רש"י/בראשית/כט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה | עריכת קוד מקור]
וישא יעקב רגליו. משנתבשר בשורה טובה שהבטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת, כך מפרש בב"ר:
ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישקו העדרים. משקים הרועים את העדרים, והמקרא דבר בלשון קצרה:
ג[עריכה | עריכת קוד מקור]
ונאספו. רגילים היו להאסף, לפי שהיתה האבן גדולה:
וגללו. וגוללים, ותרגומו ומגנדרין, כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר, לפי שכל דבר ההווה תמיד כבר היה ועתיד להיות:
והשיבו. תרגומו ומתיבין:
ו[עריכה | עריכת קוד מקור]
באה עם הצאן. הטעם באל"ף ותרגומו אתיא. ורחל באה, הטעם למעלה בבי"ת ותרגומו אתת. הראשון לשון עושה והשני לשון עשתה:
ז[עריכה | עריכת קוד מקור]
הן עוד היום גדול. לפי שראה אותם רובצים, כסבור שרוצים לאסף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להן הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירים אתם לא שלמתם פעלת היום, ואם הבהמות שלכם אע"פ כן לא עת האסף המקנה וגו' (בראשית רבה):
ח[עריכה | עריכת קוד מקור]
לא נוכל. להשקות, לפי שהאבן גדולה:
וגללו. זה מתרגם ויגנדרון, לפי שהוא לשון עתיד:
י[עריכה | עריכת קוד מקור]
ויגש יעקב ויגל. כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית. להודיעך שכחו גדול (בראשית רבה):
יא[עריכה | עריכת קוד מקור]
ויבך. לפי שצפה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו לקבורה. ד"א לפי שבא בידים רקניות. אמר, אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק, משך ידיו. אמר לו מה אעשה לצווי של אבא, אמר לו יעקב טל מה שבידי, והעני חשוב כמת:
יב[עריכה | עריכת קוד מקור]
כי אחי אביה הוא. קרוב לאביה, כמו אנשים אחים אנחנו. ומדרשו, אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה:
ותגד לאביה. לפי שאמה מתה, ולא היה לה להגיד אלא לו (בראשית רבה):
יג[עריכה | עריכת קוד מקור]
וירץ לקראתו. כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים:
ויחבק. כשלא ראה עמו כלום, אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו:
וינשק לו. אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו, ב"ר:
ויספר ללבן. שלא בא אלא מתוך אנס אחיו, ושנטלו ממונו ממנו:
יד[עריכה | עריכת קוד מקור]
אך עצמי ובשרי. מעתה אין לי לאספך הביתה, הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים, וכן עשה, ואף זו לא לחנם, שהיה רועה צאנו:
טו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הכי אחי אתה. לשון תמה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם:
ועבדתני. כמו ותעבדני. וכן כל תבה שהיא לשון עבר הוסיף וי"ו בראשה, והיא הופכת התבה להבא:
יז[עריכה | עריכת קוד מקור]
רכות. שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה, שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן (בבא בתרא קכ"ג):
תאר. הוא צורת הפרצוף, לשון יתארהו בשרד: (ישעיהו מ"ד, י"ג), קונ"פאש בלע"ז:
מראה. הוא זיו קלסתר:
יח[עריכה | עריכת קוד מקור]
אעבדך שבע שנים. הם ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים (בראשית רבה). ותדע שכן הוא, שהרי כתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים (בראשית כט):
ברחל בתך הקטנה. כל הסימנים הללו למה, לפי שהוא יודע בו שהוא רמאי, אמר לו, אעבדך ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק, תלמוד לומר בתך, ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל, תלמוד לומר הקטנה. ואף על פי כן לא הועיל, שהרי רמהו:
כא[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלאו ימי. שאמרה לי אמי, ועוד מלאו ימי, שהרי אני בן פ"ד שנה ואימתי אעמיד י"ב שבטים, וזהו שאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן:
כה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה: עכשו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים (מגילה י"ג):
כז[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלא שבע זאת. דבוק הוא, שהרי נקוד בחטף, שבוע של זאת, והן שבעת ימי המשתה, בתלמוד ירוש' במועד קטן (וא"א לומר שבוע ממש, שאם כן היה צריך להנקד בפתח השי"ן. ועוד ששבוע לשון זכר, כדכתיב שבעה שבעת תספר לך, לפיכך אין משמע שבוע אלא שבעה, שטיי"נא בלעז):
ונתנה לך. לשון רבים, כמו נרדה ונבלה ונשרפה (בראשית יא), אף זה לשון ונתן:
גם את זאת. מיד לאחר שבעת ימי המשתה, ותעבד לאחר נשואיה:
ל[עריכה | עריכת קוד מקור]
עוד שבע שנים אחרות. אחרות הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה, ואע"פ שברמאות בא עליו (בראשית רבה):
לב[עריכה | עריכת קוד מקור]
(ותקרא שמו ראובן רבותינו פרשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור) (ברכות ז'):
לד[עריכה | עריכת קוד מקור]
הפעם ילוה אישי. לפי שהאמהות נביאות היו, ויודעות שי"ב שבטים יוצאים מיעקב וד' נשים ישא, אמרה, מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים (ברבות ס'):
על כן. כל מי שנאמר בו על כן מרבה באכלוסין[1], חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם:
קרא שמו לוי. בכלם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מ"א באלה הדברים רבה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה, ונתן לו כ"ד מתנות כהנה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי:
לה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות:
- ↑ יבואר ע"פ לשון הפסוק בפ' שמות 'כן ירבה וכן יפרוץ' ורוח הקודש אמרה כן כמבואר שם ברש"י, וזהו שאמר כאן 'על כן' היינו בשביל כן, בשביל שידעה שיהיה בברכת 'כן' ירבה קראה אותו בשם זה. (באורי מהרא"י).
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
