תוספות הרא"ש/קידושין/לח/א

תוספות הרא"ש קידושין לח א

וכתיב אכלו את המן מ' שנה א"א לו' וכו'. תימה אמאי לא מפיק ליה מקרא בהדיא דכתיב וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן והיינו בט"ו בניסן מכלל דעד השתא הוה להו מן. ושמא ניחא ליה למדרש מדברי תורה:

שאין איסורו איסור עולם. פירש"י אלא כל י"ו בניסן דכתיב עד עצם ויש היתר לאיסוריו דביום י"ו עצמו איסורו עתה אם יש עומר קרב והיינו כר' יהודה דאמר במנחות פר' ישמעאל כל י"ו אסור כי ליכא עומר ולא כמ"ד האיר מזרח מתיר:

וה"ה לערלה בשתים. פירש"י אעפ"י שאין איסורו איסור עולם מי' אסור בהנאה הוא ואין לו היתר תוך ימי איסורו. וק' לר"ת דמ"ם הפירות שגדלו אסורין לעולם מה שאין כן בחדש ומפר"ת דה"ה לערלה בשתים בשנה הרביעית קאמר ובכל עניני ערלה קאמר לפי שבא איסורו משום ערלה כוללו עם הערלה ורבעי יש היתר לאיסורו ע"י חילול אבל ערלה גופה אתיא אף בנ' והרי"ט פ' יש היתר לאיסורו לגרום איסור חדש וערלה מה שאין כן בכלאים דאסור לזרוע ולערום כלאים. ור"ת הק' לו מהא דקתני בספרי יש היתר לאחר איסורו משמע שהאיסור נפקע. ועי"ל דחדש וערלה אין איסורו איסור עולם דהיינו באילן שגדל בו הפרי אין נאסר הפרי שגדל בו לאחר ג' שנים וכן קנה השבולת אין איסור משום חדש מה שגדל בקנה השבולת לאחר העומר הואיל והשריש קודם העומר וק' לי להאי סי' אמאי נקט תנא איסורא דאילן ושבק איסורא דפרי עצמו דבהכי ניחא טפי כי היכי דתיתי גם ערלה בנ':

וה"ה לערלה בשתים. וא"ת טבל ותרומה וביכורים נילף נמי מק"ו מחדש שינהגו בח"ל שכן אין היתר לאיסורן איכא למיפרך דהנך מותרים בשאלה משא"כ בחדש ואע"ג דטבל אין בו שאלה כיון דתרומות ומעשרות לא נהיגא אין כאן איסור טבל שאינו בא אלא (מכאן) ומהן ועוד דהחדש והערלה וכלאים חל איסורו ממילא אבל הני אסירי' ע"י מירוח ובכורים בקריאת שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף