אורים/חושן משפט/קל

אורים ‏ חושן משפט קל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) בפני עדים. פי' דבלא עדים בלא"ה אינו נאמן כמ"ש בסעיף ג' מיהו עדים ל"ד קאמר אלא ה"ה אם כתב לו התקבלתי וכמ"ש בסעיף ג' ד' וה"ה אם מודה לו הלוה שפרע סמ"ע ופשוט:

(ב) אם פרעו קודם שנודע וכו'. כתב הסמ"ע דבפרישה כתב דבמלוה ע"פ איירי דאלו היה השטר ביד המלוה ה"ל כנודע שלא פרע וכמ"ש סימן קכ"ט ס"ח ומה שסיימו הטור ומחבר בין שנתחייב בשטר קאי אסיפא ע"ש והב"ח חולק וכתב ה"ה שלוה בשטר אם הלוה יוכל לברר שיש שובר והביאו הש"ך אבל הט"ז הסכים לדעת הסמ"ע דהא אפילו יש ביד הלוה שובר מ"מ הערב היה חייב כ"ז שהשטר ביד המלוה וא"י לדחותו שמא יש שובר עליו כמ"ש הב"י ס"ס קכ"ט וא"כ ודאי חייב הלוה לשלם להערב וכו' ואף כי יש לדחוק הדבר קצת מ"מ מסתברין דבריהם:

(ג) וטוען. פי' אפי' אין הלוה מביא ראיה שפרעו אלא טוען כן סמ"ע ופשוט:

(ד) כלום. בטור איתא הטעם שלא הרשהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין ולא כשהוא פרוע ומדכתב שלא הרשהו משמע בהרשאתו תליא דאם היה רוצה לא היה מוכרח לפרוע דיכול לומר שמא כבר פרעך הלוה דבמלוה ע"פ איירי כמ"ש וזה קצת סתירה למ"ש הרמ"א סימן קכ"ט דהקבלן א"י לומר כן והכא קאי גם אקבלן מיהו בסמוך בס"ב מוכח דקאי אערב ולא אקבלן כ"כ הסמ"ע והש"ך ס"ק ג' כתב דתי' הסמ"ע אין מספיק ועיין תומים דהבאתי דלשיטת הסמ"ע בסי' קכ"ט סט"ו דה"ל להתנות ואיהו דאפסיד אנפשיה לק"מ וכן כתב הט"ז מ"מ כתבתי דקו' הסמ"ע קאי על הלשון הטור ולשיטתו יפה תי' אבל לדינא הסכמתי עם הש"ך דקבלן פטור מלשלם וכמש"ל:

(ה) ראיה. פי' שהביא שטר שנכתב על הלואה ולא חיישינן שמא נתן שובר ואע"ג דבסמוך בערב חושש לדבר יותר בלתי שכיח דממנו נפל התם איכא ריעותא דאין השטר ביד המלוה ואין ראיה לערב ט"ז:

(ו) בשבילו. פי' הסמ"ע דאפילו טען הלוה שפרע להמלוה אח"כ והיא דאפילו למ"ד בסימן קכ"ח דהפורע חובו של חבירו חייב הלוה לשלם לו מודה הכא דפטור כיון דפורע בלתי ידיעתו והוא חזר ג"כ ופרעו קמ"ל דערב שאני דמחשב כאילו פרע ברשותו וכדמסיק בס"ב ע"ש והש"ך סק"ה השיג עליו דמה ה"ל ללוה למעבד ונכנס בפי' דחוק ועיין תומים דקושית הש"ך אין כ"כ קו' ודבריו ליתא כנראה מדברי הטור ובעה"ת ואין לזוז מדברי הסמ"ע כי דבריו נכונים וברורים:

(ז) ערבני. וכן דעת הרי"ו וכתב שכן דעת רב סעדיה גאון ועיין בתשובת מהרי"ט סימן קכ"ב ובתשובת מהרשד"ם סימן קי"ח ובתשובת מהור"א ששון סימן קכ"ג ש"ך:

(ח) ופרע מאליו חוזר וגובה מהלוה. כתב הסמ"ע דזהו דעת הראב"ד וכפי שפירש בדבריו המ"מ אבל הבעה"ת וטור לא פרשוהו הכי אלא דוקא כשא"ל ערבני דאז חייב אפילו פרעו מעצמו עד שלא ירד המלוה עם הלוה לדין וכן דעתו בפרישה וכן דעת הש"ך ולדבריהם יש להבין איך שם המחבר זכרון פי' הבעה"ת והטור אחרי הדלת מבלי להעלות תחת לשונו והלא דבר הוא ולכן העליתי בתומים דאפשר דפי' הבעה"ת והטור בדעת הראב"ד ופי' המ"מ בדעת הראב"ד בחדא שיטא קיימא וכל הפלפול כאן כמ"ש הסמ"ע אי פרע הלוה אח"כ ג"כ אם חייב לפרוע לערב ג"כ וא"כ י"ל בזו ס"ל לטור בכה"ג אם לא אמר ליה ערבני מה חיוב על הלוה להודיע ולשאול פי הערב אי פרע כיון שלא הרשהו להיות ערב משא"כ אם א"ל ערבני וא"כ עלי' דידיה מוטל לסברת הראב"ד לשאול פי ערב ואם לא עשהו כן הפסיד אנפשיה ולענין דינא דלא יהיה פורע חוב ש"ח שלא מדעתו מודה ג"כ הטור להמ"מ דשאני ערב וע"ש מילתא בטעמא והמ"מ מודה להטור דאם נעשה ערב מעצמו דאין חיוב על הלוה לשאול פיו והלוה פטור ולא פליגי כלל וזה נכון למעט מחלוקת בין ראשונים ועיין שם עוד מ"ש להליץ בעד הראב"ד לתרץ קושית גי"ת על הראב"ד ע"ש:

(ט) לגבות. כתב הסמ"ע עיין לעיל סימן קכ"ט ס"ח בהג"ה ובסמ"ע דהיינו דוקא היכא דגם הלוה נתחייב בדין אלא שא"י לגבות ממנו בדין ועמש"ל:

(י) לערב קבלתי וכו'. הסמ"ע פי' אפילו טוען הלוה פרעתי לערב א"נ אם כתב המלוה לערב התקבלתי והש"ך ס"ק ח' מודה דכן הפי' בטור אבל דעתו דרוב פוסקים חולקים והיינו הרא"ש בפ' ח"ה בשם רבינו יונה וכן דעת הש"ך דבעה"ת שער ל"ה ח"ב דלא כטור וכן דעתו דהנ"י פ' ח"ה דלא כטור ועיין בתומים דהעליתי דפי' הש"ך בהרא"ש בשם ר"י הנ"ל דכתב לו התקבלתי פירושו דנתן לו ג"כ השט"ח בכומ"ס אין לו מובן חדא דא"כ התקבלתי מה צורך כלל הא בכומ"ס לחוד מהני דמ"ש הוא ומ"ש מלו' הראשון ויתר דחיות לפי' והוכחתי דדעת הרא"ש בשם ר"י הנ"ל כטור ע"ש וכה"ג דחיתי פי' הש"ך בנ"י והעליתי דדעת הנ"י דבזה שכתב לו התקבלתי ומסר לו שט"ח נותן לו זכות דהוא עומד במקומו והם דברי הרשב"ם ור"ח בתוס' ב"ב אבל באמת אף הנ"י ס"ל כטור וע"ש. וגם הוכחתי מבעה"ת שער הנ"ל ח"א דס"ל כטור ושער הנ"ל ח"ב דין ג' פי' כמ"ש הגי"ת דלצדדין קתני וא"כ דעת הרא"ש ור"י הנ"ל והנ"י ובעה"ת והריב"ש מסכימים לדעת א' והכי נקטינן ועיין עוד שהעליתי מאין למד ר"י הנ"ל דינו וגם העליתי שכן דעת ר"ח ותרצתי בזה קושית התוס' ומהרש"א לכן אין לזוז מדברי ר"י הנ"ל וע"ש באריכות:

(יא) קבלתי. ואם יש עדים לערב שפרע למלוה והשט"ח דמלוה בידו אע"פ שלא כתב לו קבלתי האמינוהו והעמידוהו במקום המלוה כיון שידוע שנעש' ערב כן דעת הסמ"ע ועיין בש"ך סק"ט דהסכי' עם הסמ"ע ומוסיף להביא ראיה מלקמן קל"ב ס"ד ועיין תומי' שלבבי לא כן ידמה וכן מבואר בבעה"ת להיפוך ומסי' קל"ב אין ראיה ע"ש:

(יב) התקבלתי. דעת הרמ"א בד"מ דלא מהני התקבלתי רק בעת פרעון ולא אח"כ וסמ"ע ס"ק ט"ו האריך לטעון נגדו ודעתו דאף אח"כ והש"ך הביא שהב"ח הסכים לד"מ בלי טעם ובתומים העליתי דתליא במחלוקת הרשב"ם ור"י הנ"ל דלדעת רשב"ם התקבלתי משוה למלוה בשטר ליתא לדברי סמ"ע אבל לדעת ר"י צדקו דברי סמ"ע וא"כ הרמ"א בד"מ כתב רק לדעת רשב"ם אבל באמת מודה לסמ"ע ע"ש מילתא בטעמא:

(יג) ויש מ"ש שאע"פ וכו'. וז"ל הש"ך סקי"א וכן דעת הבעה"ת ורוב פוסקים ועיקר וכ"ש למה שהעליתי דהלוה יכול לטעון פרעתיך א"כ פשיטא דאינו טורף לקוחת עכ"ל ועיין תומים דהעליתי לדינא ג"כ כדעת הי"א האלו ולא מטעמי' רק דדיעה קמייתא הוכחתי הוא דעת רשב"ם דלשיטתו אזיל וס"ל אותיות נקנים במסירה גרידא אבל לפי דקי"ל דבעי כומ"ס ודאי אין יוכל לתבוע מלקוחת בכתב התקבלתי ולכן ברור לדינא כדעת הי"א שהביא המחבר באחרונה ופשוט:

(יד) שא"נ לומר פרעתי. עיין תומים תי' לקושית הגי"ת על רא"ש וטור הא יש לו מגו לכפור הערבות דהמה לשיטתם אזלי וס"ל פורע חוב ש"ח חבירו צריך לשלם ולק"מ ועל המחבר דס"ל פורע וכו' פטור תרצתי תרוצים שונים אבל היותר נכון שכבר הודה הלוה לערב שנעשה ערב ואם כן הוי מגו למפרע וכן דעת הגי"ת ונכון:

(טו) אם כתב הלוה וכו'. עיין תומים שמתו' בב"ב משמע שאם כתב כן הלוה לערב בשטר הוי כקבלן ויכול המלוה לתובעו תחלה ומ"מ לדינא צ"ע כי תוס' מוכרח לפרש כן ליישב לישנא דתוספתא אבל לפי הרמב"ן ולפמ"ש בדברי רבינו יונה הפי' דברייתא אינו כן דין הנ"ל צ"ע:

(טז) ומיתומים גדולים. כן כתב ג"כ הטור ועיין תומים שמוכח מזה כדברינו ס"ק י"א דאף דיש עד דפרע למלוה מ"מ נאמן הלוה לומר פרעתי ודלא כסמ"ע סעיף קטן י"ד והסכים הש"ך עמו ע"ש:

(יז) שהניח. כתב הסמ"ע כאן לא כתב המחבר דדוקא בשהזכיר לו הלוה לקיחת השטר כמו לעיל סימן נ"ח כיון דידע הערב שהלוה לו בשטר והשטר ביד המלוה וכתב הש"ך אע"ג דכתב הבעה"ת והביאו ב"י לעיל דאף שהזכיר לו השטר פטור כל שלא א"ל בפי' שיקח השטר שאני ערב שרצונו לתבוע להלוה ולא ה"ל ליתן בלא שטר ופשוט ונכון:

(יח) שיודיע. דאם היה מודיעם היה גובה מהם אם הם גדולים ולהרמ"א דמפרש בקטני' ה"ה אפילו הודיעם לא היה גובה ואפילו הכי המלוה גובה מהערב כמ"ש סימן ק"י ס"ג אלא דאם הודיעם שמא היו פרעו מעצמן וכ"כ תוספות ב"ב ש"ך ופשוט:

(יט) גדולים. כתב הסמ"ע דבפרישה הוכיח דעת הטור וכמה גדולים דאפילו פרע בקטנותן ולא אודיענוהו אחר שיגדלם חוזר עליהם ונפרע וכתב עליו הש"ך זהו פשוט לשיטת הטור וסייעתו דגובים מיתומים גדולי' ופשוט:

(כ) עיקר. ולענ"ד צ"ע אם יש להוציא ממון מהיתומים כיון דדעת הרמב"ם ור"י מגא"ש והראב"ד ובעה"ת דמיירי ביתומים גדולים ש"ך וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.