שער המלך/שבת/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ שבת ב

י

חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו כו'. עיין מ"ש ה"ה ומ"ש מר"ן הכ"מ ועיין במ"ש הטור סימן שכ"ח ולדידי קשה מהא דגרסינן בפ' במה מדליקין ר"ל מדקתני סיפא חייב ש"מ ר"י היא רישא במאי עסקינן כו' ואדתני רבי הושעיא אם בשביל החולה שישן לא יכבה ואם כבה פטור אבל אסור ההיא בחולה שאין בו סכנה ור"ש היא ופסקוהו הרי"ף והרא"ש שם והשתא אי שבות ע"י ישראל שרי כל שהוא לצורך החולה אם כן היכי קתני בברייתא דלא יכבה כיון דלר' שמעון מלאכה שאצ"ל אינו אלא מדרבנן וי"ל דבשבות כי האי החמירו טפי כיון דעיקר כיבוי מדאורייתא ודוק:
מעשה חושב

(מ) בד"ה הלכה י' כו' ההוא בחולה שאין בו סכנה כו' ופסקוהו הרי"ף והרא"ש שם. אני תמה דבהרי"ף אין הכרע כלל דפוסק כר"ש שהרי כתב ואם הוא חולה שאין בו סכנה לר"ש פטור אבל אסור ולר' יהודה חייב חטאת:
(מא) בא"ד: א"כ היכי קתני בברייתא כו' כיון דלר"ש כו'. ולענ"ד לק"מ דהא באמת אין הכרע כלל לומר כמאן פסק הרי"ף וכנ"ל (אע"ג דלהר"ן משמע לי' בכמה מקומות בשבת דהרי"ף פוסק כר"ש ודחיק עצמו בזה עיין ר"ן פרק כירה מה דדחיק במ"ש הרי"ף בטעמא דמצילין את המת מפני הדליקה דאי לא שרית לי' טלטול דרבנן אתי לידי כבוי דאורייתא דבפשיטות משמע דכר' יהודה פוסק ע"ש ודוק). אלא לענד"נ דגם להטור לא פשיטא לי' דקיי"ל כר"ש ורפיא בידו כמו להרי"ף ומש"ה ס"ל דבחולה שאין בו סכנה אסור לישראל לכבות את הנר מפני החולה משום דהלכה כר' יהודה. וראיה לזה ממה דפסק בח"מ סי' תכ"ד דחובל בחבירו בשבת פטור מלשלם ואי כר"ש ס"ל בהחלט א"כ אמאי פטור מלשלם הא הו"ל מלאכה שא"צ לגופה (עיין תוס' שבת דף ק"ו ד"ה בחובל כו') אע"כ דמספקא לי' להטור הלכה כמאן ולכן א"א לחייבו מספק לשלם ממון דשמא הלכה כר"י ופטור מלשלם דהא לר"י חובל לא חשיב מקלקל משום דנחת רוח עשה ליצרו וחשיב מתקן אצל יצרו מש"ה פסק הטור דפטור מלשלם ופסק נמי במכבה בשביל חולה שאין בו סכנה דפטור מחטאת דדלמא הלכה כר"ש וא"א לחייבו בחטאת ולהביא מספק חולין בעזרה:
אולם עדיין קשה לי בזה דהנה הב"י הקשה על הטור על מאי דהביא דינא דאין איסור חלב נוהג בטמאה דלמאי נ"מ בזה הא ממילא אסור משום טמאה. וע"ז תירץ מו"ח רבינו נ"ע דנ"מ בזה דאי חלב נוהג בטמאה ואכל חלב טמאה בשוגג ואח"כ שחט בהמה לשם חטאת אסורה הבהמה כדאיתא בספ"ב דחולין דאם חייב חטאת ושחט בהמה לשם חטאת דאסורה ע"ש. והשתא לפמש"ל דמספקא לי' להטור דלמא הלכה כר"י א"כ היכי כתב דאם כבה את הנר לצורך חולה שאין בו סכנה פטור הא בכבה ואח"כ שחט בהמה לשם חטאת הי"ל לאסור הבהמה מספק דשמא הלכה כר"י ונמצא שחייב חטאת וכששחט אח"כ הבהמה לשם חטאת הרי נאסרה וכנ"ל. אמנם י"ל דמ"מ כיון דבאמת אסור להביא את החטאת מספק לא שייך לומר דהוי כמו שחייב חטאת דנימא כששחט אח"כ בהמה לשם חטאת שתהי' אסורה ומוקמינן הבהמה בחזקת חולין שהי' בה מעיקרא. ודע דלמ"ש התוס' שבת קו' הנ"ל לר"ש חובל בשבת פטור (היכא דא"צ לגופי' ואין תקון לכ"ע) ולר' יהודה חובל בחבירו לא חשיב מקלקל כיון דמתקן הוא אצל יצרו עיין שבת ק"ה ע"ב:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.