שערי תשובה/אורח חיים/תקפא

שערי תשובה אורח חיים תקפא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (בש"ע סעיף א') וכת' בר"י בשם מהר"ם זכותה ז"ל בתשובה שיש מקומות שאומרים סליחות בערבית וישתקע הדבר שאין ראוי להזכיר י"ג מדות כ"א בעת רצון והיושב שם בעת שאומרים ישב וידום או יאמר מזמורים אך הווידוי יכול לומר אך במוצאי שבת אסור עד אחר חצות משום קדושת שבת וע"ש בשמו דמי שקם בעת שהציבור אומרים סליחות ויהיה צריך לבעל תיקון חצות טוב שיאמר תיקון חצות כסדר האר"י ז"ל שהוא עיקר גדול יותר מהסליחות וע"ש בשם מהר"ש שער ארי' שצריך לומר הסליחות בנחת ובמתון ובכוונה ואסור להזכיר י"ג מידות שלא בכוונה וע"ש שכתב בטור ברקת שיותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד וכתב בר"י שכן ראה לקצת רבנים שתמיד היו עוסקים בגופי הלכה ובחבורים ובחודש אלול היו מניחים קצת מסדרם ללמוד גירסא רק תחנונים ע"ש וע"ש שיש מקומות נוהגים מר"ח אלול שאחר [התפלה] מכריז השמש שובו בנים שובבים ומנהג יפה הוא ע"ש וכתב מח"ב בשם ש"ך על התורה פ' מטות יש נוהגים לעשות התרת נדרים באלול והרמז לא יחל דברו ככל ס"ת אלול ע"ש ועיין לקמן סוף ס"ק ז':

(ב) שלפניו. עבה"ט וע' מ"ש בזה בשערי אפרים שער יוד סעיף ח' ובפתחי שערים שם:

(ג) הגון עבה"ט ומ"ש בשם באר עשק דליכא טענות חזקה כו' ע' בבר"י וש"ח שכתבו משם דלא מהני חזקה למי שאינו למוד ואינו נשוי והם הביאו משו"ת פ"מ ח"ב סי' כ"ד ובשנה"ג דשפיר מהני חזקה וע"כ אם אירע שהי' מוחזק להתפלל ונתאלמן אין מסלקין אותו וע' בש"ת דשכנה"ג קמ"ל דאפי' תפילת מוסף שהוא עיצומו של יום לענין הקרבנות שהקפידה תורה על הכה"ג וע' לעיל סי' נ"ה שהביא בבה"ט שם תשו' פ"מ אפ"ה אין מסלקין אותו וע' בשבו"י ס"ק ל"ה ח"א סימן כ"ט שהביא דמי שנשתטית אשתו ולקח התרה ונשא אחרת אינו מתפלל בימים נוראים עד שתחזור לבריאותה ולקבל גיטה או שתמות וכמו בכ"ג שלא ישא ב' נשים שכתב הראב"ד שלא ימשך לבו וכן נראה מהרמב"ם מה' כלי המקדש דדוקא ביום צום אסור בעבודה ואף שהיא מרוחקת עתה ממנו מ"מ הואיל ולא נתגרשה וראוי לביאה שמא ימשך לבו ואף אם רגיל להתפלל לא מהני במקום שהוא אסור מה"ד וכל שאפשר להתקיים ע"י אחרים ע"ש ובר"י חולק דאין להוסיף חומרת ב' נשים וכ"ש נשתטית דכמאן דליתא דמו ע"ש ובש"ח הליץ בעד השבו"י לענין אם יש לו ב' נשים דמסתבר להחמיר אך אין זה במדינתינו אם לא בנשתטית ובזה נראה להקל כמ"ש בבר"י ואדרבא נראה בנשתטית ולקח התרה אין לו להתפלל ואם החזיק כבר נראה פשוט דשרי לפמ"ש דגם באלמון אין מסלקין אותו אם הוחזק בכך. וע' בבר"י בשם חכם א' בתשובה כת"י שאף אם הוחזק לתקוע אם אינו מתפלל כל השנה עם הצבור מסלקין אותו ע"ש וע' בנ"ב מה שמנהג בקצת מקומות שלא להניח אבל להיות ש"ץ בימי סליחות ועשרת י"ת לא נתפשט מבעלי תורה ואפי' בר"ה וי"כ אינו איסור רק מנהג בעלמא ע"ש בח"א סי' ל"ב ועיין לעיל סי' נ"ה בשם שער אפרים וע' בכנ"י סי' י"ג ראובן היה מוחזק להיות ש"ץ בתפילת ר"ה ושמעון בי"כ ופעם א' הוצרך לנסוע ראובן לפי שעה וכבדו טובי העיר את שמעון להתפלל בר"ה לא אבד שמעון חזקתו שביה"כ מחמת שקיבל עליו תפילת ר"ה ויכול לומר לדידי תפילת יה"כ עדיף שהוא יום צום וסליחה וכפרה והיה לטובי העיר להתנות עמו ואפשר שלא היה מתרצה אך אם אירע קודם לזה פעם א' שהפכו הסדר והתפלל שמעון בר"ה ואחר התפלל ביוה"כ ולא ערער נראה מזה דר"ה נוח לו משום דזריזים מקדימין ולכן גם עתה רשות ביד טובי העיר ליקח תפילת יוה"כ לכבד מי שירצו אבל אם באמת ערער אז אלא שלא השגיחו עליו ומי יכול לדון עם שתקיף טענתו אין ליקח ממנו תפילת יוה"כ ע"ש, וכתב בפמ"א ח"ב סי' קך"ה באחד שהיה מוחזק לתקוע ביום א' דר"ה ואחד ביום ב' וחל יום א' דר"ה בשבת מי נדחה אם הראשון או השני וכתב דתלוי במנהג המבואר בסי' תרמ"ב לענין מערבית ולפי מ"ש המג"א שם דמשמע מסוכה שהשני נדחה וכן מנהג העולם ה"נ זוכה הראשון במצוה זו ע"ש וע"ש בשו"ת אור נעלם סוף סי' י"ג כתב ג"כ בעובדא כו' שפסק שהראשון שהוא מוחזק לברכת שהחיינו יתקע והשני ידחה ע"ש, ולענ"ד ראיית הפמ"א צ"ע שאין הנדון דומה דלענין שיור או פיוט מערבית שייך לומר כן דמעיקרא הכי אתקון ששיר או פיוט זה ליום ראשון ואי לא חזי לראשון יהיו לשני ממילא דהשני אידחי משא"כ בזה ששני אנשים חלוקים הם וכל אחד זכה ביומו ובדבר שבממון כה"ג פשיטא דלא מידחא גברא מקמי גברא ואשר זכה בראשון ולא עלתה לו אינו יכול ליקח בשביל זה חלק השני וכן הדין בזכיית מצו' אם לא שנאמר דגם בזה לא זיכו הקהל לשני אלא רק בענין אם הראשון יעמיד במצוה שלו ולא יפסיד, פשיטא דז"א דמאין הרגלים לומר שהראשון נוח להם שלא יופסד זכייתו במצוה לעד לעולם והשני יפסיד לפעמים איפוך אנא שמא השני נוח להם וכיון שיום שני לעולם אם חל בשבת ולא יתבטל מצותו לעד לעולם מעיקרא זכה ע"ד כן ואדרבה כיון דכל חד אית ליה עילוי' זה לפי שנקבע ליום ראשון שהוא עיקר מן התורה וזה אינו לשני אלא שיש לו עינוי די לא יפסוק ודי לא יבטל כל חד ליקום אדוכתיה כנלענ"ד וצ"ע ע"ש בפמ"א עוד שאם חלה הראשון וכיבדו הקהל לאדם אחר ואח"כ נתרפא זה תלוי בפלוגתא דחכמים ור"י ביומא דף ס"ב במפריש פסחו ואבד כו' והרמב"ם פסק כחכמים וה"נ אם היה חולה ביום ר"ה ואח"כ נתחזק ונתרפא אף ששניהם שלמי' במעלה רשות ביד הקהל לבחור איזה מהם שירצו ואליבא דכ"ע אם השני מוחזק לצדיק יותר מראשון הן בלימודו והן במעשים וגם תוקע יפה יותר מצוה בשני וכן אם היה חולה בר"ה ובחרו בשני אבל אם היה חולה בערב ר"ה ובחרו בשני בעי"ט ובינתים נתחזק ונתרפא י"ל כיון דבשעת בחירה עדיין לא הי' ראוי לתקוע ובשעת תקיעה הראשון במקומו עומד לא דמי לפסח דבשעת בחירה אחר חצות היה ראוי לפסח ובכה"ג אפשר דלא נדחה הראשון ממקומו. (ועיין בתוס' דיומא דף י"ג ראשון חוזר לעבודתו כו' ע"ש) ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ט על מ"ש בסידור עמודי שמים שאפי' שהחזיק בתפלה רק פעם א' אין מעבירין אותו וכתב שלומד מסתימת הפוסקים דמשמע מדבריהם דאפילו בפעם א' הדין כן ואיכא תלתא טעמי כו' ואבוהו דכולהו ש"ס דיומא ועיין בשו"ת מים עמוקים להראנ"ח סי' ע' לענין בה"כ ומשמע שם אפי' בפעם א' וכ"כ השואל בשאילת יעב"ץ שם וכתב ביד אלי' סי' למ"ד בא' שהיה ש"ץ קבוע ולא רצה להיות עוד ש"ץ וקיבלו אחר במקומו ויש תקנה בעיר הזאת שלא יתפלל בימים נוראים אלא ש"ץ דוקא ולא שום יחיד אם גם זה בכלל וכתב שאם כל המנהיגים מסכימים אין לחוש מצד התקנה דהמכוון של אותו התקנה היה מחמת מחלוקת המתפללים או מחלוקת המנהיגים שכ"א ירצה לחלוק כבוד לקרובו ובאיש הזה שכבר היה ש"ץ לא יקנאו בו וגם כולם מסכימים אין לחוש ועיין לעיל סי' נ"ג בבה"ט ס"ק י"ז מ"ש ביד אלי' שם לענין סירוב. ובענין התרת נדרים שנוהגין לעשות בער"ה עיין בשל"ה ורבים נמנעו מקבלת הנזיפה שאין בעו"ה אותם י' שיהיו ראוי להתיר ועכ"פ לא יהיה פחות מיוד ועיין בשמש צדקה חלק יוד סימן ג' מי שהולך תמיד בתפילין מחוייב לחלצו עתה בעת שיושב לקבל הנזיפה ע"ש:

(ד) להשלים עבה"ט ועיין במג"א סימן רצט מ"ש שם לענין הבדלה וקידוש דר"ה שלא יעשה שניהם על כוס אחד כו' ע"ש:

(ה) קודם עבה"ט ועיין בשבו"י ח"ג שמחזיק במנהג הרמ"א והלבוש ע"ש והאידנא נהוג עלמא שלא לאכול רק שותים קאווי או טייע קודם הליכה לבה"כ כי בזמנינו נמשך אמירת הסליחות עד אור היום ופשיטא שמיד שעלה ע"ה אסור לאכול ולשתות:

(ו) מכבסים, עבה"ט ועיין טור שכתב לובשים לבינים והאחרונים כתבו דוקא לבינים להורות סליחה כמש"ה כשלג ילבינו כו' והעולם נוהגין ללבוש בגדי יו"ט כשאר יו"ט רק הנשים לובשים לבינים:

(ז) לטבול. עבה"ט ומ"ש בשם כנה"ג דוקא אם לא היתה יכול' לטבול קודם לכן ליתא כמ"ש הפר"ח וכ"כ בר"י דאף שאיחרה טבילתה אין להחמיר בזה ובמו"ק גמגם באיסור תה"מ משום מצות עונה ובמח"ב כתב שנכון למנוע ובקושי התירו ליל טביל' ומ"מ יראה להיות טהור ביום כי קדוש היום לאדונינו. והשו"ת מעיל צדקה סימן מ"ג כתב שאין כח ביד שום אדם לבטל עונה דאורייתא ואם נתנה לו רשות רשאי לסמוך אע"ג די"ל דמחלה מחמת בושה כדאי' באה"ע מ"מ בזה שהוא משום מצו' י"ל דניחא לה גם כן ואימת יום הדין עליה ג"כ ומסתמא מחלת בלב שלם אבל בלי רשותה לא ע"ש ולענ"ד דכל שנהגו כן משום מנהג פרישות של מצוה מעיקרא אדעתא דהכי נשאת שתמחול לו העונה בזמנים שצריכים פרושה וכמ"ש חז"ל אסור לשמש בשני רעבון ואינו מדאורייתא רק אסמכתא וכן בימי אבילות דאסור בתה"מ ומייתי גם כן אסמכתא וינחם דוד את בת שבע כו' אף על גב דדוד היה זהיר מאוד במצות עונה כדדרשי' בדמעתי ערשי אמסה אפ"ה לא שימש בימי אבלו וא"כ כל כה"ג שנתפשט המנהג להחמיר מעיקרא מחלה על ימים אלו שיש בהם סרך מצוה ועיין מש"ל סי' תקע"ד ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף