אור שמח/שבת/ב

אור שמח ‏ שבת ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ומכבין מלפניו את הנר.

נ"ב ובתנאי שא"א להוציאו למקום אחר ולהסתיר האור ממנו פי' המשנה. ויעוי' פרד"ר דרוש י"ט.

ט

בההמ"ג. ומ"מ עיקר הדבר דלדידן דקי"ל כר"ש אין מוקצה בשבת אלא מוקצה מחמת איסור שדחה בידים כו'.

הנה דע דבפירות העומדין לסחורה וכיו"ב כתב רבינו לחלק דיום טוב דקיל אסור מוקצה וברור דשבת שחל ביו"ט ג"כ אסור מוקצה אע"ג דשבת חמיר מ"מ לא פלוג ויעוי' כזה בספר אור שמח בפ"ח מהל' שאר אבות הטומאות הלכה ח' בזה. אבל כאן השוחט לחולה מסוכן בשבת שחל להיות ביום טוב מותר לבריא לאכול אע"ג שנחלה בשבת והוי מוקצה מ"מ כיון שביו"ט לא הוי' הבהמה מוקצה דעומדת לשחיטה ועיקר ההקצאה היא משום איסור מלאכת שחיטה דשבת ובשבת ליכא מוקצה וביו"ט לבדו אינו אסור לכן גם בשבת שחל להיות ביו"ט ג"כ מותר הוא לבריא.

י

חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו ע"י עכו"ם כיצד אומרין לעכו"ם כו' לבשל לו ולאפות ולהביא רפואה כו' וכן כוחל עיניו מן העכו"ם בשבת אע"פ שאין שם סכנה ואם היו צריכים לדברים שאין בהן מלאכה עושין אותן אפי' ישראל לפיכך מעלין אזנים בשבת ומעלין אנקלי ומחזירין את השבר.

הנה דברי רבינו נראין כסותרים שהרי הכוחל עיניו אינו אלא שבות כמבואר פרק המצניע צ"ה ולקמן פרק כ"ג מפני שהוא דומיא דכותב ואפ"ה לא שרי רק ע"י עכו"ם הא ישראל בעצמו אסור והרב המגיד פירש לחלק בין חולי המתפשט בגוף לחולי באבר אחד ואין זה נזכר כלל בדברי רבינו. ונראה דעת רבינו דמלאכת שבות שאין המלאכה נמצאת אלא כשהיא מתיחסת לחולי שאין בו סכנה כמו להחזיר השבר וכן מעלין אנקלי ואזנים וכי"ב שכל מקום שמלאכה זו נעשית הרי היא בשביל חולה שאין בו סכנה להכי שרי אף ע"י ישראל משא"כ בכוחל עיניו שיש כוחל לתכשיט כמו שאמרו בפרק המוציא יין ולקמן פרק י"ז הלכה י' וכיון שענין הכחל של עין מתיחס לתכשיט כמו לרפואה להכי לא הותר בישראל כי אם ע"י נכרי והוי דומי' דהבאת רפואה מרשות לרשות שאין ההבאה מלאכה המיוחדת דוקא לרפואה וכן בישול ואפי' דמלאכות נינהו ואינן מיוחדות דוקא לחולה. דומי' דהכי הוא מלאכת שבות דכוחל אינה מיוחדת לחולה דוקא שישנה גם לתכשיט אבל הנך דמחזירין השבר ומעלין אנקלי אם את עושה היינו נשברה ידו כו' ההחזרה היא רפואה לחולה ובכ"מ שהיא היא מלאכת רפואה לחולי להכי כיון שאינה מלאכה גמורה מותרת היא אפי' ע"י ישראל. ולכן לקמן פרק ששי הלכה ט' י' כתב רבינו דבר שאינו מלאכה וא"א כו' אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשותו בשבת והוא שיהיה מקצת חולי כיצד אומר ישראל לעכו"ם כו' או מביא לו מחצר לחצר שאין עירוב ביניהן מים חמים להרחיץ בהם קטן ומצטער כו' ועיין הה"מ בשם ההשגות ולפ"ז אתי שפיר דדומי' דהבאת חמין איירי והרי הבאת חמין אינו מיוחד דוקא לחולה ויתכן גם לבריא להכי כיון שאין שבות זה מיוחד לחולה ואינו כמו הך דמחזירין השבר וכי"ב שכל מקום שענין זה נעשה הרי הוא רק בחולי אלא שהוא מתיחס בין לחולה בין לבריא להכי אסור אף שבות ע"י ישראל רק ע"י עכו"ם עושין. ובזה לחולה שרי אף מלאכה גמורה ע"י עכו"ם ובקצת חולי ומצטער לא משתרי ע"י עכו"ם אלא שבות דהוי שבות דשבות ולקמן פרק כ"א כתב דכל מקום דאיכא חששא דשחיקת סממנים אסור לחולה ע"י ישראל אף בדבר שאין בו גם שבות יעו"ש כ"ז ברור ומפורש בדברי רבינו למעיין היטב ודו"ק.

יד

בההמ"ג. ד"ה וכן מרחיצין כו' וכן דעת רבינו כו' פרק שני מהלכות מילה כו'.

נ"ב עיין שם כס"מ באורך.

טז

שמע שטבע תינוק כו'.

נ"ב עי' ירושלמי סוף האורג הלכה ו' ודו"ק היטב.

פטור מכלום

פי' דאין מכין אותו מכת מרדות.

נתכוין להעלות דגים כו' פטור.

פי' אבל מכין אותו מכת מרדות וכמו שפסק פ' י"ב הל' י"ח מהל' נדרים בהפר לה אביה והיא לא ידעה כו' דמכין אותה מכת מרדות הואיל ונתכוונה לאיסור וכר' יהודא שם ופשוט.

יח

מי שנפלה עליו מפולת כו'.

נ"ב אפילו אם הוא מחלל שבת ולא ישמור שבתות ואפי' בא בפשיעתו שנפל הגל עליו ע"י שהי' חותר במחתרת וחלל השבת שעשה פתח שבת אפי"ה מפקחין עליו הגל ומחללין השבת להצילו כמבואר בגמרא פרק בן סורר ומורה דף ע"ב דמים לו אר"ש לא נצרכא אלא לפקח עליו את הגל וברש"י שם יעוי"ש ופשוט.

כא

בלח"מ. וע"ק דהא דמצא כו'.

נ"ב כעת נדפס תשובות הרמ"ה והאריך בזה להקשות כן עיי"ש.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.