רשב"א/שבת/ז/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א"ר יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפילו כור ואפילו כוריים וכו' מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. כלומר: ואסור לטלטל בכולה אלא בד' אמות מדרבנן[1]. וגרסינן בפרק עושין פסין (עירובין כד.) אמר רב נחמן אמר שמואל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה פורץ בה פרצה יותר מעשר אמות וגודרו ומעמידו על עשר ודיו, כלומר: מעמידו על עשר לשם דירה ודיו דדמי כמי שהוקף כולו לדירה, ופרצה זו של עשר הוי כפתח ומותר לטלטל בכולו כחצר.
לא נצרכה אלא לקרן זוית. הוא הדין דהוה מצי למימר לא נצרכה אלא לצידי רשות הרבים, אלא משום דפליגי ביה ר' אליעזר ורבנן (לעיל ו.) דלרבי אליעזר הוי רשות הרבים לא בעי לעיולי נפשיה בפלוגתא, ואפילו בצדדים דאית בהו חפופי לא בעי לאוקמה משום דמספקא ליה אי מודה בהו רבי אליעזר.
אבל לפני העמודים כרשות הרבים דמו. ואף על פי שאין בין עמוד לעמוד רוחב שש עשרה שהוא רוחב רשות הרבים דאורייתא כדאיתא בפרק הזורק (לקמן צט.), אלא דהכא לא מסתברא שיהא העמוד ממעט בשיעור הרשות, שאם כן אפילו נעץ קנה ברשות הרבים ימעטנו[2]. ומיהו קיימא לן כרבי יוחנן דאמר בין העמודים נידון ככרמלית, וכל שכן אצטבא, משום דרבי יוחנן לגבי רב קיימא לן כרבי יוחנן וכל שכן לגבי רב יהודה דהוא תלמידיה דרב. אבל הרמב"ם ז"ל (פי"ד מהל' שבת ה"ו) פסק כרב יהודה, ולא ירדתי לסוף דעתו. ואולי משום דקתני בברייתא דלעיל (ו.) האיצטוונית ולא מני בין העמודים בהדייהו דהויא רבותא טפי. ואינו מחוור דאם כן ליקשי מינה לרבי יוחנן, ואם בעלי הגמ' לא סמכו על זה להקשות ממנה לרבי יוחנן איך נסמוך עליה לדחות דברי רבי יוחנן דהלכה כמותו בכל מקום לגבי רב ושמואל וכל שכן לגבי רב יהודה תלמידם. ורב אלפסי ז"ל לא כתב מכל זה בהלכות כלום.
הא דאמר רב יהודה איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית. תמיהא לי מאי קא משמע לן הא בהדיא קתני בברייתא[3] והאצטוונית[4]. ועוד מאי שלפני העמודים דקאמר לימא האיצטבא סתם. ואולי אפילו באיצטבא שאינה גבוהה שלשה קאמר, ומפני שהיא לפני העמודים אינה נוחה לידרס והלכך נפקא ליה מתורת רשות הרבים. אלא שמצאתי בירושלמי (פ"א סוה"א) בהיפך מזה, דגרסינן התם ר' זעירא בשם רב יהודה זעיר בר חיננא בשם ר' חנינא סמטיות שבין העמודים נידונין ככרמלית. רבי שמואל בר חייא בשם ר' חנינא פירחי העמודים נידונין ככרמלית, לכך צריכא בגבוהין שלשה, עד כאן בירושלמי. ועדיין אני אומר כי יש שבוש בגירסת הירושלמי, ובשאינן גבוהין היא דהא צריכה, דאילו בגבוהין שלשה פשיטא[5]. וצ"ע.
לבינה זקופה ברשות הרבים וזרק וטח בפניה חייב. פירוש: ואף על פי שאין רוחב הלבינה אלא שלשה דסתם לבינות רחבן שלשה וארכן שלשה, ואע"ג דברשות הרבים בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה, הני מילי למעלה משלשה אבל למטה משלשה כארעא סמיכתא דמו. אבל בלבינה שהיא גבוהה יותר משלשה אם זרק וטח בפניה למעלה משלשה אומר ר"ת ז"ל (בתוד"ה וטח) שאינו חייב דהא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה על ארבעה[6], ומקצת מרבני הצרפתים ז"ל אמרו (ריבא בתוס' שם) דכל שרואה פני קרקע רשות הרבים כרשות הרבים דמי, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל.
והקשו בתוספות (שם) אם כן מאי דחיק לעיל (ד.) גבי מתניתין דפשט בעל הבית ידו והא בעינן עקירה והנחה מע"ג מקום ארבעה, דילמא מתניתין שמחזיק החפץ בידו בענין זה שהוא רואה את הקרקע. ואינה קושיא בעיני דפירות לא נייחי בכענין זה, דנתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה מידו פשוטה משמע, דאילו תפסם ממנו העני או שהיה תופס אותם בידו כדי שלא יפלו, אם כן כשתפסם וסגר ידו או שהיתה ידו סגורה ופשטה כדי ליתן לו את החפץ הא קא עביד מעשה, וכעין נתינה או לקיחה היא, ורישא הא אמרינן בריש מכלתין (לעיל ג.) דלא עביד מעשה ופטור ומותר קאמר[7].
אביי ורבא דאמרי תרווייהו והוא שגבוה שלשה וכו' אבל היזמי והיגי אף על גב דלא גביהי שלשה. פירוש: משום דלא דרסי בה רבים. קשיא לי והא רבא הוא דאמר בפרק המצניע (לקמן צב.) המוציא פירות ברשות הרבים למטה משלשה ביד חייב משום דכל סמוך לקרקע בתוך שלשה כקרקע דמי, ויד הא לא דרסי בה רבים. וי"ל דהא דאמרינן אבל היזמי והיגי לאו סיומא דמימרא דאביי ורבא הוא, אלא אנן הא דקאמרינן ומסקינן בה הכי. ואינו מחוור. אלא מסתברא שלא אמרו אלא בדברים שדרך העולם להניחם ולהשליכם ברשות הרבים כגון היזמי והיגי וכיוצא באלו, שהן מושלכין ברשות הרבים ואינם עומדים להסתלק, והלכך כיון שמונעין את הרבים מלדרוס שם אין שם רשות הרבים באותו מקום, שאין דין רשות הרבים אלא במקום המוכן לדריסת רבים[8], אבל יד או כלי שאינן עשוין להתעכב שם אלא לשעה אין חולקין רשות לעצמן אלא עומדין הן ברשות ובטלין לגבי הרשות[9]. ותדע לך, דהא אפילו כלי גבוה משלשה ועד עשרה אינו חולק רשות לעצמו ולהיותו ככרמלית, דכל שהוא עומד בתוך אויר הרשות אינו חולק רשות לעצמו, וטעמא כדאמרינן, והוא הדין והוא הטעם כאן. כך נראה לי[10].
הא דאמרינן: אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הוא דהויא כרמלית ואי לא לא הויא כרמלית והא אמר רב גידל וכו'. איכא למידק למה ליה לאקשויי ממימרא דרב גידל, לותביה מדתניא לעיל (ו.) וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורוחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה, פירוש והיכי קאמר איהו דאי איכא מחיצה עשרה הויא כרמלית. ותנן (לקמן צט.) חולית הבור והסלע בזמן שהן גבוהין עשרה הנותן לתוכן והנוטל מתוכן חייב. ורש"י[11] ז"ל פירש דהאי לאו אגופא דמחיצות ממש קאי, אלא הכא בבקעה שאינה מוקפת לדירה והוא יותר מבית סאתים, וקאמר דאי איכא מחיצה עשרה הויא כרמלית אבל פחות מעשרה לא הויא כרמלית, ומשום הכי אקשי ליה מדרב גידל ומסיפא אקשי ליה. והקשו בתוס'[12] דהא לא אפשר, דאי בדאית ליה מחיצות גבוהות עשרה לכולי עלמא רשות היחיד הוא, ובין עולא ובין רב אשי קרי ליה לעיל רשות היחיד ולא הוה צריך לאתויי הא דרב גידל, ור' יוחנן נמי אמר לעיל קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכו' מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין[13]. ועוד דהיכי מצי למימר דאי ליכא מחיצה עשרה לא הויא כרמלית, והא קתני לעיל (ו.) דים ובקעה ואיצטוונית הוו כרמלית והנהו לית להו מחיצות[14]. ופירשו הם ז"ל דלאו מחיצה ממש קאמר אלא אויר הראוי למחיצה עשרה, וכגון בקעה יתירה מבית סאתים ומסוככת על גבה והסכך על גבי קונדסין ואינו גבוה עשרה, והשתא בעינן למימר דאי אין בו אויר הראוי למחיצה עשרה דלא הויא כרמלית אלא מקום פטור ומותר לטלטל בכולו, והשתא פריך שפיר מדרב גידל[15].
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ וכ"מ ברד"ה כגון עיי"ש.
- ↑ וכ"כ התורא"ש ד"ה אבל. ובתוד"ה אבל, פי' דהוי רה"ר אף דל"ה ט"ז אמה כיון שבני רה"ר בוקעין בה וחוץ לבין עמודים רחב ט"ז אמה. ועי' תוס' עירובין ו: ד"ה וכי, שהוכיחו מסוגיין דמבוי מפולש שאין בו ט"ז אמה שרה"ר עוברת דרכו, חשיב רה"ר, וכמו בין העמודים.
ועי' מחיצת השקל סי' שמ"ה סקי"ב, דיש לתלות במחלוקתם פלוגתת הלבוש ומג"א אי כשבין העמודים אין שיעור י"ג אמה ושליש הוי רה"ר, דלתוס' כמו שבמבוי המפולש צריך י"ג אמה ושליש ה"ה בין העמודים, ולרבינו לא. ובעיקר הענין, הנה עי' לבוש סי' שמ"ה ס"ט, דצריך י"ג אמה ושליש, אולם המג"א סי' שמ"ה סקי"ב, פליג, וע"ע מיוחס לר"ן ז: ד"ה מקולי. - ↑ לעיל ו.
- ↑ ואיצטוונית היינו איצטבא, עי' רש"י ד"ה בין, ולעיל ו. ד"ה איסטוונית, ועי' מפרש על השו"ע סי' שמ"ה סי"ד, דאיצטוונית מקום שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים ואיצטבא הוא מקום שמניחים עליו הסחורה, ובעיקר הענין מהי איסטוונית, עי' לח"מ שבת פי"ד ה"ו, דאיסטוונית הוא אצטבא. ועי' תועפות ראם [יראים] סי' רע"ד אות קצ"ח, דהיראים מפרש דאסטוונית הוא מקום שיש שם אצטבאות, ועי' שו"ת אגרו"מ או"ח ח"א סי' קל"ז, ודברות משה סי' ה' ענף ג' ד"ה והנה דגם מרש"י ה: וצ"א: נראה שסטיו אינו אצטבא אלא מקום האצטבאות] ועי' בני ציון [לכטמן] סי' שמ"ה סס"ק כ"ה, דבפיה"מ טהרות פ"ו מ"י נרא' דהרמב"ם מפרש דאסטוונית, היינו אצטבא. ועי' מקור הלכה סי' מ"א ד"ה וזה, וע"ע שו"ע שם סי"ד.
- ↑ אמנם עי' ב"י סי' שמ"ה ד"ה וכרמלית, דהך איצטבא מיירי בגבוהה ג"ט ורחבה ד', ואל"ה רה"ר היא, וכ"פ בשו"ע שם סי"ד.
- ↑ ויעו"ש בתוס' בשם ר"ת, דאם יש בפניה דע"ד מה שמדובק בפני הלבינה חשוב כמונח עליה אף על פי שאינו אלא באויר. וע"ע ריטב"א ד"ה וזרק.
- ↑ ועי' זרע יעקב בתוד"ה וטח, שכ' לבאר דראיית רבינו ממה דשמואל לעיל ג. שמונה איסורים שפטור ומותר רק בכה"ג שיש עשייה כלשהי, אבל לא הוכיח ממתני' דהא למסקנא שם אין מונה אפי' דברים שיש בהם מעשה, ובזה דחה יש שפירשו דההוכחה היא ממתני'. ובחת"ס ד"ה וטח, תי' באופ"א דאי מיירי בקפץ העני ידו, א"כ הוי זה שנים שעשו ופטורים מחטאת. ובעיקר הענין, ע"ע תורא"ש ד"ה וטח, להק' עוד לריב"א, מאי מוכיח לעיל ד. דלר"ע דקכש"ה אי"צ מקום דע"ד, הרי התם רואה פני הקרקע, וכ' לת' דהריב"א אמר דוקא במקום שחפץ דבוק בלבינה והלבינה מחוברת בקרקע, ומשו"ה נחשבת כשטוחה אצל הקרקע, ומה שדבוק בה כמונח בקרקע, וכעי"ז בחת"ס שם.
- ↑ אמנם עי' תוס' ה. ד"ה כאן, דמבו' שהמקום שתחת הכרמלית הוי רה"ר, ודלא כרבינו. ועי' תוצאו"ח סי' ט"ז אות א' מה שר"ל בד' התוס' לק' ח. ד"ה רחבה הב', ועייש"ע באות ב', וכן עי' מ"מ שבת פי"ד ה"כ. וע"ע ברד"ה על, שכ' לגבי לבינה דלא דרסי בה רבים דהוי מקום לעצמה, והיינו כרמלית, ומש' דהמקום שתחת הלבינה נשאר רה"ר, או עכ"פ מקום פטור, וכן בי' בתוצאו"ח שם ועיש"ע מה שביאר דרש"י אזיל לשיטתו לק' ח. ד"ה רחבה, שחילק בין זורק רשות שהיא רה"י לזורק רשות שהיא כרמלית או מקום פטור, וע"ע רע"א לק' ח. ד"ה אמר, וע"ע קה"י סי' ז' ד"ה ונראה. וע"ע חי' הר"מ קזיס לק' ח. ד"ה עוד, וע"ע חזון יחזקאל לק' ח. שיטת רש"י, ד"ה ואולי.
- ↑ וכ"כ המרכה"מ שבת פי"ד ה"ח. ובעיקר מש"כ רבינו דכמו"כ יד האדם אינה חולקת רשות לעצמה, כ"כ הריטב"א לעיל ג: ד"ה מי קנסוהו, וכ"כ הפנ"י לעיל ד. שכ"ש שאין כרמלית באדם, וכ"כ בשו"ת בנין עולם או"ח סי' י"ג אות ג' ואות ד', שכשם שאין כרמלית בכלים, אין כרמלית באדם ובבע"ח, ולסברת רש"י דלהלן ליכא ראיה מכלים לדברים אחרים, ובעיקר הטעם שאין כרמלית בכלים, הנה כ"מ בר"י מיגש סי' כ"ד דהיינו משום דכלי אינו חולק רשות לעצמו, אלא בטל אגב הרשות שהוא בה ואי הוא ברה"ר הוי רה"ר, וכ"כ בפסקי ריא"ז שבת פ"א ה"א אות ל"ה. וברש"י לק' ח. ד"ה פחות, מבואר דהטעם שאין כרמלית בכלים, שלא גזרו חכמים עליו לבטלו מתורת כלי ולהחשיבו כרמלית, וכ"מ במאירי ח. ד"ה זה, בטעם שהזורק כלי שיש בו שיעור כרמלית לרה"ר חייב, שכיון שכרמלית רשות מדברי סופרים היא, לא הכניסו את הכלים בכלל, להיותו מבטל תורת כלי מעליהם, וע"ש: ואין צריך לומר שכן כשאין רחבים ארבעה למקום פטור והנה צ"ב הטעם שהחשבתו ככרמלית מבטלת ממנו תורת כלי, ועי' ב"מ או"ח ר"ס שנ"ה, ועי' תוס' לק' י"א: ד"ה אלא. ועי' ריטב"א לעיל ה. ד"ה למטה: לא גזרו חכמים דין כרמלית בכלים, ולא בשום דבר העומד לינטל מיד (ועי' תוס' לק' פ. ד"ה אבל, וגיטין ע"ז: ד"ה פליג, שנראה שדבר המטלטל שאינו כלי, נעשה כרמלית). ועי' תוס' לק' פ. ד"ה אבל, וגיטין ע"ז: ד"ה פליג, שנראה שדבר המטלטל שאינו כלי, נעשה כרמלית. וס' הבתים שערי איסור הוצאה ש"ז אות ח'. ובמיוחס לר"ן לק' ח. ד"ה פחות, בשם הרא"ה דהטעם משום שאיסור כרמלית הוא לפי שאינו מקום דריסת הרבים, משא"כ בכלי שעשוי לינטל, חשוב מקומו מקום דריסת רבים.
- ↑ ועי' בד' רבינו לעיל ה. ד"ה ומסתברא.
- ↑ ד"ה אילימא.
- ↑ ד"ה אילימא.
- ↑ צ"ב דהרי קרפף דמה"ת חשיב רה"י, ומ"מ הוי כרמלית מדרבנן, ועי' פנ"י ליישב דתוס' ס"ל דקרפף אינו כרמלית ורק דרבנן גזרו שלא לטלטל בו, אמנם עי' תוס' לעיל ו. ד"ה ארבע, מה דמש' דהוי כרמלית, ועי' בד' רבינו ותורא"ש שם ד"ה ארבע, וע"ע אילת אהבים שם.
ובעיקר הקו' עי' ריטב"א ד"ה אילימא, ליישב דניח"ל למיפרך מדר"ג משום דמפרש בהדיא דתוך עשרה הויא כרמלית ובעשרה הויא רה"י. - ↑ עי' מרומי שדה ליישב דיש ב' סוגי כרמלית, א' הדומה לרה"ר כים ובקעה ובזה אי"צ מחיצות, ב' כרמלית הדומה לרה"י כקרפף, ובזה ס"ד דבעי' מחיצות. ובחת"ס ד"ה אילימא, תי' דרק ים ובקעה חשיבי כרמלית, אבל מקום שי"ל מחיצות אינו יכול להיות כרמלית, אא"כ י"ל מחיצות גבוהות י"ט דאז הוי רה"י מדאו', ואי גדול יותר מבית סאתיים וכו' גזרו בו כרמלית.
- ↑ ולכאו' יש לבאר פלוגתת רש"י ותו', במה דפליגי לק' גבי בית שאין בתוכו י' וקירויו משלימו לי', דלרש"י ד"ה אלא, הוי כרמלית ולא רה"י, משום דאין לו מחיצה י', והתוס' ס"ל כמש"כ הר"ן על הרי"ף ד"ה אמר, דהטעם משום דאין בחללו י', וע"כ ס"ד דבכרמלית נמי בעי' אויר י"ט.
ובעיקר הענין עוד מצינו פי' נוסף, דעי' בעה"מ ד"ה ובגמ', דס"ד דמיירי במקום שיש בו מחיצה אחת או ב', כך שאינו רה"י אלא כרמלית, וכ"פ הריטב"א ד"ה אילימא.