מחצית השקל/אורח חיים/תקפא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקפא

(ב) (ס"ק ב) מר"ח כו' מיום א' כו' כמו שעלה משה בהר כדאי' בטור. שכ' מה"ט מתחילין לתקוע בר"ח ע"ש מאי דאיתא בפר"א. בר"ח אלול עלה משה להר לקבל לוחות אחרונות (והיינו מ' יום האחרונים. דהיינו השלישים) והעבירו שופר במחנה משה עלה להר. שלא יטעו עוד אחר ע"ז (ר"ל כמו שטעו במ' יום הראשונים שטעו בחשבון כמ"ש רש"י פרשת תשא ע"פ וירא העם כי בשש משה לרדת וגו' (לבוש) והקב"ה נתעלה באותו שופר שנא' עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בר"ח אלול בכל שנה כו' עכ"ל הטור. וע"כ עלה ביום א' דר"ח אלול שהוא יום למ"ד של אב. דהא שהה שם מ' יום (חסר לילה ראשונה של יום למ"ד של אב). דהא כל עליותיו היו בהשכמה וא"כ עלה יום ל' בשחרית (תו' בב"ק דף פ"ב)וביוד בתשרי ירד עם הלוחו'. דמה"ט קבע ה' יו"ד תשרי ליה"כ לדורות. וכיון דאלול חסר ואינו רק כ"ט יום. א"א דלא עלה אלא ביום שני של ר"ח אלול. הרי כ"ט מאלול ויוד מתשרי והם ל"ט יום. והא בארבעים ירד. ע"כ עלה יום א' דר"ח אלול דהוא יום ל' מאב:

לתקוע למ"ד יום ב' ימים של ר"ה. לכן מתחילין ביום שני של ר"ח. ואלול חסר היינו כ"ט יום. חסר מזה יום א' דהיינו ער"ה שאין תוקעים כמ"ש סעיף ג' נשאר מאלול כ"ח יום. ושני ימים ר"ה הוי שלשים יום. וסמכו על קרא תקעו בחדש שופר. והיינו שלשים יום שהוא חדש מלא:

שעברוהו לאלול. והיה אלול ל' יום וכיון ששלמו מ' יום י' תשרי ע"כ עלה ביום ב' דראש חודש אלול:

(ג) (ס"ק ג) שבוע כו' ד' ימים לפני ר"ה לכן כשחל ר"ה ביום ב' או ביום ג' ליכא באותה שבוע ד' ימים לפני ר"ה ולא נקט רמ"א אם חל ר"ה יום ד' דג"כ ליכא ד' ימים. דהא א"א דלא אד"ו רא"ש כמ"ש סי' תכ"ח:

דהמתענה בר"ה כמ"ש לקמן סי' תקצ"ז:

שנהג כבר להתענות. ר"ל קודם שהתחיל לנהוג להתענות בר"ה ע"פ חלום כבר נהג להתענות עשרת י"ת. והתענה כל פעם ד' ימים לפני ר"ה. לא תימא כבר חל עליו הנדר להתענות לפני ר"ה ד' ימים:

עמ"ש סי' תקס"ח סעיף ב' דאם חל ברית מילה בימי סליחות שלפני ר"ה. או בין ר"ה ליה"כ ניהו דמצוה לאכול באותו סעודה כמ"ש שם. מ"מ אם ידע קודם ר"ה שיצטרך לאכול באותה סעודה. צריך לשלם תמורת אותו יום. יום אחר להתענות בו. ודוקא אם אפשר להשלימו בימי הסליחות אבל אם א"א כגון שחל ר"ה ביום ה' שאז משכימים לסליחות ביום א' וליכא קודם ר"ה ימי סליחות כ"א ד' ימים אינו צריך להשלימו בשבוע שלפני ימי הסליחות. דמעיקרא לא קבלו עליהם להתענות כ"א בימי הסליחות דוקא. וסעיף י"א דכתב מ"א אם נהג להתענות יוד י"ת. ואח"כ מת אביו או אמו. וחל היא"צ באותן הימים אם חל בין ר"ה ליה"כ או לפני ר"ה ביום א' דסליחות או בער"ה כיון שימים הללו קבועים לתענית יוד ימי תשובה עולין לו ג"כ ליא"צ. מידי דהוי אצום גדליה דהוי תענית חובה ועולה ה"ה יא"צ אף על גב דהוי חוב עולה אבל כשחל יא"צ בשאר ימי הסליחות. כיון שאין קבועים לתענית יוד ימי תשובה דהא מתחלפים מיום ליום כפי אשר חל ר"ה לכן אם אפשר לשלם. תמורת יא"צ יום אחר מימי הסליחות ישלים. אבל אם א"א כגון דליכא רק ד' ימי סליחות קודם ר"ה. דהיינו כשחל ר"ה. ביום ה' אינו צריך להשלימו בשבוע שלפני ימי הסליחית מטעם הנ"ל:

צריך כו' עסי' י"ר במ"א סק"ב דכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף. וכתב שם דאם לבשו קודם אור היום כיון שהוא מחלוקת רא"ש ורמב"ם אי לובש בלילה כסות המיוחד ליום אי חייב בציצית. לכן מספק לא יברך אז בשעת לבישה. וט"ז כתב פה שלא להכניס במחלוקת הרמב"ם והרא"ש טוב שישאל טלית מחברו וכה"ג שאין לובשו רק מפני צניעות לכ"ע אינו מברך על טלית שאולה. אבל לפ"מש מ"א סי' י"ד ס"ק ו' דלהרא"ש ג"כ כה"ג צריך לברך על טלית שאולה. א"כ עדיין לא יצאנו ידי מחלוקת. וסי' מ"ו דצ"ל ברכת התורה קודם שיתחיל הסליחות ולדלגן אח"כ בשעת תפלה. דהאמרי' כמה פסוקים בסליחות. ואע"ג שאומרים אותן דרך בקשה מ"מ לפי מנהגנו צריך לברך ע"ש:

וסי' תקס"ה דאין ליחיד לו' י"ג מדות אבל סליחות רשאי לו'. רק שלא יאמרם סוף תפילת י"ח וע"ש בדין עננו:

(ד) (ס"ק ד) ואבל כו' אסור להתפלל בימים נוראים. וכתב בספר א"ר ס"ס תקפ"ב ודוקא בר"ה ויה"כ אסור. אבל בימי הסליחות אפילו זכור ברית ער"ה רשאי להתפלל. וכן בימים שא"א תחנון מותר להתפלל אפילו שחרית אם אחר יאמר הלל. אבל מוסף לא יתפלל. וחנוכה לא יתפלל לילה ראשונה משום שאומרים שהחיינו על נרות חנוכה. ולזה צריך שמחה יתירה ע"ש עוד (ואפשר אם אחר ידליק מותר להתפלל הוא):

אכן בדליכא אחר שרי. כ"ה בתשובת מהרי"ל סי' קכ"ח. אבל בד"מ כ' אי ליכא דעדיף מיניה מותר הובא גם בט"ז:

(ה) (ס"ק ה) יכול כו' וה"ה בעי"כ שמרבים בסליחות. ובספר א"ר חולק על כ"ה. ע"פ מה שהקשה לו על רמ"א שנתן טעם לער"ה משום שמרבים בסליחות. הא ת"ה שהוא מרא דהאי דינא לא כתב טעם זה וז"ל ת"ה אין לאבל לילך לבה"כ ביום א' דסליחות. ומה שהוריתי בזכור ברית הוא צורך שעה הרבה יותר מבתחלת הסליחות. שהוא יום תענית לכל עכ"ל. הרי כתב הטעם משום שמתענים. ובע"כ צ"ל דהוי קשה לרמ"א. אי הטעם משום התענית לבד. א כ בכל תענית צבור יהיה אבל רשאי לילך לבה"כ אע"כ תרתי בעינן תענית וגם מרבים בסליחות. משא"כ בת"צ דאין מרבים בסליחות. וא"כ בערב יה"כ אפילו במקום שמרבים בסליחות מ"מ כיון דאין מתענים אינו רשאי לילך לבה"כ עכת"ד ספר א"ר. ולענ"ד י"ל דדעת כ"ה ומ"א דלא כספר א"ר. דאיך א"ל כמ"ש בספר א"ר דתרתי בעינן א"כ למה נקט ת"ה טעם התענית ושביק אידך טעמא דמרבים בסליחות. ורמ"א להיפך נקט טעם מרבה בסליחות ושביק טעם התענית. וליישב דברי רמ"א שכ' טעם אחר ממ"ש בת"ה. היו מתרצים. דודאי הויקשיא לרמ"א כמ"ש בס' א"ר אי הטעם משום התענית. א"כ בכל ת"צ יהיה מותר. ועוד למה קרא הליכה לבה"כ צורך משום דמתענים. היאך תלוי זה בזה גם אם לא ילך לבה"כ יכול להתענות כמו כשהולך. לכן ס"ל לרמ"א דעיקר טעמו של ת"ה משום שמרבים בסליחות וזהו צורך שעה. דבביתו אינו רשאי יחיד לו'. י"ג מדות שהן עיקר הסליחות. והא דכ' ת"ה משום שהוא יום תעלית לכל. כוונתו להוכיח דזה שמרבים בסליחות מיקרי צורך בעיני העולם. דהוי קשה לת"ה קושית מ"א בס"ק ט' למה מתענים בער"ה הכל ולא ביוד י"ת ע"ש מ"ש. ולכן ס"ל לת"ה דטעם המנהג כיון שבער"ה מרבים בסליחות. לכן כדי שתקובל תפלתם נהגו הכל להתענות. אם כן מוכח מן התענית שרבוי הסליחות מלתא רבתא היא בעיני העולם. לכן מה"ט משום ריבוי הסליחות מיקרי צורך להתיר לו לילך לבה"כ. דוגמא לזה בתשו' שלפני זה התיר לנדה לילך בימים נוראים לבה"כ הביאו רמ"א לעיל סי' פ"ח. לפי שהכל מתאספים לבה"כ יהיה להם עצבון גדול אם לא ילכו. אבל עיקר הטעם משום שמרבים בסליחות א"כ א"ש מה שלא כתב רמ"א כ"א טעם ריבוי סליחות ולפ"ז גם בעיוה"כ במקום שמרבים בסליחות אף ע"ג שאין מתענים דהא כבר מוכח דריבוי סליחות מלתא היא וצורך מקרי אלא דבערב יה"כ אין רשאי להתענות:

(ו) (ס"ק ו) ידקדקו כו' אין ליתן כו' כמ"ש ס"ס קנ"ג. שהקהל נא יתנו המצוה לאחר שכבר זכה הוא בה ואפילו הראשון נסתלק ע"י אונס ונתנו הקהל המצוה לאחר כשעבר האונס המצוה חוזרת לראשון ובט"ז כתב פה דאם הוא מונע א"ע לעשות מצוה שרגיל בה עונשים אותו מן השמים. אבל במקום שיש לחוש למחלוקת טוב לסלק א"ע:

(ז) (ס"ק ז) כל היום כו' אפילו ערבית כו' כתב בספר א"ר וז"ל משמע מדבריו קצת דערבית שלאחריו מתפלל וליתא. וטעמו משום שבד"מ כתב בשם כל בו דערבית שלפניו מתפלל. ואמר שבד"מ כ' כן אבל לא כתב טעם שהמתחיל במצוה כו' אבל מ"א שהביא דברי מ"צ שכתב טעם שהמתחיל כו' ר"ל ערבית שלאחריו וע"ש בספר א"ר. ויש קצת ראיה לזה ממ"ש סי' קע"ד במ"א ס"ק י"ז שכתב אותו שברך על היין שלאחר המזון אם הביאו המוגמר קודם בהמ"ז זכה המברך על היין לברך גם על המוגמר משום המתחיל במצוה כו' ואפילו איכא דעדיף מיניה. א"כ ה"ה הכא אף ע"ג דלענין תפלה אבל ויא"צ ומוהל דינם כעדיף מיניה. מ"מ טעם שהמתחיל במצוה כו' דוחה עדיפות דידהו:

ועסי' כ"ג סעיף כ' דתפלה תלי' ברצון הקהל:

(ט) (ס"ק ט) ער"ה אפילו תינוקות. וכתב א"ר אפשר תינוקות גדולים קאמר וצל"ע עכ"ל:

כתב הרב"י כו' במדרש שהביא הטור. וקצתו הביא ט"ז ר"ס זה. כדאיתא פ"ק דתענית דאם לא ירדו גשמים בזמנן. אין גוזרין מיד תענית על הצבור. אלא ת"ח מתחילים להתענות בה"ב ואם עדין לא ירדו גשמים אז גוזרין תענית על הצבור. וס"ל לת"ק דכל אדם רשאי להתענות עם הת"ח כשמתענים הת"ח בה"ב. ורשב"ג פליג ואומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול דמחזי כיהורא וצ"ע דהוא בעצמו ל"ק כן אלא כרשב"ג דלא כל הרוצה כו':

וכמ"ש ר"ס תקע"ט. דביום התענית המבואר שם אחד מהעם נותן אפר מקלה ברא"ש הנשיא ואב"ד. ואח"ז כא"וא נותן אפר בראש עצמו ואע"ג דקי"ל בקלקלה מתחילין מן הקטן. ולמה מתחילים פה מן החשוב. דנתינת אפר מקרי חשיבות דאמרי' הנשיא ואב"ד אתם חשובי' וכדאים להתפלל על הצבור:

וה"ה בתענית גשמים י"ל כן. עמ"ש סי' תקע"ז ס"ק ב' דאין גוזרים על הצבור תענית רצופים שלא להכביד על הצבור.

(י) (ס"ק י) א"צ להשלים אפילו בער"ה. וכתב רמ"א ר"ס תקס"ב דאע"פ שאין משלימים המנהג לו' היחיד עננו בש"ת וכ' שם מ"א היינו אם פי' בשעת קבלת תענית שלא להשלים. אפילו התענה רק עד מנחה גדולה מתפלל עננו. ודוקא שלא אכל קודם שהתפלל. וט"ז שם כתב דטוב לדלג שני תיבות צום תעניתנו. ומ"מ כ' מ"א שם ס"ק ה' דמנהג להתענות יו"ד י"ת עד אחר י"א שעה פחות רביע. אבל עכשיו רבים נוהגים שלא להתענות כ"א עד זמן מנחה גדולה ומתפללים תחלה מנחה גדולה:

ואפילו מי כו' עמ"ש מ"א סי' תקס"ב ס"ק ד':

שאינו ת"צ ועסי' קכ"ט. ר"ל לדעת מהרי"ו שהביא מ"א שם בלא"ה א"א או"א כיון שאין משלימים אלא אפי' לדעת רמ"א שם דס"ל בת"צ אפי' אין משלימים אומרים או"א מ"מ הכא לאו ת"צ הוא:

(יא) (ס"ק יא) יכולים כו' פי' כו'. ר"ל אע"ג שכלל השייכים לברית ומי שירצה יחד מ"מ אין דיניהם שוה:

חוץ מבעל ברית. עסי' תקנ"ט סעיף ח' דאבי הבן וסנדק ומוהל כלם נקראים בעל ברית:

קודם שעה עשירית. משום כבוד סעודת ליל ר"ה:

(יב) (ס"ק יב) משום כו' שאסור להתענות בעי"ט דס"ל דעי"ט גופיה הוי י"ט. משא"כ בערב שבת דמותר להתענות כמ"ש סי' רמ"ט:

כ' בש"ל כו' ביום קבורה דס"ל לש"ל כהפוסקים בי"ד דאבל אינו רשאי להתענות ביום ראשון כמ"ש הרב"י משם הג"א בסי' שע"ח בסי"ד:

ומ"מ יש ללמוד כו' דהא בתענית חוב גם ש"ל מודה דצריך להתענות ביום קבורה. ואפ"ה כ' דאין להתענות אבל תעניתים שלפני ר"ה ע"כ אינן תענית חובה. ולכן יש להקל במקצת חולי וא"צ התרה דאדעתא דהכי לא נהגו. והוא לא קיבל על עצמו כ"א אדעתא דמנהגא:

(יג) (ס"ק יג) באשמורת כו' ר"ל כיון דרוב פעמים כו' דייק כן מלשון מהרי"ל שכתב מפני שרגילים כו':

(טו) (ס"ק טו) משום קרי כו' אך אם הוא ליל טבילה חייב כו':

ובכ"ה כו' שלא היתה יכולה כו'. כ"ה מחמיר יותר משל"ה. דבשל"ה משמע דמתיר ומחייב בכל ליל טבילה. אפילו היתה יכולה לטבול קודם. וכ"ה כ' דוקא שלא היתה יכולה לטבול קודם:

(טז) (ס"ק ט"ז) על כו' קברי הצדיקים ויתכוין להתפלל לה' שיענהו בזכות הצדיקים גם כי המקום ההוא קדוש:

וכ"ה בגמ'. סוטה דף ל"ד דכלב הלך לחברון להשתטח על קברי אבות להנצל מעצת מרגלים:

(יז) (ס"ק יז) ונותנים צדקה קודם כו' כדאמרינן ר"א הוי יהיב פרוטה לעני והדר מצלי דכתיב אני בצדק אחזה פניך:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.