תוספות הרא"ש/סוכה/ט/א
מתני' סוכה ישנה ב"ה מכשירין. בירושלמי תני צריך לחדש בו דבר, חבריא אמרי' טפח, ר' יוסי אומר כל שהוא מ"ד כל שהוא ובלבד שתהא על פני כולה:
ואם עשויה לשם חג. אפי' לב"ה נ"מ שאין צריך לחדש בה דבר, ואפי' לא נ"מ אלא לב"ש יש לו לתנא לפ' במה נחלקו ולא שייך לאקשויי אטו טעמא דב"ש אתא לאשמעי' אלא היכא דפליגי תנאי ולא נ"מ בפלוגתיהו אליבא דב"ה אלא אליבא דב"ש כי ההיא דפ' ר"א דמילה :
מנין לעצי סוכה שהן אסורין. משמע הכא דמדאורייתא אסירי ודרשא גמורה היא מדפרי' וב"ש נמי נבעי לי' להכי, וקשה דבפ' כירה משמע שהוא מדרבנן ומייתו ראי' התם דר"ש אית לי' גבי נר מתוך שהיקצה למצותו הוקצה לאיסורו מהא דתניא אין נוטלים עצים מן הסוכה בי"ט ור"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה, ובפ' המביא כדי יין מייתי דרשא דהכא ואפ"ה משמע בסוף שמעתתא דהתם דלא אסירי אלא מטעם מוקצה דקאמר עצי סוכה דחיילא קדושה עליהו אתקצאי לשבעה, וי"ל דהא דאסיר מדאורייתא היינו בעודה קיימת אבל משנפלה ובטלה מצותה לא אסירא אלא מדרבנן. ור"ת מתרץ דעצים של הכשר סוכה חיילא קדושה עליהו ואסירו מדאורייתא אבל היתר מכדי הכשר סוכה לא מתסר אלא מדרבנן, [והאי] דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות מישרא שרו דכל מאי דדרשי' מחג הסוכות היינו דוקא הסכך [1] כדלקמן [ד' י"א] גבי פסולת גורן ויקב:
מה חגיגה לשם אך סוכה לשם. ואי לא שום הקישא דחגיגה הוה מוקמי' לה לסוכה לשם חג:
ההוא לך למעוטי גזולה. תימה ותיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה דמהאי טעמא פסלינן אתרוג גזול ביו"ט שני לקמן בריש לולב הגזול, וההיא שמעתתא גופה קשה דקאמר בשלמא יו"ט ראשון בעי' לכם משלכם אלא יו"ט ב' אמאי משום דהוה מצוה הבאה בעבירה, והשתא א"כ ל"ל לכם משלכם, וי"ל דטעמא דמהבב"ע לא הוי מדאורייתא אלא מדרבנן:
הוה מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. דבעי' דבר תלוש דומיא דפסולת גורן ויקב, ונראה דאם הסוכה מסוככת כראוי שצילתה מרובה לא מסתבר שתפסל משום צירף סכך פסול כיון דכי שקלת לי' לפסול אכתי צילתו מרובה, אלא מיירי שאין צילתה מרובה מחמתה אלא מחמת אילן הפסול שמשלימו, והא דלא משני כגון דבלאו פסול צילתו מרובה משום דא"כ מאי למימרא, דהשתא נמי דמשני כשחבטן קא פריך מאי למימרא, תדע דגבי מקרה סוכתו בשפודים או בארוכות המטה מכשרי' לקמן בשיש ריוח ביניהם כמותן ואע"ג דלא מהני בהו חבטה לבטל' ברוב כיון דמינכרן ולא מיערבי דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ולא אמרי' דתפסל משום דמצרף סכך פסול דון דכי שקלת לי' סגיא בכשר, ועוד לעי' [אמרי'] הי' גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין בתוך כ' אם צלתן מרובה מחמתן כשירה:
בסכת כתיב. ואפי' למ"ד יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת כדפ"ל [דף ו' ע"ב] ד"ה ר"ש]:
תחתונה כשירה ועליונה פסולה כיון דתחתונה צילתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצילתה וקיימי תרוייהו בתוך כ'. משמע הא קיימא עליונה למעלה מכ' תחתונה נמי פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, מייירי שאין בתחתונה צילתה [מרובה אלא מחמת העליונה] וכה"ג הו"מ לאשכוחי שתיהן פסולות אי קיימא עליונה למעלה מכ' אלא דמשכח לה שפיר, ור"ת מפרש דלמעלה מכ' לא חשיב סכך פסול מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובהו, משום דק' לו על הא דאמר תחתונה כשירה ועליונה פסולה אצטריך לי' מהו דתימא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ודחק רש"י לפ' אע"ג דקיימא עליונה בתוך כ' מהו דתימא נגזור לפסול תחתון משום דזמנין דקיימא עליונה למעלה מכ' דלא אסיק אדעתי' למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר דמדחזי לעליונה חמתה מרובה מצילתה כמאן דליתא היא דלא פסלה לתחתונה, קמ"ל דלא גזרי' הא אטו הא ודוחק הוא, ועוד דמה"ט הומ"ל שתיהן כשירות אצטריכא לי', וגריס ר"ת וקיימא תחתונה בתוך עשרים אבל על העליונה לא חיישינן היאך קיימא אפי' למעלה מכ' לא מיפסלא תחתונה בהכי, והיינו דקאמר תלמודא מהו דתימא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלומר שיחשב סכך פסול משום דקיימא עליונה למעלה מעשרים קמ"ל דכה"ג לא חשיב סכך פסול:
- ↑ כלשון הזה כתב הרא"ש גם בפסקיו עי"ש. ועי' בט"ז ובברכ"י א"ח ריש סי' תרל"ח מה שכתבו בזה והנה המהרש"א בחי' תמה על הרא"ש דבהדיא כ' התוס' שם בפ' המביא "לפי שיעור סוכה כגון ב' דפנות ושלישית אפי' טפח". משמע שגם הדפנות אסורי' וכבר קדמו בקו' זאת הר"א מזרחי בחי' להסמ"ג הביאו הב"י באו"ח סי' תרל"ח, וראיתי בקרבן נתנאל שתי' דהתוס' שם לסימנא בעלמא נקט הכי, ואשתמיטתי' שכבר קדמו בזה מרן הב"י שם וכ' שעל צד הדוחק י"ל כן וכונתו שהוא דחוק דאטו לא הי' לי' להתוס' למנקט סימנא כ"א בכה"ג והא בפשיטות הול"ל כדי הכשר סוכה שהוא ז' על ז' ובס' ערוך לנר כתב שאין זה קושיא על הרא"ש דאטו גברא אגברא קא רמית, כיון דר"ת סתמא אמר כדי הכשר סוכה כמו שהביא התוס' דבריו פה, א"כ אף שהתוס' מפרשים גם לענין דפנות מ"מ הרא"ש לא מפרש כן מכח טעמו עכ"ד, ולא אדע מנ"ל דר"ת סתמא אמר כדי הכשר סוכה אחרי שהתוס' בפ' המביא כ' בהדיא בשם ר"ת דשיעור סוכה כגון ד' דפנות כו', ואף כי פה סתמו התוס' דבריהם י"ל דסמכו אדהתם, אמנם דעכ"פ יש לדחות הקושי' באופן זה דנימא דר"ת סתמא אמר כדי הכשר סוכה והתוס' והרא"ש נחלקו בכונתו, וגם זה דחוק.
ולענ"ד נראה דהרא"ש סובר בכונת ד' התוס' שם דר"ל דשיעור סוכה הוא הסכך שעל ב' דפנות ושלישית אפי' טפח ואפי' היא יותר מז' על ז' מ"מ כל זה נקרא שיעור סוכה כיון דאי אפשר בלעדי הדפנות ואיזו טפחים מפקת מיניהו הלא על כל טפח וטפח י"ל זהו מהשיעור סוכה ובדאורייתא אין ברירה (כמו ששאל על דרך זה בס' ערוך לנר לדעת האומרים דכונת ר"ת להדפנות עצמם עי"ש) אבל הסכך שהוא על יתר מב' דפנות ושלישית טפח דהיינו מה שהוא בולט הסכך בדופן ג' עד סופו (ששם לא יש דופן) זהו היותר מכדי הכשר סוכה. וכן מה שכתב בתוס' אחר זה "אבל אי עביד דפנות שלימות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא" ר"ל אי עביד הסכך על המשך דפנות שלימות יותר משיעור סוכה, אבל עצי סוכה אינם נאסרים מדאורייתא. תוספי תוספות לרש"א ורטהיימר