ביאור הגר"א/חושן משפט/קל
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ערב כו'. כמ"ש ההוא ערבא כו' מקמי כו' דאימור צררי כו' ואמרי' שם נ"ב א' כלום טענינן ליתמי כו':
(ב) אבל אם כו'. שם א"ב בשחייב מודה ואף במלוה ע"פ דאל"כ הל"ל יתומים גדולים א"ב וע"ל סי' ק"ח ס"א וס"ג:
(ג) יש מי כו'. כמו בפורע חוב חבירו שלא מדעתו. בעה"ת. וע"כ צ"ל עובדא דההוא ערבא כו' בשא"ל ערבני ושלם:
(ד) אבל כו'. עסמ"ע סק"ז ח':
(ה) ואם כו' אבל כו'. כיון דע"כ צריך לשלם כמ"ש בב"ק נ"ח א' ואימא ה"נ מבריח כו' ועתוס' שם ד"ה א"נ וי"ל דה"פ כו' א"נ מבריח כו' וכאן מכריחו ע"כ ואית ליה פסידא ומ"ש שם תוס' ונראה לר"י כו' ופורע כו' היינו ג"כ כנ"ל או מדעתי או ל"ל פסידא:
(ו) ויש כו'. כיון דאית ליה שעבוד עלי' לא הוי מדעתו וע"ל סי' קכ"ט ס"א בהג"ה וכ' בעה"ת דאף לס' זו בא"ל ערבני:
(ז) אין הערב כו'. שם ערב שהיה כו' ואע"ג דביתומים איירי ה"ה בלוה עצמו כנ"ל כלום טענינן ליתמי כו' אלא דמוקמי ביתומים מדקתני סתם אינו גובה וללוה עצמו לא טענינן ליה וכ"ש לאוקימתא בשחייב מודה דאין חילוק בין לוה ליתומים ועתוס' שם ד"ה ואם. ויש לדחות כו' והרא"ש שם פ"ג סי"ד והר"ר יונה כו':
(ח) אפי' כו' ואם כו'. שם:
(ט) וכגון. הרא"ש שם:
(י) דאל"כ מה כו'. והוי פורע חובו שלא מדעתו כנ"ל וטוענין ליתומים כמ"ש בפ"ב שם:
(יא) כשכתב לו כו'. כמ"ש רשב"ם שם ד"ה דלהכי כו' והרשב"ם אינו גורס בגמ' בשלמא כו' בשחייב מודה וכן רוב המפרשים אינן גורסין בגמ' בשחייב מודה:
(יב) ויש מי כו'. עתוס' שם ד"ה הנ"ל שהקשו על רשב"ם דהא אף מלוה בשטר אינו גובה מיתומים קטנים ע"ש ופי' הראב"ד ביתומים גדולים איירי והקשו עליו האיך שייך יתמי לאו בני כו' אבל הוא מפרש כפי' הרמב"ן דביתומים קטנים איירי ופליגי אם חייב לכי גדלי דר"פ סבר פריעת ב"ח מצוה וכיון דאינהו פטורים עכשיו והוא קדם ופרע רצה לזכות במצוה ופטורים אף לכי גדלי ורב הונא סבר כיון דקדם ופרע נעשית מלוה ע"פ וג"כ פטורים אף לכי גדלי וא"ב בשחייב כו' מתבי ערב כו' ה"ז גובה ר"ל לכי גדלי בשלמא לר"ה כיון שכתוב התקבלתי אינו נאמן לומר פרע' הלוה וכן היתומים דכלום טענינן כו' כנ"ל אלא כו' להכי כו' אדעתא למיתבעינהו ליתמי ולא שרצה לפרע חוב אביהם:
(יג) וה"ה אם כו'. עתוס' הנ"ל והיה נראה לפרש כו' ע"ש שדחקו עצמן דאף ליתומים קטנים נזקקין בכה"ג וק' סוגיא דעירוכין דה"מ לאוקמי בכה"ג אבל לפי' הראב"ד והרמב"ן ניחא דמיירי לכי גדלי וכפיר' כנ"ל וז"ש ומיתומים גדולים כו' ואמר מהלקוחות כמ"ש תוס' שם בשם ר"ח וכ"ג ר"ח דהוי כשטרא וכפירושם דהלוה שעבד עצמו להערב אבל ברישא שכ' המלוה התקבלתי ודאי לא הוי כשטר כמו שהקשו התוס' שם ועוד מאי משני כו' מה יש לו כו' אבל הרמב"ן הקשה דהא בתוספתא תניא בהדיא שכ' בע"ח התקבלתי ופי' כנ"ל וז"ש לעיל כשכ' לו קבלתי כו' אבל בתוס' פי' התוספתא שם דבע"ח צוה לכתוב כו' ע"ש:
(יד) ערב שפרע כו'. כמ"ש בכתובות פ"ה א' לענין שלומי שליח כו' ואע"ג דאם לא הזכיר לו לקיחת השטר פטור כמ"ש רי"ף ותוס' שם מהא דריש ב"מ ג' א' את האמנתיה כו' התם כמ"ש שם מאי אית לי כו' את האמנתיה דלא אמרת הב ליה כו' משא"כ כאן:
(טו) וי"א דכ"ז כו'. כנ"ל בס"ד וכפי' הראב"ד והרמב"ן דבקטנים לכי גדלי ואם לא כ' התקבלתי אף מגדולים אינו גובה דחיישי' לצררי ובלא התקבלתי הוי כמלוה ע"פ וז"ש כשיש השטר כו' וכדרך כו' ודלא כפי' תוס' דבדכתב הלוה התקבלתי אף מיתומים קטנים גובה ובדכתב המלוה התקבלתי אף מיתומים גדולים אינו גובה. אבל הרמב"ם סובר דאין חילוק בין קטנים לגדולים וכקו' הגמ' בשלמא לר"ה בריה דר"י משכחת לה בשחייב מודה ואז אין חילוק דאף מיתומים קטנים גובה וכמש"ל סי' ק"ח ס"ג ובשאין חייב מודה אף מיתומים גדולים אינו גובה דהוי כמלוה ע"פ וכמ"ש שם ס"א והתקבלתי לא מהני אלא שלא יאמר נפל השטר או מסר לידך כנ"ל דאף לגבי לוה עצמו צריך התקבלתי בשביל זה כנ"ל ס"ג ודוקא לר"פ מהני התקבלתי ליתמי כמ"ש דלהכי כ' התקבלתי כו' ולכי גדלי דמועיל דהשטר עומד בתקפו וכאלו לא נפרע אבל לרב הונא התקבלתי לא מהני אלא דלא לטעון דנפל כנ"ל:
(טז) אבל אם הודיעם כו'. שם מקמי דלודעינהו וכן שם בעובדא דלעיל מקמי כו' וכמש"ל ס"ו ופי' הרמב"ן שאילו הודיעם ל"ל פריעת ב"ח כו' וכנ"ל וגם לא חיישי' לצררי דהוי כאלו פרע בשליחותם בגדולים או בשליחות ב"ד בקט':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |