פתחי תשובה/חושן משפט/קל
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אפי' אם שטר החוב בידו. ע' בת' עבוה"ג סימן ע' בענין ראובן שעשה איזה עסק עם שמעון דהיינו ששמעון חייב א"ע להמציא לראובן איזה סחורה וראובן התחייב א"ע לקבל הסחורות ולשלם תמורתן והעמיד ראובן את לוי לע"ק בעדו נגד שמעון לשלם לו תמורת הסחור' וראובן עשה שטר פיצוי ללוי לפצותו ולב"כ שלא יהי' להם היזק וגר"ה כו' גם נכתב בש"פ נאמנות כנהוג וכל זמן ששטר פיצוי זה קיים בדלא נכתב עליו תברא אין אני נאמן עליו לומר מפוצה מסולק פרוע מחילה רבית הוא ולא שום טענה בעולם אדרבא לוי וב"כ נאמנים כו' ויד בעל השטר על העליונה כו' והנה לוי בירר בבירור גמור שהוא שילם לשמעון בעד בסחורה שמסר לראובן לכן תובע לוי לראובן שיחזיר לו מעותיו וראובן השיב שקודם שפרע לוי לשמעון נתן הוא המעות ליד לוי שיתנם לשמעון גם טען ראובן שנודע לו אחר התחייבות פיצוי הנ"ל שלוי הי' שותף עם שמעון בסחור' הנ"ל ולוי השיב מה לך נ"ח אם הייתי שותף או לא. והנה דעת הרב השואל בפשוט שהדין עם לוי וחנם אחד חלק עליו וסבירא ליה שהשטר פיצוי בטל שהרי ממעטינן בענין נאמנות דאינו קאי אלא על פרעון ולא על שאר דברים (כבסימן ע"א ס"ג) לכן נאמן ראובן לומר' שהוא נתן המעות ללוי ליתנם לשמעון. והוא ז"ל השיב שהנכון עם הרב השואל שהדין עם לוי דמ"ש שכנגדו הנ"ל שהרי ממעטינן בענין נאמנות לכאורה אין טעם זה מספיק אלא שלא יהא לוי נאמן בלא שבועה אבל לבטל הש"פ לגמרי אין כאן אפי' דמות ראי' וא"ל דכוונתו כשם שממעטינן בענין נאמנות שאינו קאי אלא על הפרעון כן יש לנו לומר ג"כ על הש"פ בכלל שאינו אמור אלא אם יתברר ששילם לוי לשמעון מעות שלו רק ראובן יאמר שא"כ החזיר לו מעותיו אזי חל הש"פ עם כל תוקף של הנאמנות אבל אם יפול הפרש ביניהם אם שילם לוי מכיסו על זה לא נעשה הש"פ כלל זה אינו דשטר פיצוי הוא העיקר לפצות את לוי שלא יתבע שמעון המעות כלל כי פיצוי הוא ל' הצלה כמו פצני והצילני הפוצה את דוד עבדו כו' ממילא משמע שראובן התחייב א"ע להציל את לוי מן שמעון שלא יוציא המעות ממנו וע"ז קאי הנאמנות כו' ולא נעלם מעיני מ"ש מהרש"ל בת' סימן צ"ג בענין שנים שלוו בשטר אחד והאחד פרע השטר והביא בידו ותבע מחבירו חלקו וזה השיב כבר שלמתי לך חלקי כדי שתשלם לו כל החוב והשיב שהנתבע נשבע ונפטר וא"כ יש מקום לומר גם בנ"ד שהלוה נאמן לומר שכבר שילם להערב אך באמת נהפוך הוא משם ראי' שבנ"ד אין הלוה נאמן דהא מהרש"ל תלה טעמו שא"י לומר שטרך בידי מאי בעי חדא שטרא היה אז עדיין ביד המלוה ועוד אף אם הי' השטר ביד אחר מ"מ כיון ששטר זה שבידו אין לו עליו שעבוד אלא שנשתעבדו שניהם כאחת עש"ב אם כן בנ"ד שלא שייכי הני ב' טעמים שהרי השטר הוא ביד הערב וגם הוא שטר שעבוד מן הלו' לערב ודאי אין הלוה נאמן לומר פרעתי מקודם ולבד זה יש לפקפק בדברי המהרש"ל מה שמביא ראיה מבה"ת כו' (עסמ"ע בסי' ע"ז סקכ"ז ומ"ש שם) אך בנ"ד גם מהרש"ל מודה שאין ראובן נאמן לומר פרעתי מקודם. וע"ד מה שטוען עוד ראובן כיון שהיה לוי משותף עם שמעון יהי' הש"פ בטל אין לי פה להשיב לא לזכות ולא לחובה כי לא נודע מה טעם נותן ראובן לדבריו למה הוא רוצה לבטל הש"פ משום זה כי מה יתן ומה יוסיף לו אם לא הי' לוי משותף עם שמעון עכ"ד ע"ש. וע' בת' נו"ב תניינא סי' י"ג מ"ש בזה:
(ב) אבל אם הודיען. ע' בת' נאות דשא סי' ס"א בעובדא בראובן שהלך ללות משר העיר ש' זהו' על שט"ח ברבית כך וכך לשנה ולא רצה השר עד שיחתום עמו שמעון וחתמו יחד וקיבל ראובן הסך מהשר ובסוף כל שנה נתנו לו הרבית ואמרו לו שיהי' עוד שנה ונתרצה להם השר תמיד ואח"כ באמצע שנה הרביעית נפטר ראובן והניח יתומים גדולים וכאשר נשלם השנה שלח השר לאלמנת ראובן וגם לשמעון שיסלקו לו החוב וכבואם אליו טען שמעון הלא אתה יודע שאני לא נהניתי ממעות אלו כלום רק בערבות חתמתי ואשת ראובן אמרה לא כי אלא החצי מגיע משמעון ושלח השר אותם לדייני ישראל שיגידו ממי יגיע לו המעות ויגבה ממנו וטענה האלמנה והיתומים אמת שכל הסך מגיע מראובן ויודעים זאת בבירור רק מענה בפיהם ששמעו פ"א מראובן שאמר שיש לו טו"ת על שמעון בערך ק"ן זהו' וכשיהי' לו פנאי יתבענו לדין ואפשר אזכה נגדו בדין כך שמעו מפיו ושמעון משיב שאינו חייב לראובן משום מו"מ כו' ועתה היכי נידייני להאי דינא. והנה מה שיש לספק בזה הוא מאחר ששמעון חתום בשטר עם ראובן וע"פ הדין ה"ל שמעון לוה על חצי הסך וכאילו לוה שמעון ק"ן זהו' מהשר וחזר והלוה לראובן וא"כ אם הי' ראובן קיים והיה טוען טענותיו לפנינו ושמעון כופר היה לנו לפסוק ששמעון ישלם חצי החוב להשר כיון שהוא לוה לגבי השר וממילא הוי שמעון תובע והי' נשבע ראובן ונפטר ומש"ה גם אנן טענינן ליתמי כו' והאריך לבאר דאין בטענות היתומים ממש משום דנ"ל דאפי' היה ראובן חי והיה טוען לפנינו ברי ששמעון חייב לו ממ"א לא היה ראובן נאמן דכבר הוכיח הש"ך בסי' ע"ה סקכ"ב (בבה"ט שם סקי"ד ועמ"ש שם) דטענת יש לי בידך א"י לטעון אלא היכא דאית ליה מגו דלהד"ם אי פרעתי והכא פרעתי לא הוי מצי לטעון כמבואר בס"ס ק"ל דדוקא היכא דקדם הערב ופרע קודם שיודיע להיתומים אז חיישי' שמא הלוה נתן ליד הערב אבל אם הודיען תחלה לא חיישי' להכי משום דודאי אין הלוה פורע רק להמלוה כו' ותו כיון שמת ראובן ת"ז דהיינו באמצע שנה הרביעית וכבר הכריע הש"ך בסי' ע"ח סק"ב דאפי' אם המלוה נתחסד והרחיב לו הזמן אמרי' ג"כ דאין אדם פורע תו"ז דלא כמהרשד"ם ובנ"ד גם מהרשד"ם מודה כו' ותו דכיון שיש שטר ביד השר ל"ח בי' לפרעון כו' וגם לא שייך הכא מגו דלהד"ם דהיינו שהי' אומר שמתחלת הלואה לוה שמעון לעצמו חצי הסך דז"א כיון שידוע לכל תושבי העיר האי מלתא ששמעון חתם בעדו בערבות ועדיף מקלא כו' ומעתה כיון שאפי' ראובן עצמו לא היה יכול לטעון יש לי בידך כנגדו משום דל"ל מגו א"כ כ"ש דלא טענינן הכי ליתמי דהא להרבה פוסקים בסי' ק"ח ס"ד אפי' נאנסו לא טענינן ליתמי משום דהוי מלתא דל"ש וכ"ש טענת מחילה או יל"ב דגריעי טפי ואפי' להי"א שם דטענינן ליתמי נאנסו וכן הכריע הש"ך שם מ"מ מודים בטענת מחילה או יש לי בידך כו' (עמ"ש בסי' ק"ח ס"ס סק"ה) הרי נתבאר שמשני טעמים אין ממש בטענת היתומים אפי' אי הוי אמרו ששמעו מאביהם ששמעון חייב לו בודאי ממ"א חדא דאב גופי' לא מהימן בכך כיון דליכא מגו ואידך כיון דהוא מלתא דל"ש לגמרי לא טענינן ליתמי אלא דאי הוה ליתמי גופייהו איזה מגו והיו אומרים שאבוהון אמר בברי כך הוי מהימני בשבועה כדמוכח בסי' רצ"ז בהגה בדין אם אמרו היתומים אבינו אמר שלו הוא נאמנים בשבועה וכאשר ביאר הש"ך שם לדין זה אבל בנ"ד דלית להו להיתומים מגו לא מהימני' אפי' היו אומרים בברי והשתא שלא שמעו מאביהם רק שמא אפי' אי הוה להי איזה מגו לא מהני כו'. וכתב עוד דבלא"ה נ"ל דאין בטענת היתומים ממש דהנה לא מצינו בשום מקום שיופקע חוב ברור ע"י ספק פרעון וכדומה ומש"ה א"י אם פרעתיך חייב אלא דביתמי אף שאינם יודעין בפרעון פטורין משום דלא ה"ל לידע כמ"ש הטור בסי' ע"ה וא"כ הדבר פשוט דדוקא מה שאיננו ספק רק להיורש הוא דטענינן להו ונפטר אבל מה שהוא ספק לאבוהון גופי' לא טענינן עבור היורש ומש"ה בנ"ד כיון שהיורשים שמעו מפיו שהוא עצמו מסופק אם יש ממש בתביעותיו אין מקום לטעון אילו היה ראובן חי שמא היה מתברר לנו שיש ממש בתביעותיו אלא אמרי' שאין ספק זה מוציא חוב ברור ונ"ל ראיה לזה מב"ק דף קי"ב מדהוצרך רבא לשבש הברייתא כו'. וכ' עוד דנ"ל עוד טעם אחר לחייב היורשים כי אני אומר אפי' היכא דהוה מצי אבוהון לטעון יל"ב ונימא ג"כ דכל מלתא דל"ש לגמרי נמי טענינן ליתמי אפ"ה לא טענינן להו מספק יל"ב ונ"מ כגון מלוה ע"פ תוך זמנו ולא נודע שהוא תוך זמנו רק מפי היורשים וא"כ לכאורה דאבוהון הוי מצי לטעון יל"ב במגו שהי' אומר שהוא אחר זמן ופרעתי אפ"ה לא טענינן לו יל"ב וטעמא דמלתא דאע"ג דטענינן ליתמי מודי דספיקא נגד חוב ודאי היינו דוקא כל טענות שמחמתן נעשה גוף החוב ספק כגון פרעתי או החזרתי ונאנסו ולקוח וכה"ג דעי"ז נתבטל גוף החוב כאילו לא הי' כלל לפי שהטענות אלו הם על גוף התביעה ולכן נעשה גוף התביעה ספק ואין מוציאין מהיתומים מספק משא"כ שנטעון יש לו בידך מספק שאין זו טענה בגוף החוב רק מצד אחר בהא אמר' אין ספק מוציא מידי חוב ודאי ומחוייבין לשלם ואמינא לה מדברי רש"י בב"ק שם כו' והאריך עוד בזה ומסיק וכתב אכן בשביל שאנו מדמין לא נעש' מעשה ע"פ סברא זו ובפרט להוציא מהיתומים אבל עכ"פ מחמת טעמים האחרים נ"ל ברור דאין על שמעון רק קב"ח שאין חייב לראובן משום מו"מ ושאר דברים שהי' ביניהם ויגבה השר כל החוב מעזבונו של ראובן אע"ג דשמעון יש לו דין לוה בחצי החוב מ"מ מאחר שמחוייבים היורשים לשלם אח"כ לשמעון א"כ אפוכי מטרתא למה לי וליכא למימר דנ"מ לעניין זמן ב"ד שיצטרך שמעון להמתין זמן ב"ד אח"כ להיורשים דז"א דאין כאן מקום לזמן ב"ד שניתן להשתדלות מעות ובזה מי ישתדל ?כי אין לו לגבות רק מה שנשאר בעזבון שעדיין עומד בתפיסת הבית וגובה ממש שיש בעין לכן כך הוא הדין שהדיינים יאמרו להשר שיגבה מעזבון ראובן עכת"ד ע"ש דמסיים דשוב ראה בת' פרח מטה אהרן ח"א סי' קי"א עובדא כזו ופסק ג"כ הכי ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |