אליה רבה/אורח חיים/תקפא

אליה רבה ‏ אורח חיים תקפא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ראש חודש אלול וכו'. משנכנס אלול כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה מהרי"ל. כשמתענה מראש חודש אלול ואילך ישאל מהשם יתברך שיתן לו שררה וחיים ובנים לעבודתו, בהוצאת ספר תורה יאמר י"ג מדות שלושה פעמים, גם ואני תפילתי לך ה' עת רצון שלושה פעמים (מהר"י מרי"א). המתענין ארבעים יום לא יתענו בשבת וראש חודש ולהשלים ארבעים יום יתחיל מט"ו באב (שם), ושל"ה כתב להתחיל מי"ז בתמוז להתענות במפוזרים וימים כשמתענה בלאו הכי כגון תשעה באב וערב ראש חודש ויארצייט ותענית חלום אין לתשלום אבל באלול עצמו עולה הכל, עד כאן. אבל במגן אברהם סוף סימן תקס"ח כתב בפשיטות דהכל עולה, וצריך עיון שלא הזכיר מדברי של"ה הנזכר לעיל. כתב מגן אברהם סימן תקס"ב דאותן ארבעים תעניתים אין צריך להשלים דהא מתענין מפני תשובה. ארי"ה ראשי תיבות אלול ראש השנה יום כיפור הושענא רבה, שאג מי לא יירא. באלו הזמנים שהחודש הזה הוא זמן מוכן לשבים לכן הירא דבר ה' בכל החודש הזה ישב קודם סעודתו וקודם שינתו וישתומם ויפשפש במעשיו ולהתוודות עליהם ושב ורפא לו (מטה משה). א"יש ל"רעהו ו"מתנות ל"אביונים רמז מתנות עניים באלול. (ספר אמרכל):

ב

[ב] [לבוש] מפטירין וכו'. נתבאר בסימן תכ"ה סעיף ב':

ג

[ג] [לבוש] גם בערב וכו'. וכן נוהגין פה פראג. גם נוהגין להתחיל מיום שני דראש חודש וטעמא כתב במעגלי צדק דסמכו על תקעו בחודש שופר, דעם שני ימים ראש השנה יש שלושים יום, ומשמע במקום חדש שאין מנהג טוב לקבוע להתחיל מיום ראשון דראש חודש, ומכל מקום הוי שלושים יום דשני ימים ראש השנה חשיבי כאחד ועוד שהרי הוכיח הלבוש כן, ומה שכתב מגן אברהם דבתוס' בפרק מרובה דף פ"ב דעברוהו לאלול כבר דחה הלבוש דלא קיימא לן הכי, וכן בתשובת משאת בנימין סימן ב' כתב דתוס' גופייהו לא סבירא ליה הכי:

ד

[ד] [לבוש] הוא כדי להפסיק וכו'. משמע שגם בלילה שלפניו אין לתקוע, מגן אברהם, ויש לדחות דהא תקיעה דאורייתא בסימן תקפ"ח דוקא ביום ואם כן יש הפסק גדול כשאין תוקע ביום מיהו מדכתב הלבוש לעיל עד כ"ח באלול משמע קצת הכי, וכן נראה לי מטעם שכתבתי תקעו בחודש שופר ואי תוקעין בערב יהא שלושים ואחד יום דהלילה הולך אחר היום שלאחריו ועוד הא בהרבה מקומות אין תוקעין כלל בערב, ומהרי"ל ומטה משה כתבו טעם דאין תוקעין בערב ראש השנה דאז יהיה סבור השטן שיום הדין כבר עבר, ונראה דאף לטעם זה אפשר דמותר לתקוע להתלמד בערב ראש השנה, דמכל מקום כיון שאין תוקעים בבית הכנסת דסבור שיום הדין עבר דלא כמגן אברהם דאוסר, שוב מצאתי בספר אמרכל כתוב על קלף וזה לשונו, מי שרוצה לתקוע כדי ללמוד תוקע במקוה או בחדר סגור שלא להרגיל השטן, עד כאן:

ה

[ה] [לבוש] ואין מברכין וכו'. כי הוא מבורך ועומד שבו אירע כמה דברים הגהות מיימוני:

ו

[ו] מראש חודש אלול וכו'. פירוש מיום שאחר ראש חודש דבראש חודש עצמו אין לומר סליחות:

ז

[ז] [לבוש] שיתענו עשרה וכו'. ועיין סימן תקס"ח סעיף ב' דמותר לאכול על ברית מילה ואם ידע בו לפני ראש השנה כתב מגן אברהם שם דמתענה עוד יום אחד לפני ראש השנה ואם ראש השנה ביום חמישי דליכא אלא ארבע ימים אין צריך להתענות יום אחד קודם שבת דמעיקרא לא קיבלו עליהו אלא להתענות בימי הסליחות. עוד כתב בסוף סימן שם מי שרגיל להתענות בעשרת ימי תשובה ואירע יארצייט בין ראש השנה ליום כיפור עולה, וכן אם חל ביום ראשון של סליחות או בערב ראש השנה דימים אלו קבועים לעולם אבל בשני ימים אמצעים שבין יום ראשון לערב ראש השנה מתענה יום אחר דהא לא קבע אלו דוקא וגם בזה כשחל ראש השנה ביום חמישי דליכא אלא ארבע ימים עולה וכן אם גזרו תענית ציבור באותו שבוע עולה לו, המתענה בראש השנה אין צריך להתענות רק שני ימים לפני ראש השנה:

ח

[ח] [לבוש] ארבע ימים קודם וכו'. עוד טעם דבכל הקרבנות נאמר והקרבתם ובראש השנה נאמר ועשיתם שיעשה האדם עצמו קרבן בראש השנה ולהכי צריך ארבע ימים על ידי התענית יבקר ויפשפש בחטאו דומיא דקרבן מפני המומין:

ט

[ט] [לבוש] ואומרים סליחות וכו'. ויקרא בשם ה', יש להפסיק מעט בין בשם לה' (ר' דוד אבודרהם). בשלוש עשרה מדות יכוונו הכל ואל יפסיקו עד לאחר וסלחת דיש אומרים דהוא מדה אחת (מהרי"ו סימן קצ"ב), ובספר חסידים סימן ר"ן כתב וסלחת לעוונינו מדה י"א ולחטאתינו י"ב ונחלתנו י"ג, שהרי הפזמון ה' ה' מנה כן י"ג מדות, ולא יתכן לומר הפיוט הזה אלא אם כן בכה המתפלל או שבוכים הקהל כדי שלא יהא דובר שקרים שאומר יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות וכו', עד כאן. ולפי זה אין להפסיק עד אחר ונחלתנו ואפשר לכוין כן דברי מהרי"ו, ובמטה משה סימן תשמ"ט פסק דגם וסלחת אינו מן המדות. אין לומר סליחות או שלוש עשרה מדות בשום פנים קודם חצות לילה חוץ מיום הכפורים (כוונות). אין לומר האדרת והאמונה בציבור כי אם ביום הכפורים דרכי משה. ולענין סליחות ושלוש עשרה מדות ביחיד נתבאר בסימן תקס"ה סעיף ה', וכתב בספר תניא סימן ע"ב דאם אין מנין אין לומר הבקשות בסליחות בלשון ארמית כמו במטותא מינך שאין מלאכים מכירין בלשון ארמית אם לא המסורין לציבור. כתב מגן אברהם סוף סימן זה כשמתחילין סליחה אומרים אלהינו ואלהי אבותינו חוץ מסליחה המתחלת בשם. כתב קיצור של"ה טוב לעמוד כשאומרים סליחות ועל כל פנים יעמוד כשאומרים אל מלך יושב וכו' ושלוש עשרה מדות:

י

[י] [לבוש] שאמרו במדרש וכו'. גמרא פרק קמא דראש השנה דף י"ז:

יא

[יא] [לבוש] ואינו מברך וכו'. דלא כמנהגים, ומה שכתב הט"ז דישאל טלית מאחר עיין סימן י"ד שאין לעשות כן דאז יטעו העולם שאין צריך ברכה אף ביום:

יב

[יב] [לבוש] ונראה לי לדידן וכו'. נתבאר בסימן א':

יג

[יג] [לבוש] יאמר קדיש אפילו באמצע וכו'. ויאמר החזן שלושה פסוקים אחרי שבאו המנין כדי לומר עליהם קדיש (כלבו דף ע"ב). ומזה קשיא על הט"ז סימן נ"ה ס"ק ג' במה שדקדק מכלבו גבי אשרי שקודם מנחה להיפך:

יד

[יד] היותר הגון וכו'. ואם יודע בעצמו שאינו בקי מאד ויודע להשמר אפילו משגגה אין לו להכניס עצמו בעבודת השם ואם אינו ראוי והגון ובקי ועומד לקרוא בתורה שהיא הוראת משפטי השם ואיסורן והתירן אין מקיפין לו בשאר עונשין דכתיב בקרובי אקדש ושכרו מרובה אם יהא מן ההגונים והוא הנקרא מלאך ה' (כלבו):

טו

[טו] בן שלושים וכו'. ובכלבו שיהא בן עשרים וחמש ולמעלה והמצוה מן המובחר מבן שלושים שאז הוא ימי הזקנה ולבו נכנע ונשבר יותר, עד כאן, ועיין סוף סימן תקפ"ב. כל העוזרים ומסייעין לשליח ציבור שאינו הגון כאילו גוזל טוב מן הקהל ועתידין ליתן את הדין כמו בפלגש בגבעה ששאלו על ידי כהן אחר שני פעמים ונפלו ובשלישית שהיו פנחס נצחו ספר חסידים:

טז

[טז] שיהא נשוי וכו'. דומיא דכהן גדול לשמרו מן החטא (כלבו), ולפי זה אף אלמון שכבר היה לו אשה לא יתפלל אפילו אירס אשה שכתב בתשובת פני משה חלק ב' סימן כ"ד, מיהו אם מוחזק בתפילה כתב שם שאין לדחות:

יז

[יז] [לבוש] גם תפילת יוצר וכו'. משמע דערבית של אמש אין צריך להתפלל וכן משמע מטעם שכתב דהמתחיל במצוה וכו', ונראה שהבין כן מדכתב רמ"א המתפלל סליחות מתפלל כל היום, ולעניות דעתי מה שכתב כל היום הוא הדין לערבית שלפניו וכן מצאתי בכלבו להדיא וכן בדרכי משה. שוב נדפס מגן אברהם ומשמע בדבריו קצת דערבית שלאחריו מתפלל וליתא. כתב מגן אברהם דהוא קודם לאבל ולמוהל וליארצייט, עד כאן, ונראה לי דיארצייט יש לו להתפלל כיון שודאי מתענה כי נראה לי עיקר הטעם שמתפללין כל היום משום תענית כמו שיתבאר ועוד דבכלבו לא כתב אלא יש מקומות נהגו כן ומלמנצח ואילך יש להניח להתפלל אפילו לאבל ועוד הא בסימן תקפ"ה סעיף ד' אמרינן נמי שתוקע מיושב תוקע על סדר הברכות שהמתחיל במצוה וכו' ואפילו הכי ברוב קהילות אין נוהגין כן וכמו שנתבאר שם:

יח

[יח] [לבוש] ואפשר שנהגו וכו'. פירוש משום שדרכן מי שהתפלל בתפילות ביום הסליחות בציבור מתענה באותו יום ואם כן אם יתפלל השליח ציבור כל התפילות כדרכו תמיד יכבידו עליו התעניתים ולכך נהגו שיתפלל מי שמתפלל סליחות דהמתפלל סליחות ודאי מתענה:

יט

[יט] [לבוש] מיד אחר ערבית וכו'. ונראה לי דכל שהתפלל מנחה בזמן ערבית שהיא אחר י"א שעות פחות רביע דיו, מגן אברהם סימן תקס"ב:

כ

[כ] [לבוש] ואינו משלים וכו'. אבל מי שאין מתענה כל עשרת ימי תשובה בעי השלמה (רמ"א סימן תקס"ב ולבוש סימן תקס"ד), והב"ח מסיק שם דאף המתענה כל עשרת ימי תשובה יש להם לקבל בכל יום ולהשלים וכן היה הוא נוהג עיין שם וכן כתב בהגהות מיימוני והמחמיר תבוא עליו ברכה, מיהו כשמתנה בשעת קבלה שלא להשלים הרשות בידו ומתפלל ענינו אותם המתענים לעולם יום ראשון של סליחות אין צריך קבלה והשלמה, מיהו העולם נוהגין להשלים ואפשר דאסור להתיר להם מגן אברהם שם. כתב הב"ח סוף סימן תקס"ג על תענית עשרת ימי תשובה אם בשעה שמתחיל לנהוג כן היה בדעתו לנהוג כן לעולם צריך התרה אפילו לא נהג כן אלא פעם אחת ולאו דוקא בשעה שהתחיל אלא אפילו אחר כך לשנה אחרת נמי ואם לא נהג כן אפילו פעם אחת אלא היה דעתו מתחילה להתענות ואחר כך נתחרט אין צריך התרה אפילו לר"ת, עד כאן, וצריך עיון, ועיין סימן תקס"ב סעיף ו' וביו"ד סימן רי"ד יש להקל בתעניתם אלו במקום שיש מקצת חולי ואין צריך התרה אם לא שמתענה יותר ממה שנהגו הציבור, מגן אברהם:

כא

[כא] [לבוש] רק יחיד וכו'. ואין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו:

כב

[כב] [לבוש] וכן מסתבר וכו'. הלבוש לא ראה ספר דרכי משה שכתב בסימן תקס"ז דמנהג להתפלל ענינו בכל יום במנחה, וכן פסקו מהרא"י סימן ק"פ ומטה משה וב"ח סוף סימן תקס"ג אבל ממה שכתב רמ"א בסימן תקס"ב סעיף ז' אין ראיה אי לאו ספר דרכי משה הנזכר לעיל דיש לומר דמיירי דוקא כשלא פירש גם הלילה ועיין מגן אברהם שם:

כג

[כג] [לבוש] שלושה ימים וכו'. משמע שני ימים מבדיל ליל יום שלישי, וכן כתב בשל"ה דף רי"ג שכן נוהגין העולם, עד כאן. ואני כבר כתבתי בסימן תקנ"ו דטעו במה שכתב השולחן ערוך שלושה ימים אלא הוא הדין שני ימים יעמוד אצל מי שיבדיל במוצאי שבת וכן פסקו מטה משה וט"ז. כתב מטה משה ואם כלו השתי או שלושה ימים רצופין בערב שבת שומר נפשו יתנה בקבלת התענית שלא להשלים מפני כבוד שבת:

כד

[כד] [לבוש] שוש אשיש וכו'. ומסיים וינשאם כימי עולם ואומרים אב הרחמים:

כה

[כה] [לבוש] מתענין כולם וכו'. אף דבמדרש הסמוך הגדולים מתענין, מכל מקום נהגו כולם דבדבר של צער הרוצה לעשות עצמו גדול עושה בית יוסף, ועיין סימן תקנ"ד ובעשרת ימי תשובה אין יכולין לעמוד לעשות כגדולים:

כו

[כו] [לבוש] וכי ראשון הוא וכו'. ואין לומר ראשון לחג דהא בסוכה וחגיגה יאמר ט"ו לחודש, והא דמזכיר בלולב ראשון לחשבון עוונות משום דמרצה על הגשמים ואין הגשמים יורדין אלא אם כן נמחלו עוונות ועיין ב"ח, והט"ז וכנסת הגדולה תירצו דלא שייך ראשון כל שאין שני אחריו ולולב דאורייתא אינו אלא בראשון:

כז

[כז] [לבוש] בעשר פרסאות וכו'. נגד עשרת ימי תשובה, (פרישה):

כח

[כח] [לבוש] יצאו הכל הבינונים וכו'. פירוש גם הגדולים עדיין הם עם המלך מיום שיצאו לקראתו לא הלכו מאתם והשתא דומה לנמשל דבעשרת ימי תשובה בינונים מתענים וכל שכן גדולים פרישה:

כט

[כט] [לבוש] ומוותר להם הכל וכו'. הקשה הבית יוסף אם כן ערב ראש השנה חשיב כיום כיפור שמתכפר בו שליש, ותירץ הט"ז וראש יוסף דלא נמחל עד יום כיפור שמוותר הכל ביחד אלא בערב ראש השנה מעבירו ואם לא יזכה ביום כיפור נחשבין גם השליש ראשון. ויש מי שפירש שנוטל שליש מגדולים ומניחו על שאר העם כמו בכלילא דבבא בתרא [דף ח'] ודחוק:

ל

[ל] [לבוש] אבל בערב ראש השנה וכו'. והוא הדין בליל ערב יום כיפור (כנסת הגדולה). ונראה לי דוקא במקום שמרבים בסליחות דזיל בתר טעמא וכן כתב מגן אברהם. אך צריך עיון הא במקור הדין בפסקי מהרא"י סימן קל"ד לא נזכר טעם שכתבו רמ"א ולבוש, אלא זה לשונו אין לילך ביום ראשון דסליחות, ומה שהוריתי בזכור ברית הוא צורך שעה הרבה יותר מבתחילת הסליחות שהוא יום תענית לכל עד כאן לשונו. ואפשר דסבירא ליה מסברא דנמי הטעם משום דמרבין בסליחות דאם לא כן נתיר בכל תענית ציבור, ולפי זה אין לנו ראיה על ערב יום כיפור דשם ליכא תענית ואפשר להקל דהוי צורך שעה משום תענית יום כיפור וצריך עיון. כתב מגן אברהם בשם מהרי"ל סימן ג' בערב ראש השנה אפילו תינוקות מתענין, עד כאן, וליתא שם במהרי"ל, וצריך עיון לי גם בסימן תרי"ו ואפשר תינוקות גדולים קאמר לזכרון צריך עיון לי:

לא

[לא] [לבוש] ערב יום טוב שאסור וכו'. הקשה מגן אברהם דלטעם זה גם הבכורים היה להם לאכול בערב פסח, ולא קשה מידי דהתם יש טעם לזכר הנס מכות בכורות:

לב

[לב] [לבוש] קודם שיאור וכו'. ויזהרו במאוד שיהא עדיין לילה מהרי"ל:

לג

[לג] [לבוש] ביוצר אין נופלין וכו'. אבל באשמורת נופלין אף אם אירע שממשיך על היום מגן אברהם. ועיין בשל"ה ותניא שכתבו אבל במנחה אין נופלין וצריך עיון:

לד

[לד] [לבוש] רק יחיד וכו'. ונוהגין שלא לומר ברכת כהנים (דרכי משה):

לה

[לה] [לבוש] דכיון שמתענין וכו'. קשה הא בסימן תס"ח בערב פסח ובסימן תר"ד בערב יום כיפור כתב טעם דאין אומרים למנצח מפני שיום טוב עצמו הוא וכמו שכתב במנהגים, ומשמע דבשאר ערב יום טוב אומרים למנצח וכן נוהגין, אם כן למה ליה הכא טעם משום שמתענין וכו'. ואפשר דהוה אמינא דערב ראש השנה חשיב נמי כמו יום טוב משום שכפרה מתחלת בערב ראש השנה כמו שכתב בסעיף ב' לכך נאמר דאפילו הכי אומרים משום שמתענין, אי נמי דקא משמע לן דאף במקומות שאין אומרים למנצח בכל ערב יום טוב מכל מקום אומרים בערב ראש השנה:

לו

[לו] ולהסתפר וכו'. ומגלחין זקנם ומחתכין ציפורנם (ירושלמי ותניא). כתב בט"ז לא ילבש בראש השנה בגדי רקמה ומשי כבשארי יום טוב דמכל מקום יהא מורא הדין עליו אלא ילבש בגדים לבנים נאים, עד כאן, ובמטה משה כתב המדקדקים נוהגים ללבוש הקיטל שהוא לבן ולבוש מתים ומגן אברהם בריש סימן תקצ"ז כתב במקום שאין נוהגין ללבוש לבנים לא ילבש חשובים כל כך:

לז

[לז] [לבוש] יכולין לאכול הקרואים וכו'. לשון מהרי"ל יכולין לאכול כל השייכין לברית ומי שירצה, עד כאן, ומשמע שפירש הלבוש מי שירצה הבעל הבית לקרוא אף שאין שייכין לברית, אלא בכנסת הגדולה דחה פירוש זה ופירש פירוש אחר דאין כאן חיוב אלא מי שירצה יכול לאכול ואם אינו רוצה יתענה. ולעניות דעתי דחוק דזה כבר נשמע מדכתב יכולין לאכול, ונראה דלתשלום עשרה ודאי מצוה איכא ומגן אברהם הרכיב שני פירושים ודחוק טפי. כתב מגן אברהם ולאכול בביתו אסור עד המילה חוץ מבעל ברית, ונראה לי דיש לעשותה קודם שעה עשירית:

לח

[לח] טומאת קרי וכו'. ואין לשמש המטה בליל ראש השנה, ומי שצריך לה צריך לחזור ולטבול בשחרית (סדר היום), ואם הוא ליל טבילה אסור לפרוש, אבל לא ינהג אם אשתו הרבה שחוק רק לקיים מצות עונה ויטבול בשחרית של"ה, ודוקא שלא היתה יכולה לטבול קודם לכן (כנסת הגדולה). הא דנפקדה שרה בראש השנה צריך לומר דהיתה ליל טבילה, אי נמי דגזר דין היה בראש השנה. מהרי"ל טבל עצמו שלושה פעמים בין בערב ראש השנה בין ערב יום כיפור, ובמעגלי צדק כתב שלושה פעמים רצופים:

לט

[לט] נוהגין לילך וכו'. ולהשתטח על קברי צדיקים, ובמקום סכנה אין צורך מהרי"ל. ונותנים צדקה קודם הקפת הקברות מטה משה. ודינים אלו נתבארו בסוף סימן רכ"ד. כתב מהרי"ל הלכות תענית משום דבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור, והמשתטח אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכותם:

מ

[מ] [לבוש] ואין משלימין וכו'. אפילו מי שאין מתענה כל העשרה ימים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.