כף החיים/אורח חיים/תקפא

כף החיים ‏ אורח חיים תקפא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] נוהגין לקום באשמורת וכו'. מפני שהקב"ה שט בי"ח אלף עולמות ובסוף הלילה שט בעוה"ז והוא עת רצון. הגמ"נ. מ"א סק"א. ועיין לעיל סי' א' סוף או' יו"ד וסי' רל"ח או' ג' ודוק.

ב

ב) שם. נוהגין לקום באשמורת וכו'. מקומות שנוהגין לומר סליחות בערבית הוא מנהג רע ומר ישתקע ולא יאמר ואין ראוי להזכיר י"ג מידות אלא בעת רצון וקרוב הדבר האומרים בערבית לקיצוץ ח"ו. תשו' הרמ"ז סי' ל' ברכ"י או' א' שע"ת על סעי' א' וכ"כ לעיל סי' קל"א או' כ"ו יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' רל"ז או' ח'.

ג

ג) היושב בבהכ"נ שנוהגין לומר סליחות בערבית ושב וידום וליכא משום לא תתגודדו ואי בעי לימא מזמורים וכיוצא אך הודוי יוכל לאומרו מלבד במו"ש שאסור לאומרו עד שיעבור חצות לילה שעדיין יש קדושת שבת דכך קבלנו משם האר"י זצ"ל. הרמ"ז בתשו' הנז' ברכ"י אות ב' שע"ת שם. וכ"כ לעיל סי' קל"א או' י"ד יעו"ש ומיהו מ"ש ואי בעי לימא מזמורים עיין לעיל סי' רל"ז או' ט' שכתבנו בשם האר"י ז"ל שאין ראוי לקרוא מקרא בלילה יעו"ש וע"כ יש ללמוד תורה שבע"פ.

ד

ד) מי שקם באשמורת וכבר הצבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר תיקון חצות וסליחות וצריך לבטל אתד מהם טוב שיאמר תיקון חצות כסדר האר"י זצ"ל והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות. הרמ"ז בתשו' כ"י. ברכ"י או' ג' שע"ת שם. ועתה נדפס באגרות הרמ"ז סי' ע"ז. מחב"ר או' א' וכבר כתבנו זה לעיל ג"כ בסי' א' או' ט"ז בשם כמה אחרונים יעו"ש.

ה

ה) סליחות ותחנונים וכו' צריך לאומרם בנחת ובמתון ובכוונה ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכוונה. מהר"ש שער אריה בחי' כ"י. ברכ"י אות ד' שע"ת שם.

ו

ו) מה שנהגו קצת לומר ענינו אבינו וכו' עשה למען שמך וכו' במהירות גדול יש לבטל מנהגם. הרמ"ז ומהר"ר ישראל שלמה לינגו בתשו' כ"י. ברכ"י אות ה'.

ז

ז) יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות ובחיבורים ובחודש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים. ברכ"י או' ו' שע"ת שם. ויש נוהגין ללמוד התיקונים של הזוהר בימים אלו דהיינו להתחיל בר"ח אלול ולסיים ביוה"כ.

ח

ח) הנוהגים ליפול ע"פ באשמורת יש להם על מה שיסמוכו. הרב הלבוש סי' קל"א. והרב מעבר יבק פ"א ממאמר ד' והרמ"ז בתשו' כ"י. ברכ"י או' ז'.

ט

ט) יש נוהגים להתענות ביום א' של סליחות ויותר טוב להרבות המעשים טובים ובתשו' ולא להחמיר על הצבור. מהר"ש שער אריה בחי' כ"י ומהר"י לינגו בכ"י. ברכ"י או' ח'.

י

י) יש נוהגין למכור מי יהיה ש"ץ בסליחות ולאו שפיר עבדי דצריך ש"ץ הגון מאד. ברכ"י או' ט' ש"ץ בש"ח דף ש"ג ע"ד.

יא

יא) יש מקומות נוהגין מר"ח אלול שאחר מנחה מכריז השמש שובו בנים שובבים ומנהג יפה הוא. ברכ"י או' יו"ד. שע"ת שם. מט"א או' ז'.

יב

יב) ומה שנוהגין לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ר"ה וארבעים יום קודם יוה"כ הוא ע"פ מ"ש בזוהר פ' פקודי דף רמ"ט ע"ב דמי שנתחייב נזיפה או נידוי בב"ד של מעלה ישאר בנידויו ארבעים יום ואינה נשמעת תפלתו יעו"ש וע"כ נוהגין לעשות התרה וליזהר מכאן ואילך בכל עניניו שלא יתחייב ח"ו נזיפה או נידוי בב"ד ש"מ ואין נשמעת תפלתו בר"ה וביוה"כ והגם דבכל זמן צריך ליזהר מ"מ בימים אלו הוא יותר קשה. וחסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושת"ו נוהגין לעשות התרה בכל ע"ש בכל השנה ומנהג יפה הוא. ועיין לקמן או' י"ט.

יג

יג) שם. מר"ח אלול ואילך וכו' הגה. ומנהג בני אשכנז אינו כן וכו'. דאיתא בפרקי ר' אליעזר סי' מ"ו בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד בע"ז והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה וכו' ולכן התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשו' שנאמר אם יתקע שופר וכו' וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל עכ"ל פרקי ר"א שהביא הרא"ש בסוף מס' ר"ה והטור אלא שיש תוספת ממה דאיתא הגירסא שלפנינו. וכתב שם הרא"ש וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חודש אלול בקר וערב אחר התפלה. וכ"כ הטור. אלא שכתב הטור דיש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך. וז"ש הש"ע נוהגין לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול וכו' ומ"ש הרב בהגהה ומנהג בני אשכנז אינו כן וכו' הוא ע"פ מ"ש הרא"ש והטור, ומיהו הנוהגים כדברי הש"ע יש נוהגין לתקוע ג"כ בסליחות באמרם י"ג מידות וגם קודם תתקבל. כדי לקיים דברי הכל.

יד

יד) שם. מר"ח אלול ואילך וכו'. לפי שאותם הימים היו ארבעים יום אחרונים שעלה משה למרום להביא לוחות שניות והיו ימי רצון ונמצאו כלים ביוה"כ ובו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה סלחתי כדברך ולנך הוקבע אותו היום למחילה ולסליחה כמ"ש רש"י ז"ל בפ' עקב על פסוק ואתנפל לפני ה' כראשונה יעו"ש ועוד י"ל הטעם למ' יום כדי לתקן מ' יום דמרגלים ויום מ' שעשו את העגל. ומ' יום דיצירת הולד. וד' יודי"ן דשם ע"ב. וד' עולמות אבי"ע שכל א' כלול מעשר.

טו

טו) שם. מר"ח אלול ואילך וכו'. אבל בר"ח אין אומרים סליחות ותחנונים. הרמ"ע מפאנו סי' ע"ט. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ב. עט"ז. א"ר או' ו' מט"א או' י"א. וכתב הרב נזירות שמשון דיש לקרות ביום ב' דר"ח אלול סי' א' דנבואת חגי עד סי' ב' רו"ח או' ה' והטעם לפי שאותה נבואה נאמרה באותו יום ויש מצוה לקרותה באותו היום כמ"ש לעיל סי' תכ"ט או' ו' יעו"ש.

טז

טז) שם הגה. ומנהג בני אשכנז אינו כן וכו'. ומנהג האר"י ז"ל לומר סליחות כבני ספרד מר"ח אלול עד יוה"כ והיה אומר מלה במלה עם הצבור כמ"ש בשער הכוו' דף פ"ט ע"ד ופע"ח שער פ"ד פ"א ונגיד ומצוה.

יז

טוב) שם בהגה. אלא מר"ח ואילך מתחילין לתקוע וכו'. כתב הח"ש ולבוש ומ"ב ושל"ה דיש להתחיל לתקוע מיום ראשון דר"ח אלול דאז הוי מ' יום שלפני יוה"כ כמו שעלה משה בהר כדאיתא בטור וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל וכתב דהנוהגין להתחיל ביום שני טעמייהו לתקוע ל' יום עם ב' ימים של ר"ה. ולי נראה דהטעם כמ"ש התו' בב"ק דף פ"ב בשם התנחומא דמשה עלה ביום ב' דר"ח אלול רק שעברוהו לאלול דהאי שתא וא"כ אין לזח מהמנהג להתחיל ביום שני. מ"א סק"ב. ור"ל אף הנוהגין להתחיל לתקוע ביום ב' אין לזוז ממנהגם כי יש להם סמך. וכ"כ א"א או' ב' דכל מקום לפי מנהגו. וכ"כ ח"א כלל קל"ח או' א' דיש מתחילין מיום א' דר"ח ויש מיום ב' וכ"כ מט"א או' ז' מ"ב או' ג'.

יח

חי) משנכנס אלול כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה תכתב ותחתם. דרשות מהרי"ל ה' ר"ה. א"ר או' א' מט"א או' ט'.

יט

יט) יש נוהגין לעשות התרת נדרים באלול והרמז לא יחל דברו ככל ס"ת אלול. הרב שפתי כהן על התורה סוף פ' מטות. ברכ"י או' כ"א. שע"ת שם. ולכן נוהגין לעשות התרה בערב ר"ה. וכבר כתבנו לעיל או' י"ב דיש נוהגין ג"כ לעשות מ' יום קודם ר"ה יעו"ש. ועיין לקמן או' צ"ט.

כ

ך) ומה שיש כתוב בנוסח ההתרה בצרוף וברשות קבה"ו וכו' חסידי בית אל יכב"ץ אין נוהגין לומר נוסח זה לפי שאינו מן הכבוד אלא אומרים רק ברשות קב"ה ושכינתיה וכו' ולכתחלה משתדלין עשרה המתירין דחיישינן שמא יש אחד שנדר בחלום או שנידוהו בחלום דצריך עשרה כמ"ש ביו"ד סי' ר"י סעי' ב' וסי' של"ד סעי' ל"ה יעו"ש ואם לא אפשר אז עושין בג' ונוסח ההתרה עיין להרב חיד"א בספרו מרב בקו' צפורן שמיר סי' י"ב וגם כתוב עתה בסידורים.

כא

כא) בכ"ה אלול נברא העולם וטוב ללמוד פ' בראשית עד יום אחד וכן בכל יום עד שביום ר"ה ילמוד פ' יום הששי שבו נברא האדם. מהר"ר ישראל לינגו בכ"י משם ס' מספרים תהלות ה' ברכ"י או' י"ט. אלף למטה או' א' והמנהג דביום כ"ד באלול קורין בפ' וישלח ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו' עד בת מי זהב דבהם נרמזו בחי' ז' מלכים שהיו קודם ששה ימי בראשית כמבואר בע"ח והם בסוד מ"ש ז"ל שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן והתחלתן היה בי"ז באלול וגמרם ביום כ"ד וביום כ"ה התחילו ששה ימי בראשית המ"ש בפת"ע ריש כוונות ר"ה יעו"ש. וע"כ המנהג דביום כ"ד קורים ואלה המלכים וכו' וביום כ"ה מתחילין לקרות בששת ימי בראשית בכל יום פ' אחת עד יום ר"ה שבו קורין פ' ביום הששי ופ' ויכלו.

כב

כב) נוהגים בכל יום של ימי החול מר"ח אלול ואילך אחר התפלה אומרים בצבור עשרה מזמורים תהלים ומתכוונים לגמור כל התהילים ב' פעמים קודם ר"ה והוא עולה כמנין כפר. וביה"ר שלפני אמירת תהילים לא יאמר עד מלאת ימי שנותינו שבעים שנה (כי אולי שהקב"ה יגזור לו יותר. אלף למטה שם) וביה"ר שאחר התהילים כיון שאין אומרים ספר שלם י"ל בזכות מזמורי תהילים שקרינו לפניך ובזכות פסוקיהם וכו' ואחר היה"ר אומרים קדיש. ואם אין עשרה באמירת תהלים יש לשייר מזמור א' וואמרוהו אחר שישלימו עשרה ויאמרו קדיש. ובימי תשו' שבין ר"ה ליוה"כ אומרים יותר מעשרה מזמורים בכל יום כדי לגמור כל התהלים פעם ג' קודם יוה"כ. מט"א או' ח' מ"ב או' ג'.

כג

כג) בערב ר"א אלול נהגו רבים להתענות ולעשות סדר כפור קטן אף במקום שאין נוהגין לעשות כסדר הזה בשאר חדשים כדי שיכינו לבם לתשו' ואם חל ר"ח בשבת יש מקדימים לעשות ביום ה' שלפניו. וקצת אנשי מעשה אין נוהגין כן. מט"א או' ג'.

כד

כד) חדש אלול זמן תשו' לכל הוא ויזהר לפשפש במעשיו וטוב וישר שבכל לילה קודם שישן טרם אמירת וידוי יפשפש ויחפש דרכיו ובמעשיו באותו יום ויתודה וישוב וכן יעשה מר"ח אלול עד יוה"כ. והיה צריך לעשות כן כל ימיו בכל לילה כמעשה צדיקים קראו בשמותם מארי דחושבנא ולפחות כה יעשה במ' יום הנוראים הללו. מו"ב או' רמ"ג. ועיין לעיל סי' רל"ט או' ב'.

כה

כה) שם בהגה. ועומדים באשמורת לומר סליחות וכו'. ואם היחיד יוכל לומר סליחות עיין לעיל סי' תקס"ה סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

כה) ובענין פיוט שבט יהודה בדוחק ובצער וכו' עיין בס' מל"ח סי' י"א או' נ"ז שכתב להגיה במקום היד ה' תקצר כי יד ה' לא תקצר. ובמקום עורה למה תישן הנה לא ינום ולא יישן יעו"ש. ומיהו יש מפקפקים ע"ז משום דהמסדר זה הפיוט הניח בסוף כל חרוז לשון פסוק ויד ה' לא תקצר אינו לשון פסוק וע"כ נראה דהיד ה' תקצר א"צ להגיה כיון שהוא לשון פסוק והכל יודעים שהוא לשון בתמיהא ור"ל כי כל יכול אבל במקום עורה למה תישן הרוצה להגיה הנה לא ינום ולא יישן שפיר דמי כיון שגם זה הוא לשון פסוק.

כה) ובענין י"ג מידות מנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו שלא לומר רק ד' פעמים אחד קודם רחמנא אדכר לן קיימיה וכו' ואחד אחר רחמנא. ואחד אחר אנשי אמונה אבדו וכו' ואחד אחר תמהנו מרעות. וכ"ה בסידור הכוו' להרש"ש ז"ל כתיבת ירושלים.

כה) ובענין אמירת רחמנא ובתחנת עשה למען וכו' יקדים משה ואהרן ליוסף למעלתם. ומקדימין אליהם לאברהם יצחק ויעקב שאין להקדים הבן לאב. יפ"ל ח"ג או' ב' וכ"ה לפי סודם של דברים שהאבות הם בחי' חג"ת ומשה אהרן ויוסף הם בחי' נה"י. ודוד הוא בחי' מלכות כנודע. וכ"ה בסי' הכוו' של הרש"ש ז"ל דיוסף הוא אחר משה ואהרן. וגם כתוב שם בסי' הרש"ש ז"ל דפנחס אחר דוד ואחרי פנחס שלמה. וכתב שם היפ"ל דגם בתחנה שאומרים עשה למען. אברהם יצחק וכו' י"ל שם עשה למען יוסף דוד ושלמה באופן שיהיה זכרון יוסף ג"כ כשאר התחינות יעו"ש. ובסי' הרש"ש שם כתוב לאמר עשה למען יוסף דוד פינחס ושלמה יעו"ש. והטעם נ"ל שאומרים דוד אחר יוסף לפי שיוסף בחי' יסוד ודוד בחי' מלכות כנז' וע"כ אומרים דוד אחר יוסף כדי לחברם יחד יסוד ומלכות וכנודע הסוד שלהם.

כה) כשמתחילין סליחה אומרים או"א חוץ מסליחה המתחלת בשם. הגה במנהגים מהר"ק. מ"א סוף הסי' ויא"פ. וזהו למנהג אשכנזים.

כה) ובאמירת אלהינו שבשמים י"ל תן שלום בארץ. תן שלום במלכות. תן שבע בעולם. כי כ"ה סדר הנכון גם ע"פ הסוד.

כו

כו) כתב בס' התניא סי' ע"ב דאם אין מנין אין לומר הבקשות בסליחות בלשון ארמית כמו במטותא מינך שאין המלאכים מכירים בלשון ארמית אם לא אותם המסורים לצבור עכ"ד. והב"ד א"ר או' ט'. ומיהו לא ידענא מה הוי אם לא יבינו המלאכים וכי מי שלשונו לשון ארמי ושואל צרכיו מאתו ית' אין נשמעין דבריו והא כתיב מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו ובזה נשתבחו ישראל ששואלים צרכיהם מאתו ית' בלי שום אמצעי. וכ"מ מסתמיות דברי הפו' שכתבנו לעיל סי' תקס"ה סעי' ה' דכל הסליחות יחיד יכול לאומרם חוץ מי"ג מדות דצריך לאומרם בנגינתם ובטעמם כקורא בתורה. וע' שו"ת יביע אומר ח"א סי' לה.

כז

כז) שם בהגה. ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה. ר"ל ביום א' של השבוע שחל בו ר"ה. והיינו אם חל ר"ה ביום ה' ו' שיש בשבוע ההוא ד' ימים קודם ר"ה כדי להתענות בהם להשלים עשי"ת אבל אם לא יש ד' ימים בשבוע ההוא קודם ר"ה צריך להקדים בשבוע שלפניו כמ"ש אח"כ.

