רש"י/קידושין/לח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לא הוו צריכי. שנסתפקו מן המן שבכליהם:
אל ארץ נושבת. מעבר הירדן ואילך שהיא חשובה מארץ סיחון ועוג כדאשכחן במשה שהיה מתאוה ליכנס לה וקרי לה טובה:
קצה ארץ כנען. בערבות מואב ששם מת משה שהיא ארץ האמורי ועל שפת הירדן שהוא קצה כניסת ארץ כנען:
חסר שלשים. שנסתפקו מעוגות שהוציאו ממצרים דכתיב (שמות ט״ז:א׳) ויסעו מאילים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני וכתיב בתריה בשבתנו על סיר הבשר וגו' וכתיב (שם) הנני ממטיר לכם לחם אלמא בששה עשר באייר המן התחיל לירד:
ויבכו בני ישראל. שלשים יום עמדו בערבות מואב לבכי ומשנצטוה יהושע להסיען הכינו להם צדה לדרך ג' ימים ובשלישי עברו את הירדן דכתיב בעוד שלשת ימים וכתיב בעשור לחדש הראשון:
צא שלשים ושלשה למפרע. והן עשרה דניסן ועשרים וג' דאדר למפרע והוא שבעה באדר ו' ימים עברו ממנו ועשרים ושלשה הרי כ"ט שאדר חסר הוא:
שלש מצות. חדש וערלה וכלאים:
בכניסתן לארץ. שהרי במדבר לא זרעו ולא קצרו ולא נטעו:
והוא הדין שינהגו. החדש מפורש בו מושב וקסבר כל מקום שאתם יושבים משמע וערלה וכלאים מק"ו:
שאין איסורו איסור עולם. אלא כל ששה עשר בניסן דכתיב עד עצם:
ואין איסורו איסור הנאה. דתנן (מנחות דף עא.) קוצר לשחת ומאכיל לבהמה:
ויש היתר לאיסורו. וביום ששה עשר עצמו איסורו מותר אם יש עומר קרב:
כלאים שאיסורן איסור עולם. זרע חטה וחרצן אסורים הגפנים לעולם:
ואסורין בהנאה. דכתיב (דברים כב) תקדש לשון הקדש:
והוא הדין לערלה בשתים. אף הערלה באה בק"ו זה בשני הוכחות אע"פ שהשלישי אין בה שאין איסורו איסור עולם מיהו איסור הנאה הוא ואין לו היתר בתוך ימי איסורו:
רבי אלעזר בר"ש. פליג אדאבוה וסבר דחדש אינו נוהג בח"ל וערלה וכלאים אינו אלא הלכה או דברי סופרים כדלקמן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |