שער המלך/מכירה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מכירה ו

ח

היו עומדין שלשתן כו'. כתב מרן הכ"מ בענין אם יכול למחול אחר שקנה במעמד שלשתן נחלקו הפוסקים כו' עיין בתוספות פרק האיש מקדש דמ"ח ד"ה כי אמר רב שכתבו וז"ל וא"ת אמאי ל"ק כו' אלא מדלא קאמר הכי ש"מ דאפי' שמואל מודה דהמקנה במע"ג ומחל אינו מחול ע"ש והתוספות בפ"ק דגיטין די"ג ע"ב ד"ה תנהו לפ' אחר שהוכיחו מסוגיא דהאיש מקדש דבמע"ג אינו יכול למחול הקשה מההיא דספ"ק דמציעא גבי מצא שובר דפריך בזמן שהאשה מודה אמאי יחזיר לבעל ניחוש דילמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ומשני ש"מ איתיה לדשמואל והשתא ניחוש דילמא מכרה במע"ג דאינה יכולה למחול ותירץ יע"ש: וראיתי להרב נת"מ דמ"ב ע"א שתמה על דבריהם וז"ל ומשמע מדבריהם דאם היינו אומרים דגם במע"ג יכול למחול לא הוה ק"ל מידי וזה תימא דלכ"ע איכא לאקשויי הך קושיא אליבא דאביי דמשני התם אפי' תימה ליתיה לדשמואל הב"ע בששטר כתובה יוצא מתחת ידה דליכא למיחש תו דדילמא זבנה כו' השתא אכתי ניחוש דילמא הקנה גוף הממון במע"ג בפני עדים והשטר נשאר בידה וכשיפרע הבעל השטר ללוקח מוציא השטר מודה יע"ש מה שתירץ ושוב לא הונח לו לדעת הבה"ת והניח בצ"ע. ולע"ד נראה דלק"מ דכונת דבריהם מבוארים דאם היינו אומרים דבמע"ג יכול למחול לק"מ מההיא דפ"ק דמציעא אליבא דאביי דאכתי ניחוש דילמא הקנה גוף הממון במע"ג משום דאיכא למימר דבמע"ג כ"ע מודו דיכול למחול ושמואל לא אתא לאשמועינן אלא דוקא במוכר שט"ח בכתיבה ומסירה ואהא אתא אביי למימר דאפי' תימא דליתיה לדשמואל במוכר שט"ח כדינו בכתיבה ומסירה הב"ע כו' אבל במע"ג אפילו אביי מודה דיכול למחול כיון דקנין גרוע הוא דשוינהו רבנן הלכתא בלא טעמא כדאמרינן בפ"ק דגיטין הבו דלא להוסיף עלה ובהכי מדוקדקים דברי התוספות והרא"ש פ"ק דגיטין וספ"ק דמציעא כשהביאו ראיה מסוגיא דהאיש מקדש דבמע"ג אינו יכול למחול כתבו וז"ל ולא מסיק דכ"ע אית להו ההוא דר"ה והכא באשה סמכה דעתה פליגי גם הרב התרומות סוף שער כ"ח כתב ג"כ כלשון הזה ומדלא ק"ל בפשיטות דאמאי לא מסיק דפליגי בדשמואל כדמסיק לעיל במלוה בשטר משמע דס"ל דאי מהא לא ארייא דאיכא למימר דבמע"ג פשיטא ליה לתלמודא דלכ"ע יכול למחול ועיין בהרב ח"ה פ"ק דגיטין ואף שהתוספות פרק הא"מ כתבו דאמאי ל"ק דקא מפלגי בדשמואל מ"מ כבר כתבו בתר הכי א"נ סברי כשמואל ובסמכה דעתה פליגי ואפשר שהוצרכו לא"נ משום דאיכא לדחויי כמ"ש כנ"ל פשוט. עוד הקשה התוספות במקומות הנזכר לפי שיטתם מההיא דאמרינן בפרק החובל העבד והאשה פגיעתן רעה הם שחבלו באחרים פטורים ופריך אמאי תזבן לכתובתה בטובת הנאה ותיתב ליה ומשני כל לגבי בעל אחולי מחלה והשתא אכתי תזבן במע"ג ותירץ דבכתובה לא תקינו מע"ג והרא"ש ז"ל בפרק החובל תירץ עוד דהבעל לא ירצה להיות במעמד להפסיד לאשתו יע"ש ולכאורה נראה שיש לדקדק עליו שהרי התוספות פ"ק דגיטין כתבו וז"ל ואע"ג דהבעל לא יתרצה הא פרישית דאפי' בע"כ קני יע"ש וא"כ מאחר שהרא"ש ז"ל הכריח כדעת ריב"א ור"ת ז"ל דמע"ג קני אפי' בע"כ של לוה א"כ איך תירץ הכא בהחובל דהבעל לא ירצה אמנם נראה דלק"מ דאע"ג דס"ל להרא"ש דאפילו בע"כ קנה היינו דוקא כשנמצאו יחד אבל לכופו שימצא שם פנים בפנים כולי האי ודאי לא כפינן וזה מדוקדק בדבריו שכתב כולי האי ודאי לא כפינן ושוב ראיתי להר"ב גד"ת דק"ל ע"א שתמה על דברי התוספות דפ"ק דגיטין שכתבנו מטעמא דכתיבנא והביא ראיה מההיא דאיסור גיורא דקאמר רבא אי דמע"ג אי שלחו לי לא אזילנא יע"ש ולדעת התוספות נראה ליישב דס"ל דאע"ג דמההיא דרבא מוכח דאינו מחויב לבא במעמדם להמצא שם פנים בפנים התם שאני דלא היה שם סרך מצוה בדבר אבל הכא גבי מלוה כיון דאיכא מצוה דפריעת בע"ח מצוה ולהציל את העשוק מיד עושקו כפינן ליה להמצא שם כנ"ל:

טו

האומר זכו בשדה זו כו'. מ"ש ה"ה ונ"ל דמתוך דברי רבינו המחבר שהוא מפרשה בשלא קנו מידו אלא שמא עשאן לזכות כו' וז"ש והחזיק הזוכה לו בקרקע כו' הן דברים סתומים והר"ב ל"מ ז"ל כתב שכונתו על מה שהקשה הנ"י על מימרא זו דרב דאמר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה דהא קי"ל דבאתרא דכתבי שטרא לא קנה עד שיכתוב את השטר ותירץ בתירוץ הב' דהתם איירי בבא לקנות בקנין כסף והכא איירי בשזכה בחזקה שהחזיקו בתוכה גמר ומקנה יע"ש וז"ש ה"ה שהוא מפרשה בשלא קנו מידו והחזיק הזוכה כו' כלומר דמיירי הכא בבא לקנות בקנין חזקה א"ד יע"ש ואין דבריו נראין דבפ"א מה' אלו דין ב' כתב ה"ה וז"ל ודע שהמפרשים נחלקו חזקה במקום שכותבים את השטר אם היא קונה לבדה ויש מי שכתב דקונה כו' ולפי דברי הרב ז"ל הי"ל לה"ה לומר וכן דעת רבינו דבחזקה קונה כמנהגו הטוב בכל המקומות ותו קשה לפי דעתו למה זה הוצרך היה לומר דמיירי בשלא קנו מידו הא כיון שרבינו ז"ל מפרשה בקנין חזקה שפיר מצינן לאוקומא מימרא זו בכל גוונא בין בקנו מידו בין בשלא קנו מידו והנראה אצלי בכונת ה"ה שדקדק מדברי רבינו ז"ל שכתב והחזיק הזוכה לו בקרקע דע"כ מפרשא לה בשלא קנו מידו דאי קנו מידו חזקה למה לי ומדלא כתב רבינו דין זה בשקנו מידו ולא החזיק והכי היל"ל והחזיק השוכר או שקנו מיד' משמע דס"ל דבקנו מידו אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד ואפי' מוחה בפי' כותבין לו בע"כ וכדעת הרשב"א ז"ל שם בחידושיו זה הנ"ל אמיתות דבריו: ודע שמוהר"ר בצלאל סי' ז' הכריח שדעת רבינו כדעת המפ' דבחזקה קנה אפי' באתרא דכתיבי שטרא ממה שהביא דין זה דחוזר בשטר בה' מכירה והריטב"א ז"ל הוקשה לו לפי שיטתו מהא דחוזר בשטר דאי מיירי באתרא דלא כתבו שטרא אדתני סיפא ע"מ שכתבו את השטר חוזר בזה ובזה ליפלוג וליתני בדידיה בין אתרא דכתבי שטרא לאתרא דלא כתבי שטרא ומכח זה פירשה דמיירי במתנה דבמתנה ודאי קנאה מיד וכיון שרבינו ז"ל מפרשה במכר מבואר דס"ל שלא כדעת הריטב"א א"ד יע"ש: ותמהני על דבריו שהרי הרמב"ן ז"ל מכת הסוברים דבחזקה קונה אפילו באתרא דכתבי שטרא ומבואר מדברי הרמב"ן ז"ל פ' הספינה דע"ז שהוא מפרש מימרא זו במכר ומה שהכריח הריטב"א ז"ל מדתני סיפא ע"מ כו' ולא מפליג בדידה גופה ס"ל להרמב"ן ז"ל דאין זה הכרח דאיכא למימר דרבותא אשמועינן דתנאי דמתנה מוכר להנאת הלוקח חשוב תנאי כנ"ל:

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.