תומים/חושן משפט/קל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קל

כלום עיין סמ"ע ס"ק ד' בישוב מן לעיל סי' קנ"ט סט"ו. ועיין מ"ש הש"ך בס"ק ג' דאין תי' הסמ"ע מספיק. ובאמת הסמ"ע אזיל לשיטתו דכבר כ' לעיל דאף דקבלן חייב לפרוע למלוה אף דהלוה צווח פרעתי מ"מ הלוה נפטר מקבלן דה"ל להתנות ואיהו דאפסיד אנפשיה וכ"כ הט"ז ע"ש. רק קושית הסמ"ע מלשון הטו' דכתב דלא הרשהו לפרוע דמשמע בהרשאתו תליה ואם לא הרשהו אין חיוב עליו לפרוע ועל זה תי' דבאמת לא כתב טעם זה גבי קבלן דקבלן לא אמר לו ושלם רק הכנס קבלן עבורי וא"כ אמרינן ה"ל להתנות כמש"ל רק בערב דבעי דוקא לומר ושלם א"כ הא נתן לו רשות לשלם ולא שייך דה"ל להתנות וא"כ ס"ד דיתחייב לזה קאמר הטור דמ"מ פטור דלא הרשהו באופן זה כשלא נודע לו אם פרע הלוה וכו' וא"ש ודברי הסמ"ע בשיטתו נכונים אבל האמת כמ"ש הש"ך וכמש"ל דעיקר דאין הקבלן חייב לשלם כמש"ל:

כל מה שפרע וכו' עיין סמ"ע ס"ק וי"ו דפירש דקמ"ל אפילו אם טוען הלוה שפרע למלוה אח"כ וכו' והש"ך בס"ק ד' השיגו דמה ה"ל ללוה למעבד ולזאת נכנס בפי' דוחק ובאמת דברי הסמ"ע מוכרחי' דאי כדעת הש"ך דאף דפרע הלו' אח"כ פטור א"כ אדקאמר הבע"ת וטור ומחבר דאם פרע קודם שפרע הקבלן דפטור הא אפילו פרע אחר כך פטור ומכ"ש דפרע מקודם והערב פרע בלי גלות אוזן הלוה לדעת אם כבר פרע או לא פרע דפטור וא"כ ה"ל להודיענו דאם פרע אח"כ דפטור ויהיה דינם נלמוד במכ"ש א"ו דדברי הסמ"ע נכונים ומ"ש הש"ך דמה ה"ל למעבד אין זו קושי' דעבד לוה לאיש מלוה וכן לערב דנכנס בערבות לטובתו ולהנאתו וכיון דידע דפלוני נכנס בערבות בהרשאתו לשלם ה"ל לאסיק אדעתי' אולי פרע הערב הואיל ובא בהרשאה ממני ולא ה"ל לפרוע למלו' עד התברר לו דלא פרע הערב וה"ל כאומר לשלוחו צא ופרע ושליח עביד שליחותו וכי יפסיד בשביל שהוא לא שאל פי השליח ופרע ג"כ איהו אפסיד אנפשיה ואף בערב הדין כן דהוי כשלחו הואיל ואמר ערבני וכו' ודברי הסמ"ע נכונים וברורים:

שנכנס וכו' ופרע מאליו חוזר וגובה מהלוה זהו דעת המ"מ בכוונת הראב"ד ויש להקשות דהא הוי פורע חוב חבירו שלא מדעתו דקי"ל דפטור ומה לי דפרע תיכף או נכנס מתחילה בערבות סוף כל סוף הוי הכל שלא מדעת הלוה וקושי' זו הקשה הבעל גי"ת וליישב צ"ל או דפורע חוב חבירו שלא מדעתו דקי"ל דפטור היינו דלא ידע הלוה כלל מפרעון אבל כשרואה שחבירו ערב בעדו ופורע ושותק מדלא מיחה נתרצה למעשיו וחייב. אך זהו דוחק דא"כ הא קי"ל בנודר הנאה מחבירו חבירו פורע חוב שלו מטעם דה"ל פורע חוב של חבירו ה"ל לכל הפוסקים לחלק בין שנעשה במעמד הלוה או לא. דאם נעשה במעמדו הרי נתרצה וחייב לפרוע ונמצא נהנה מזה שהדירו מהנאה ולכן הנכון דסבירא להו לחלק בשלמא בחייב לחבירו מקדם רק דהוא פרע עבורו בזה שפיר קטען ארי אברחת מנכסי היתי מפייסו וכדומה ובירושלמי אמר הטעם דלא מטו לידו דבר ובמה ישלמו אבל אם מתחילה לא רצה זה להלותו עד שזה נעשה ערב וע"י הלוה לו ואח"כ הוצרך הערב לפרוע פשיטא דחייב הלוה לשלם אף שנעשה ערב מעצמו בלי בקשת הלוה דסוף כל סוף ע"י קיבל המעות ולולי ערבות שלו לא קיבל המעות ולא שייך ארי אברח' מנכסי או היתי מפייס דבלי ערב לא היה מלוה לו ובזה לא שייך פיוס וכיון דנעשה ערב בע"כ הוצרך לפרוע דהא הוא ערב ולכך חייב ואפשר לשיטת המ"מ מודה הראב"ד דאין לו לפרוע עד שינגוש להלוה ופרע מאליו דנקט היינו דלא ביקש ממנו להיות ערב כלל וא"כ כל הערבות ופרעון היה הכל מאליו. או דאפילו אם פרע בלי נגישות הלוה דחייב דסוף כל סוף קיבל טובה במה שנעשה ערב וא"כ אח"כ לא ניחא ליה בדינא ודיינא והרי הוא כהרשהו להיות ערב דזכין לאדם שלא מדעתו והרי מורשה לפרוע שלא מדעת הלוה כמ"ש כל מפורשים לדעת הראב"ד באמר לו הלוה ערבני ולפמ"ש אף בערב ממילא הוי כמורשה דסתמא ניחא ליה דזכין לאדם שלא מדעתו ובהלואה לא שייך היתי מפייסו וכיון דהוי כמורשה וערב אף לפרעון הוי מורשה וא"ש ואפשר דלכך תפס המחבר דעת המ"מ ולא שת אל לב דעת הטור דפי' בדברי הראב"ד דצ"ל ערבני רק א"צ לומר שלם דסבירא ליה הטור אזיל לשיטתו דס"ל דהפורע חוב שלא מדעתו חייב וכל הפלפל הוא כמ"ש הסמ"ע אי פרע הלוה אח"כ ג"כ אם חייב לפרוע לערב ג"כ ואם כן בזו ס"ל לטור בכה"ג אי לא א"ל ערבני מה חיוב על הלו' להודיע ולשאול פי הערב אי פרע או לא כיון שלא הרשהו להיות ערב ומה איכפת ליה בו ולכך צ"ל דא"ל ערבני וא"כ עליה דידיה מוטל לסברת הראב"ד לשאול פי ערב אי לא פרע ואס לא עשה כן הפסיד אנפשיה. וא"כ יש לומר דהטור והמ"מ אינו מחולקים בדינא דלענין דלא יהיה בכלל פורע חוב של חבירו שלא מדעתו מודה הטור להמ"מ דבערב שאני כמש"ל דעי"כ הלוהו אבל לענין אם פרע הלו' אח"כ לחייב להלו' מכל מקום הואי' ולא שאל פי הערב בזו המ"מ מודה לטור דאם נעשה ערב מעצמו דאין זה מוטל עליה דלו' כלל והלוה פטור ולא פליגי כלל. והמחבר מיירי לענין דלא יהיה פורע שלא מדעתו דם"ל למחבר לעיל סי' קכ"ח דפטור וא"ש:

ואם כתב המלוה לערב קבלתי וכו' הסמ"ע בס"ק י"ג פירש אפילו טוען הלוה פרעתי לערב א"נ אם כ' המלוה לערב התקבלתי והש"ך בס"ק ח' האריך בזה וכל דבריו דרוב פוסקים חולקים בזה אדברי הטור ולבבי לא כן ידמה ולכן אברר דבריו מ"ש בהרא"ש דמ"ש בשם רבינו יונה דמיירי דכתב לו התקבלתי פירושו דנתן לו ג"כ השט"ח בכומ"ס אין מקום לדבריו חדא דא"כ התקבלתי מה טיבו בכומ"ס לחוד מהני דמ"ש הוא ומ"ש מלוה הראשון. ולא ה"ל לגמרא לומר כלל האי ערבא דלא פרע מתורת ערבות רק הוא בא בתורת לוקח שט"ח. ועוד מדברי הרא"ש נראה שאין ר"י חולק אמה שכתב הרא"ש לפני זה דמיירי דאיכא עדים או שמודה שהוא ערב רק ר"י הוסיף דמ"מ בעי התקבלתי ואי הפי' בכומ"ס למה צורך כלל לברר שהיה ערב דל ערב מהכא הלא לוקח הוא ובא בשטרו. וא"כ ה"ל לרא"ש לומר דלפי' רבינו יונה אין אנו צריכין לכל זה. ועוד דא"כ דפי' התקבלתי היינו בכומ"ס אבל בהתקבלתי לחודא מ"מ יכול הלו' לטעון פרעתי לך כדע' הש"ך והטעם משום דלא חש הלו' להניח שטרו בידו אפילו לאחר פרעון הואי' ואינו כתוב על שמו א"כ איך כתב הטעם דאל"כ יכו' הלוה לטעון שמא לא פרעת למלוה כלום ושטר זה אצלך בפקדון או שמא הוא מסר לך שטר זה ואין שטר נקנה במסירה דהא טעם זה אין מספיק בכותב לו התקבלתי גרידא דלא יועיל דהא בכותב מבואר שלא בתורת פקדון ושלא בתורת מסירה נמסר בידו רק פרעו ומסר לו שטרו לראי' וא"כ למה יצטרך כומ"ס והא דעתו דהתקבלתי לחוד לא מהני ונתן רבינו יונה טעם לפגם הטעם זה אינו אלא צריך היה ליתן טעם דנאמן לומר פרע דלא חש להניח השטר בידו. ולא טעם זו וע"כ צריך לומר כדברי טור דבלי התקבלתי נאמן לומר פרעתי דלא חש להניח השטר הואיל דשטר לא נכתב על שמו ואף אם פרע אינו מקפיד עליו ליקח שטרו אבל בכותב התקבלתי דטרח לכתוב אף הוא כשפורע אינו מניח שטרו ביד הערב וא"כ א"י לטעון פרעתי דיאמר שטרך בידי מה בעי ודברי ר"י פשוטי' ומוכרחי'. ודייק ר"י הך מן הא דקאמר הבי לי והא שטרא משמע דבשטר ביקש לגבות והא אין בשטר מקום גבייה דאולי הוא פקדון ומה הלשון והא שטר' א"ו דפי' דכ' לו התקבלתי ע"ג שטר וזהו הא שטר' ומז' דייק רבינו יונה דמוכח דאיירי בהתקבלתי וא"כ ממילא מוכח דא"י לומר פרעתי כמו דמבוא' בגמרא כפירוש הטור והן הן הדברי' בנ"י דנתן טעם דלכך בלי התקבלתי אינו גובה אפי' שט"ח יוצא מתחת ידי ערב דכיון דבשטר אין בו שעבוד רק למלוה ולא לערב אינו ראיה הא שטרך דשמא פקדון הוא אצלו ואלו כוונתו דבעי דוקא כומ"ס אבל התקבלתי לחוד לא מהני כמ"ש הש"ך בדעת הנ"י אין מקום לטעמו דאיך אפשר לומר פקדון הא כ' התקבלתי והל"ל טעם אחר כמש"ל ועכצ"ל דגם הוא ס"ל כר"י דמהני התקבלתי והא דפתח הנ"י בתחילה דבריו כגון שכ' לו המלוה התקבלתי ונתן לו זכותו אין פירושו כמ"ש הש"ך דהקנה לו בכומ"ס דא"כ התקבנתי ללא צורך רק הכוונה בזה שכ' לו התקבלתי ומסר לו שט"ח נתן לו זכותו דהוא עומד במקומו כמ"ש הרשב"ם ור"ח בתוס' לקמן דף קע"ד ע"ש וזה ברור ומוכרח וכן בבעה"ת שער ל"ה דין מ"ה ח"א מוכח דס"ל כהטור דכ' הערב צריך להביא ראיה שפרע דאי לא הביא ראיה או שטוען הלוה פרעתיך נאמן ואין שט"ח בידם ראיה כדי לעשותו אותם מלוה בשטר כדקתני ואם כ' לו התקבלתי הרי זה גובה ואי לא לא והאי דחזקת הבתי' האי ערבא וכו' דא"ל הב לי זוזי והא שטרא פי' עם שטר התקבלתי שהיה לו עם שטר כו' ומזה נר' ברור דפי' התקבלתי לחוד דאי ס"ל כומ"ס לאיזה צורך כ' דמיירי בחז"ה בהתקבלתי רק י"ל הא שטר' דנותן בכומ"ס ועוד דהרי מביא ראיה מדקתני ואם כ' לו התקבלתי ושם ודאי פירושו לכ"ע בלי כומ"ס דהא מיירי ביתומי' גדולים לדעת הרמב"ן והבע"ת ובהתקבלתי מהני לכ"ע כמ"ש הרמב"ן בחידושיו וכמ"ש הגי"ת להדיא ופשוט. ואם מיירי כאן בכומ"ס איך מייתי ראי' מהתם אשר לא איירי בכומ"ס. ומה צריך ראיה כיון שמסיים בהך פסקא ומ"מ הערב והקבלן אינ' טורפין ממשעבדי דלוה עד שימסור לו המלו' השט"ח ויקנה לו דרך קנין שטרו' וכו' ע"כ ש"מ דרישא לענין שלא יכול לטעון פרעתי דמהני התקבלתי אין פירושו כומ"ס דאל"כ מה חידש לענין משעבדי דצריך כומ"ס הא אפי' לב"ח שלא יוכל לטעון פרעתי בעי כך והא כבר איירי ביה מקדם לעיל וברור לכל קורא דהתקבלתי דמיירי מקדם לא איירי בכומ"ס ופשוט. ומ"ש בח"ב דין ג' דלענין לגבות מיתומים גדולים ולקוחת מהני כשכתב לו התקבלתי ונתן לו כומ"ס משמע דאף לנגד יתומים גדולים בעי כומ"ס הא כבר כתב הגי"ת דלצדדין קתני דלגבי יתומים התקבלתי ולגבי לקוחת כומ"ס וכן מורים הדברים דנקט בלשונו התקבלתי וכומ"ס ואם כומ"ס התקבלתי ל"ל אלא ודאי כמ"ש דלצדדין קתני. וכיון דבררנו דדעת הרא"ש ור"י והנ"י ובעה"ת וטור והריב"ש אף דרשב"א והרי"ו חולקים כוותי' קיי"ל ואין כאן מקום תימה והאריכות בזה להרב הש"ך ללא צורך אך הא קשיא מנ"ל לרבינו יונה דין זה דבהתקבלתי אין יכול לטעון פרעתי ודוחק לומר דמסבר' דנפשיה אמרה א"ו הכרח הנ"ל מהך והא שטרא דהא י"ל דגם היה לו לערב שטר ערבות או שהיה כתוב בתוך שטר ערבות מלוה התקבלתי כמ"ש התוס' לקמן ול"ל דיליף אותו מהא ברייתא ואם כתב לו התקבלתי גובה דלפי מה דפוס' הטו' בערב ביתומים קטנים הוא דאינו גובה אבל בגדולים גובה דס"ל דכל הך סוגי' דהך ערבא בס"פ ג"פ ביתומים קטנים איירי וביתומים קטנים פסק דלא גובה הערב אלא בא' מג' דרכי' ולא כתב דהתקבלתי מהני דבאמת מה"ת יהני הא אפילו שט"ח גמור אין גובים מיתומים קטנים וא"כ ע"כ דגריס שם בגמ' כנ"י ורשב"ם ור"ח בקו' הגמ' מהך ברייתא דאם כותב התקבלתי מהני בשלמא לר"ה בר"י כשחייב מודה וצ"ל כתי' התוס' דלא קשה א"כ התקבלתי ל"ל דלולי כן יטעון שמא לא פרעת למלוה וא"כ קשה מנ"ל דהתקבלתי מהני דלא יכול לטעון פרעתי דהא מיירי לדידן דקיי"ל כר"ה בר"י בחייב מודה ועיקר התקבלתי לברר פרעון החוב ועיקר קושי' כיון דקי"ל אפילו בשטר אין גובים מיתומים קטנים א"כ קשה קושי' התוס' שם מה מהני דכת' לו התקבלתי לא יהא כח הערב עדיף מכח המלוה שכתב לו התקבלתי הוא גופי' אינו גובה מיתומים קטנים ועכצ"ל כפי' התוס' בהתקבלתי דלוה כ' לערב ואין ענין כלל מהך התקבלתי דמלוה כותב לערב וא"כ אין כאן מקום ראי' לדינו של ר"י ומה שנ"ל דס"ל לר"י דלא כפי' התוס' רק ס"ל דבקושי' הגמ' לא ס"ל הך סברא דבכותב התקבלתי לא יכול הלוה לטעון פרעתיך וא"כ קו' הגמ' שפיר דע"כ מוכח דהך ברייתא דכותב לו התקבלתי איירי בבא לגבו' מיתומים דל"ל בבא לגבות מלוה גופי' כמ"ש הרמב"ן בחדושיו דבממ"נ אם הלוה טוען פרעתיך מה מהני התקבלתי ואי לא מכחיש ומוד' דלא פרעו א"כ פשיטא מה קמ"ל הא המלוה מודה דפרעו והלו' מוד' דלא פרעו פשיטא דחייב לפרוע לערב וכ"כ הרמב"ן א"ו דמיירי ביתומים ובאמת חייב מודה וג"ק פשיטא דקמ"ל דלא כר"פ דל"א יתמי לאו בני מעבד מצוה וזהו קו' הגמ' תינחלר"ה אבל לר"פ ביתומים א"א לאוקמי דבאמת פטור ואי בלוה גופיה פשיטא וא"כ לר"פ קשיא ומשני הגמ' לעולם בלוה גופי' ובשלא חייב מודה ואי קשה לטעון פרעתי ז"א דלהכי טרח התקבלתי דלהוי כמלוה בשט"ח וא"י לטטון פרעתי והיינו דינו של רבינו יונה וא"ש ומיושב קו' התוס' וא"כ גם דעת ר"ח דהביאו התוס' דגריס משכחת ליה בשחייב מודה בקשי' ובתי' פי' דהתקבלתי אלים כשטר' ניחא ואין צריך לומר דר"ח יסבור כפי' רשב"ם דהך פלוגתא לא קאי רק במלוה על פה דהוא סותר משמע' גמ' ברורה בעירוכין כמ"ש התוס' רק ס"ל כפי' ר"י ופירושו ברור ונכון ועולה דברי ר"ח כהוגן (ולדברי רשב"ם צריכין לומר דס"ל הא דמוכח בעירוכין דאף בשטר פליגי ר"ה ור"פ היינו כדאמרינן שם ולמה דס"ד מעיקרא טרם דשמעי' להך דיתמי דאכלו דלאו דידהו ליזלו בתר שבקו' ולס"ד פלוגתא אף בשטר אבל באמת דשמעי' הך דיתמי דאכלו וכו' לא אמרינן מילתא דר"פ רק במלוה ע"פ והך דב"ב למסקנ' ובהכי ניחא נמי קו' התוס' דהקשו מה איריא קטני' ומשום מעבד מצוה לטעון פרעתי וכו' דע"כ כוונתם על הך דעירוכין דעל הך עובד' דהך ערבא ליכא להקשות דלמא פרע למלוה הא יש לו שטר והערב פרע במות לוה והיתומים קטנים ועל ברייתא ליכא להקשות דלא נזכר באיזה זמן פר' הערב דהא ברייתא באמת איירי בחייב מודה וע"כ דכוונתם עלהך דעירוכין דל"ל משום מצוה הל"ל דיטעון פרעתי דלשיטת רשב"ם שם מיירי במלוה ע"פ ובזה מיושב קו' מהרש"א דל"ל בשחייב מודה דהא הקו' ג"כ על ר"ה ל"ל צררי תיפוק ליה דטוענין ליתומים פרע ואפי' בגדולים ול"ל דחיי' מודה דא"כ צררי נמי לא חיישינן אבל לפמ"ש ל"ק מעירוכין דשם באמת מיירי בשטר דלא שייך פרעון דהכל שם לס"ד אך כל זה דוחק ויותר נח לפרש בדברי ר"ח כמ"ש והכל על נכון בלי פקפוק) וא"כ כיון דגם ר"ח מסכי' לרבינו יונה ודבריו דברי קבלה פשיטא דהלכה כמותן מבלי פקפוק ודוק. אך מכל זה נראה ברור דדוקא בכותב לו התקבלתי דהואיל דטרח הוי כאלו שטרו בידו ואין יכול לטעון פרעתי דהא לרשב"ם אפילו מלקוחת גובה וכמש"ל אבל ביש עדים שפרע למלוה ודאי אי מודה לוה דלא פרעו עדיין פשיטא דחייב לחזור ולפרוע לו אבל בטוען פרעתי למה יהיה לערב דין מלוה בשטר נגד הלוה כיון שלא כתב לו כלל ולא ראיתי זה לשום מחבר וכולם הזכירו בכותב התקבלתי ולא מהני עדים והדבר מבואר בבעל התרומת דכתב ואין צריך לומר שצריך להביא ראיה שפדע אבל אם לא יביא ראיה או שטוען הלוה פרעתיך נאמן וכו' ואם כתב לו התקבלתי גובה ואי לא לא. הרי דכתב אם לא יביא ראיה או שפירושו דיש לו ראיה רק דהלוה טוען פרעתיך נאמן וכו' עד דכתיב התקבלתי ואלו עדים מהני אדקתני בברייתא דהתקבלתי מהני לתני דעדים מהני והתקבלתי מכ"ש דהודאות בעל דין כמאה עדים. ומסימן קל"ב בטור אינו ראיי' דאין יכול לטעון פרעתי בפרע בעדים דשם לא מיירי בזה רק לענין שיוכל לתובעו וזהו וודאי דיכול לתובעו וחייב הלוה לפרוע לו אבל שיהיה בלתי נאמן לומר פרעתי זו לא מצינו רק בהתקבלתי דמה"ת יהיה בזו לו דין שטר וברור:

כשכתב לו התקבלתי וכו' הסמ"ע בס"ק ט"ו השיג על הד"מ דדעתו דלא מהני התקבלתי רק בעת פרעון ולא אח"כ ודעת הסמ"ע דאף אח"כ מהני ע"ש שהאריך ול"נ דתלי בהך פלוגתא דרשב"ם ורבינו יונה ז"ל דלדעת הרשב"ם דבהתקבלתי משוי' מלוה בשטר וזולת התקבלתי הוי מלוה ע"פ א"כ פשיטא דצריך לכתוב תיכף בעת פרעון דברגע דפרע היא מלו' ע"פ ואיך אפשר לעשות אח"כ מלוה בשט' הא ברגע דהיה מלוה ע"פ פקע שעבודו ואיך אפשר לעשותו מלוה בשט' ושעבודו