תוספות/פסחים/ה/ב
לחלק יצאת. מדקרי לה אב מלאכה[1] ועוד אומר ריב"א דלמ"ד ללאו יצאתה לא היה אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה עליה[2]:
לא אמרינן מתוך. דאי אמרינן מתוך שרי אע"ג דבעינן צורך היום קצת הכא מה שמבער הוי צורך[3]:
אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. הקשה הרב ר' יעקב דאורליי"נש דהכא לא מצריך תרי קראי למעוטי נכרי וגבוה דמחד לך ממעטינן תרוייהו אע"ג דתלתא לך כתיבי ובפ' כל שעה (לקמן כג.) משמע דצריכי כולהו ובמנחות בפרק רבי ישמעאל (דף סז. ושם) קאמר תרי עריסותיכם כתיבי חד למעוטי נכרי וחד למעוטי הקדש ומיהו בספרים מדויקים גרס חד כדי עריסותיכם פירוש כשיעור עיסת מדבר וחד לעיסת הקדש וכן נראה דבראשית הגז (חולין קלה:) דרשינן מעריסותיכם כדי עיסתכם[4]:
משום דכתיב לך לך תרי זימני. פ"ה כיון דמייתר לך שדייה אלא ימצא וקשה לרשב"א דמיתורא דלך גופיה אפילו בלא [לא] ימצא מצינו למעוטי נכרי שכיבשתו ואור"י דאי לאו מלא ימצא מלך לא ממעטינן נכרי שכיבשתו דההוא נמי לך חשיבא וה"א דאתי לדרשה אחרינא אבל השתא דשדינא אלא ימצא ממשמעותיה ממעטינן נכרי שכיבשתו דלא ימצא לך משמע אפילו במצוי בעינא לך אבל עוד קשה לו כיון דשדינא אלא ימצא אמאי איצטריך ליה לעיל למדרש מה שאור האמור בגבולים וכו' אף שאור האמור בבתים שלך אי אתה רואה וכו' ותירץ ר"י דאי לאו דרשה דשאור שאור הוה מוקי לה למעוטי של אחרים ושל גבוה בבתים כמו בגבולים ולא למעוטי נכרי שכיבשתו ודוחק הקשה רבינו תם דבשום דוכתא לא מצריכנא תרי קראי לכיבשתו ושלא כיבשתו בראשית הגז (חולין קלה:) גבי ביתך דגנך שדך וטובא דמייתי התם בכולהו לא מצריך אלא חד קרא לכיבשתו ולשלא כיבשתו ותי' רשב"א דכיון דגלי לן הכא נכרי שכיבשתו לא חשיב שלך בשום דוכתא תו לא צריך תרי קראי וממעטינן תרוייהו מחד קרא וכן יש לתרץ מה שהקשה ה"ר יעקב דאורליינ"ש מעריסותיכם:
- ↑ וכ"פ רש"י.
- ↑ הקובץ שיעורים (אות יג) הביא שכ"כ הרמב"ן לענין שביתת בהמתו דלא ילפינן יו"ט משבת. ובטורי אבן (שילהי חגיגה) הקשה מהכנה דרבה שלומדים משבת ליום טוב, ועוד הקשה הקובץ שיעורים מהמבואר בסנהדרין (לו.) שילפינן יו"ט משבת לענין הבערת בת כהן. וכן בריש פ"ב דשבועות ילפינן לענין בית המקדש ופירש רש"י שם שהוא משום דיו"ט איקרי שבת. ויישב, שכל אלו הדברים בכלל מלאכה הם, אבל הבערה למ"ד ללאו יצאת וכן שביתת בהמתו אינם בכלל מלאכה אלא איסור אחר הם הכתוב לגבי שבת ואין למדים קל מחמור להחמיר עליו. ועוד כתב לפ"ז שתחומין אף למ"ד דאורייתא, ביום טוב לא יהיו אלא מדרבנן, שהרי אינם משום איסור מלאכה ולכן לא הותרו משום אוכל נפש כמו טלטול מוקצה שהותר. אך העיר על עיקר החילוק ממש"כ רש"י שיו"ט איקרי שבת לענין זה אין חילוק בין מלאכה לדבר שאינו מלאכה. ועוד העיר משיטת הרמב"ם שנראה מדעתו ששריפת בת כהן אינה מלאכה ואף על פי כן אסורה גם ביום טוב.
- ↑ בקובץ שיעורים (אות יד) העיר מאי שנא משריפת קדשים ביום טוב שאסורה אף להסוברים דאמרינן מתוך. ויישב, שקדשים אפשר לבערם למחר ולכן אינו חשוב צורך היום, משא"כ חמץ שבכל שעה ושעה עובר. אלא שהקשה דדעת התוס' שהמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר בבל יראה ואם כן אף כאן יכול לבערו למחר ולא יעבור עליו כיון שמשהה כדי לבערו.
- ↑ בקובץ שיעורים (אות טו) העיר שבשלמא אם פסוק אחד ממעט כולהו אתי שפיר דנמעט נכרי גבוה והפקר מחד קרא, כיון שבא הפסוק לגלות שבעינן דווקא שלך וכל שאינו שלך מתמעט, אך להגירסא דבעינן תרי קראי חד לנכרי וחד להקדש, קשה מנין לפטור הפקר הלא ע"כ המיעוט אינו מפני שאינו שלך אלא מפני שהוא של הקדש ושל נכרי ואם כן בעינן קרא שימעט מפני שהוא הפקר. ועי"ש עוד (אות טז) ביאור החילוק בהבנת המיעוט בין שני הגירסאות, אם בא למעט נכרי כיון שאינו של ישראל (ואם כן אף הקדדש בכלל) או כיון שהוא של נכרי (ובעינן להקדש מיעוט אחר), ועי"ש שהביא עוד דוגמאות לב' צורות לימוד אלו לענין מיעוט מליקה בשמאל אם נמעט גם שן, ולענין ספק הגמרא במנחות (סט:) בדין חיטים שירדו בעבים אם מתמעטים כדרך שמתמעט חוצה לארץ מ"מושבותיכם".