אלשיך/במדבר/יב

אלשיך במדבר יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ותדבר מרים ואהרן וכו'. הנה אומר והכושית לזר יחשב יקראנה כושית והיא מדינית ומה גם אחר התגיירה כי ליהודית תחשב אף היא. והנה רז"ל אמרו שקראוה כך על גודל יפיה ושעל יופי מעשיה כפל ואמר כי אשה כושית לקח והוא דוחק יהיה השינוי מחשך לאור. (ב) כי תחלה נאמר ותדבר מרים לשון דבור שהוא קושי ואח"כ הוא אומר ויאמרו לשון חיבה. (ג) שמתחלה לא אמר וידברו רק ותדבר ואח"כ ויאמרו עם היות כי שניהם יחד נראה שדברו. (ד) למה מקדים מרים לאהרן שאומר מרים ואהרן. (ה) ראוי לשים לב אל הכפל באומרו כי אשה כושית לקח לפי הפשט. (ו) באומרו הרק אך. מה המה אלה שני מיעוטים זה אחר זה. (ז) מה למדנו באו' וישמע ה' ומי לא ידע כי הכל גלוי לפניו ית'. (ח) שאחר אומרו וישמע ה' הל"ל ויאמר ה' פתאם וכו' ולא יפסיק באומרו והאיש משה ענו מאד וכו':

והנה על זה שמעתי אומרים כי צפורה שחורה ולא נאוה היתה והוכיחוהו לאמר למה פירש ממנה אם על אודות היותה כושית וכעורית הלא מעת לקוחיה היה ראוי לשית לבו על זה ולא עתה. וזהו כי אשה כושית לקח. ואם על היותך נביא הלא גם בנו דבר. ואם על היותך ענו מאד אתה בוש ופורש מדרכו של עולם לא יתכן כי אם האיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. אך פירוש זה אין לו שחר כי מי יאמין כי מפאת ענוה היה פורש מאשתו שיכניס זה בטבע חלוקה. ועוד שאומרו והאיש וכו' לפי' זה הוא תמיהה. ועוד שאם כן לא הל"ל וישמע ה' עד סוף דבריהם לא בין החלוקה השנית לשלישית. וגם דוחק לחלוק על רז"ל מן הקצה אל הקצה מלפרש כושית יפה אל פירוש שחורה וכעורה. ואפשר לבא אל הענין במה שקבלו רז"ל כי ארבעים שנה מלך משה בכוש ויקח לו אשה כושית ומפחד בלילות פן יגש אליה נתן חרב חדה בינו לבינה ולא קרב אליה מ' שנה על היותה כושית ולא יהודית כי לא נתגיירה. ויתכן כי בדברם אל משה על מה שפירש מאשתו זכרו לו הדבר ואמרו האם היותו פורש מאשתו זאת הוא על אודות וסבה שפירש מהכושית שהוא כי לא מישראל היה רק מהכושיית וגם זו מדינית אינו דומה כי אז אשה כושית לקח כי כושיית וע"ג היתה בלקוחיה מה שאין כן בזאת כי גיירה משה בקחתה לו לאשה כנודע. ואם על דבר הנבואה אמרו הרק אך וכו' ודקדקו באומרו דבר ה' לומר לו יונח כי מדרגת נבואתו גדולה ממדרגתנו אינו מספיק זה לפרוש מדרך ארץ כי הלא אם נבואתך היתה על ידו ית' ונביאתינו על יד מלאך החרשנו אך גם נבואתינו מה' היא גם שתהיה שפלה ממדרגתך. וז"א הרק אך במשה דבר ואינו על יד מלאך לא כן הוא כי הלא גם בנו דבר השם הנזכר. ואמרו רק אך הא' למעט את אהרן והב' למעט את מרים. ומדברי הכתובים בין בפסוק ראשון בין בפסוק שני שמדברים שלא לנוכח כמדברים עם אחר באומרו לקח ולא אמר לקחת ובפסוק שני במשה דבר ולא אמרו הרק אך בך דבר הורו גודל ענותנותם שלא ערבו אל לבם לדבר בו תוכחת לנוכח כי בושו ממנו רק כמדברים עמו על זולתו. וענין אומרו ויאמרו באמצע דבריהם עם שמתחלה גם המה האומרים. הנה בזה נתנה תורה טוב טעם אל הוכיחו הש"י את מרים יותר מלאהרן עם שיחד דברו. אך הוא כי בדברים הקשים יותר שעליה אמר ותדבר שהוא לשון קושי הוזכרה תחלה מרים וגם לא נאמר וידברו מרים ואהרן להורות כי בתחלת הענין כשערב לבבם לדבר מרים היתה עיקר כדרך נשים לקנא על כבוד אשה כמוה יותר מאיש ואהרן נטפל אליה ונגרר אחריה. וגם הענין קשה מהאחרון כי באומרו על אודות וכו' רומזים החשדה שהי' עובר על דת מעונתה לא יגרע וגם שחשבה לע"ג ככושית בזה לא הושוה אהרן אך באומרו הרק אך במשה שהוא גמר הענין אחר שהוסר המסוה. וגם אין הענין קשה כראשון שאדרבה אומרים לא נחשדך שכוונתך למנוע עונה או להחשיבה ע"ג רק מפאת קדושה לזה אמרו דרך חבה שאין זה טעם מספיק ובזה אמרו יחד שניהם וגם בל' חיבה כמשמעות לשון אמירה כאומרו ויאמרו שהיא אמירה בלתי שוה אל הראשונה כמדובר. ואמר וישמע ה' ארז"ל שהוא להורות עונש המדבר בלשון הרע ק"ו ומה אם אהרן ומרים שלא כוונו רק לדבר מצוה ולא ביישוהו בפני שום אדם רק בינו לבינו וגם לא דברו לו לנוכח כי אם שלא לנוכח כמדברים על זולתו כי בושו ממנו הקפיד הוא ית' וישמע ה' להענישם. המלבין את חבירו ומוכיחו שלא לשם שמים עאכ"ו:

או יאמר אם מרים ואהרן שלא ביישוהו בפני שום אדם כי לא שמע הדבר כ"א ה' לבדו וזהו וישמע ה' שלא שמע כי אם ה' כך המספר לשון הרע על חבירו או מביישו לפני אחרים עאכ"ו:

ג

והאיש משה ענו וכו'. הנה מדרך המוסר ודרך ארץ כי אשר יחשדוהו על דבר מה ואין בו או יוכיחוהו על דבר ויש לו טענה והתנצלות לדבר ולומר דברי התנצלותו וטוב טעמו להעמידם על האמת לבלתי יחטאו ולא שישמ' וישתו' פן יאמרו כי אין לו מענה ואתם תלין משוגת' או יחשדוהו לבלתי מחשיבם ואת תוכחתם. לכן טוב טוב היה למשה לאמר התנצלותו ולא לשתוק עד האלהי' יענה. על כן טרם ספר מענה אלהי' הקדימה תורה ואמר והאיש משה ענו מאד וכו'. לומר תדע למה שתק עד בא דבר ה' הלא הוא למה כי האיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ואם כן איפה היה בלתי אפשר לו להשיב דבר. כי הלא התשובה היא לומר שהוא גדול מכל האדם שנבואתו עולה מעלה מעלה על כל הנביאים ואיככה יוכל לומר דרך התנצלות שהוא גדול מכל אדם והוא ענו מכל האדם. ועוד כי עיקר התנצלות הוא כי בכל ביתו יתברך בעולם העליון נאמן הוא כמ"ש ז"ל שהראה לו כו' והוא כמ"ש ז"ל על האזינו השמים כו' כי האזינה מקרוב ועל כן משה שהיה קרוב לשמים מהארץ אמר האזינו השמים וישעיה שהיה יותר קרוב לארץ אמר שמיעה בשמים והאזנה בארץ ועל כן אמר כי אם היותו מהקרובים אל השמים ומתייחסים אל ב"ב יתברך למעלה היה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה שהם מתייחסים אל האדמה בדווקא. ואיך יענה התנצלותו האמתי שהוא נאמן ביתו ית' העליון ולא ידמה לשוכני ארץ. ע"כ הוכרח שהאלהי' יענה במקומו:

ד

ויאמר ה' פתאום וכו'. הנה הורה לנו ית' נפלאים מעשיו. והוא מאמרם ז"ל במדרש רבה על פסוק נוקם ה' ובעל חימה כי הלא אין היות בעל חימה וכעס שבח. אך פירשו כי הנה דרך אנשים לבלתי משול בחמתם כ"א חמתם תבער ותמשול בם ותכריח לאיש לעשות משא"כ יתחרט. אך הוא ית' לא כן הוא רק ומושל ואדון על החימה לעשות בה כחפצו. וזהו ובעל חימה שהוא בעל ואדון עליה. וע"ד זה יכוון פה והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בזה והוא כי החרון אף שחרה בהם היה מעין נזיפה וזה ויחר אף ה' בם וילך שהלך ונפרד מהם שהוא ענין נזיפה. ונבא אל הענין והוא כי הנה דרך אנשים כי בהכעיס ראובן את שמעון מיד יחרה אפו בשמעו גם כי אפשר שאחרי כן יקל כעסו ממנו. אך אם יאמר איש אעכב כעסי שלא יחרה אפי עליו כלל עד אעמוד ואווכח עמו ואחר כך יחר אפי ואלך מאתו אין לאל ידו כ"א מיד חמתו בוערת בו. אך הוא יתברך שהוא אדון על החימה לא כן הוא רק שמע ולא חרה אפו כלל כ"א נתווכח אתם עד תום דבורו יתברך אליהם ואחרי כן ויחר אף ה' בם וילך. משא"כ אם מיד היה נחרה אפו כי היה נוזף אותם והולך ופירש מהם ואיך יווכח אתם. אך עשה מהחרון אף מה שרצה. עכב ואח"כ קרבו וזה יאמר וישמע ה' שמיעה לבד אך לא חרה אפו עד אחר גמור דברו ועניינו ואח"כ ויחר אף כו' ולא מקודם:

ונבא אל הענין הכתובים ראוי לשים לב (א) למה זה קרא ה' את משה עמהם אחר שלא היתה רצונו לדבר עם משה. (ב) למה השאיר את משה בפנים והוציא את שניהם אל הפתח. (ג) באומרו שמעו נא דברי המבלי אינן בני שמוע דבריו יתברך יצטרך לאמר להם שמעו נא דברי וגם מלת נא מיותרת כי אינה לשון בקשה. (ד) מה ענין אומרו אם יהיה נביאכם שמלת אם מורה על ספק מה שאינו לפניו יתברך ומהראוי יאמר כשנביאכם ה' וכו'. (ה) דהל"ל נבואתכם ולא נביאים וגם הזכיר שמו יתברך פה יראה לבלי צורך. (ו) אומרו במראה אליו אתודע כי הוא ל' כבד ומשולל הבנה והל"ל אם נביאכם אליו אתודע בחלום אדבר בו. (ז) מה ענין הודעה זו שאמר אליו אתודע. (ח) מה ענין אומרו מה שבכל ביתי ית' נאמן הוא פה כי להגיד כי גדולה נבואתו משלהם הל"ל מיד פה אל פה כו' כי אין כאן סיפור הנאמנות. (ט) אומרו בעבדי במשה והל"ל בעבדי משה. (י) אומרו פה אל פה כי יותר יצדק לומר פה אל אזן כי אין דברי הפה נכנסים אל פה השומע כי אם לאזנו ועל פי דרכנו נשים לב מה שלא אמר פנים בפנים. (יא) אומרו ותמונת ה' יביט כי הלא זאת היתה שאלתו הראני נא את כבודך ולא ניתנה לו:

אך לבא אל הביאור נשים פנינו אל דבריו יתברך הנראים סותרים מעשיו. כי הוא אמר שלזולת משה בחלום ידבר בו והלא בהקיץ דבר ידבר באהרן ומרים. ועוד למה דברי עמהם פתאום ולא המתין עד הלילה בחלום ידבר בם כגדר נבואתם ויוכיחם. והנה ארז"ל כי רצה הקב"ה להורות להם כי לא ישווה למשה כי משה ידבר בו יתברך בהקיץ ולא ידע עת יחפוץ לדבר בו ולכן צריך יהיה תמיד בטהרה פן ידבר בו הוא יתברך פתאום וע"כ בהיות' בלתי נשמרים מדרך ארץ קראם פתאום שהוצרכו לצווח מים מים למען יכירו כי הדין עם משה שע"כ פירש מאשה להיות נכון לנבואה בכל עת. ובזה יש ג"כ טעם אל מה שלא המתין עד הלילה לדבר בם כי למה שהמה לא ידעו שהיה חפץ לדבר בם לא יכינו עצמם בלילה ההוא. ועוד אני מוסיף על דבריהם כי למה שהתשובה האמיתית לא היה יכול משה לאומרה להיות ענו מכל האדם כמדובר וע"כ לתשובתו יתברך למענו לא צריכה חשש פן על משה יחשבו עד הלילה שלהיותו אשם היה שותק ואתם תלין משוגתם וחפץ ה' להרים מכשול מיד הדרך הצדיקים. ע"כ מה עשה הוא ית'. אמר אם לא אדבר בם עתה אי אפשר מהטעמים הנזכר. ואם אדבר בם הם נעורים עד הלילה ואין מדרגה נבואתם לדבר בם בהקיץ עד יופשטו מהחומר בחזיון לילה להשפיע על רוחם כי השינה א' מששים במיתה. מה שאין כן במשה שחומרו זך. לכן מה עשה קרא לשלשתן יחד למה שבאמצעות משה הנכלל אתם תחול גם שפע נבואה בהקיץ גם בהם וגם זה דוקא בהיות מאמרו יתברך כוללם יחד בתיבה אחת באומרו צאו שלשתכם ולא היו דברי' מיוחדים אל משה ואהרן לבדם:

וראה עוד שנית כי הנה היה דעתו ית' להוכיח את שניהם על דבר משה. אך לא רצה לביישם שתהיה התוכחה בפני משה עצמו רק ממנו יתברך אליהם ולעומת זה ראה כי איככה יוכלו לסבול נבואה בהקיץ אם יפרדו ממשה. ע"כ מה עשה צוה יבאו אל אהל מועד וישאר משה בפנים ושניהם יצאו אל הפתח למען תקן הכל. כי משה לא ישמע בתוכחתם ולא יבושו המה. ומה שנמצא אהל מועד קולט שלשתם כי כל תוכו אחדות קדושה מועיל לשבאמצעות משה יעזור למו לחול נבואה בהקיץ וגם הצטרפות קדושת אהל מועד כאשר לשבעים איש הזקנים שהוצרכו בואם לאהל מועד וג"כ הצטרפות משה. והנה עדיין לא היה זה מספיק כי הלא שם היה שהאציל הוא יתברך מן הרוח אשר עליו וישם עליהם אך בלעדי זה לא היו מתנבאים בהקיץ גם שהיו עמו יחד. כאשר כתבנו על פסוק וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו כו' ויתנבאו כו' כי מה צורך אומרו וידבר אליו ולמה לא דבר עם כלם יחד אך הוא כי להיות מדרגתו גדולה בבא עמוד הענן דבר אליו בלבד והם לא היו שומעים עד שויאצל וכו' ואז יתנבאו וכו' למען יודע כי על יד האציל מרוחו היה כמפורש למעלה וז"א ז"ל קול לו קול אליו שהיה הקול מגיע למשה וכל ישראל לא היו שומעין אפילו אהרן כי ע"כ יש י"ח מיעוטים כנגד י"ח מקומות שנאמר אל משה ואל אהרן יכול שהיה הקול נמוך ת"ל קול ה' בכח כו' אך הענין הוא כי למה שמדרגת משה עליונה מאד ימנעם הגשם מלקבלה רק משה שהיה חומר זך בלי שמרים ואם כן איפה גם פה לא היה ראוי שגם באמצעות משה יספיקו לשמוע את הקול כאשר מטעם זה דחינו במקומו דעת בעל העיקרים על מעמד הר סיני שהקשה איך יתכן לא היו בישראל בלתי מוכנים לנבואה בהקיץ בס' רבוא מישראל והשיב כי בחול הנבואה על המוכנים תחול גם על הבלתי מוכנים כי הלא יקשה כי הנה בשבעים איש הוצרך להאציל מרוח משה איך לא נבאו יחד ועוד כי הלא נאמר ויקרא אל משה שארז"ל הקול הולך אל משה וישראל והזקנים ואהרן לא היו שומעים ככתוב אצלנו שם בס"ד וא"כ איפה איך היה הדבר. ומה גם בהיו' משה נפרד מהם קצת בתוך האהל. אך זה כיון הוא יתברך באומרו שמעו נא דברי לאמר אל תתמהו לומר כי עד כה בדברי עם משה לא הייתם שומעים למה שהוא בהקיץ ואינו ממדרגתם. כי אין זה רק עתה צורך שעה וזהו שמעו נא עתה דברי. או קרוב לזה כי טרם יוכיחם לאמר כי נבואתם בחלום כאומר בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה. ופן יאמרו הלא בהקיץ תדבר בנו עתה ע"כ פתח דבריו ית' הקדים ואמר שמעו נא דברי כו' עתה לפי צורך השעה ובהצטרפות אהל מועד ומשה אשר בתוכו. ועל פי הדברים האלה יערבו למו דברי רז"ל האומרים כי בדבור א' קרא ה' את שלשתן וכל אחד שמע את שמו ברגע מפיו יתברך מה שאין הפה יכולה לדבר ומי הכריחם לזה. אך הוקשה להם כי גם שנאמר שלפי שעה זכו אל נביאה בהקיץ ומבלי האציל מרוח משה ממש כאשר בשבעים הזקנים הלא תעלה עליהם מדרגה אחת שהיא בלי האציל ולא שיחד ישמעו עמו. ועוד שבזקנים נצטרף קדושת אהל מועד עם חיבור משה אך פה שמעו צאו כו' בטרם יהיו באהל מועד. ועוד שנית כי לא היו טהורים עדיין כי הלא צווחו מים מים וטבלו אחר הקריאה לבא אל אהל מועד. והוא מן הפלא איך בהיותם טמאים וחוץ מהאהל ובלי האציל מרוח משה ושישמעו יחד עם משה שהוא במדרגת נבואתו. הלא כמו זר נחשב כי הלא השבעים איש לא השיגו מדרגת משה אפילו לפי שעה ככתוב במקומו מאמרו וידבר אליו. על כן הטיבו אשר דברו כי לא אמר הוא יתברך רק דבור א' ההכרחי אפילו לא היה קורא רק למשה אלא שכל אחד הבין שמו כי גם שמפיו ית' יצאו כיון שנכללו בדבור אחד עם משה שכל אחד שמע שמו אין העדר השגתם מגדרו מעכב שצירוף הקראם בתיבה אחת הכינם לחול בם כח זה כמוהו בעת.

או יאמר שמעו נא דברי מה שכתבנו למעלה כי קצף ה' ונזף אותם כמ"ש ז"ל שזהו אומרו ויחר אף ה' בם וילך. אך לא היתה חמתו רק אחר השלימו הדבר עמהם כי היא יתברך אדון ובעל החימה שלא כדרך אנשים כמדובר למעלה. ויתכן זה כיון באומרו שמעו נא דברי כלומר אל יעלה על רוחכם שלא הקפדתי כי עתה שמעו נא דברי כלומר כי אחרי כן לא אשמיעכם את דברי כי אפרוש מכם:

והנה שני דברים כיון היא ית' אחת התנצלות על משה על מה שהוכיחוהו שפירש מאתו. ב' הוכיח אות' איך ערבו אל לבם להוכיח את משה כי גדול הוא מכל מין האנושי. והנה תת התנצלות על משה עשה ראשונה במה שקרא את שלשתן פתאם ומשה לא הוצרך לצווח מים מים והם צווחו בזה ראו ויבושו כי הדין עם משה להיות מוכן תמיד. ועל הענין השני הוא מה שמתחיל ואומר אם יהיה נביאכם וכו' כגומר מאמרו ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה כאשר יבא ביאורו בס"ד:

והנה הרב בספר המדע כלל יתרון משה על יתר נבאים בארבעה דברים. (א) שהם מתנבאים בחלום או במראה והוא בהקיץ. (ב) שכולם מזדעזעים והוא כאשר ידבר איש אל רעהו. (ג) שכולם בדרך משל וחידה או ע"י מלאך והוא פנים בפנים כלומר בלי מלאך בלי משל וחידה. (ד) שכולם צריכים הכנה והוא מוכן ועומד ע"כ. והנה הרב בעל העקידה בקש ליישב ארבעתן על מקראות אלו אך לא צדקו יחדיו ע"פ ל' המקרא כלל. ע"כ אומר כי הנה השת לבו אל ד' דברים אלו הלא יראה כי הרביעית אינה יתרון במדרגת הנבואה אשר הוא עניינו יתברך במראה זה רק יתרון בהכנה שהיה זהיר וזריז מקדש עצמו להיות וכן בכל עת וזה כבר הורה להם הוא יתב' בדברו פתאם צאו שלשתכם כמז"ל שצווח אהרן ומרים מים מים למען ידעו כי ע"כ היה משה פירש מן האשה להיותו תמיד מוכן אולי פתאום ידובר בו כמדובר בסמוך. אך עתה רצה הקב"ה לספר להם גדולת משה הוכיחם מדוע לא יראו לדבר בגדול כמוהו כאשר סיים מאמרו באומרו ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי וכו' ונחזור אל הענין כי מהארבעת שמנה אינם אלא ג' נוגעים אל גדולת הנבואה. וגם מהשלשה הנותרת הא' והב' גם המה אינם הוראות גדול מדרגת הנבואה רק הוראות זכות וספיריות חומרו כי ע"כ לא יעצרנו הגשמיית מלהנבא בהקיץ וגם לא יזדעזע בהנבאי אך הג' לבד שלא ינבא במשל וחידה הלא זה הדבר תלוי ברוממות גדר נבואתו הרמה כי לא היו הדברים משתלשלים ומתעבים להראות על יד המשלים המורים על לבושי העניינים עה שלא יבצר שגודל איכות נפשו וטוהר חומרי הזך ונקי הסבו השגת רוממות נבואתו. על כן רז"ל ביופי חכמתם בדבר ה' המה כללו את הכל הלא הוא אומרם כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה ומשה באספקלריא המאירה כי בזה נכלל גודל השגת רוממות נבואתו והן זאת אשר עשה הוא ית' עיקר בשבחו אותו. עוד שנית והוא לדורות כי לא עצרו ממנו השגתו זאת לא גדר נפשו ולא גויתו כי גדול גדר נפשו עד מאד ועם רוחו גויתו גם הוא זך ונקי יבהיר כי על כן בהקיץ ישיג השגתו הרמתה ולא יעצרנו הגשם אפילו להרגיש צד זעזוע כלל שהן השתים הראשונות. ונבא אל ביאור הכתוב אם יהיה נביאכם וכו' כי אומר נביאכם הוא הדובר בכם כד"א יהיה נביאך מל' ניב שפתי. והוא כי אמר הוא יתברך אם יהיה נביאכם וכו' לומר הנה חשבתם למשפט כי אין הדרגות חלוקי הנביאה תלוים רק אם הנבואה על יד מלאך או ע"י הקב"ה וע"כ אמרתם שגם בכם דבר ה' כאשר במשה. אך לא כן הדבר כי גם בין אשר ידבר בם ה' ימצא בניהם חילפים ומדרגות זו למעלה מזו הרבה וזהו אם יהיה נביאכם כלומר אם יהיה נביאכם שלא אכחישכם לומר שנביאכם על יד שליח. רק לו הונח. יהיה ה' הדובר בכם כדבריכם לא תשתוו במדרגה. ולא שוקל ההפרש כי אם במראה אליו אתודע כו' והוא בשום לב אל הפרש תיבה אחת האמורה זה פעמים בפסוקים אלו ובאחד בלשון נקבה במראה בקמ"ץ האל"ף ובפסוק השני מראה בסגו"ל אך יהיה כי הנה ידענו מז"ל כי כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה ומשה באספקלריא המאירה והענין כי שאינה מאירה היא שכינה. ומאירה היא בשם הגדול והוא לדעת רז"ל מאמרו יתברך אל משה ושמי ה' לא נודעתי להם והנה יקשה על זה כי הלא גם באבות נזכר השם הגדול בנביאותם אך יהיה הענין כי הלא גם משה דרך השכינה היתה באה לו הנבואה כי היא הפה אלא שהיתה משמשת למעבר אל שפע השם העליון מבלי יתעבה שמה אך שאר נביאים גם שהשכינה תקבל מלמעלה להשפיע לא יקבלו כאיכותו למעלה כי אם בעביות והלבשה מעין איכות שכינה וזה יאמר לא נודעתי להם כי בקבלם על יד שכינה שפע השם הגדול בנבואתם לא נודע וניכר להם שם בחינת איכות השם ההוא רק שפע מעיבה בשם אדנות שבשכינה. מה שאין כן במשה כי על יד מעבר היה נודע וניכר אור עליון שלשם הגדול. וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם. וזה נבא אל הענין אמר אם אניח כאשר אמרתם כי יהיה נביאכם ה' הלא הוא במראה לשון נקבה היא שכינה ולא שתשמש למעב' בלבד. כי האם אליו אתודע אני בתמיה. כלומר האם אתודע בשמי הגדול הזה שיוכל כי איכות שם הגדול בלי עביות בא ועבר דרך שם והוא ענין לא נודעתי להם. והראיה כי לא אתודע לזולת משה. כי הלא זולתו בחלום אדבר בו. ומאין לאין מדרגה חלום אצל נבואה אספקלריא המאירה כנודע מספר הזוהר שהוא כמתהומא דארעא עד רום רקיע:

או יאמר ראו נא שנית גדולת משה מצד גדר איכות נפשו וטוהר גופו. כי כל נביא זולתי עם שהשגתו באספקלריא שאינה מאירה עם כל זה לא ישיגו בהקיץ כ"א בחלם אדבר בו. והוא על קוטן גדרה בערך משה. והוא למה שהחומר יעכב מהשראת נבואה עד ישן ותפריש הנפש בצד מה ובה תחול הנבואה. כאשר יחלום החולם מאשר מראין לנפש המסתלקת ממנו. משא"כ במשה שלא יעצרנו הגשם. כי זך וישר הוא וזהו לא כן עבדי משה כי היותו מתנבא באספקלריא המאירה ישיגנה בהקיץ על גודל איכות רוחו וגויתו. ושמא תאמרו א"כ איפה מה היא שלא גלה והודיע מהשגתו הגדולה הזאת. כי אדרבא היה אומר לא יאמינו בי כי יאמרו לא נראה אליך ה' שהוא שלא יאמינו שנראה לי ה' הגדול. כי יאמרו לא נראה אליך ה' שאינך גדול מהאבות כאשר ביארנו שם. וכמה נביאים התפארו ואראה את ה' כו'. ומשה אשר השיג מה שלא ראה ילוד אשה מה זה היה שלא הזכיר דבר שיורה כי אין כמוה יתר נביאים. לז"א זה הוא שבחו שבכל ביתי נאמן הוא בלתי מגלה מה שגליתי לו. וכאשר הפליגו רז"ל בזה כי לא היה דבר שלא ראה למעלה והיה יכול לברא עולמות. וע"פ דרכו רמז להם שלא יתמהו שקראו עבדי עם שגם הם עבדיו המה. אך יחדתי לו תואר זה על היותו עבד נאמן בית. כי בכל ביתי נאמן הוא. ובא ית' ומפרש מה שאמרתי שלא כן הוא במדרגתו. הלא הוא כי פה אל פה אדבר בו. והוא כאשר ידענו מספר הזוהר כי שכינה נקראת פה וגם מרז"ל באומר לבא לפומא לא גלי כו'. והיא אספקלריא שאינה מאירה. ואמר גם שלא יבצר שפם היה שכינה וגם על ידה תבא אל משה. עכ"ז שפה אל פה היא נבואתו. לא יבצר שאדבר בו אני ולא הפה לבדה. כי אני השם הגדול אדבר בו שאתודע אליו כי אני ה' הדובר ולא השכינה. רק היא מעבר. וז"א אדבר ומראה לשון זכר ולא במראה אשר לזולתו כי משה מכיר במראה שפע השם הגדול ולא כזולתו שהיא במראה לשון נקבה והראיה כי לא ינבא בחידות כי זה ראיה אל היות המדרגה עליונה. משא"כ לאשר מדרגת נבואתה שפלה. כי כאשר השפע מתעבה בשכינה כן ישתנה הסגנון ויבא בעביות וחידה מסותרת גילוי הענין. כי להיותו מתנבא במאירה תבא שלא בחידות. והנה זה היא להורות מדרגת נבואתו הפך אשר חשבתם כי הלא גם בכם דבר ה' וכשוי' היית' בעיניו. ועל ענין החשדה שהיה מבטל מצות פריה ורביה זה לא יתכן. כי הלא אם כן היה ממעט את הדמות כמאמר בן עזאי. משא"כ משה כי הלא ותמונת ה' שהיא ענין וראית את אחורי יביט כי תמונת הוא הדמות. ואיך יתכן יזכה להביט תמונת ה' מי שח"ו ממעט אותה. וא"כ איפה מדוע לא יראתם לדבר בעבדי כלומר גם שלא ללשון הרע או לבייש חלילה כוונתם. כי אם אדרבא לשים שלום בין איש לאשתו. עם כל זה היה לכם ליירא מלדבר. לאחד משתי בחינותי. א' על שהוא עבדי בכל ביתי נאמן הוא. שנית במה שהוא קדוש וגדול בנבואה וז"א במשה: ועל פי דרכנו למדנו ענותנות דרך ארץ ממנו ית'. והוא כי כאשר בהשוותם הדרגת משה למדרגתם לא דברו למשה לנוכח. רק כמדברים שלא לנוכח כאומרם הרק אך בך דבר ה'. שהוא דרך ענוה. כך כשבא הוא יתברך לאמר להם הפרש נבואתם לנבואתו לא אמר לנוכח במראה אליכ' אתודע בחלום אדבר בכם כי הוא סיפר ענין גרעון נביאתם. כי אם שלא לנוכח כמדובר על זולתם כיוצא בהם. אך בשבחו את משה פירש ואמר אדבר בו. וגם זה כוון באומרו במשה ולא אמר בעבדי משה לומר גם שדברתם דרך כבוד שלא לנוכח לא יבצר כי במשה דברתם:

עוד יתכן. בשום לב אל אומרו פה אל פה כי הלא הפה אל אזן הוא עם היות שפירשנו בספר שושנת העמקים דרך נכון צודק אל הדרך הקוד' על פסוק ישקני כו'. אפשר דרך שני מתקרב אל הפשט יותר. והוא כי אמר הוא ית' אם יהיה נביאכם ה' כבקודם. הלא הוא כי במראה המתראית לנביא אליו אתודע שיכיר כי מאתי היא. וגם בחלום אדבר בו. אך לא כן עבדי משה והטעם כי זך היא מכל האדם עד גדר שעודנו בחיי' לא היה דבר אשר לא הראיתיו באוצרותי כמ"ש ז"ל עד גדר שא' היה חפץ לברא עולמות היה בורא אם לא כי נאמן הוא. ועל כן היותו זך החומר לא יעצרנו הגשם מהשגה יתירה על כל נביא. ואם זה לא ראיתם הלא אביא לכה מאשר ראיתם שאינו כיתר נביאים. כי הלא פה אל פה אדבר בו והוא באמור ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה הוא הוא בשמנה דברות אחרנוות המדבר. והאלהים יעננו. כי היה הדבור יצא מפיו ית' ובא לפיו של משה. ומשה מרים הקול וה' מסייעו. וכמ"ש ז"ל מלמד שהיה קול ה' מיטטרון למשה. וכן אמרו כמו סניף המסייע את השליח צבור. והנה כל ישראל הכירו זה. שאם לא כן איך היו שומעי' י"ב מיל קולו של בשר ודם. והיאך היו נרתעים לאחוריה' בכל דבור גם באחרונות אם היה קול של בשר ודם. וז"א הנה פה אל פה שהיה פיו יתברך מתחבר אל פיו של משה כביכול. נמצא שאני הייתי המדבר באמצעותו וז"א בו ולא אליו. כי היה יתברך המדבר לישראל בו במשה שהיה פיו של משה כלי שבו הקב"ה מדבר עם ישראל. כי פה של הקב"ה אל משה היה הקול בא ומתחבר עם קול משה ומדבר השמנה דברות. ולא שהיה הקול מלובש רק ומראה שהיה כל אחד רואה את הקולות רוחניים בתכלית ולא היה הדיבר בחידות מלובש הבא אל פה משה ועוד כי לא היה ככם שלא יכולתם להביט אל האלהים בהראותו בסיני שנאמר אתה הראת וכו' כי יצאה נשמתכם ולא יכולתם לסבול. כנודע כי לא נשאר רק משה לבדו שיכול להביט וזהו ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם כו' כדלעיל כו':

ט

ויחר אף וכו'. לרז"ל שאמרו שהיתה נזיפה יחזור או' וילך אליו יתברך שהלך ופירש מהם וזה היה מצד השוה שבשניהם. אך הצרעת היה בלבד במרים כמו שכתבנו למעלה שאהרן לא היה אשם כמרים. עוד יתכן במה שכתוב אצלנו פרשת נח. ההפרש שבין המשפט הנעשה על יד אחד משלוחי הרוגז כאף וחימה וכיוצא בהם למה שנעשה על ידו ית'. כי המשחית לא יבחין בין צדיק וכו' כי יראה צד לתלות וע"כ אם היה משפט זה נעשה על יד אף שהוא משחית היה פגע גם באהרן ללקותו. אך ה' לא חפץ דכאו כי לא היה רק נגרר אחר מרים ע"כ היה מקום יתעורר האף וילקה גם אהרן לכן מה עשה דבר דרך חבה בלשון אמירה באומרו ויאמר ה' פתאום וכו' ולא אמר דבר של קושי. כי אם ספר יתרון נביאת עשה ואמר להם כשואל מדוע לא יראתם כו'. ע"כ בראות האף כך נסתלק וז"א ויחר אף ה' בם וילך לו' שע"י מה שאמר להם הוא יתברך דברי תוכחת דרך אהבה ולא קראם חוטאים וכיוצא ע"כ אם שויחר אף ה' בם הוא שליח הרוגז הנק' אף אין צ"ל שלא פעלו עשה רעה כ"א שילך והלך האף וזהו וילך בראותו כי אין חפצו יתברך ללקותם ואז כשהלך המקטרג אז עבר הוא יתברך על אהרן ולקתה מרים בלבד. אמנם אהרן לענותנותו אשר פנה אל מרים והנה מצורעת ענה ואמר בי אדוני וכו' והוא על דרך מה שפירשו ז"ל על פסוק בי אדוני ידבר נא עבדך שלא פירשו לשון בקשה כי אם כמשמעו בי תצדק לקיחתך ולא בבנימין כי לכל דבר אני הגון ממנו. והוא שא' הוא לשון בקשה הל"ל נא אדוני. וע"ד זה יאמר פה אהרן בי אדוני כלומר בי הוא העון בעצם לבדי ולכן אל נא תשית עלינו שהוא על שנינו חטאת. כי גם שבין שנינו נעשה הדבר הלא היה אשר נועלנו ואשר חטאנו כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וזה ואשר נועלנו בכעס. ועל ידי כן ואשר חטאנו. וא"כ אחר שעל יד הכנס רוח שטות הוא אשר חטאנו אם כן עיקר העון עלי הוא כי יותר יאש' האיש על השליט בו רוח שטות מן האשה ועל כן יותר יצדק העונש עלי. וע"ד מאמר דוד שאמר ואלה הצאן מה עשו. ובזה מצא פתחון פה להקל ממרים אשמת דבר לשיבקש משה עליה רחמים. ואם נפרש לשון בקשה יאמר הנה ידוע כי החטאת עצמו שהאד' חוטא הוא המייסרו כד"א ותמוגגנו ביד עוננו והנה הקטיגור הנעשה מהעון הוא נקרא בלשון מקרא חטאת כמאמר ספר הזוהר על פסוק גם ה' העביר חטאתך שהוא שהעביר את הקטיגור שנעשה בעונו מלקטרג לפניו יתברך ואמר אל נא תשת עלינו החטאת הוא הקטיגור הנעשה בחטא שימשול עלי לדכאנו שבמרים היחל ובי יכלה כלומר לכן התפייס ומחול. ושעור הכתוב והענן סר וכו' ויפן וכו' אמר אהרן הנה בהסיר הענן העון שלט כח הענן ללקות לכן אל תשת עלינו את החטאת ללקות ולשלוט ולהתפייס בין על אשר נועלנו להשוות עצמנו אליך לומר הלא גם בנו דבר בין על אשר חטאנו בחשדה להוכיח:

או ע"ד ז"ל במ"ש ז"ל בספר הזוהר על פסוק גם ה' העביר חטאתך שעל ידי מה שהתודה העביר הוא יתברך הקטיגור מלקטרג לפניו וזהו העביר חטאתך שהוא הקטיגור הנעשה בחטא שהוא החטא עצמו שע"י מה שהתודה דוד ואמר חטאתי וא"ל גם ה' וע"י וידוייך העביר חטאתך מלקטרג לפניו. ובזה יאמר אל נא תשת עלינו חטאת שיהא לפניו יתברך מקטרג עלינו כי הלא גם אנו מתודים ואומרים נועלנו וכו' וכאשר על יד וידוי מעבירו יתברך כמדובר. כן קבל וידויינו ומחול ויעבירהו הוא יתברך ולא תקפיד באופן שנמצאת שאל תשת עלינו חטאת לקטרג עלינו למעלה משא"כ אם אינך מוחל שתהיה כשת עלינו את החטאת לפני ה' לקטרג עלינו:

או יאמר אל נא תשת עלינו חטאת לחשבו שוגג שהוא חטאת בין אשר נואלנו להשוות עצמנו לך בין אשר חטאנו בתוכחה פן אתה תמחול גדר שוגג וה' יחשיב למזיד רק תמחול הכל בהנחת מזיד:

או יאמר בי אדוני ע"ד הראשון והוא כי נגע צרעת כי תהיה באדם על לשון הרע. כי כח טומאת הנעשה מהעון הוא החל באדם לנגע צרעת. וע"י הכהן מסתלק ע"י תשובת המוכה כמפורש במקומו. ובזה נבא אל הענין והוא שאמר אהרן כשפנה אל מרים והנה מצורעת. אמר הנה בי אדוני התיקון כי כהן אני ועלי לסלק כח טומאת העון על יד הסגר כמשפט כל נגע צרעת אך עתה שאיני יכול כי כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי קרוביו. לכן בהעדר תיקן על יד כהן ישלוט כח הטומאה ההיא תמיד ולא עליה בלבד כ"א יחול גם על שנינו. ואפילו נאמר שאין הדין רק שנגעי עצמו היא שאין כהן רואה. אך רואה נגעי קרוביו. יש טעם אחר שאין אני ראוי לסלקו. והוא כי הלא גם אני חטאתי עמה בזה כי הלא עון זה היא אשר נואלנו יחד אני והיא והכח טומאה נעשה בין שנינו. ואיך אוכל נכה בו וחציו ממני והוא כרואה נגעי עצמו. וגם זה היה אפשר לומר שרמז באומרו בי אדוני לומר שבי עצמי גם הוא חטא וזה כמדובר:

או יאמר הנה בבואי לבקש על אחותי ואני גם כן חטאתי ואיך אבקש על חבוש להתירו טרם אתיר עצמי תחלה. לז"א הנה בי בקרבי בחשיבות היותך אדוני היית. כי אני יודע מחשבות לבי באופן לא היה החטא רק מן השפה ולחוץ. בין באשר נואלנו בהשואה בין באשר חטאנו בתוכחת. ואם תאמר שאולי לב מרים לא כן היה. הנה עם כל זה יש לך למחול מפני כבודך שאל נא תהי כמת כי המצורע קרוי מת כנודע וזה על כבודך. כי הלא במה שיצא המת הנזכר הוא גוף מרים מרחם אמו של אדוני הנזכר. נמצא כאלו אתה והמת הנזכר לאחד תחשבו. ובהאכל הצרעת הוא כהאכל חצי בשרו של אדוני הנזכר:

יג

ויצעק משה וכו'. ארז"ל שקיצר בתפלה שלא יאמרו אחותו בצער והוא מאריך. והנה ראוי לשים לב אל אומרו לאמר שלא יצדק לאמר לזולת. והיה אפשר לומר שהוא ע"ש מ"ש ז"ל על ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר שאמר משה לא אזוז מכאן עד תשיבני. כן יאמר פה לאמר עד אמור לו הוא יתברך שקבל תפלתו. וע"ד הפשט יאמר במה שאמרו ז"ל אל טעם הקיצור שהוא שאם היה מאריך יאמרו אחותו בצער והוא מתעכב ומאריך על כן קיצר. וע"ד זה יתכן לשית לב אל או' ל' צעקה ואומרו לאמר. והוא כי אמר משה אוי לי אם אקצר שיאמרו שלא חש על צרת אחותו ואדרבא מתנקם על דברה נגדו. ואם אאריך יאמרו אחותי בצער והוא מאריך. ע"כ מה עשה להורות כי צר לו עליה לא התפלל בנחת רק ויצעק כצועק מכאב לב כי נפשי מרה לו. וקצר במלות לתקן הכל בקיצור על שהיתה בצער והצעקה במקום אריכות להורות כי צר לו עליה. וז"א לאמר כלומר ויצעק אל ה' ולמה בצעקה ולא בנחת הלא הוא לאמר וכו' הוא על שבא לאמר אל נא כו' שהיה קיצור נמרץ. על כי בחר בלשון צעקה שלא יאמרו שקיצר על שלא חש על צערה או שמח לאידה ח"ו. כי בצעקי יורה כי מר לי מאד. וענין התפלה יהיה שאמר בבחינת אל שהיא מדת חסד וגם בבקשתי עם היותי נעלב שמורה שמחלתי לה. וז"א נא לשון בקשה שאני המבקש שהוא. א' מצדך כי עתה אל בעל החסד והב' מצדי שחטאה לי ואני מחלה פניך עליה ואומר נא לשון בקשה. יתחברו שני הדברי' ורפא נא. ושלישית והיא למענה כי צדקת היא וז"א לה:

או יאמר בשום לב אל אומרו שתי פעמים נא. והוא במה שידענו כי תואר האל שהוא בחינת החסד מתייחס אל הכהן כנודע מספר הזוהר. ואמר הנה תרופת נגע הצרעת היא ע"י כהן. ועתה איננו כי אין אהרן רואה נגעי קרוביו. ע"כ צריך בחינת הכהונה עליונה היא מדת אל. וז"א אל נא. כלומר אל הוא הכהן והמרפא עתה במקומו. ומה הפרש יהיה בין זה לזה אם לא שע"י כהן בשר ודם צריך הסגר שבעת ימים. ועתה להיות על ידו יתברך יהיה כרגע. וזה אמר אחר שאל נא ולא כהן בשר ודם אם כן רפא נא לה בלי שהות רק עתה. והשיב הוא יתברך כי אי אפשר להיות בלי שהות כי הנזיפה צריכה שבעת ימים על כל פנים. ומזה נראה שבאהרן אפילו נזיפה לא היה. והוא מן הטעם שכתבנו למעלה. ויהיה ראוי למה שפירשנו שאומרו וילך חוזר אל האף לסלק הקטיגור לרחם עליו הוא יתברך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.