רש"י/במדבר/כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר כ

א

כל העדה. עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים:

ותמת שם מרים. למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדמה לומר לך, מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת (מועד קטן כ"ח):

ותמת שם מרים. אף היא בנשיקה מתה, ומפני מה לא נאמר בה על פי ה'" שאינו דרך כבוד של מעלה, ובאהרן נאמר על פי ה' באלה מסעי (במדבר ל"ג):

ב

ולא היה מים לעדה. מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים (תענית ט.):

ג

ולו גוענו. הלואי שגוענו:

בגוע אחינו. במיתת אחינו בדבר, למד שמיתת צמא מגנה ממנה:

בגוע. שם דבר הוא, כמו במיתת אחינו, ולא יתכן לפרשו כשמתו אחינו, שאם כן היה לו לנקד בגוע:

ח

ואת בעירם. מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל:

י

ויקהלו וגו'. זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרבה (בראשית רבה ה'):

המן הסלע הזה נוציא. לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאי זה סלע תוציאו לנו מים לכך אמר להם המרים , סרבנים, לשון יוני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים (תנחומא):

יא

פעמים. לפי שבראשונה לא הוציא אלא טפין, לפי שלא צוה המקום להכותו, אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו, שמא צריך להכותו כבראשונה, שנאמר והכית בצור (בראשית יז), ונזדמן להם אותו סלע והכהו (תנחומא):

יב

יען לא האמנתם בי. גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו, כך היה עון משה ואהרן. והלא הצאן ובקר ישחט (במדבר יא, כב) קשה מזו אלא לפי שבסתר, חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש השם:

להקדישני. שאלו דברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקדש לעיני העדה, ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקים דבורו של מקום, קל וחמר אנו:

לכן לא תביאו. בשבועה, כמו ולכן נשבעתי לבית עלי (שמואל א ג'), נשבע בקפיצה שלא ירבו בתפלה על כך:

יג

המה מי מריבה. הם הנזכרים במקום אחר. את אלו ראו אצטגניני פרעה, שמושיען של ישראל לוקה במים, לכך גזרו (שמות א) כל הבן הילוד היארה תשליכהו (סנהדרין ק"א):

ויקדש בם. שמתו משה ואהרן על ידם. כשהקב"ה עושה דין במקדשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות, וכן הוא אומר נורא אלהים ממקדשיך (תהילים ס"ח), וכן הוא אומר בקרבי אקדש (ויקרא י):

יד

אחיך ישראל. מה ראה להזכיר כאן אחוה אלא אמר לו אחים אנחנו, בני אברהם, שנאמר לו כי גר יהיה זרעך (בראשית טו), ועל שנינו היה אותו החוב לפרעו (תנחומא):

אתה ידעת את כל התלאה. לפיכך פרש אביכם מעל אבינו, שנאמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית ל״ו:ו׳), מפני השטר חוב המטל עליהם, והטילו על יעקב:

טו

וירעו לנו. סבלנו צרות רבות:

ולאבתינו. מכאן שהאבות מצטערים בקבר כשפרענות באה על ישראל (עי' תנחומא):

טז

וישמע קלנו. בברכה שברכנו אבינו הקל קול יעקב, שאנו צועקים ונענים (תנחומא בשלח):

מלאך. זה משה, מכאן שהנביאים קרואים מלאכים, ואומר ויהיו מלעבים במלאכי האלהים (דברי הימים ב' ל"ו):

יז

נעברה נא בארצך. אין לך לעורר על הירשה של ארץ ישראל, כשם שלא פרעת החוב, עשה לנו עזר מעט לעבר דרך ארצך:

ולא נשתה מי באר. מי בורות היה צריך לומר, אלא כך אמר משה, אע"פ שיש בידנו מן לאכל ובאר לשתות, לא נשתה ממנו, אלא נקנה מכם אכל ומים להנאתכם, מכאן לאכסנאי אע"פ שיש בידו לאכל יקנה מן החנוני, כדי להנות את אשפיזו (תנחומא):

דרך המלך נלך וגו'. אנו חוסמים את בהמתנו ולא יטו לכאן ולכאן לאכל (שם):

יח

פן בחרב אצא לקראתך. אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם ואומרים ונצעק אל ה' וישמע קלנו, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי ועל חרבך תחיה (בראשית כז):

יט

רק אין דבר. אין שום דבר מזיקך:

כ

וביד חזקה. בהבטחת זקננו והידים ידי עשו (שם):

כב

כל העדה. כלם שלמים ועומדים לכנס לארץ, שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזרה עליהם, שכבר כלו מתי מדבר ואלו מאותן שכתוב בהן (דברים ד) חיים כלכם היום (תנחומא):

הר ההר. הר על גבי הר, כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, ואע"פ שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים, שלשה נשארו בהן, הר סיני לתורה והר ההר לקבורת אהרן והר נבו לקבורת משה (תנחומא):

כג

על גבול ארץ אדום. מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אומר ליהושפט (דברי הימים ב' כ') בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך (תנחומא):

כה

קח את אהרן. בדברים של נחומים, אמר לו, אשריך שתראה כתרך נתון לבנך, מה שאין אני זכאי לכך (שם):

כו

את בגדיו. את בגדי כהנה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו, לתתם על בנו בפניו. אמר לו הכנס למערה ונכנס, ראה מטה מצעת ונר דלוק, אמר לו עלה למטה ועלה, פשט ידיך ופשט, קמץ פיך וקמץ, עצם עיניך ועצם, מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו (דברים לב) כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שנתאוית לה (ספרי שם):

כז

ויעש משה. אע"פ שהדבר קשה לו, לא עכב (תנחומא):

כט

ויראו כל העדה. כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן אמר להם מת, אמרו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלט בו מלאך המות מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מטל במטה, ראו והאמינו (שם):

כל בית ישראל. האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו (אדר"נ י"ב):

כי גוע. אומר אני שהמתרגם דהא מית טועה הוא, אלא אם כן מתרגם ויראו ואתחזיאו, שלא אמרו רבותינו כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני הכבוד, וכדאמר רבי אבהו (ראש השנה ג'), אל תקרי ויראו, אלא ויראו, ועל לשון זה נופל לשון דהא, לפי שהיא נתינת טעם למה שלמעלה הימנו, למה ויראו לפי שהרי מת אהרן. אבל על תרגום וחזו כל כנשתא אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר, שהוא מגזרת שמוש אי, שמצינו אם משמש בלשון אשר, כמו ואם מדוע לא תקצר רוחי (איוב כ"א), והרבה מפרשים מזה הלשון, אם חרוצים ימיו (שם י"ד):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.