כח

כח) שם בהגה. ואם חל ר"ה ב' ג' וכו'. ר"ל ביום ב' או ביום ג' ולא אמר ביום ד' לפי שר"ה אינו חל ביום ד' כמ"ש לעיל סי' תכ"ח סעי' א' לא אד"ו ר"ה ועו"ש.

כט

כט) שם בהגה. ואם חל ר"ה ב' ג' אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו. והטעם כתב הלבוש משום דמנהג רוב העולם שיתענו יו"ד תעניות עם יוה"כ כננד עשי"ת ולעולם יחסרו ד' ימים מר"ה עד יוה"כ שלא יוכלו להתענות בהם דהיינו ב' ימים ר"ה ושבת תשובה וערב יוה"כ לפיכך כשחל ר"ה ביום ה' אז יכולין להתענות ד' ימים קודם ר"ה אבל כשחל בב' או ג' שלא יוכלו להתענות ד' ימים באותו שבוע ולכך מתחילין בשבוע שלפניה וכדי שיהיה להם לעולם יום קבוע שלא יטעו קבעו להתחיל לעולם ביום א' עכ"ד. והביאו הט"ז סק"ב. מ"א סק"ג. וכתב שם המ"א דהמתענה בר"ה א"צ להתענות רק ב' ימים לפני ר"ה ואע"ג בנהג כבר להתענות (ר"ל קודם שהתחיל להתענות בר"ה) דלא היתה כוונתו אלא לתשלומין ועכשיו שמתענה בר"ה א"צ תשלומין עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ז' א"א או' ג' ועוד טעם לד' ימים קודם ר"ה דבכל הקרבנות נאמר והקרבתם ובר"ה נאמר ועשיתם שיעשה האדם עצמו קרבן בר"ה ולהכי צריך ד' ימים ע"י התענית יבקר ויפשפש בחטאיו דומיא דקרבן דצריך ביקור ד' ימים מפני המומים. א"ר או' ח' וכ"כ העט"ז. ולפ"ז לעולם ראוי להתענות ד' ימים לפני ר"ה ואשרי מי שיכול. א"א שם. ונראה דאף מי שאינו יכול להתענות יש לפשפש במעשיו יותר ויותר בד' ימים הללו דומיא דביקור הקרבן ואם אפשר יש לחלק לצדקה כפי כוחו כמ"ש וחטאייך בצדקה פרוק.

ל

ל) וכתב הלבוש שהש"ץ שמתפלל סליחות מתעטף בטלית ואינו מברך כדאיתא בסי' י"ח בענין כסות לילה. והט"ז סק"ב תמה ע"ז דכיון דלהרא"ש חייב בברכה בכסות המיוחד ליום אפי' לבשו בלילה למה יכניס עצמו לכתחלה בזה אלא יקח טלית חבירו ובזה לא יעבור כלום יעו"ש וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' י"ד או י"ד ועל דברי מור"ם ז"ל בהגה לססי' י"ח קחנו משם.

לא

לא) עוד כתב הלבוש כיון שאנחנו נוהגין בכל השנה בברכת התורה קודם שיאמר שום פסוק יש לנהוג כן גם באלו הימים שאומרים הרבה פסוקים קודם הסליחות ולדלגו אח"כ וכו' והט"ז שם כתב דא"צ לדלגו אח"כ דאם לא כן לא ימצא שום ש"ץ שיאמר אותה אחר הסליחות יעו"ש וכ"כ לעיל בסי' ו' סק"ה אבל דעת תמ"א שם סק"ז דלא יחזור לברך שנית משום חשש ברכה לבטלה יעו"ש. והב"ד המש"ז בסי זה או ב ומיהו עתה כבר נתפשטו דברי האר"י ז"ל וכולם מברכים כל הי"ח ברכות ואומרים תיקון חצות ואח"כ סליחות. ועיין לעיל סי' מ"ו או' מ"ט.

לב

לב) שם בהגה. ואבל אסור לצאת וכו'. ואם אין לו מנין בביתו שיש מתירין לילך לבהכ"נ כדי לשמוע קדיש וכו' כמ"ש פ"ת ביו"ד סי' שצ"ג או' ב' אפשר דמותר לילך מאשמורת לשמוע סליחות ולהשאר שם עד זמן התפלה כיון דבלא"ה הולך. וכ"כ הנה"ש או' ג' דלמנהג מקומות שנכנס לבהכ"נ כל יום שיש בו ס"ת כמ"ש ביו"ד סי' שצ"ג סעי' ג' מותר לו באותם הימים להקדים לבוא לשמוע סליחות. ועיין א"א או' ה'.

לג

לג) שם בהגה. ואבל אסור לצאת וכו'. אבל תוך י"ב חדש (וה"ה תוך ל' לשאר קרובים) אסור להתפלל בימים נוראים דהא דינם כרגלים לכל מילי וגם בנגינת קדוש דידהו אכן בדליכא חזן אחר שרי. מ"א סק"ד בשם כמה פו' ונראה דבימי סליחות וזכור ברית (היינו ער"ה שחרית בסליחות. א"א או' ו') ודאי מתפלל דדוקא בר"ה ויוה"כ משמע בתשו' מהרי"ל סי' קכ"ח דאין מתפלל. א"ר סוף סי' תקפ"ב. וכתב שם הא"ר דבשאר ימים שא"א תחנון מותר ואפי' בר"ח עצמו מותר להתפלל שחרית אם אחר יאמר הלל אבל מוסף לא יתפלל וחנוכה לא יתפלל לילה הראשונה משום שאומרים שהחיינו על נרות חנוכה ולזה צריך שמחה יתירה יעו"ש. והב"ד מחה"ש בסי' זה סק"ד. ואפשר דאם אחר ידליק מותר הוא להתפלל. וכ"כ מ"ב בשה"צ או' י"א בשם פמ"ג. ומ"ש המ"א בדליכא חזן אחר שרי כ"ה בתשו' מהרי"ל הנ"ז אבל בד"מ או' ב' כתב דהיכא דליכא עדיף מיניה שרי להתפלל יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ג בשם מהרי"ו. והב"ד מחה"ש שם. וכ"כ הש"כ ביו"ד סי' שעיו ס"ק י"ד. ועי"ש בהגה לסוף סי' שע"ו דינים המסתעפים לזה יעו"ש. ואפשר דאם הוא חזן קבוע ומרוצה לקהל דאין לבטלו משום זה אע"ג דאיכא עדיף מיניה כיון דאין זה כ"א חומרא בעלמא. ועיין מחב"ר או' ג' ולקמן סי' תקפ"ט או' ד'.

לד

לד) שם בהגה. לשמוע סליחות. אבל מותר לומר סליחות בביתו ביחיד או שיאסוף עשרה לביתו. מט"א או' כ"ב. ועיין לעיל או' כ"ו.

לה

לה) שם בהגה. מלבד בערב ר"ה שמרבים סליחות יכול האבל וכו'. וה"ה בערב ליל כפור. כנה"ג בהגה"ט. ודוקא במקום שמרבים בסליחות. מ"א סק"ה. מט"א שם. ומ"מ אם יוכל לאסוף עשרה לביתו מוטב לעשות כן אם יש לו מקום מיוחד בביתו שיוכלו לומר הסליחות בישוב הדעת ובכוונת הלב. מט"א שם.

לו

לו) שם בהגה. וידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון וכו'. נהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור. מ"א סק"ו בשם הפו'. אמנם הב"ח בסוף סי' תרי"ט כתב דלא אמרו רז"ל אלא בפרנסים הנאמנים המגינים על הדור שלהם ועכ"ז צריך שיהא מרוצה לקהל וכו' וכדו לתקן פרצה זו ראוי שלא יתפלל שום אדם בר"ה ויוה"כ זולתי הש"ץ הרגיל הקבוע לכל ימות השנה ובפרט באותן קהילות הקטלות ראוי לבטל מנהג זה לגמרי יעו"ש. והב"ד העט"ז בסי' זה ושאר האחרונים.

לז

לז) נהגו שמי שמתחיל להתפלל או לתקוע אין ליתן המצוה לאחר כמ"ש ססי' קנ"ג. מ"א שם. מ"ב או' י"א. ועיין לקמן או' ן' ובסי' תקפ"ה סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

לח

לח) כל מצוה שאדם רגיל לעשותה ואינו עושה אותה נענש ע"ז. ס"ח סי' תשנ"ה. ומשו"ה נוהגין להדר להתפלל התפלות שהוא רגיל בה רק שלא יתפללו בחזקה. ט"ז סק"ג. ובמקום שיש לחוש למחלוקת טוב לסלק את עצמו. מחה"ש סק"ו. ועיין לעיל סי' קנ"ג או' קע"ח ולקמן או' נ"ב.

לט

טל) שם בהגה. היותר הגון וכו'. ג' ימים קודם ר"ה וכן קודם יוה"כ צריך הש"ץ וכל מי שנברר מהקהל להתפלל או לתקוע להפריש עצמן מכל דבר המביאין לידי טומאה וצריכין טהרה ביותר שכ"כ הזוהר פ' ויקרא דף ח"י ע"א וז"ל ר"א ור' אבא הוו יתבי א"ר אלעזר חמינא לאבא ביומי ר"ה ויוה"כ דלא בעי למשמע צלותא מכל ב"נ אלא אי קאים עליה ג' יומין קודם לדכאה ליה דר"ש הוה אמר הכי בצלותא דהאי ב"נ דאנא מדכנא אתכפר עלמא וכ"ש בתקיעת שופר דלא מקבל תקיעותא דב"נ דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעה עכ"ל הרי רשב"י לא רצה לשמוע התפלה משום אדם בבהכ"נ בר"ה ויוה"כ אלא א"כ היה בוחן אותו ג' ימים קודם יויט שהיה בודק אותו אם הוא הגון להתפלל הן מחמת מעשיו הן מחמת ידיעת הכוונה. וז"ש אלא אי קאים עליה וכו' פי' עמד עליו וידע ענינו וע"כ צ"ל הש"ץ או התוקע בעל תשו' גמור וגם ילמוד התפלה וכוונת התקיעות ביותר. של"ה דף רי"ד ע"א. וכתב שם השל"ה דאם התוקע אינו יודע הכוונות יש לכוון המקרא לתוקע תקיעה או שברים וכו' דשאומר תקיעה יכוון סוד התקיעה וכן כשאומר שברים וכו' יעו"ש. ולקמן בסי' תקפ"ה נכתוב הסודות הנרמזים בשופר ובתקיעות וכו' בס"ד.

מ

מ) שם בהגה. היותר הגון וכו'. ואם יודע בעצמו שאינו בקי מאד ויודע להשמר אפי' משגגה אין לו להכניס עצמו בעבודת השם ואם אינו ראוי והגון ובקי ועומד לקרוא בתורה שהיא הוראת משפטי השם ואיסורן והיתרן אין מקיפין לו כשאר עונשין דכתיב בקרובי אקדש ושכרו מרובה אם יהיה מן ההגונים והוא הנקרא מלאך ה' כלבו סי' ס"ח. א"ר או' י"ד. ח"א כלל קל"ח או' ד' מ"ב או' יו"ד. ועיין לעיל סי' נ"ג או' ל"ה.

מא

מא) שם בהגה. ושיהא בן ל' שנים. ובכלבו שם כתב שיהא בן כ"ה ולמעלה והמצוה מן המובחר מבן ל' שאז הוא ימי הזקנה ולבו נכנע ונשבר יותר. א"ר או' ט"ו.

מב

מב) שם בהגה. גם שיהא נשוי. דומיא דכ"ג לשמרו מן החטא. כלבו שם. א"ר או' ט"ז. ופשוט דאם מזדמן לו שנים אחד שהוא בן תורה וירא חטא ואין לו אלה הפרטים והשני הוא איש פשוט והוא נשוי ויותר מבן ל' הבן תורה קודם. מ"ב או' י"ג. ועיין לעיל סי' נ"ג או' ט"ו.

מג

מג) שם בהגה. גם שיהא נשוי. ואם החזיק ימים נוראים להתפלל אין מסלקין אותו ובפרט אם כבר ארס אשה בסבלנות. פני משה ח"ב סי' כ"ד. וכן עיקר ודלא כמ"ש בס' י"א משם באר עשק סי' ק"ז דאף אם החזיק כמה שנים מי שאינו בן ל' שנה ואינו נשוי דלא מהני חזקה. וגם הרב שכנה"ג לקמן סי' תרי"ט כתב דמעשה חזה לרבנים אלמונים קמו עמדו להתפלל מוסף כפור מן גדולי הדור. ברכ"י או' ו"א. שע"ת או' ז' מט"א או' כ"ז.

מד

מד) מי שהחזיק לתקוע שופר בר"ה ואינו מתפלל כל השנה עם הצבור צריך לסלקו כי תקיעת שופר השוו בש"ס לכניסת כ"ג לפנים דלזכרון קאתי מלבד מ"ש חכמי אמת דזה פורש מן הצבור ונקרא רשע שאינו הולך לבהכ"נ ומה גם שאמרו שנשבע לשקר. הרב מהר"ר יוסף ראויגא אחד מרבני איעליא בדור שלפנינו בתשו' כ"י. ברכ"י או' י"ב. שע"ת שם. ועיין עוד לקמן סי' תקפ"ט או' ג'.

מה

מה) מי שנשתטית אשתו ונשא עליה ע"פ ב"ד יש לו שתי נשים מיקרי ולא יתפלל ביוה"כ. שבו"י ח"א סי' כ"ע. והפריז הרב בהוראה זו דאיעקרא הא דנשוי מנהגא בעלמא הוא כמ"ש מור"ם בד"מ וכבר כתב בהגה זו דכל ישראל כשרין וה"כ הלבוש ומסתיין חומרא דיהיה נשוי אבל להחמיר שלא יהיה לו שתי נשים וכ"ש כשאחת שוטה דכמאן דליתה דמיא שלא יתפלל אין הדעת סובלו ומה דמות יערוך לכ"ג דביתו כתב רחמנא. ברכ"י או' י"ג. ומשמע מדברי הברכ"י הנז' דאפי' לכתחלה יכול להתפלל מי שנשתטית אשתו ונשא עליה או מי שיש לו שתי נשים במקום שנוהגין היתר ליקח שתי נשים כמ"ש באה"ע סי' א' יעו"ש. מיהו הש"ץ בש"ח דף ש"ג כתב להליץ בעד דברי השבו"י הנז' לענין אם יש לו ב' נשים יעו"ש. והביאו השע"ת שם וכתב דמסתבר להחמיר אך אין זה במדינתינו (ר"ל במדינות אשכנז שאין נושאין ב' נשים כמ"ש באה"ע שם) אם לא בנשתטית ובזה נראה להקל כמ"ש בברכ"י ואדרבא נראה בנשתטית ולקח אחרת אין לו להתפלל ואם הוחזק כבר נראה פשוט דשרי לפי מ"ש דגם באלמון אין מסלקין אותו אם הוחזק בכך עכ"ל. וכ"כ מט"א או' כ"ח דאם כבר החזיק כמה שנים אין לסלקו בשביל זה אבל מי שהוא נשוי ב' נשים במקום שנוהגין היתר לישא ב' נשים אעפ"י שכבר החזיק אין לו להתפלל בימים אלו וכן מי שלא נשוי כלל אם לא שלא נמצא אחר כמותו עכ"ד.

מו

מו) כל מה שאמרנו להתיר בהחזיק כמה שנים דוקא בהחזיק במקום זה שהוא רוצה להתפלל עתה אבל מה שהחזיק בתפילות אלו במקום אחר ואח"כ בא להתפלל במקום אחר אין חזקה זו מועלת לו. ומי שהוא נשוי אשה עכשיו אעפ"י שאין אשתו עמו והוא במקום רחוק איצו מעכב. אבל מי שעזב את אשתו מחמת קטטה והרחיק נדוד מביתו זו אשתו יש לדחותו שלא יהיה ש"ץ בימים נוראים כלל. מט"א או' כ"ט.

מז

מז) ראובן שהיה מוחזק להיות ש"ץ בתפלת ר"ה ושמעון ביוה"כ ופעם אחת הוצרך לנסוע ראובן לפי שעה וכיבדו טובי העיר את שמעון להתפלל בר"ה לא אבד שמעון חזקתו שביוה"כ מחמת שקיבל עליו תפלת ר"ה ויכול לומר לדידי תפלת יוה"כ עדיף שהוא יום צים וסליחה וכפרה והיה לטובי העיר להתנות עמו ואפשר שלא היה מתרצה אך אם אירע קודם לזה פעם אחת שהפכו הסדר והתפלל שמעון בר"ה ואחר התפלל ביוה"כ ולא ערער נראה מזה דר"ה נוח לו משום דזריזין מקדימין ולכן גם עתה רשות ביד טובי העיר ליקח תפלת יוה"כ לכבד מי שירצו אבל אם באמת ערער אז אלא שלא השגיחו עליו ומי יכול לדון עם שתקיף טענתו אין ליקח ממנו תפלת יוה"כ. כנ"י סי' י"ג. שע"ת שם.

מח

מח) אחד שתיה מוחזק לתקוע ביום א' דר"ה ואחד ביום ב' וחל יום א' דר"ה בשבת מי נדחה אם הראשון או השני. עיין בפמ"א ח"ב סי קכ"ה שכתב דזה תלוי במנהג המבואר בסי' תרמ"ב לענין מערבית ולפי מ"ש מ"א שם דמשמע מסוכה שהשני נדחה וכן מנהג העולם ה"נ זוכה הראשון במצוה זו יעו"ש. וכ"כ בשו"ת אור העולם סוף סי' י"ג בעובדא וכו' שהראשון שהוא מוחזק לברכת שהחיינו יתקע והשני ידחה יעו"ש. והב"ד השע"ת שם. וכ"כ לעיל סי' קנ"ג או' ק"ץ יעו"ש.

מט

מט) וכתב עו"ש בפמ"א שאם חלה הראשון וכיבדו הקהל לאדם אחר ואח"כ נתרפא זה תלוי בפלוגתא דחכמים דר"י ביומא (דף ס"ב) במפריש פסחו ואבד וכו' ופסק הרמב"ם בחכמים וה"נ אם היה חולה ביום ר"ה ואח"כ נתחזק ונתרפא אף ששניהם שוים במעלה רשות ביד הקהל לבחור איזה מהם שירצו ואליבא דכ"ע אם השני מוחזק לצדיק יותר מראשון הן בלימודו והן במעשים וגם תוקע יפה יותר מצוה בשני וכן אם היה חולה בר"ה ובחרו בשני אבל אם היה חולה בער"ה ובחרו בשני בעיו"ט ובינתיים נתחזק ונתרפא י"ל כיון דבשעת בחירה עדיין לא היה ראוי לתקוע ובשעת תקיעה הראשון במקומו עומד אפשר דלא נדחה הראשון ממקומו עי"ש. שע"ת שם.

נ

נ) ואפי' מי שהחזיק בתפלה רק פעם אחת אין מעבירין אותו. שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ט. וכ"מ בשו"ת מים עמוקים למהראנ"ח סי' ע' יעו"ש. שע"ת שם. מ"ב או' י"א.

נא

נא) אחד שיהיה ש"ץ קבוע ולא רצה להיות עוד ש"ץ וקבלו אחר במקומו ויש תקנה בעיר הזאת שלא יתפלל בימים נוראים אלא ש"ץ דוקא ולא שום יחיד אם גם זה בכלל. עיין ביד אליהו סי' ל' שכתב שאם כל המנהיגין מסכימים אין לחוש מצד התקנה דהמכוון של עושי התקנה היה מחמת מחלוקת המתפללים או מחלוקת המנהיגים שכ"א ירצה לחלוק כבוד לקרובו ובאיש הזה שכבר היה ש"ץ לא יקנאו בו וגם כולם מסכימים אין לחוש יעו"ש. שע"ת שם. ועיין לעיל סי" כ"ג ובדברינו לשם כל דיני ש"ץ ועוד עיין לקמן סי' תרי"כ. או' ז'.

נב

בנ) שם בהגה. אבל אם מתפלל בחזקה וכו'. ואם רואה שיש מחלוקת בשביל התפלה לא יתפלל אעפ"י שיתפלל מי שאינו הגון. ס"ח סי' תשנ"ח. ח"א כלל קל"ח או' ד' מ"ב או' י"א. ועיין לעיל סוף או' ל"ח.

נג

גנ) שם בהגה. מתפלל כל היום. תפלת יוצר ותפלת מנחה שהמתחיל במצוה אומרים לגומרא. לבוש. וה"ה לערבית שלפניו. וכן מצאתי בכלבו להדיא ובד"מ. א"ר או' י"ז. א"א או' ז' יא"פ. מ"ב או' י"ד. מיהו מדברי מ"א סק"ז משמע דאפי' ערבית שלאחריו מתפלל יעו"ש אלא שהא"ר שם כתב על דברי מ"א הנז' דליתא וכ"כ א"א ומ"ב שם. אמנם המחה"ש כתב ליישב דברי המ"א וכ"פ מט"א או' ליא דמתפלל שחרית ומנחה ומעריב וגם ערבית שלפניו.

נד

דנ) וכתב שם המ"א דמטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליאר צייט ואפי' איכא דעדיף מיניה הוא קודם. ומיהו הא"ר שם כתב דיאר צייט יש לו להתפלל כיון שמתענה. ומלמנצח (שאחר תפלת י"ח) ואולך יש להניח להתפלל אפי' לאבל יעו"ש. וכ"כ א"א שם. מ"ב שם. וכ"כ מט"א שם על דברו מ"א הנז' דעכשיו לא נהגו כן ומי שיש לו יא"צ הוא מתפלל וכן האבל ורק במקום שנהגו שאין האבל מתפלל בעשי"ת אינו מתפלל רק מאשרי ובא לציון ואילך. ועיין לעיל או' ל"ג.

נה

הנ) [סעיף ב'] נוהגין להתענות וכו'. וביום ראשון של סליחות נהגו רוב הקהל להתענות. טור. מ"צ. מ"א סק"ח. מט"א או' ל"ו. מ"ב או' ט"ו. ומ"מ אין קורין ויחל ולא ענינו רק יחיד יאמר ענינו בש"ת. מט"מ סי' תשפ"ג. שכנה"ג בהגה"ט או' ו' י"א בהגה"ט. א"א או' ח' מ"ב שם. וביום ראשון של סליחות נהוג העולם להשלים ג"כ ואין להתיר להם אם לא שיש צורך בדבר. מט"א שם. והיינו לבני אשכנז שנוהגים לומר סליחות ד' ימים קודם ר"ה כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה אבל בני ספרד שנוהגין לומר סליחות מר"ח אלול ואילך לא נהגו להתענות ביום א' של סליחות. ועיין לעיל סי' תקס"ב או' י"א.

נו

ונ) שם. נוהגין להתענות ער"ה. וסמך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות. משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה בעשר פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש. כיון כשנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני. כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל. כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה. ער"ה הגדולים מתענים ומוותר להם שליש עונותיהם. ביו"ד ימים בינונים מתענים ומוותר להם ב' שלישים. ביוה"כ הכל מתענים ומוותר להם הכל. במוצאי יוה"כ עוסקים במצית סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא יו"ט ראשון ראשון לחשבון עונות. טור. לבוש. וכ"כ הגר"א בשם הפסיקתא פ' אמור. ועוד הטעם לפי שער"ה הוא יום האחרון מן השנה וקבלו חז"ל שכל העושה תשו' יום א' בשנה חשיב כאלו שב כל השנה. ולכן נהגו שכולם מתענים ומשכימים הרבה קודם אור היום ומרבים בסליחות ובוידוים. ח"א כלל קל"ח או' ה' ועוד עיין לקמן אות ע'.

נז

זנ) שם. נוהגין להתענות בער"ה. אפי' תינוקות מתענים. תשו' מהרי"ל סי' ל"ג. מ"א סק"ט. ותינוקות לאו דוקא אלא בן י"ג שנים לזכר וי"ב שנים לנקבה. א"א או" ט' מט"א או' ל"ח. מ"ב או' ט"ז. וכן ביום א' של סליחות מתענים בן י"ג שנים לזכר וי"ב שנים לנקבה. א"א שם.

נח

חנ) שם. נוהגין להתענות בער"ה. ורבים נוהגין שלוקים בער"ה מלקות מ' ויש נוהגין בערב יוה"כ וכמ"ש לקמן סי' תר"ז סעי' ו' והנכון להקדים בער"ה אי משום זריזין מקדימין וגם שימצא זכאי ביום ר"ה בשעת הדין. עוד בה דמסתמא הוא שרוי בתענית בו ביום שנוהגין להתענות וטוב ללקות בו. יפ"ל ח"ב או' ה'.

נט

טנ) שם. נוהגין להתענות בער"ה. וישים כל אדם על לבו לשוב בכל לבו ומכ"ש בעבירות שבין אדם לחבירו ולא ימתין עד עיוה"כ לבקש מחילה לחבירו אלא יקדים עצמו למצוה וכל היום יעסוק בתורה ובמצות ולא יסיח דעתו כל היום מתשו' ח"א שם. ועוד הטעם דנכון לבקש מחילה מחבירו קודם ר"ה עיין מה שכתבתי בסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' נצבים יעו"ש.

ס

ס) שם הגה. והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה וכו'. בעשי"ת אין עושין הפסקה של תענית דאין נכון להתענות בלילה ג"כ מפני שבימים אלו עיקר התיקון נעשה ע"י אכילה ושתיה ולולי שאנחנו מוכרחים להתענות ביום משום תיקון עונותינו לא היינו מתענים גם ביום ועתה שאנחנו מתענים ביום סומכים להשלים התיקון ע"י אכילה ושתיה בלילה ולכן כתוב בס' תורה לשמה שצריך לאכול פת בכל לילה בעשי"ת כדי לברך בהמ"ז. בן א"ח פ' נצבים או' כ"ד. ובענין התענית של עשי"ת כבר כתבנו לעיל סי' תקס"ב או' י"ד בשם מהרח"ו ז"ל יעו"ש.

