חיי אדם/ב/קלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קלח

הלכות ראש השנה כלל קלח
דין ימי הסליחות וער"ה (סי' תקפ"א)

א באהבת הקב"ה את עמו ישראל, הרבה להטיב אותנו, וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא. ואף שהתשובה טובה בכל עת, מ"מ חדש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שמקובל תשובתו משאר ימות השנה, לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת נבחרנו לעם. שכשחטאו ישראל בעגל, ונשתברו הלוחות בשבעה עשר בתמוז, ואחר זה עלה משה בהר והתפלל, ואמר לו הקב"ה פסל לך, ונתרצה ליתן לו לוחות שניות, ואז עלה בראש חודש אלול, ונשתהה שם עד יום כפור, שהיה גמר כפרה. ואיתא בתנא דבי אליהו, ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית. ויום אחרון שבכלם, דהיינו בעשרה בתשרי, גזרו תענית, ולנו בתענית. ולפיכך נקבע אותו יום, דהיינו יום הכפורים, לכפרה לעולם. ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז, לכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון. ולפי שכשעלה משה תקעו בשופר במחנה להודיע לישראל שלא יטעו עוד, לכן גם אנחנו נוהגים לתקוע בשופר בכל יום מראש חודש אלול. ותוקעין בכל החודש, חוץ מערב ראש השנה, כדי להפסיק בין תקיעת רשות לחובה. ויש מקומות שתוקעין גם במנחה. ויש מתחילין מיום א' דראש חודש, ויש מיום ב'. ועיקר התקיעות הוא לעורר לב העם ולהחריד לבותם, שיעוררו לבותם לתשובה, כי כן טבע קול השופר להחריד, כמו שכתוב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. וחייב כל אדם, עכ"פ להכין את עצמו ליום שיכנס למשפט לפני ה' בראש השנה, שלשים יום קודם, בתשובה ותפלה, ויתן כל לבו רק בעבודת ה'. ונתנו רמז לזה, אני לדודי ודודי לי, ר"ת אלול. ולכן ירבה בכל החודש בתשובה ותפלה וצדקה. ונתנו רמז לזה, ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, ר"ת אלול, לרמז שבחודש אלול ירבה במתנות לאביונים.

ומטעם זה, יש נוהגין להתענות מראש חודש אלול. ואמנם, אין ראוי לנהוג בתענית אלא מי שהוא אדם בריא, ויודע בודאי שהתענית אין מזיק לו, ואינו מבטלו מתלמוד תורה. אבל בדורות הללו, שאנו חלושי כח, ופשיטא הלומדים, ומכ"ש מי שאין לו בלאו הכי אלא לחם בדוחק, יותר טוב שיאכל מעט וילמוד כפלים. (וכבר הארכנו בזה בהלכות תענית).

ב כיון שהוא ימי תשובה, לכן נוהגין בהרבה מקומות לעמוד כל אלול באשמורת קודם היום, ולומר סליחות ותחנונים. ואנו נוהגים שלא לקום רק ארבעה ימים לפני ראש השנה. שבארבעה ימים אלו נוהגין להתענות המתענים עשרת ימי תשובה ולפי שאי אפשר להתענות בראש השנה שני ימים ושבת תשובה וערב יום הכיפורים לפיכך מתענים ארבעה ימים קודם כדי להשלים עשרה ימים בתענית. ולכן מקדימים ג"כ באשמורת בארבעה ימים מקודם. ואמנם, אם חל ראש השנה שני שלישי, שאז אין בשבוע זו ארבעה ימים, והיו צריכין להקדים משבוע הקודם איזה ימים, ובכדי שיהיה יום מסויים לפיכך נוהגין לקום בשבוע העבר מיום ראשון. ונוהגין רוב הצבור להתענות עכ"פ ביום ראשון של סליחות. ועוד טעם שקבעו ארבעה ימים, שכן מצינו בקרבנות שטעונים ביקור ממום ארבעה ימים קודם הקרבה, ובכל הקרבנות בפרשה פינחס כתיב והקרבתם עולה, ובראש השנה כתיב ועשיתם עולה, ללמד שבראש השנה יעשה כל אדם עצמו כאילו מקריב את עצמו. ולכן קבעו ארבעה ימים, לבקר כל מומי חטאתו, ולשוב עליהם.

ג אבל. אסור לצאת מביתו ליכנס לבית הכנסת לומר סליחות, מלבד בערב ראש השנה שמרבים בסליחות, וכן במקום שנוהגין להרבות בסליחות בערב יום הכיפורים.

ד ידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול במעשים טובים שאפשר שימצא, שיתפלל סליחות וימים נוראים. ושיהא בן שלשים, שאז כבר נח רתיחת הדם של בחרות ונכנע לבו. ויהא נשוי. וכל העוזרים ומסייעין לש"ץ שאינו הגון, כאלו גוזל טוב מן הקהל, ועתידין ליתן את הדין, (ס"ת). ורע עלי המעשה שראיתי שמעמידים בימים נוראים ש"ץ שינגן יפה. וכבר כתב המגן אברהם סי' תקכ"ט בשם רש"ל, שהחזנים המאריכים בניגונים, אינן מחציו לה' ולא מחציו לכם. והבט נא וראה מה שכתב הגאון בעל ת"ש עיין שם שהאריך בגנות זה, ובפרט בימים הנוראים, אוי לאזנים שכך שומעות, כי הש"ץ כונתו רק על הניגון, שיהיה יפה וטוב, כפי שסידר את עצמו בימים שצריכים ביקור ולשוב בתשובה כנ"ל, ואין כונתו על התפלות והבקשות שסדרו לנו, ומבלבל דעת השומעים התפלה על סדר הברכות והתקיעות, ואי איישר חילי אבטל המנהג הרע הזה, ועכ"פ ראוי לכל ירא שמים, במקום שדבריו נשמעים, ישים פניו לדבר הזה, כי מי שיש בידו למחות כו', והוא רחום יכפר. והיודע בעצמו שאינו בקי מאד ויודע לשמור אפילו משגגה, אין לו להכניס את עצמו בעבודת ה'. ואם אין ראוי והגון ובקי אין מקיפין לו בשאר עונשין (א"ר בשם כלבו), (ונראה לי דצ"ל כשאר כו', והוא לשון הקפה והמתנה, כמו החנוני מקיף. והנה, בכל העבירות מקיפין ואין גובין לאלתר, ובזה גובין לאלתר. כמו אין מקיפין בחלול השם. וכן אמרו בשבועות דף ל"ט כשמאיימין על השבועה, בכל עבירות תולין שנים ושלשה דורות וכאן נפרעים מיד). ומיהו כל ישראל כשרים, רק שיהיה מרוצה לקהל, אבל מי שמתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן. ואם רואה שיש מחלוקת בשביל התפלה, לא יתפלל, אע"פ שיתפלל מי שאינו הגון, (ס"ח תשנ"ח). ואבל כל שנים עשר חודש לא יתפלל בראש השנה ויום הכיפורים אא"כ ליכא אחר, אבל כל ימי סליחות אפילו ערב ראש השנה מותר. ובימים שאין אומרים תחנון, מותר לאבל להתפלל. ואפילו בראש חודש, מותר עד הלל (א"ר), וכמדומה שהגר"א לא היה מניח להתפלל אפילו שחרית בראש חודש. ויש להחמיר בימים נוראים עכ"פ ליתן עליהם כל חומר תעניות כמבואר בהלכות תפלה בכלל כ"ט (א"ר). וכתב עוד בשם תורת אמת, ההולך בערכאות של נכרים, אין ראוי להיות ש"ץ בראש השנה ויו"כ, אא"כ עשה תשובה, (א"ר בסי' נ"ג ס"ק ו').

ה ערב ראש השנה הוא יום האחרון מן השנה, וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום אחד בשנה חשוב כאלו שב כל השנה. ולכן נהגו שכלם מתענים ומשכימים הרבה קודם היום ומרבים בסליחות ובווידוים ויש נוהגין עוד לילך על הקברות ואמנם צריכים ליזהר מאד שלא יכנסו לקברות מי שהוא טמא קרי כי אז החיצונים מתדבקים בו וגם לא ילך על קברי רשעים כי הם כמזיקין ויהיה נזהר מאד שלא ישים מגמתו להתפלל ולבקש מן המתים שקרוב הדבר שיהיה בכלל ודורש אל המתים אלא שיתפלל להקב"ה שיעשה חסד בזכות הצדיקים המתים ומרבים שם בצדקות ובתחנונים וישים כל אדם על לבו לשוב בכל לבו ומכ"ש בעבירות שבין אדם לחבירו ולא ימתין עד עיוה"כ לבקש מחילה מחבירו אלא יקדים עצמו למצוה וכל היום יעסוק בתורה ובמצוה וראוי לכל אדם לטבול במקוה או בנהר ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה.

ו דין התעניתים אלו של א' דסליחות וער"ה ושאר ימי תשובה נתבאר לעיל בהלכות תענית כלל קל"א סי' כ"ו כ"ז.

ז מכבסין ומסתפרין בער"ה לכבוד יו"ט ולובשין בגדי שבת בר"ה להראות שאנו בטוחים בחסד עליון שיוציא לאור משפטינו אחר התשובה.

ח נוהגין לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה כדי להנצל מעונש נדרים ואמנם ראוי לכל אדם שילמוד הל' נדרים (ומבוארים בחכמת אדם) כי יש הרבה נדרים שא"א להתיר אותם ונכשלין בהם. צריך כל אדם שיהיה נזהר שיבין מה שהוא אומר ולא כמו שחושבין הע"ה שהוא איזה תחינה וראיתי מהיראים שאינם מבינים בלה"ק שאומרים הנוסח של התרת נדרים בלשון לע"ז (דיא נדרים אדר שבועות וואש איך האב גיטאן אונ מען קען זייא מתיר זיין האב איך חרטה אז איך האב אויף מיר גנומן בנדר אדר שבועה) ויתירו לו ואז יאמר (איך בין מוסר מודעה אז ווען איך ווער טאן איין נדר זאל ער גאר ניט חל זיין).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.