אילת השחר/שבת/ז/ב
מקולי רשות היחיד דאי איכא מקום ארבעה וכו'. צ"ב קצת הלשון מקולי רה"י דהא אי"ז קולא ברשות היחיד אלא דפחות מד' אי"ז רשות היחיד כלל, ואי"ז קולא בדבר שהוא רשות היחיד, וצ"ל דהלשון לאו דוקא אלא אגב רה"ר נקט לה, אמנם גם ברה"ר ק"ק הלשון דגם שם לא נאמר קולא ברשות הרבים אלא דלמעלה מי' אינו רה"ר, ומ"מ מיושב יותר מהלשון קולי רה"י, דהכונה היא דבעצם היה צריך לעלות דין רה"ר גם למעלה והקילה תורה שאינו רה"ר למעלה מי', אבל רה"י פחות מד' הרי אי"ז רה"י כלל (עי' תוס' לעיל ד' א' ד"ה והא בעינן) ומ"ט קרי ליה קולי רשות היחיד.
מקולי רה"ר דעד י' טפחים הוא דהוי כרמלית. יש להסתפק אם גם בחצר שאינה מעורבת שאסרו בה טלטול כדין כרמלית האיסור הוא עד עשרה טפחים, או דילמא שם הוא איסור אחר, והוי אף למעלה מי'.
בית שאין תוכו י' וקירויו משלימו לי' בתוכו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות. בביאור הלכה (סי' שמ"ה סט"ו) כתב להסתפק אם מן התורה רשות היחיד הוא אלא דרבנן גזרו עליו דליהוי כרמלית לחומרא, או מן התורה נמי לאו רשות היחיד הוא. [ובתו"י על הגליון מבואר דסגי מחיצות י' מבחוץ ורק חסר אויר י' שע"ז מועיל החקק. ומשמע בפשטות דסברי דהוי מחיצות מה"ת]. וצ"ב למה יהא לזה דין רה"י דלכאורה מן התורה הרי אין זה מחיצות, ולא שייך לומר דרה"י יורד למטה, דמה שעולה למעלה זה מדין גוד אסיק אבל למטה אין שייך גוד אחית כיון דאין להוריד את המחיצות רק את שטח הקירוי של ד' על ד' שבגג ולא שייך ע"ז גוד אסיק ולא גוד אחית.
ואם חקק בו ד' על ד' והשלימו לי' מותר לטלטל בכולו. וה"ה בקעה המוקפת גדר פחות מי' וחקק בה להשלימה לי' הוי רה"י, מטעם זה דמצטרפי לשיעור י', ומיהו ביותר מבית סאתיים לא יוכלו לטלטל בה דלא הוקפה לדירה.
ואם חקק בו ד' על ד' והשלימו לי' מותר לטלטל בכולו מ"ט הוי חורי רה"י. בפשטות נראה דאפי' אם החורים הם רחבים מאד, דהיינו שבין הבור לדפנות יהא שטח רחב, הכל הוא חורי רה"י ונעשה רה"י, דאלת"ה איזה שיעור יהי' בדבר. גם מסתבר דלא רק כשיש תקרה מצטרפים הצדדים, דהא תקרה אין מוסיף בדין "רשות היחיד", אלא מחמת עצם המחיצות מצטרפים הצדדים להיות חורי רה"י.
ולפי"ז יתכן שיקיף עיר שלימה במחיצה קטנה בגובה, ויחקוק באמצע בור קטן, ורק ע"י המחיצות נעשה שיעור רה"י, ויהא כל ההיקף רשות היחיד מדין חורי הבור.
והנה לולי הא דחורי רה"י כרה"י, היה כל שטח הקרקע שסמוך לבור דין כרמלית עליו, ומ"מ הבור היה רה"י, והיינו ע"י המחיצות שסביב לאותו השטח, ונמצא דבר פלא שהרה"י נעשה ע"י המחיצות שסביב לכרמלית, ועי' חזו"א עירובין (סי' ס"ה סק"ע).
ויש להסתפק במנהרה [היינו מערה המפולשת] שיש לה ב' מחיצות וע"ג המנהרה יש בית, דלכאו' ע"י גוד אחית נימא שהרה"י יורד לתוך המנהרה, ומעתה אף שאר המנהרה תהא רה"י מדין חורי רה"י. [מיהו החזו"א מסופק אם רה"י יורד עד התהום, ולכאו' אם נימא דיורד עד התהום, א"כ גם בצד השני של כדור הארץ כל שהוא כנגד רה"י כאן, יהא רה"י, וצ"ע].
והעירו דלפי ר' יהודה החולק על חכמים לעיל ו' ע"ב וסובר דאפי' כשיש ב' מחיצות אם עובר בזה דרך הרבים אינו יכול להיות רה"י, א"כ גם כאן לא יכול להיות רה"י.
ועי' סי' שמ"ה (ס"ד) דמוכח שם דכדי שיהא לחורי רה"י דין רה"י צריך שיהא מפולש לתוך הרה"י, וצ"ע כמה השיעור של מפולש שצריך להיות, אם דוקא שיעור גדול או אפי' כל שהוא [ונפק"מ לחור המנעול].
והנה ברמב"ם (פי"ד משבת ה"י) לא הזכיר שצריך שהחורי רה"י יהיו מפולשים לתוך הרה"י.
והנה הדין דחורי רה"י כרה"י ומהני מחמת חקק שרחוק מהדפנות, אין על זה פסוק גם לא משמע דהי' על זה הלממ"ס אלא זה סברא, ולכאורה איך זה כ"כ פשוט לחדש דין שעי"ז אם יכניס מרה"ר יהי' חייב מיתה וצע"ק.
והנה בחורי רה"ר פליגי, וצ"ע מאי שנא מחורי רה"י דלא פליגי [והעירו לעי' מה שביאר בזה בפי' קדמון ממצרים הנדפס על הרמב"ם מהדורת פרנקל פי"ד משבת ה"י].
חורי רה"ר אביי אומר כרה"ר דמו רבא אומר לאו כרה"ר דמו. כתב הרמב"ם (שם) דהא דקי"ל חורי רה"ר לאו כרה"ר, הוא דוקא אם גבוה ג' טפחים, אבל אם נמוך מג' טפחים הרי הוא רה"ר. ונר' דהיינו רק לשטח שנמצא נמוך מג' טפחים, אבל החלק שבחור מה שעולה למעלה מג' טפחים יהא כשאר חורי רה"ר דאינו רה"ר.
ובחזו"א (סי' צ"ו ס"ק י"ג) נתקשה אמאי למטה מג' הוי רה"ר, הרי יש לו ג' מחיצות. וצ"ע דהא אין מחיצות פחות מעשרה, והא דמחיצות פחות מי' ברה"ר הוי כרמלית הוא משום דלא ניחא תשמישתיה, ולא משום מחיצה, דאין מחיצה פחות מי', וא"כ אין לחורים אלו ניתוק מרה"ר, אף שמוקפין מחיצה.
חורי רה"ר כרה"ר. בתורי"ד כתב דזה כמו תל גבוה ט' טפחים שרבים מכתפים עליו דהוי רה"ר. והנה בעיקר דין תל הרי הדבר פשוט דאין מועיל הא דראוי לכיתוף, אלא צריך שיכתפו בפועל, וכדמשמע בתוס' לעיל (דף ה' ב') ד"ה בכותל משופע, והסתפקנו שם כמה אנשים צריכים לכתף עליו כדי שיחשב רבים מכתפים עליו. ויל"ע אם גם בחורי רה"ר צריך שיעור זה.
אמר ליה רבא לאביי לדידך דאמרת כו'. יל"ע לפי הס"ד דרבא בדעת אביי דאפי' שלא ניחא תשמישתיה יש לקבוע עליו דין חורי רה"ר, א"כ למה מקשה רק מקרן זוית, ולא מקשה דלפי דעתו לעולם אין כרמלית, דכל מה שהוא המשך רה"ר צריך להיות רה"ר מדין חורי רה"ר. ואולי אין חורי רה"ר יכולים להיות יותר גדולים מהרה"ר עצמו, אבל עכ"פ עד שיעור רה"ר יהא זה חורי רה"ר [אמנם לעיל ד"ה ואם חקק בו ד' על ד', לגבי חורי רה"י נטינו לומר דאפי' הם יותר מהחקק, וצ"ע].
הזורק ד' אמות בכותל למטה מי' טפחים כזורק בארץ והוינן בה מאי כזורק בארץ והא לא נח. פרש"י דפריך דכי חזרה נפלה לתוך ד' אמות דעל כרחך כשמכה בכותל קופצת לאחוריה, משמע מדברי רש"י דמיירי הכא בד' אמות ועוד, ואם היתה נופלת למטה בארץ סמוך לכותל ממש היה חייב דזרק ונח חוץ לד' אמות, וצ"ב דלקמן (דף צ"ט ע"ב) מבואר בגמ' דמיירי בד' אמות בצמצום דפריך התם דקא ממעט ליה וא"כ כי נפל סמוך לכותל ממש נמי לא מיחייב דלא יצא חוץ לד' אמות. וצ"ל דקושית הגמ' היא דאפי' אם תמצי לומר דהוי יותר מד' אמות, מ"מ כי נפלה חוזרת לאחוריה והוי פחות מד' אמות.
בדבילה שמינה. הנה מסתבר דאיירי דאמר כל מקום שתרצה תנוח, והנה מסתמא לא אסיק אדעתא שהדבילה תדבק בכותל, וא"כ יש לומר דאפילו שאמר שבכל מקום שתרצה תנוח אבל מה שלא חשב כלל שיקרה לא הוי דעתו. מ"מ חזינן דחייב אפילו דלא שכיח שידבק וישאר, כיון שמצדו מסכים שתנוח שם.
והנה אם לא יפגע בחור אף שלא יתחייב משום מכניס מרה"ר לרה"י, מ"מ יהא חייב משום מעביר ד' אמות ברה"ר, דכיון שהוא אמר במקום שתרצה תנוח, א"כ איזה מלאכה שיצא ממעשהו הכל הוי בכלל הכונה שלו ומתחייב על כך.
ונראה דלא רק כשעושה בשגגה חייב חטאת, אלא גם בעושה במזיד חייב סקילה, ואין זה התראת ספק כיון שממ"נ חייב מיתה, ודמי למי שמכה אחד שהוא או אביו או אמו דודאי חייב מיתה, כיון דממ"נ הוי איסור.
למה לי לאוקמה בדבילה שמינה לוקמה בצרור וכו'. אין כונת הגמ' להקשות דנוקמה בצרור טפי מדבילה שמינה דמאי אולמא האי מהאי, אלא פריך מ"ט מוקים לה דוקא בדבילה שמינה ולא בכל הנך דברים ג"כ.
שאני צרור וחפץ דמיהדר ואתי. לכאורה אי"ז מוחלט דהדר ואתי בכל חור, דאם החור הוא גדול כמה טפחים יכול לנוח שם החפץ ולא יקפוץ לאחוריו, ומאי טעמא משני לה במילתא דפסיקא דהדר ואתי.
וכי תימא דלית בהו ד' על ד'. צ"ב מאי קאמר וכי תימא דלית ביה ד' על ד', מהיכי תיתי לומר כן אדרבה נימא דמיירי שיש בו ד' על ד' ושפיר יוכל לתרץ לו דנח בחור והיה החור גדול. ומשמע דרוצה לומר דלית בהו ד' על ד' היינו בכותל שאין בו ד' על ד' וממילא אין החור רחב ד'. אך לפי"ז קשה מאי פריך דנימא חוקקין הא אם אין בכותל עובי ד' טפחים לא יועיל חוקקין, ועי' רש"י לקמן דף ט' ע"א סוד"ה פתח נעול דסתם כותל יש בו עובי ד' טפחים.
והנה התוס' לעיל (דף ד' א', ד"ה והא) פירשו הא דבעינן הנחה ע"ג מקום שיש בו ד' טפחים הוא משום דבפחות מכאן אין דרך הנחה, ומדחזינן דלמ"ד חוקקין להשלים חייב, ע"כ צ"ל שכן דרך בני אדם להניח במקום זה, והיינו משום דכשכולו הוא פחות מד"ט אין מניחין עליו, אבל כשעביו הוא ד' טפחים שפיר מניחים בו כיון שהוא רחב, אלא דא"כ קשה גם לרבנן דסברי אין חוקקין להשלים יתחייב כיון שדרך הנחה כן. וחזינן דס"ל דאפי' שזה דרך הנחה מ"מ בעינן שיהא גם במציאות ד' טפחים כדי שיהי' חשיבות למקום הנחה.
רש"י ד"ה כזורק בארץ. משנח "משהו". פי' שנח לרגע וחזר ונפל, ולא שנח מקצתו.
רש"י ד"ה חקק בו. בקרקע הבית באמצעיתו וכו'. מה שכתב באמצעיתו הוא לאו דוקא אלא הכונה אפי' באמצעיתו שהחקק רחוק מהמחיצות.
רש"י ד"ה אמאי כזורק באויר. הא הוי לה מרה"ר לרה"י דהוה ליה גבוה י' ורשות לעצמו. בכהאי גוונא נמצא דעובר החפץ דרך מקום פטור וכן בכל זורק לרה"י מרה"ר דרך למעלה מי', ועי' לקמן (דף צ"ט ע"ב) דמיבעיא לן אי חייב בכה"ג, וברמב"ן שם כתב דדוקא בעמוד קא מיבעיא ליה וע"ש בתוס'.
תוד"ה ואם. והכא מהני חקיקה אפי' מופלגת מן הכותל הרבה. משמע דרק בסוגין מצאו התוס' הך מילתא דגבי מחיצות שבת מצטרפין המחיצות אפי' רחוק יותר מג' טפחים. וצ"ע דהרי דין זה הוא מוסכם בכמה דוכתי, כגון תל המתלקט י' טפחים תוך ד' אמות דהוי רה"י (לקמן ק' א'), אף שסוף התל הוא רחוק מהתחלת התל יותר מג' טפחים הרי זה מצטרף לענין שבת [אמנם באמת יש כאן חידוש דאמרינן תרי לבוד כדאמרינן בסוכה דף ט"ז ב', וכמו שיתבאר להלן בהמשך דברי התוס'].
בא"ד. דבעינן שיהיו מחיצות סמוכות לסכך דילפינן התם מחיצות מבסכת בסכת וכו'. משמע דאי לאו הכי היה כשר גם בסוכה דפנות רחוקות מן הסכך, אלא כיון דילפינן מחיצות מבסכת ילפינן דבעינן סמוכות ושייכות עם הסכך.
בא"ד. ולהכי בעינן שיהא פחות מג' דצריך לצרף הגידוד של חקק למחיצות כדי שיהיו סמוכות לסכך שכנגד הנקב. צ"ל דכל אחד נשאר במקומו ומהני לבוד לחבר את המחיצה למעלה עם הסכך ולחברה למטה עם החקק, ונמצא שמשתמשין כאן ב' פעמים בלבוד אחד למעלה ואחד למטה, ובלי אחד מהם לא תוכשר הסוכה, דכשראש המחיצה אינה תוך ג' לסכך הוי מחיצות שאינן מגיעות לסכך, וכשלמטה רחוק החקק מן הדופן ג' טפחים נמצא דחלק זה של המחיצה שבתוך החקק אינו סמוך לסכך כיון שאינו מחובר עם הדופן הסמוך לסכך ואין עליו שם דופן לסוכה. ואין כאן משום תרי הילכתות דתרוייהו מדין לבוד הוא והלכה אחת היא. ומיהו אי אפשר לישב או לישון במקום שבצידי החקק, כיון שאין שם סוכה גבוהה עשרה, ואינה מתכשרת ע"י צירוף המחיצה המכשרת תוך החקק.
בא"ד. כדאמרינן התם הרחיק הסיכוך מן הדפנות. בפשטות הוא דוקא באופן שאין מחיצות בלא צירוף דופן החקק עם דופן הסוכה, אבל אם יש דופן כשר לסוכה וחקק באמצע, יתכן שאפי' רחוק מהדופן החיצוני ג' טפחים הוי סוכה, מאחר שיש מחיצה כשירה, אבל אין זה מוכרע.
בא"ד. הני מילי היכא דאיכא מחיצות מעלייתא אבל הכא דלשוייה מחיצה בפחות מג' מצטרף וכו'. לשון זה הוא מהגמ' בסוכה ה' ב', ומשמע דבעינן לצרף את הדופן כדי לשוויי מחיצה, וצ"ב דהא כתבו תוס' דאין חסרון בשם מחיצה אלא דבעינן שיהיו סמוכות לסכך, ולמה אמרי' בגמ' דלאשוויי מחיצה הוא.
תוד"ה והלכה. אלא דיש ברגליה ג' כו'. הענין צ"ב, למה דוקא בכה"ג יש חוקקין להשלים, דבפשטות משמע שכן הוא סברא ולא משמע שכך נאמרה הללמ"ס בהלכות מחיצות.
וביותר צ"ב מה שהעמידו תוס' סוגיא דהכא דפתוח מצד רה"י ד' טפחים ומבחוץ נקוב כל שהוא, ורק בכה"ג אמר ר"מ חוקקין, מאי נפק"מ אם נקוב לרה"י או לא.
בא"ד. ואומר ר"י דאיירי בחורין וכו'. ונמצא לר"ת לעיל ד' א' ד"ה והוא, דלא בעינן ד' טפחים דלא מיירי הכא לענין לשוויי רשות היחיד אלא כדי להחשיבו למקום השתמשות. וצ"ל לפי"ז אע"ג דבכיפה הנידון הוא לעשות מקום ד' על ד' שיהא חשוב פתח, והכא מיירי רק לענין להחשיבו למקום השתמשות, מ"מ בשניהם חוקקין לעשותו שיעור ד' על ד'.
וזה קצת תלוי במשנ"ת לעיל, דהנה אם חוקקין להשלים הוא סברא, אז אין לחלק לגבי איזה דבר זה נוגע לנו, אבל אם זה הלכה אז רק משום דההלכה נאמרה לענין פתח ממילא כלול בזה דהוי מקום חשוב, אבל אם שמעינן הלכה דהוי מקום חשוב לא הוי ידעינן מזה דהוי פתח.
בא"ד. ודוקא אותם שלמעלה מי' חשיבי חורי רה"י אבל שלמטה מעשרה אין בני רה"י משתמשין שם מפני בני רה"ר שמשתמשין שם. צ"ב מאיזה טעם צריך שישתמשו שם בני רה"י, הרי רשות היחיד אינו תלוי בהשתמשות כלל אלא במחיצות גבוהות י' ורחבין ד', והרי אין כונת תוס' דאין בני רשות היחיד משתמשין שם כלל, אלא דשימוש של יחיד שרוצה להשתמש בביתו וחצירו אין בני רשות היחיד משתמשין בחור שמשתמשין שם גם בני רה"ר, דמה שרוצה להשתמש באופן פרטי אינו משתמש שם, וזה בודאי אינו דין ברשות היחיד דצריך שיהא בבעלות של יחיד דרשויות שבת אינו תלוי בבעלות אלא במחיצות, ובעמוד ברה"ר גבוה י' ברשות הרבים ורחב ד', הרי ג"כ אין משתמשין בו שימוש פרטי דבית, ומ"מ הוי רה"י, ומ"ש חורין דבעינן שישתמשו בהן בני רה"י בשימוש יחידי.
ואין לומר דצריך שישתמשו בהן בני רה"י דאי לאו הכי אין להם דין רה"י כיון שאינם בתוך חלל המחיצות, דהאיך תעשה ההשתמשות את החורין לרה"י, וכי שימוש עושה דין מחיצות. והרי הכותל עצמו הוא רה"י, וכדאמרי' לקמן (דף צ"ט ב') אם לתוכו עביד רה"י לעצמו לא כ"ש, וא"כ ודאי שאף החורים הם רה"י, ומה בכך שאין בני רה"י משתמשין שם, והרי גם מקום הפקר שמוקף מחיצות יש לו דין רה"י, אף שאין מי שמשתמש שם.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |