מגיד משנה/מכירה/ו

מגיד משנה ‏ מכירה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הפירות אע"פ שאין קונין בהם וכו'. במציעא בהזהב (מ"ה:) בההיא מימרא דרב פפא מידי דהוה אפירי לר"נ דאע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מיקנו בחליפין וזה פשוט וכ"ש לרב ששת דאמר אינהו עבדי חליפין:

אבל המטבע כשם שאין קונין בו וכו'. גם זה מבואר שם (דף מ"ו) דר"פ דאמר מטבע נקנה בחליפין הדר ביה:

ב

לשונות של זהב ושל כסף וכו'. מבואר שם (דף מ"ה:) דאמרינן מאי טעמא דמאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה ע"כ בגמ'. ולשונות אין בהם צורה ותו דק"ו הוא ממעות שפסלתן מלכות שיתבאר לפנינו וזה פשוט. ואפשר ג"כ שהוא מפרש אסימון האמור במשנה (דף מ"ד) כדברי רש"י ז"ל כסף שאין עליו צורה וזה לשונות שהזכיר:

אבל המטבע של כסף או של דינר זהב. מ"ש שדינר של זהב דמים לגבי שאר המטלטלין הוא מחלוקת בין הגאונים ורב האי חולק בזה ואמר דמטבע זהב הוא כפירא לכל מילי ודעת המחבר כר"ח ז"ל וההלכות וראיותיהם מבוארות שם בהלכות בהזהב:

ג

בד"א בזמן שקנה שאר מטלטלים וכו' או עבדים וקרקעות. פי' במטלטלין הן קונין על הדרך שנתבאר פ"ג ובעבדים וקרקעות הן קונין לגמרי וזהו כסף האמור למעלה פ"א וזה פשוט שאין דין המטלטלין והעבדים והקרקעות שוין בקנייה:

אבל הדינרין של זהב וכו'. זה סתם משנה הזהב קונה את הכסף וכזקנותיה דרבי וכדאיתא בהלכות וזהו דעת הגאונים ז"ל:

וכן המעות של נחשת וכו'. גם זה במשנה שם וכתבו קצת המפרשים ז"ל שהזהב קונה את הנחשת ואין הנחשת קונה אותו דהא אפי' לגבי כספא הוי חידוש כדאיתא בגמרא משום דחריף טפי עכ"ל הרשב"א ז"ל במשנה:

ד

כיצד נתן לו דינר של זהב בכ"ה וכו'. ברייתא שם.

ומ"ש אם חדשים חדשים. פירוש שאינו יכול ליתן לו ישנים אע"ג דנפקו להדיא משום דמצי א"ל לישנן בעינן להו כדאיתא בגמ':

ה

נתן לו שלשים איסר וכו'. גם זה שם ברייתא ואיתא בהלכות ופשוט הוא:

ו

וכן מעות הרעות שפסלתן מלכות וכו'. שנינו במשנה (דף מ"ז) מעות הרעות קונות את היפות ופירש"י ז"ל שנפסלו וכן דעת המחבר. ומה שכתב פסלתן מלכות כלומר שאין יוצאין כלל ופסלתן מדינה כלומר שאין יוצאין באותה מדינה והיו רגילין לצאת ועדיין יוצאין במדינה אחרת והכין איתא בגמ'. והרשב"א ז"ל כתב נראה שפירוש מעות הרעות דשופי וסומקי דיוצאין הן אלא שאין יוצאין [בחריפות] אלא בדוחק והשתא אשמעינן רבותא טפי דאע"ג דסגיין כיון דלא חריפי היו פירא לגבי מעות היפות דחריפי כנ"ל וכ"נ מדברי הראב"ד ז"ל עכ"ל. ר"ל אע"ג דלגבי שאר מילי טבעא הוו גבי מעות היפות הוו פירא ואין כן דעת המחבר:

או דינרים שאינן וכו'. מבואר בהלכות והוו להו כפסלתו מדינה האמור בגמ' שם (דף מ"ו:):

ז

המטבע אין לו דרך וכו'. זה מתבאר במציעא בהזהב ודין אגב מפורש בעובדא דרב פפא שם בתרא (דף ע"ז:) בפירוש:

והוא שיהיו אותן וכו' אבל ראובן שהיה לו חוב. פירוש במלוה על פה. ודין השטר יתבאר לפנינו:

נ״ל שלא קנה החוב. זו סברת המחבר נכונה דההוא עובדא דרב פפא פקדון היה אבל מלוה על פה א״א להקנותה באגב וכ״כ הרשב״א ז״ל בהגוזל עצים (דף ק"ד:) דלא גרסינן בההוא עובדא דר' אבא הוה מסיק זוזי בדרב יוסף בר חמא [אגב] לפי שמלוה על פה א״א להקנותן באגב וכן עיקר. ויש מביאין ראיה מדאמרינן פרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ח) שכיב מרע שאמר [תנו] הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני x ואקשינן והא ליתיה בבריא ואמרינן דאיתיה במעמד שלשתן ולא אמרינן איתיה באגב וזה דעת הרמב״ן ז״ל:

ח

היו עומדין שלשתן וכו'. דין מעמד שלשתן נתבאר בגמ' בהרבה מקומות ועיקרו ספ"ק דגיטין (דף י"ג:):

ואין אחד משלשתן יכול לחזור בו. פירוש אין אחד משלשתן כגון ראובן שהיה חייב ללוי מנה ושמעון היה חייב לראובן מנה והמחה ראובן את לוי אצל שמעון אין אחד משלשתן יכול לחזור בו וכ"כ בהלכות (דף קל"ג:) במציעא בהמקבל (דף קי"ב) בביאור ויש מן המפרשים שכתבו שמעמד שלשתן אפילו בעל כרחו של נפקד איתיא כגון במה שהמשלתי למעלה בעל כרחו של שמעון ויש חולקים והדברים עתיקים, גם יש מי שכתב דכל שקנה במעמד שלשתן אינו יכול למחות ויש אומרים דחוזר ומוחל:

ט

היה ראובן חייב וכו'. החילוק הזה שכתב בין ששמעון חייב לראובן שאינן יכולין לחזור בין שאין שמעון חייב לראובן אלא שהוא אומר אליו להלוותו ולתתו לשמעון מבואר בהלכות במציעא בהמקבל מהכרע השמועות:

י

המוכר שטר וכו' אינו נקנה במסירה. זו מחלוקת בגמרא (דף ע"ז) בהמוכר את הספינה ובגט פשוט ובמקומות הרבה אבל כך דעת הפוסקים דאין אותיות נקנות במסירה וכאמימר ורב אשי דאינון בתראי דאית להו הכי בהמוכר את הספינה וכן בהלכות בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף ק"ע):

יא

וכיצד יקנה וכו' קנה שטר פלוני וכל שעבוד שבו. מפורש בגמ' בהספינה ודוקא שאמר וכל שעבודו הא לאו הכי לא קנהו אלא לצור ע"פ צלוחיתו כדאיתא התם:

ואינו צריך עדים לעניין קנייתו אבל צריך עדים וכו'. בהשגות אמר אברהם יש שהקשה על זה והא קי"ל כרבא דאמר א"צ להביא ראיה על המסירה וי"ל דלא פליגי אביי ורבא אלא אליבא דמאן דאמר דאותיות נקנות במסירה וכו'. ותימה הוא דאי להדי מוכר נאמר אע"פ שהוא מכחישו ויכול לומר לו כתבת ומסרת לי אפילו זה עומד וצווח למה לא יהא נאמן אצל הלוה. ותו אם הוא אינו יכול לגבותו בלא ראיה מן הלוה נאמנותו אצל המוכר מה הוא מועיל לו. וי"ל שאם הלוה רוצה לפרוע אין המלוה יכול למחות בידו. ולקושיא ראשונה למה לא יהא נאמן אצל הלוה יש לתרץ לפי שהלוה יכול לומר שמא בתורת פקדון בא לידך ואתה הודית כן למלוה מ"מ כך העלה הרשב"א דכל שצריך כתיבה או אגב מודה רבא שצריך להביא ראיה. וזה עיקר וראיות נכוחות יש וכן דעת קצת המפרשים ז"ל ואין זה דעת המחבר שכתב וא"צ להביא עדים לענין וכו' אלא ודאי אין צריך להביא ראיה לענין המוכר זו היא מימרא דרבא וכדברי הר"א ז"ל וכ"כ רבינו פרק ט' מהלכות נחלות אצל אחד שטען וכו' שם יתבאר שאפילו מוכר מכחישו הלה נאמן לענין שלא נוציא שטר מתחת ידו ולא נגבה בו למלוה. ועוד צ"ע פרק ששה עשר מהל' מלוה ולוה:

יב

קנין השטרות מד״ס וכו'. זה דעת ההלכות בפרק הכותב (כתובות דף פ"ו) בכתובות ועיקר:

לפיכך המוכר שטר וכו'. דין זה עיקרו בכתובות שם בהכותב והוא מוסכם. והעלה הרשב״א ז״ל דאין מכריחין הקונה להחזיר השטר ללוה אע״פ שהחוב מחול וראיה מפרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ז מ"ח) ומ״מ המוחל חייב לשלם לקונה כמו שנתבאר פ״ז מהלכות חובל ומזיק:

יג

האשה שהכניסה שטר חוב וכו'. מימרא מפורשת פ' הכותב בכתובות (פ"ה:):

יד

המקנה לחבירו קרקע כ״ש וכו'. דין האגב מפורש בפ' הספינה (בבא בתרא ד' ע"ז) אגב שאני וכתבו המפרשים דאגב במקום מסירה וכתיבה עומד זה דעת הפוסקים אע״פ שרבינו חננאל ז״ל כתב שאינו עומד אגב אלא במקום מסירה לבד:

ויראה לי שגם זה יכול למחול וכו'. זה דבר נכון ופשוט וראיה דלא אמרינן בפ' החובל (בבא קמא דף פ"ט) לזבון לכתובתה באגב וכן במקומות אחרים:

וכן המוכר קרקע וכו'. זו מימרא בקדושין פ״ק (דף כ"ז) ובפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף ע"ז) ופירשה רש״י ז״ל בשטרי הקנאה לפי שהוא סבור שאין כותבין שטר למוכר בלא לוקח אא״כ הוא שטרי הקנאה כלומר שיש בו קניין דמשעת קניין שיעבד נפשו הא לאו הכי לא דומיא דשטר חוב שאין כותבין ללוה בלא מלוה אא״כ שטר החוב הוא קניין כמו שנתבאר פרק כ״ג מהל' מלוה ולוה וכדאיתא במציעא והרמב״ן והרב ר' יונה והרשב״א ז״ל הקשו אי בשטרי הקנאה למה הוא צריך לאגב והלא קנה השטר בכ״מ שהוא משעת קניין לפיכך פירשוה בלא הקנאה וכגון שכתבו שטר למוכר ומונח בידן של עדים להקנות ללוקח בו ביום ובא והחזיק בקרקע ונקנה לו שטר בכ״מ שהוא ונמסר לו בזמנו עכ״ל הרמב״ן ז״ל. ועוד כתב ולדברי רבינו חננאל ז״ל שהוא סובר דאפילו בשטרי אקנייתא בעינן דמטי שטרא לידיה מתוקמא הא דרב הונא שפיר ע״כ. והמחבר הביא מימרא כלשונה ולא חילק:

נקנה השטר בכ"מ שהוא וכו'. בהשגות א"א והוא דא"ל אגב וקני ע"כ. וכ"כ קצת מהמפרשים ז"ל דבעי למימר ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה. והטעם אע"ג דשטרי מכר ומלוה אינן צריכין הקנאה ללוקח או למלוה אלו שלא נכתבו לתתם ללוקח אלא למוכר שהרי אין ללוקח עמו כשהמוכר רוצה להקנותם ללוקח צריך להקנותם לו אגב קרקע והוא הדין לכל כיוצא בזה:

טו

האומר זכו בשדה זו עד סוף הפרק. באותו מימרא בפ״ק דקדושין (דף כ"ו) ופ' הספינה (בבא בתרא דף ע"ז) ז״ל האומר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה ע״כ. ונ״ל מתוך דברי המחבר שהוא מפרשה שלא קנו מידו כלום אלא שהוא עשאן שלוחין לזכות לאותו פלוני בקרקע ההוא וזהו שכתב והחזיק הזוכה לו בקרקע וכ״כ אף על פי שהחזיק לו בשדה כלומר ואלו השלוחים החזיקו אותו פלוני בקרקע ובבבא הראשונה חוזר בשטר כל זמן שלא נמסר לפי שעדיין לא עשו שליחותן ואתי דבור ומבטל דבור ואינו חוזר בשדה שהרי נגמר שליחות השדה שהרי החזיקו ואין זה תלוי בזה ולפיכך השדה שלו ואין כותבין לו השטר ובבבא השנייה כיון שאומר על מנת נמצא תלוי זה בזה ואין לזכיות השדה גמר בלא כתיבת השטר וכיון שאין זה אלא שליחות והוא חוזר בשטר מיד נתבטל הכל וזה אפילו בשטר מקח הוא כמו שהביאה בהל' מכירה. וכתב הרמב״ן ז״ל חוזר בזה ובזה מהא שמעינן דתנאה להנאת מקבל תנאה הוי ולא בעינן בהא דומיא דתנאי בני גד ובני ראובן דתנאי להנאת נותן ומעשה למקבל דהא הכא שתכתבו לו קאמר והוי תנאה ושמעינן מינה שדי מכורה לך שדי נתונה לך על מנת שאתן לך מאתים זוז חוזר בזה ובזה עכ״ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף