליגי אי נקרא מוציא מרל"ר היכא שיש מקום פטור ביניהם, די"ל דפליגי בסברא ולא ברשויות. ובחי' מהרא"ל תי' באופ"א, דאף אי פטור משום דל"ה במשכן, מ"מ הטעם משום דמהלך כעומד, דאי רק משום דלא מצינו במשכן, א"כ יפטר לב"ע גם בהוציא מרה"י לכרמלית ומשם לרה"ר והעביר ד"א ברה"ר, כיון דהיה הפסק בין עקירה להנחה במקום פטור, וכן יפטר מטעם דלא מצינו במשכן בחזר והכניס מפלטיא לחנות שלא דרך סטיו, ועייש"ע ביאור בזה, עוד תי' המהרא"ל שם באופ"א, דאי פטור משום דל"ה במשכן והיינו משום דיש הפסק בין עקירה להנחה, א"כ מטעם זה יפטר בעשה עקירה ברה"י והלך כמה אמות ברה"י והוציא לרה"ר כיון שיש הפסק בין עקירה להנחה, ועיי"ש עוד ביאור בזה. ובדברי דוד בתוס' שם תי' באופ"א, דודאי אין הטעם משום דל"ה במשכן, דלא פליגי התנאי במציאות אי היה במשכן, עיי"ש. ובס' ידיו של משה כ' באופן נוסף דכיון דאית לן טעם מספיק לב"ע משום דכעומד דמי, ל"ל ליתן טעם אחר משום שלא מצינו במשכן, שהוא מחוסר ידיעה. ובעץ הדעת טוב כ' דע"כ טעמי' דב"ע לאו משום דלא מצינו במשכן, דפטור מש' אבל אסור לכתחילה, ואי משום דל"ה במשכן, א"כ אמאי אסור, הרי לעולם לא יבוא לידי חיוב. עוד מצינו ישוב נוסף בזה, בבית מנוחה שכ' דכיון שהברייתא נקטה חנות ולא רה"י והיינו משום דסטיו אינו לפני פתח החנות אלא בצידו, וכשהוציא דרך סטיו היינו שעיקם והקיף בכוונה כדי שלא יהיה הוצאה מרה"י לרה"ר, ובכה"ג דוקא אמר ב"ע דמהלך כעומד דמי, ומשום דהוי כעין אחשביה לסטיו דיפסיק בהוצאה, עיי"ש.