אין ודברי הסמ"ע דאין הלוה פורע כי אם ערב אינו מספיק דס"ס פקע שעבודו כמ"ש דהא לולי התקבלתי כ"ע מודו דאין ללוה רק מלוה ע"פ אבל לר"י דמהני רק לשלא יכול לטעון פרעתי וצ"ל הטעם דהואיל דלוה רואה דטרח לכתוב ליה התקבתי ש"מ דלא מהימן ליה ואינו מניח שטר כזה ביד הערב וא"כ בזו צדקו דברי הסמ"ע דמה בכך דכתב אח"כ סוף כל סוף כיון ששט' כזה ביד ערב אינו מניחו אצלו כשפרעו ומכ"ש להסובר בכל שטר שנמחל שעבודו דא"י לטעון פרעתי. אלא אפילו להחולקים שם כאן מודים דעכ"פ כשהלוה פורע כבר נכתב לערב התקבלתי א"כ לא ה"ל להניחו אצלו דהא לשיטת ר"י כתיבת התקבלתי לא משוי שעבוד כלל רק דגרוע טענתו של לוה בפרעון. וא"כ לענ"ד אף רמ"א מודה לזה ולא כתבו בד"מ רק לשיטת הרשב"ם וברור:

מלקוחו' שקנו מהלוה ולענ"ד דין זה הוא דעת רשב"ם דס"ל אותיות נקנית במסירה גרידא כנודע בפוסקים וא"כ כשכותב לו התקבלתי דטרח ומודה דאינו נותן המעות למלוה להפקיע שעבודו של לוה רק שיהיה לו לתבוע ללוה א"כ הרי קנין במסירה ואותיות נקנית במסירה וכצ"ל בלא"ה לרשב"ם דס"ל אותיות נקנית במסירה למה צריך התקבלתי הלא שטרו בידו וקי"ל א"צ להביא ראיה כרבא אלא דהואיל דמודה דנתנו בתורת פרעון א"כ פקע שעבודו א"כ בהתקבלתי דלא פקע ליה שעבודו דהא דעתו לתבוע ללוה בשטרו ולכך טרח וכתב ליה כמבואר בגמרא א"כ קנין במסירה. אבל לפי דקי"ל דבעי כומ"ס א"כ איך ס"ד לתבוע מלקוחת מה זכות יש לו בהתקבלתי שיגבה מן לקוחת הלא נא כתב ליה קני לך וכו' כדין קנין שטרות. ומ"ש ערב מאדם אחר אם יכתוב לו המלוה התקבלתי וכי יהיה לו כח לגבות ממשעבדי ולמה יהיה כערב יותר יפוי כח ומה בכך דהוא ערב הלא לו לא משתעבד הלוה כלל נכסים. ולגבי לקוחת הרי הוא כאיש אחר. ולכן ברור דרשב"ם אזיל לשיטתו וליתא להלכה ודוק כי לענ"ד נכון הוא:

שא"נ לומר פרעתי הקשה בגי"ת על הטור והרא"ש דבעי דוקא שהודה שהוא ערב דאל"כ מנין שהיה ערב וכמ"ש בש"ע סעיף ג' וא"כ להימן שפרע במגו דלא הודה דנעשה ערב כמו שאמרו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ע"ש. ובאמת בדברי הרא"ש והטור י"ל דהם ס"ל פורע חוב שלא מדעתו חייב לשלם וא"כ לאיזה צורך צריך כאן הודאה דנעשה ערב וצ"ל כמ"ש הש"ך ס"ק ג' דאם לא נעשה ערב א"כ אף הלוה נאמן לומר פרעתיך לדברי הכל דאין התקבלתי ראיה הואיל ולא נעשה ערב ולפ"ז לא שייך כאן מגו דכי שייך מגו אלו יטעון טענה אחרת א"צ לטענה זו שטוען כעת ד"מ אלו טען ולא נעשית ערב היה נפטר וא"צ לטענת פרעתיך א"כ אמרינן עכשיו שטוען פרעתיך נאמן דמה לו לשקר הא יכול לטעון להד"ם לא הייתי ערב. משא"כ בזה אף אם יטעון כן ולא יטעון ג"כ פרעתיך לא יועיל בטענתו דהפורע שלא מדעתו חייב לשלם וא"כ יצטרך לטעון מכל מקום טענה זו פרעתיך רק דאם יוסיף לטעון לא נעשית ערב נאמן אבל כשאין טוען כן רק מודה אינו נאמן דהתקבלתי מועיל א"כ מה מגו יש כאן הוא הפסיד אנפשיה שהודה ועי"כ נתחייב וכי נימא ל"א שאומר שקר א' אלו רצה היה משקר ב' פעמים והיה מעיז יותר בפני בע"ד מגו כזו לא אמרינן בשום דוכתא אלו רצה היה משקר ביותר דכולי האי לא רצה לעשות כלל ולק"מ. אבל להש"ע דפסק לעיל דבעי דוקא שהלוה יודה לדידיה קשיא קושית הגי"ת דהוא ס"ל פורע חוב שלא מדעתו פטור א"כ יש לו מגו מעליא ודוחק לומר הואיל בהך דפורע חוב שלא מדעתו הוי פלוגתא דרבוותא לא אמרינן מגו כמ"ש קצת מחברים. דזה דוחק ויותר נח לומר דבאמת הא דכתב לעיל מחבר בסעיף ג' דמהני הודאה היינו בסתם כשטוען שמא לא פרעת אבל באמת בהך דינא דרבינו יונה דטוען פרעתיך באמת התקבלתי לחוד אם אין עדי ערבות לא מהני דה"ל מגו כקושית גי"ת או מודה דנקט המחבר היינו שכבר הודה טרם שטוען פרעתיך וא"כ הוי מגו נמפרע וכ"כ הגי"ת:

וה"ה אם כתב לוה לערב וכו' ומשמע שם בתוס' דף קע"ד ד"ה ואם כתב לו וכו' כשכותב הלוה לערב כן בתוך השטר הוי ערב כקבלן ויכול המלוה לתבעו תחילה ע"ש בתוספת וצ"ע דהתוספות הם מוכרחים לפרש כן ליישב לישנא דתוספתא דקתני ואם כתב ב"ח התקבלתי עיין שם אבל לפירוש רמב"ן ולפי מש"ל בדברי רבינו יונה בלאו הכי אין הפירוש בברייתא בכתב לו התקבלתי כך שהלוה כותב לערב רק הך דינא דבכותב לו דהוי כמלוה בשטר מסתברא וסברא בלי ראיה אבל הך דינא דליהוי לגבי מלוה כערב קבלן צל"ע:

הרי זה גובה מלקוחת ומיתומים גדולים וכו' כלשון הזה כתב ג"כ הטור ויש להבין מה בכך דכתב ליה הלוה כן מ"מ מי יאמר דפרע למלוה דלמא לא פרעו רק אבדו או הפקידו בידו ועכצ"ל דמיירי דיש לו לערב ראיה דפרע למלוה ומ"מ בעי דלכתוב ליה הלוה כן דלולי זאת אין גובה מיתומים גדולים דדלמא פרע דטענין ליתומים פרעתי וא"כ ראיה מוכרעת דאף דיש עדים דפרע למלוה מ"מ נאמן הלוה לומר פרעתיו דהא הטור ס"ל ביתומים גדולים ליכא למיחש לצררי אתפסיה ודלא כסמ"ע לעיל ודוק:

מת הלוה וקדם וכו' דעת מחבר כדעת הרמב"ם דאפילו ביתומים גדולים וכ"כ הש"ך בס"ק ט"ז אבל נראה דוקא בערב אז אמרינן דלא ה"ל לפרוע מעצמו אם לא שהתפסהו צררי אבל בקבלן לא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.