ר"ן/שבת/ז/ב
מקולי רשות היחיד דאי איכא מקום ארבעה הוא דהויא כרמלית וכו'. וא"ת והא ברשות הרבים נמי אית לי' האי קולא דדוקא מקום ארבעה הוי רשות הרבים ואי לא לא[1]. וי"ל דאין הכי נמי מיהו אי הוה יליף לתרוייהו מרשות הרבים אכתי הוה קשיא לן אמאי לא יליף מרשות היחיד וכיון שכן איכא למדחי האי בהא והאי בהא[2]:
חורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי. פי' ואע"פ שאין בעובי הכותל ארבעה דלא אמרי בכי הא אפי' לר' מאיר חוקקין להשלים ואפי' אין הבית מקורה דליכא למימר ביתא כמאן דמלי' דמי אפ"ה הזורק מר"ה לתוך אותו חור חייב. ואם הי' אותו חור בכותל שבין שתי חצירות כיון דחשבינן לי' כארבעה על ארבעה אמרינן אויר שתי חצירות שולטות בו ואסור להשתמש לאחד מהן אלא א"כ עירבן:
שאני צרור וחפץ דהדרי ואתי. פי' ואע"ג דזימנין דלא הדרי ואתו ומיחייב מ"מ כיון דזימנין דהדרי ניחא לי' טפי אוקמתא דדבלה שמנה דודאי קביעא:
באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן. דלר' מאיר אמרי' חוקקין להשלים, ודוקא בחור שהיא למעלה מעשרה דהוי מקום פטור לשוייה מקום חשוב ולעשותו רשות היחיד[3] ולחייב הזורק בחור אבל תוך עשרה דהוי רשות הרבים וכן פני הכותל לא אמרינן חוקקין להשלים לאפוקי מרשותי', הרא"ה ז"ל:
אלא לאו ש"מ בכותל דלית בה חור ש"מ. וקשה לי ולוקמה בכותל דאית בה חור וכגון שאין בעובי הכותל ארבעה דלא שייך בה חוקקין להשלים, וי"ל משום דרוב הכתלים עוביין ארבעה כנ"ל:
- ↑ ואף שרה"ר צריכה ט"ז אמה, מ"מ סגי נמי בד"ט לענין בין העמודים דנחשב רה"ר, לתוס' ז. בד"ה אבל, אמנם עי' מה שצויין בתוס' שם, בשם הלבוש סי' שמ"ה ס"ט, ומג"א שם סקי"ב.
- ↑ עי' ברכת אהרן סי' ע"ג שהבי' מהמאירי לק' ח. ד"ה אף בשם גדולי המפרשים, דעמוד ברה"ר גובה ט' שאין בו ד', ל"ח רה"ר, ועייש"ע. ועי' רש"י סוכה י"ד. ד"ה שיעור, דאין רשות פחותה מארבעה.
ובעיקר הענין עי' ביאור הגר"א שם ד"ה אפילו, דמסוגיין מוכח דלרה"ר אי"צ מקום ד', ובזה ביארו מש"כ בשו"ע (סי' שמ"ה ס"י) דעמוד גבוה ט' חשיב רה"ר אפי' אין בו רוחב ד', ועי' שו"ת בית אב מהדו"ת סי' ז' ענף ב', משה"ק עליו. ויש להעיר דבשו"ע היה אפש"ל דבאמת לרה"ר צריך ד', ורק דהעמוד טפל לרה"ר, ומד' הגר"א מבו' דהעמוד הוי רה"ר בפנ"ע, וע"ע קה"י סי' י' שנסתפק עד איזה גובה מגיע הרה"ר בעמוד ט', אי עולה לי"ט למעלה מן העמוד, או רק טפח נוסף מעל גובה העמוד, ומהגר"א נפשט ספיקו דעולה עד י"ט למעלה מן העמוד. - ↑ מבואר דחוקקין דהכא היינו בכדי לעשותו רה"י, וכ"מ ברשב"א (ח. ד"ה אמר), אמנם בתוס' לעיל (ז: ד"ה והלכה) מבואר דחוקקים להשלים דהכא, היינו בכדי שייחשב הנחה על מקום ד', ועי' ברשב"א שם בשולי הגליון.