סא

סא) שם בהגה. וכן נכון לעשות. ומי שהוא תש כח ויש לחוש כשיחמיר בתעניתים אלו יתלש כחו אין לו להחמיר כדי שלא יבא ח"ו לידי חילול צום כפורים שהוא מה"ת כי תעניתים אלו הם בשביל תשו' ואחד המרבה ואחד הממע"ט ובלבד שיכוין לבו לשמים. מט"א או' ל"ז.

סב

סב) שם בהגה. וכל אלו התעניות א"צ להשלים. כ"כ המחבר לעיל סי' תקס"ב דכיון שאין רגילות לקבלם בתפלה א"צ להתענות אלא עד שיצא מבהכ"נ ומ"מ יותר נכון להמתין עד צאת הכוכבים דאם לא כן לא הוי תענית ולא מצי לומר ענינו וכמ"ש המחבר ריש סי' הס' ועיקר. פר"ח סוף או' ב' ועיין בדברינו לשם סעי' ב' כי שם נתבארו כל הדינים השייכים לזה קחנו משם.

סג

סג) שם בהגה. א"צ להשלים. אפי' בער"ה משום שצריכים להוסיף מחול על הקודש לבוש. מ"א סק"י. מיהו י"א שצריך להשלים כמ"ש בתשו' מהרי"ל סי' ל"ג והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ז' יעו"ש. וכ"כ הב"ח בסי' תקס"ב דאני נוהג בעשי"ת לקבל עלי התענית להשלימו עד צאת הכוכבים ולהתפלל ענינו כדין כל שאר תענית יעו"ש והב"ד א"ר או' ך' ונראה דכן נכון לעשות לקבל התענית בכל פעם אפי' מי שדרכו להתענות בכל שנה ואע"ג דלפום דינא א"צ קבלה כמבואר בסי' תקס"ב מ"מ לכתחלה טוב לעשות כן לקבל התענית בכל פעם שמתענה. וכן יש להשלים התענית עד צאת הכוכבים כדי שיוכל לומר ענינו אליבא דכ"ע וכמ"ש לעיל סי' תקס"ב או' י"א ואו' י"ד יעו"ש.

סד

סד) שם בהגה. ואין קורין בב' וה' ויחל. ט"ס הוא וצ"ל ואין קורין בהם ויחל. מאמ"ר או' ה' ועיין בגדי ישע מ"ש ליישב ומ"מ סיים דיותר נכון להגיה כנז'.

סה

סה) שם בהגה. ואן קורין בהם ויחל וכו'. ואין אומרים או"א ברכנו בברכה וכו' לפי שאינו ת"צ. ד"מ. מ"א סק"י. א"ר או' ל"ד. מ"ב או' י"ז.

סו

סו) שם בהגה. ואם יש ברית מילה בער"ה וכו'. ויש לעשותה קודם שעה עשירית משום כבוד סעודת ליל ר"ה. מ"א ס"ק י"א ומחה"ש. והיינו שעות זמניות. א"א או' י"א. ועיין לעיל סי' רמ"ט או' י"ד שכתבנו שיש נוהגין לעשותה קידם חצות כדי לאכול בלילה לתיאבון יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן משום כבוד יו"ט.

סז

סז) שם בהגה. יכולין לאכול. השייכים לברית ומי שירצה. תשו' מהרי"ל סי' מ"ד. ב"י. ומ"ש ומי שירצה כתב הכנה"ג בהגב"י בשם בנו כלומר דאין כאן חיוב אלא מי שירצה יכול לאכול ואם אינו רוצה יתענה יעו"ש. והמ"א שם כתב פי' מי שירצה בעה"ב להזמינו אבל השייכים לברית מצוה לאכול. והא"ר או' ל"ז כתב דלתשלום עשרה ודאי מצוה איכא יעו"ש. ועיין לעיל סי תק"ן או' כ"ב.

סח

סח) שם בהגה. יכולין לאכול. ואם חל ברית מילה בעשי"ת עיין לעיל סי' תקס"ח סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

סט

סט) שם בהגה. ורבים נוהגים לאכול בער"ה קודם ע"ה וכו'. בגלילותנו לא נהגו כך כי הוא איסור חמור ע"פ הזוהר הקדוש. מחב"ר או' ה' ומהר"ר ישראל שלמה לינגו בחיבורו כ"י האריך בזה לאסור איסר וצווח כי כרוכיא קול המצר לישראל על הנוהגים לאכול באשמורת ער"ה ומאד התמרמר על זה. ברכ"י סי' פ"ט בשיו"ב או' א' מחב"ר בסי' זה בקו"א. ובספרו יוסף אומץ סי' טו"ב או' ב' ועי"ש ביוסף אומץ מ"ש על דברי השבו"י ח"ג סי' מ"א וע"כ כתב דגם במדינות אשכנז החושש לדברי הזוה"ק קדוש יאמר לו יעו"ש. וכ"כ השע"ת או' י"ב דהאידנא נהוג עלמא שלא לאכול רק שותים קאווי או טי"י קודם הליכה לבהכ"נ כי בזמנינו נמשך אמירת הסליחות עד אור היום ופשיטא שמיד שעלה ע"ה אסור לאכול עכ"ל. והב"ד מ"ב או' כ"א. ועיין לעיל סי' פ"ט או' כ"ח ואו' ל' ואו' ל"א.

ע

ע) שם בהגה. משום חוקות העכו"ם וכו'. והלבוש כתב משום שאסור להתענות בעיו"ט. וקשה דא"כ גם הבכורים היה להם לאכול בע"פ ואפשר כיון דלאו רובה דעלמא נינהו לאו מפרסמא מלתא כולי האי ומיהו לטעם הלבוש צ"ט. מ"א ס"ק י"ב. והא"ר או' ל"א כתב דלק"מ דהתם יש טעם לזכר הנס מכות בכורות. וכ"כ י"א בהגב"י. וכ"כ הנה"ש או' ה' מיהו בעיקר דברי הלבוש שכתב משום שאסור להתענות בעיו"ע עיון מט"י שכתב להשיג עליו מש"ס ופו' דשבתות ויו"ט הם אסורים לפניהם ולאחריהם מותרים יעו"ש. ועוד דבר"ם י"א דאפי' ביו"ט עצמו מצוה להתענות כמ"ש לקמן סוף סי' תקצ"ז יעו"ש. וכ"כ ב"י בשם הגמ"י דבפסיקתא פ' ביום השמיני יש דמצוה להתענות בער"ה וכן יש בירושלמי פ"ב דתענית ר' יונתן ציים כל ער"ה יעו"ש.

עא

עא) כתב בשה"ל אין מניחין לאבל ביום קבורה להתענות בתענית שלפני ר"ה עכ"ל ואנן ק"ל ביו"ד סי' שע"ם דמותר להתענות ומ"מ יש ללמוד מזה שיש להקל בתעניות אלו במקום שיש מקצת חולי וא"צ התרה אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הצבור. מ"א שם. א"ר או' ך' ומיהו עיין לעיל סי' תקס"ח סוף או' מ"ו שכתבנו שם דדעת כמם פו' דצריך התרה וכתבנו שם דיש להחמיר כיון דאפשר לעשות התרה יעו"ש אמנם היכא דלא אפשר דיש לסמוך על המתירין.

עב

עב) [סעיף ג'] אין נופלין על פניהם בער"ה וכו'. כמו בשאר עיו"ט. טור. לבוש. וה"ה שאין אומרים צידוק הדין בער"ה וכתבתי בתשו' דאף בליל ער"ה אין אומרים צד"ה דלילו כיומו אעפ"י שבסליחות אומרים תחנונים ונפ"א. שכנה"ג בהגה"ט או' ח'.

עג

עג) שם. אעפ"י שנופלים על פניהם באשמורת וכו'. מפני שרגילים לסיים קודם ע"ה. מהרי"ל. ר"ל כיון דרוב הפעמים רגילים לסיים קודם ע"ה תקנו לנפול אם אירע פעם א' שממשיך על היום נופלין. מ"א ס"ג י"ג. א"ר או' ל"ג. ולא הוי תרתי דסתרי דנופלין בסליחות ואח"כ אין נופלין דמצינו חילוק בין ימים ללילה. א"א או' י"ג.

עד

עד) שם. אעפ"י שנופלים על פניהם באשמורת וכו'. ולפ"ז גם במנחה שלפני ער"ה נופלים על פניהם. וכ"כ א"א שם דכללא הוא כל שא"א נפ"א ביום אף מנחה שלפניו א"א אחר חצות היום חוץ מער"ה שאומרים אף באשמורת ובתפלת שחרית לא וערב יוה"כ אומרים במנחה שלפניו ובאשמורת לא יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קל"א או' ק"א יעו"ש. וכ"כ א"ר בסי' תר"ד או' ג' יעו"ש. וה"ה במנחת שבת אומרים צו"ץ כשחל ערב יוה"כ יום א' וכ"ש ער"ה ביום א' א"א שם. וכ"כ א"ר שם. ועיין עוד לקמן ססי' תר"ב.

עה

עה) וכן תיקון רחל נוהגין לומר בליל ער"ה זולתי אם חל בו מולד שא"א אחר המולד כמ"ש לעיל סי' א' או' י"א יעו"ש. ובשנת השמטה אין אומרים תיקון רחל בא"י בכל השנה כמ"ש לעיל סי' א' או' י"ב יעו"ש וכ"ה המנהג בסוריא דהיינו בדמשק וארם צובה והוא ע"פ מ"ש הרמב"ם פ"ד מה' שמיטה ויובל סוריא אעפ"י שאין שביעית נוהגת בה מה"ת גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כא"י וכו' יעו"ש וע"כ גם לענין תיקון רחל עשאוה כא"י להחזיק דברי רבנן משום דטעם איסור עבודת קרקע בשנת השמטה לפי שיש עילוי בבחי' המלכות כמ"ש בשער המצות פ' בהר יעו"ש ולפי שיש עילוי לבחי' המלכות הנקראת א"י ונאסרה עבודת קרקע בא"י לכך אין אומרים תיקון רחל בא"י ולכן נהגו ג"כ בסוריא לפי שגם שם אסור בעבודת קרקע כנז' ודוק. כי קצרתי מפני שאיני יכול להרחיב הדברים בסוד בס' הזה מטעם הכמוס.

עה) ולענין אם אומרים קינות אחר חצות ביום בין המצרים בשנת השמיטה בא"י כבר כתבתי לעיל סי' תקנ"א או' רכ"ד דאומרים יעו"ש. והגם דכתוב בזוהר פ' שלח לך דף קע"א ע"ב דיש שמחה למעלה בשנת השמיטה אפשר דזהו דוקא בזמן הבית ולא בזה"ז דאי לא"ה גם בחו"ל לא היה להם לומר תיקון רחל בשנת השמיטה כיון דיש שמחה למעלם דמה יש הפרש בזה בין א"י לחו"ל ועוד אף אם תמצא לומר אפי' בזה"ז צ"ל דאינו בכל זמן דא"כ למה מתענין ונוהגין כל דין אבילות בין המצרים בשנת השמיטה בא"י כמו שאר השנים כיון דיש שמחה למעלה אלא ע"כ צריך לחלק או דוקא בזמן הבית או אינו בכל זמן וימים שהם ימי צער ורק בחצות לילה בא"י שאין אומרים הוא משום שאין עבודת קרקע ויש עילוי למלכות לבח"י א"י וא"צ תיקון אבל לא לענין קינות שאומרים אחר חצות ביום בין המצרים שאינו משום תיקון אלא משום צער החרבן בהמ" "י דאינו דומה ועוד דא"כ תקשי ליה כל קושיות הנז' ודוק.

עו

עו) שם הגה. ואין תוקעין ער"ה. כדי להפסיק בין תקיעות שהם מדרבנן ובין תקיעות דר"ה שהם דאורייתא. לבוש סעי' א' ט"ז סק"ד. מ"א ס"ק י"ד. משמע שגם בלילה שלפניו אין לתקוע ומ"מ בביתו מותר לתקוע להתלמד דדי כשמפסיק בבהכ"נ אבל במנהגים כתוב הטעם לערבב השטן א"כ אין לתקוע כלל. מ"א שם. מט"א או' ז' מ"ב או' כ"ד. ומי שרוצה לתקוע כדי ללמוד תוקע במקוה או בחדר סגור. א"ר או' ד' בשם ס' אמרכל. א"א או' י"ד. כר"ש. מ"ב שם. הא בלא"ה אף ללמוד לתקוע אסור. א"א שם. ונראה דה"ה אם לוקח שופר חדש ורוצה לנסותו אם יכול לתקוע בו בר"ה מותר בחדר סגור.

עז

עז) שם הגה. ואין תוקעין ער"ה. ומשמע אף כשחל ר"ה בשבת ויום א' אין תוקעין בער"ה והיינו כיון שאומרים בשבת זכרון תרועה הוי כאלו תוקעין ובפרט דבמקדש היו תוקעין בו. פת"ע או' ע"ו. מ"ב או' כ"ד.

עח

עח) שם הגה. ואין תוקעין ער"ה. ואין אומרים למנצח כמו בשאר עיו"ט ואעפ"י שבמנהגים משמע שאומרים אותו האידנא לא נהוג עלמא הכי ונמוקם עמם אבל אא"א אומרים כשחל בב' סידור עמודי שמים. ובלבוש כתב דאומרים למנצח דכיון שמתענים שייך לומר שפיר יענך ביום צרה. וכ"כ מט"א או' מ"ט. פת"ע או' י"ד. ונהרא נהרא ופשטיה. ומנהג בני ספרד אין אומרים למנצח בכל יום שאין נופלין על פניהם.

עט

עט) [סעיף ד'] מכבסים ומסתפרים וכו'. הטעם בטור להראות שאנו בטוחים בו ית' שיוציא לצדק משפטינו ומכ"פ לא ילבש בר"ה בגדי רקמה ומשי כבשאר יו"ט שיש לו מלבושים יותר נאים דמ"מ יהיה מורה הדין עליו אלא ילבש בגדים לבנים נאים. ט"ז סק"ה. ובמט"מ כתב המדקדקים נוהגין ללבוש הקיטל שהוא לבן ולבוש מתים. ומ"א ברסי' תקצ"ז כתב במקום שאין נוהגין ללבוש לבנים לא ילבש חשובים כ"כ. א"ר או ל"ו. והב"ח כתב הטעם ללבישת לבנים דמראה הסליחה ע"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

פ

פ) שם. מכבסים ומסתפרים וכו'. וטוב להזהר להסתפר קודם חצות ובעת שמסתפר יכוין להעביר כוחות הדונין ולקיים מצות הפאות ומצות ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וכו' ומצות לגלח לכבוד יו"ט וכמ"ש לעיל סי' רל"ב או' ט"ו וסי' רנ"א או' י"ט יעו"ש.

פא

פא) שם. מכבסים ומסתפרים וכו'. ומחתכין צפרנם. ירושלמי ותניא. א"ר או' ל"ו. ועיין לעיל סי' ר"ס ובדברינו לשם בס"ד.

פב

פב) שם הגה. ויש נוהגין לעבול בער"ה משוה קרי. והמנהג לטבול אפי' אם אינו טמא משום קרי מפני שטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש. וכ"כ בסדה"י שצריך שיטהר עצמו וגופו ממש שירחץ ויטהר ויעבול במי מקוה אעפ"י שאין דרכו בכך כל השנה ביום הזה הנורא צריך ע"כ לטבול להשליך מעליו כל הטומאות וכל המחשבות זרות שנתדבקו עמו כל ימות השנה. ובכל רגל ורגל חייב אדם לטהר עצמו ק"ו ר"ה שצריך האדם לחפש אחר הטהרה והקדושה להתיצב לפני אלהיו ית' מן הבא בידו עכ"ל והב"ד השל"ה דף רי"ג ע"ב. ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום. ח"א כלל קל"ח או' ה' ועיין לעיל סי' ר"ס או' ז'.

פג

פג) וסדר הטבילה כך הוא. כי תחלה כשנכנס למקוה וכוין כי הוא טובל במקו"ה טהרה העולה בגי' קנ"א כמנין אהי"ה במילוי ההי"ן (כזה. אל"פ ה"ה יו"ד ה"ה) כדי לטהר מטמאתו. ובטבילה הב' יכוין לתיקון הכעס ולכוין כי כעס עם הכולל גי' מקו"ה וגם גי' אהי"ה במילוי ההי"ן. והג' לתקן מה שפגם בשם ע"ב. והד' לתקן מה שפגם בשם ס"ג. והה' לתקן מה שפגם בשם מ"ה. והו' לתקן מה שפגם בשם ב"ן. והז' להפשיט בגדי חול מבחי' הנפש. והח' לקבל עליו הארת יו"ט של יום הזכרון. וכ"ה הסדר בטבילת ערב יוה"כ אלא שבטבילה הח' במקום שמכוין שמקבלת הארת יום הזכרון יכוין לקבל הארת יוה"כ. ואם חל ר"ה בליל שבת יכוין בטבילות שבת הכתובה לעיל בסי' ר"ס אלא כשמכוין אח"כ לקבל הארת שבת יכוין ג"כ לקבל הארת יו"ט של יום הזכרון. וכן ביוה"כ שחל בשבת.

פד

פד) וגם הנשים יהיו זהירין לטבול בער"ה ואפי' הבתולות וצריכין לסרוק שערות ראשם תחלה משום חציצה וכן יבדקו גופם משאר דברים החוצצים ורק א"צ להסיר שער בית השחי ובית הערוה. בן א"ח פ' נצבים או' ג' ועיין לקמן סי' תר"ו או' נ"ח.

פה

פה) וכל אשר לא יבא במי מקוה לטבול מאיזה סיבה שיהיה ישפוך על ראשי ועל גופו ט' קבין וסדר השפיכה ושיעור המים כבר כתבנו לעיל סי' פ"ח או' ו' ואו ז' ואו' ח' יעו"ש ואם גם זאת אינו יכול לעשות מחמת איזה סיבה לפחות יעשה טהרת ידים שכתבנו לעיל סי' ע"ו או' כ"ב יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו לעיל סי' פ"ח או' ה' דנכון שבכל מקום ומקום יכינו להם מקוה מים חמין כדי שיוכל כל אדם לטבול בו לתשמישו ולקריו ועי"ז יהיו כולם טהורים וכו' יעו"ש.

פו

פו) וכתב שם בסדה"י וכדי שתעלה לו טבילתו עד המחרת ראוי וכדאי שלא לשמש מטתו בלילה הזה ובפרט מי שאינו מוכרח לה ומי שצריך לה יחזור ויטבול בשחרית כדי שימצא בטהרה בשעת הדין כמי שעומד ומצפה לרחמי שמים הגדולים דלכ"ע אין דנין אלא ביום עכ"ל. והב"ד השל"ה שם.

פז

פז) וכתב שם השל"ה דאם הוא ליל טבילה כמעט שהוא מצוה הבאה בעבירה כשיפרוש מאשתו רק יזדווג עמה באימה וביראה ובקדושה יתירה ולא ינהוג עם אשתו הרבה שחוק רק לקיים מצות עונה ויחזור ויטבול בשחרית עכ"ל. וכתב הכנה"ג בהגה"ט דדוקא טבילה של מצוה מוכרחת שלא היה אפשר לטבול קודם אבל אם היה אפשר לטבול קודם ולא טבלה עד ער"ה לא מקרי טבילת מצוה יעו"ש. והב"ד מ"א ס"ק ע"ו. א"ר או' ל"ח. ח"א כלל קל"ט או' ז' אבל הפר"ח כתב דאפי' היה אפשר לטבול קודם ולא טבלה עד ער"ה שפיר דמי. וכ"כ הברכ"י או' ח"י וכתב וכן עיקר. וכ"כ השע"ת או' ט"ז. וכ"כ המחה"ש ס"ק ט"ו דכ"מ משל"ה. וכ"פ מט"א או' נ"ג.

פח

חפ) וכתב המחב"ר או' ד' דלא נאמרו דברים אלו אלא למישרים אורחותם ויראי ה' עכ"ל וכ"כ בן א"ח פ' נצבים או' ט' דאפי' אם אינה טבילה של מצוה אם רואת שנתעוררה תאותו הרבה על אשתו ישמש ויטבול בבקר כדי שלא יבא ח"ו לידי טומאת קרי וכל אינש ידע בנפשיה עכ"ל וכ"כ ח"א שם. מ"ב או' כ"ו. וכ"כ לעיל סי' ר"מ או' ה' יעו"ש.

פט

טפ) ופשוט דאם אין הבעל יכול לטבול בשחרית מפני שהוא אסטניס ח"ו לבטל ליל טבילה מפני זה ולא כמורה א' שפסק שאסור לשמש מטתו בליל ר"ה משום שהבעל לא היה יכול לטבול בשחרית. כר"ש. וכ"כ ח"א שם דאפי' לא יוכל לטבול למחר לא יבטל העונה בשביל זה ורק שיכוין לקיום המצוה ולא ירבה שחוק עמה. ועיין לעיל או' פ"ה.

צ

צ) שם הגה. ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות וכו'. ומדינא דש"ס זה אינו כ"א בת"צ עיין ש"ס מו"ק. א"א שבגליון הש"ע. ועיין לעיל סי' תקע"ט סעי' ג' וצריך ליזהר מאד שלא יכנסו לקברות מי שהוא טמא קרי כי אז החיצונים מתדבקים בו וגם לא ילך על קברי רשעים כי הם המזיקים. ח"א כלל קל"ח או' ה' ועיין לעיל סי' תקנ"ט או' פ"א ואו' פ"ג.

צא

צא) שם בהגה. לילך על הקברות וכו'. תמהני ממ"ש הריטב"א בחי' תענית דף ט"ז דלא התפללו על הקברות משום לועג לרש אלא חוץ לבה"ק ועיין מ"ש התו' והר"ן סוף פ"ק דתענית וצ"ע. רגל ישרה בסוף הספר. מחב"ר או' ז' ועיין ביו"ד סי' שס"ז סעי' ג' ובדברינו לעיל סי' כ"ג או' א'.

צב

צב) שם בהגה. לילך על הקברות וכו'. מהר"ש כשהיה מהלך על קבר היה אומר יה"ר שתהא מנוחתו של פלוני הקבור פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. ומה שתולשין עשב מקבר או נוטלין אבנים או צרור ומשימין על המצבה אינו אלא משום כבוד להראותו שהוא היה על קברו. קיצור של"ה במס' ר"ה.

צג

צג) שם בהגה. לילך על הקברות וכו'. ומקיפין אותם כמ"ש באגודה פ' ואלו מגלחין מעשה באשה אחת שחלה בנה והקיפה העזרה מכאן נראה להקיף בה"ק. של"ה דף רי"ג ע"ב. מט"מ סי' תשפ"ט. שכנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. מ"א ס"ק ט"ז.

צד

צד) שם בהגה. לילך על הקברות וכו'. ובמקום סכנה אין צורך. דרשות מהרי"ל ה' ר"ה. א"ר או' ט"ל.

צה

צה) שם בהגה. לילך על הקברות וכו'. משום דבה"ק מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כו הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מאתו ית' שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים. דרשות מהרי"ל ה' תענית. א"ר שם. ובסידור מענה לשון יש תפילות מה שאומרים על הקברים ומשמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדינו. א"א או' ט"ז.

צו

צו) שם בהגה. לילך על הקברות וכו'. ואין לילך על קבר א' שני פעמים ביום א' כ"כ בקשל"ה מס' ר"ה בשם כתבי מהרא"י. וכ"ה בצוואת ר' והודה חסיד או' י"ב. וכ"כ בטעמי המצות פ' ויחי למהרח"ו ז"ל. וכ"כ מ"א ס"ק ט"ז.

צז

צז) שם בהגה. ונותנים שם צדקה לעניים. ומהרש"ל נהג שהיה נותן צדקה קודם טרם שהתחיל להקיף ע"ד ר"א (בתרא דף יו"ד ע"א) היה יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. של"ה דף רי"ג ע"ב. מט"מ סי' תשפ"ט. שכנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. מ"א ס"ק י"ז. א"ר או' ט"ל.

צח

צח) עוד מצאתי הולכים על הקברות להשתטח על קברי הצדיקים לומר אם אין אתה מרחם עלינו הרינו חשובים כמתים הללו ועוד טעם אחר למה אט משתטחים על קברי המתים כדי שיבקשו המתים עלינו רחמים כעובדא דר' מאני דמשתטח על מערתא דאבוהי וכן כלב השתטח על קברי אבות וכ"מ בפ' אלו נאמרין. של"ה שם. וההשתטחות מועיל מאד בער"ח ובט"ו לחדש. ר"ח. פת"ע או' י"ט. יעיין לעיל סי' תקע"ט סעי' ג' וסי' תקס"ח סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין לקמן סי' תר"ה או' ל"א.

צט

צט) נוהגין לעשות התרת נדרים בער"ה כדי להנצל מעונש נדרים ואמנם ראוי לכל אדם שילמוד הלכות נדרים כי יש הרבה נדרים שא"א להתיר אותם ונכשלים בהם. גם צריך כל אדם שיהיה נזהר שיבין מה שהוא אומר ולא כמו שחושבין הע"ה שהוא איזה תחנה וראיתי מהיראים שאינם מבינים בלה"ק שאומרים הנוסח של התרת נדרים בלשון לע"ז. ח"א כלל קל"ח או' ח' ועיין לעיל או' י"ט.

ק

ק) בער"ה יש ללוש שיעור חלה לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם ביו"ט וגם כדי לקיים מצות חלה. ויש לאפות לצורך ב' הימים כדי למעט טרדת הכנת הלחם ביום ב' של ר"ה. ולכן אם חל ר"ה ביום ה' יש לאפות בער"ה גם לצורך שבת ואם הוא אסטניס וקשה לו לאכול פת אפוי מב' או מג' ימים ורוצה לאפות ביו"ט הרשות בידו. מט"א או' נ"א.

קא

קא) ונוהג אני לשלוח מנות לעניים ער"ה כדכתיב לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו. וכתיב וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלוח מנות. פר"ח.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---