רש"ש/פסחים/ה/ב

רש"ש פסחים ה ב

[גמרא והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור בכל גבולך. מה שהוסיפו בד"ח בשם מהר"ם ול"י לך חמץ נראה שבוש דהקושיא אינה אלא משאור דהא בקרא דלא ימצא אינו כתיב אלא שאור גם הוסיפו שלא כסדרן במקרא:

שם יכול כו' ויקבל פקדונות מן הנכרים כו'. מדלא קאמר מן אחרים משמע לכאורה דאחרים היינו נכרים דווקא וכהגר"א בסימן תמ"ג סקי"א. אבל יש לדחות דמשום איסורא דמפקיד נקיט נכרי. אמנם בזה נדחה גם ראיית הגר"א מהא דחמצו של נכרי עושה כו']:

שם רבא אמר כו'. משום שנאמר לך לך תרי זימני. ועפירש"י ולכאורה יקשה א"כ מנ"ל לאסור ש"א בקבל עליו אחריות וי"ל דלהכי לא כתביה להאי לך בגופיה לומר לך דלא שרי בהחלט ש"א אלא דאיכא גוונא דאסור וכגון בקבל אחריות וכיוצא בזה כתבתי בס"ד (בשבועות לג) והבאתי דוגמאות לזה ע"ש:

שם ל"ק הא דקביל עליה אחריות. עי' ברא"ש די"א דוקא אחריות דגניבה ואבידה וי"א דאפי' אחריות דפשיעה לבד סגי וק"ל דא"כ מאי פריך לקמן אלא למ"ד כממון דמי לא ימצא ל"ל הא לא אשכחן לר"ש אלא הא דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב והתם חייב אפילו באחריות אונסים ומצינו לענין אכילת תרומה (ביבמות סו ב) דעבדי צאן ברזל יאכלו ואפי' למ"ד שם הדין עמה דהואיל דחייב באונסין הוה כדידיה משא"כ בכהן ששכר פרה מישראל כיון דלא מחייב אלא בגניבה ואבידה לא אכלה וי"ל דהתם משום דחייב גם כן בכחשא ובפחת דמים ולפי גירסת הרי"ף והרא"ש שם עיקר החלוק תלוי בזה לבד. אבל אחריות דאונסים לחוד שוה לאחריות דגנו"א לענין זה ועי' בט"ז ר"ס ת"מ. ומ"מ לדעת רש"י כתב התוס' (בב"מ פב ב) ד"ה אימור דגם הכא אינו אלא בקבל עליו אחריות אונסים וע"ע (בשבועות מד) תוד"ה שומר אבדה:

רש"י סד"ה ש"מ. יאכילנו לכלבים. צ"ע דהא לקמן (לב) מבואר דס"ל לר"ע דחמץ בפסח אסור בהנאה ועי' (כא ב) בתוד"ה בהדי דאף בשעת ביעורו אסור ליהנות ממנו ובשו"ע (סימן תמ"ח ס"ו) דאפי' לכלב הפקר אסור והוא מירושלמי:

רש"י ד"ה וש"מ. דתניא הבערה ללאו יצאתה דברי רבי יוסי. כצ"ל:

תוס' ד"ה לחלק. דלמ"ד ללאו יצאת לא היה אסור ביו"ט. עיין באבני מלואים להט"א במגילה ספ"ב מה שהקשה עליו (מברכות ט) ובמש"כ ליישב בק"א שם בס"ד. ועוד נ"ל דא"א לומר דלר"א שרי הבערה ביו"ט דהרי שמעינן לב"ש (בביצה כא ב) דל"י אדם מדורה ויתחמם כנגדה ור"א שמותי הוא פי' מתלמידי שמאי (עיין תוס' שם לד ב) וזה יש לדחות די"ל דמדרבנן אסור כמ"ש הש"א בתשוב' ע' לרפרם דס"ל אין עוה"צ ליוה"כ דמ"מ מדרבנן אסור ע"ש. ובזה מיושב ג"כ מה ששמעתי מקשים על הט"א דהא שמעינן לר"א לקמן (מו) דל"ת לה שם כו' עיין פירש"י שם ועיין (שבת כד) תוד"ה גזירה אמנם (בביצה יב) איתא המבשל גה"נ כו' ולוקה משום הבערה כו' ב"ש היא ע"ש אלמא דלב"ש הבערה אסורה מה"ת ביו"ט. אולם לקמן (מז ב) ובמכות אמר רבה דאפיק הבערה כו' ע"ש. ועמש"כ במגילה (ז ב) בס"ד:

תוס' ד"ה אבל. אע"ג דג' לך כתיבי בפרק כ"ש (כג א) משמע כו'. כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף