רלב"ג - ביאור המילות/שמות/כט

רלב"ג - ביאור המילות ‏ שמות כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

פר. הוא בן שתי שנים:

ואיל. הוא משנכנס בשנה השנית אחד ושלשים יום וזה כלו לפי הוראת אלו השמו':

ב

לחם מצו'. ענינם ידוע ולא יה בהם שמן כלל והיו באים סולת חטי':

וחלו' מצות בלולות שמן. הנה היה כולל הסולת בשמן ואח"כ לש אותם במים:

ורקיקי מצות משוחים בשמן. היה עושה מצות רקיקות ולש אותם במים ואחר העשותן מושחן בשמן. והנה יתבאר שמספר כל מין ומין מאלו היה עשרה לפי שכבר ירים חלה אחת מכל מין כמו שיתבאר אחר זה והתרומה היותר גדולה שמצאנו בתורה היה אחד מעשרה והנה הביא יחד הפר והאילים והחלות ואע"פ שהם קרבנות חלוקות כמו שהתבאר מפני שבקבוצם תשלם הקדושה לאהרן ולבניו. וראוי שיהיה הכל מוכן בהתחלה כדי שימצא בזה הפועל השלמות בכל אופניו:

ד

אל פתח אהל מועד. ר"ל מבוא אהל מועד והיא העזרה כלה ר"ל חצר אהל מועד. וכן פתח דבריך יאיר ר"ל מבא דבריך והתחלתם:

ה

והלבשת אהרן את הכתנת. אין ספק שכבר לבשו תחלה המכנסי' אמנם לא זכרה התר' זה להתרחק מהזכיר דבר ערוה ואחר לבישתם הכתנה יחגרו אבנט אהרן ובניו כמו שאמ' אחר זה וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו ואהרן ילבש אחר זה מעיל האפוד ואחר כן חוגר בחשב האפוד עליו וזהו שאמר ואפדת לו בחשב האפוד ועליו ישים החשן ובו יתן האורים והתומים כמו שנזכר בסוף סדר צו אמר שם ויתן אל החשן את האורים ואת התומים ואח"כ ישים המצנפת על ראשו ואח"כ יתן נזר הקדש על המצנפת והוא ציץ הזהב והציץ היה מול פניו כמו שאמר בפרשת צו וישם אל המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש ויצקת על ראשו הנה היה יוצק משמן המשחה על ראשו מעט ומחת אותו כבר יתבאר ששמן המשחה לא נעשה ממנו שיעור רב והוא היה לדורות לא נעשו זולתן ולא יעשה ולזה הוא מבואר שזאת המשיחה לא היתה אלא בחלק מעט על הראש והיתה המשיחה שם כצורת כף יונית כמו שהיו מקובלים רז"ל מהנביאים שראו זאת המשיחה בעיניהם:

ח

ואת בניו תקריב. ר"ל שיביאם בחצר אהל מועד וזה אמנם היה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים כי אז הוקם המשכן והיתה להם כהנה לחקת עולם ר"ל שאחר זה לא יצטרכו לכמו זה הפועל לחדש להם כהנה אבל יהיו בניהם אחריה' לדורותם כלם כהנים ואולם לכהונה גדולה תצטרך משיחה וזה תמיד כי לא יתכן שיהיה בני הכהן הגדול כהנים גדולים כי לא יהיה שם כי אם כהן גדול אחד או ירצה בזה כי בזאת הלבישה תהיה להם כהונה תמיד לא כשלא יהיו לבושים אלה הבגדים כי אז הם במדרגת זרים לעבוד עבודתם:

ט

ומלאת יד אהרן ויד בניו. ר"ל שתשלים ידם ויכלתם לעבוד זאת העבודה אשר יעבדו בה באלו הקרבנות שתקריב עליהם כי אחר זה יהיה להן רשות ויכולת לעבוד לעבודתם והקרבת את הפר לפני אהל מועד הוא בחלק בחצר אהל מועד שהיה בו מזבח העולה כי אותו החלק ממנו היה לפני אהל מועד לא מה שהיה ממנו לצדדי אהל מועד ולאחוריו:

י

וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר. הנה הסמיכה היתה בשתי ידי' וענינה היה להעיר על שהחטאי' נפרדו מהם וכאלו הושמו על זה הב "ח והוא מבואר שהנרצה בזה לא ישלם בסמיכה לבד אבל בתשובה ואמנם היה הסמיכה מעירה על התשובה והנה סמך תחלה אהרן ידיו ואחר כך כל אחד מבניו ומזה המקו' נלמד שהסמיכה יחוייב שתהיה בבעלי' לא בשלוחם ולה דקדקה התורה שיהיו כלם סומכים:

יא

ושחטת את הפר לפני יי' פתח אהל מועד. כבר יתב' במה שיבא ששחיטת החטאת היתה בחצר אהל מועד בחלק הצפוני במה שהיה ממנו לפני אהל מועד והנה לא היתה זאת השחיטה כשרה בזר כמו הענין בשחיטת שאר הקדשים לעוצם זה הענין וגדולתו וכן תמצא בעבודת יום הכפורים שלא היתה השחיטה כשרה כזר אבל היה השוחט כהן גדול ואמרו לפני יי' רצה בו שיהיו פני השוחט ליד קדש הקדשים:

יב

ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך. ר"ל אצל קרנות המזבח. והנה תמצא לשון התורה בחטאת על קרנות המזבח ובעולה על המזבח סביב וזה נמצא נכפל תמיד מתורה כזה האופן ולפי שמצאנו בעולת העוף וחטאת העוף על קיר המזבח ידענו שאין הזריקה על המזבח או על קרנותיו אבל היא על דפני המזבח. והננה דפני המזבח היו נחלקים לשני חלקים והחלק העליון הוא המתואר בשהוא אצל קרנות המזבח כי הם היו בעליונו והחלק התחתון הוא המתואר כשהוא אצל המזבח ולזאת הסבה ידמה שיהיה החלק במזבח כדי שיהיו קצת הדמים למעלה וקצתם למטה. והנה היה טובל אצבעו בדם ונותן על קרן אחת בחצי העליון מהמזבח כי הקרנות היו כלות שם אל ארבע קרנות נפרדות זו מזו. ואולם הקרנות אשר בחצי התחתון היו כלות אל היסוד שמחבר אותם כלם. והנה היו בחטאת ארבע מתנות מתנה אחת בכל קרן בחודה והיה על כל הזאת טבילה באצבעו להורות על הפרד אלו הקרנות. והנה היה זה הענין מיוחד בחטאת לפי שהוא בא לכפר על החטאי' הגדולי' וסבת החטאים החומר אשר יכלה ויפסד וישוב ליסודותיו שהם ד' כמו שהתבאר בטבעיות וכאלו יה זה הערה לעזוב אלו הדברים החומרי' אשר סופם אל ההפסד:

ואת כל הדם תשפוך אל יסוד המזבח. הנה זאת השפיכה הית' אצל קרן מערבית דרומית כי הצד ההוא בחרתהו התורה בהגשת המנחה וחטאת העוף ועולת העוף כמו שהתבאר בספר ויקרא ושם התבאר הסבה בהיות זה הצד הנבחר ועוד כי מפני שאצל הקרן ההוא היתה ההזא' האחרונה ראוי שישפכו שירי הדם ביסוד אשר בצד ההוא כי הוא ראוי לזה כמו שאר חלקי היסוד ולזה אי' ראוי שיניחוהו לשפוך שירי הדם אל חלק אחר מהיסוד והנה בקרן ההוא לא היה שם יסוד אבל היו שם נקבים יכנס בהם הדם כי לא יאות שיהיה זה המקום הנכבד בטנוף זוהמת הדם והנה היתה הכונה בזה להרחיק ישר' מאכילת הדם ולזה היה דם כל הקרבנות נשפך במזבח ולא הותר להם לאכול בשר במדבר אם לא בשיעשו מהב"ח ההוא קרבן שלמים והיה המזבח אוכל החלב והדם בכללות עד שלא היה להם חלב ודם שיוכלו לאכלו כי לרוב הסתבכותם באכילת אלו המאכלים הנמאסים לבוחני האמת לא יוכלו להפרד מזאת התכונה והפחותה כי אם בזה האופן כמו שנבאר במה שיבא בג"ה והנה היה בזה תועלת שני והוא להעיר שישתמשו בדברים החמריי' לעבודת השם יתע' ולזה היתה שפיכת שאר הדם אצל החלק המערבי שהוא כנגד קדש הקדשים ולפאת דרום שהוא הימין כאלו יעיר בזה אל שנשים מנהגו בפעולות הגופיות אל הימין מהם שהוא המכוון והוא לעבודת השם יתע' והנה הקטיר מהפר המזבחה החלבים שזכר ויותרת הכבד כי מנהג כל חטאת ושאר הפר עם עורו ועם פרשו צוה לשרוף חוץ למחנה כמשפט חטאת הכהן שהיא נשרפת כמו שיתבאר הסבה במה שיבא:

טז

וזרקת על המזבח סביב. זאת הזריקה היתה למטה בחצי התחתון מהמזבח כמו שזכרנו במה שקדם והיה נותן שתי מתנות בשתי זויות האלכסון באופן שתהיה כל מתנה מהם מתפשטת בשני הרוחות ובזה האופן תהיה הזריקה סביב ואת האיל הנתח לנתחיו הם נתחי הבהמה הראשוני' אשר תחלק אליהם הבהמה לא הנתחים שיתחלקו עליהם נתחי הבהמה וכבר יתבארו אלו הנתחים איך הם במה שיבא עם זכירת הענין העולה בפרשת ויקרא בג"ה:

כ

ונתת על תנוך אז אהרן וגו'. הנה זה היה באופן כריתת הברית וזה שקצת הדם נתן על אהרן ועל בניו כאלו המקומות הנזכרים וקצתו על המזבח והנה היתה זאת הנתינה באלו המקומות הנזכרים כי האוזן הוא כלי השמיעה והידים והרגלים הם כלי העשיה כי ברגלים תהיה ההליכה ובידים תעשנה העבודות וכאלו העירם בזה שישתדלו לעשות אלו העבודות אשר יישירום אל זה ולזה היתה זאת ההזאה על האיברים האלו אשר לפאת ימין והנרצה בזה שתהיה שמיעתם ועשייתם ביותר נבחר שבדברים לעבוד השם יתע':

כא

ולקחת מן הדם אשר על המזבח. ר"ל הדם אצל המזבח שזרק קצתתו עליו ומהנשאר ממנו יקח משמן המשחה שיתבאר אחר זה אופן עשייתו והזה על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו ועל זה האופ' יקדשו הם ובגדיהם ולקחת מן האיל החלב והאליה וגו' הנה זה האיל השני היה במדרגת שלמים ולזה היה המזבח אוכל קצתו והבעלים קצתתו. והמקריב קצתו. וכבר יתבא' מהו האליה בענין הקרבנות ושוק הימין היה נאכל למזבח בזה הקרבן שהוא כמו שלמים ולא ימצא כן לזולתו והנה היתה הכונה בזה הענין בעצמו שכיון בנתינת הדם על תנוך אוזן הימנית ועל בהן היד הימנית ועל בהן רגל הימנית. ולזה נתן הסבה בזה ואמר כי איל מלואים הוא רוצה לומר שבו ימלא את ידם לכהן ולשרת לפני יי':

כד

ושמת הכל על כפי אהרן וגומ'. שהאימורים הנזכרי' והחלות הנזכרות ישים על כפי אהרן ועל כפי בניו. על כפי אהרן ראשונה ואח"כ על כפי כל אחד מבניו ומשה היה משים ידיו תחת כפיהם ומניף להעיר כי משה שהיה אמצעי בינם ובין השם יתע' יקרב אותם אל השם יתע' וכאלו יקח זאת המנחה מידם באמצעות משה. ועניין זאת התנופה יתבאר בשלמות בפרשת צו והחזה הרים משה לשם יתע' והיה למשה למנה שהיה כהן בזאת העבודה והוא אבי הכהונה והמוליד אותם כי ממנו נסתעפה לאהרן ולבניו כמו שנתבאר בזה המקום:

כז

וקדשת את חזה התנופ' וגומר. ידוע ממה שקדם כי שוק הימין מאיל המלואים הוקטר המזבחה והנה הרצון בזה שהחזה והשוק נתקדש מזה האיל שהוא שלמי' באופן שלא יאכלו אותם הבעלים והיה החזה והשוק משלמי ישראל לאהרן ולבניו לחק עולם כמו שנעשה בזה האיל שהיה שלמים והנה לא היה החזה והשוק מאיל המלואים למשה לפי שכבר הביא ההכרח שיהיה השוק קרוב בכמו שזכרנו ולפי שאמר לאהרן ולבניו למדנו שהכהן הגדול נוטל חלק בראש כי הוא קודם לבניו וכן למדנו בענין העבודה שהוא קודם לבניו ממה שאמר יערוך אותו ואהרון ובניו:

כט

ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. הם בגדי כ"ג שנזכרו במה שקדם והרצון באמרו יהיו לבניו לאחד מבניו כי לא יהיה שם כי אם כ"ג אחד:

למשחה בהם בשמן המשחה ובהם ימלאו ידם לשרת בקדש:

ל

שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו. למדנו מזה שהכהן הגדול כשהיו מקדשין אותו היה לובש בגדי כ"ג ופושטן ולובשן למחר עד שימלאו לו שבעה ימים ובכל יום ויום אלו השבעה ימים היה נמשח בשמן המשחה שנאמר ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ואח"כ ביאר ששבעת הימים ילבשם וזה לאות שכבר ימשח בהם באלו השבעה הימים ולפי שכבר אמ' למשח' בהם למלא בהם את ידם למדנו מזה שכיון שתלבש אותם פעם אחת ונמשח אם עבד עבודתו כשרה כי נמלאת ידו לשרת והנה בניו הם הכהנים ההדיוטים והנה יבחרו מהם היותר ראוי לכהונה גדולה. וראוי שתדע שאם היה בנו ראוי הנה הוא קודם לכל אדם כי המחזיק במעלה אין ראוי לעשקה ממנו מה שהתמיד להיות ראוי לה ממנו:

לא

ובשלת את בשרו במקום קדוש. הוא העזרה:

לב

פתח אהל מועד. הוא חצר אהל מועד והוא לפנים מן הקלעים כמו שנתבאר במה שקדם:

לג

ואכלו אותם אשר כופר בהם. בעבור שזכר אהרן ובניו יאכלו בשר האיל והלחם אשר בסל שהיה במדרגת שלמים באלו הקרבנות זכר עם זה שאותן הקדשים אשר כופר בהם והם החטאת והאשם כי הם הבאים לכפרה יאכלו גם כן אהרן ובניו הוא מצות עשה ולמדו רבותינו מזה המקום שבאכילת הכהנים יתכפר לבעלים. ובספרא למדו זה ממה שאמר ואותה נתן להם לשאת את עון העדה והנה התבאר הסבה בזה בג"ה בענין הקרבנות והנה אמרו למלא את ידם לקדש אותם שב אל מה שיהיה בו המאמר תחלה והוא אמרו ואכל אהרן ובניו את בשר האיל וגו' וזאת האכילה תהיה למלא את ידם בדרך שיהיה להם כח לשרת בקדש והנה הוכרחו רבותינו לבאר אמרו ואכלו אותם אשר כופר בהם בזה האופן לפי שאם היה שב אל בשר האיל והלחם היה בזה המאמר כפל ומותר או תהיה הכונה בזה באמרו למלא את ידם ולקדש אותם בעבור מלא ידם וקדושתם יאכלו אלו הקדשים ואמנם מי שאין ידו מלאה בזה האופן והם מי שאינם כהנים לא יוכלו לאכול מאלו הקדשים ויהיה שב אל מה שאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם ותהיה הלמ"ד תמורת בעבור וכמוהו ימצאו רבים בלשוננו. והנה הרצון באמרו וזר לא יאכל כי קדש הם מי שאינו כהן שהוא זר אצל כהונה ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים. ר"ל בכל יום משבעת ימי המלואים כי בכל יום יעשה כמו אלו הקרבנות שזכר בזאת הפרשה. והנה זכר החטאת לפי שכבר יחשב שלא יצטרכו לפר החטאת כי אם ביום הראשון ובו תשלם להם הכפורת ולזה זכר שבכל יום ויום יקריבו פר החטאת:

לו

וחטאת על המזבח. רוצה לומ' שיזה מדמו עליו:

ומשחת אותו לקדשו. זאת המשיחה היא משמן המשחה והוא כמו כי יוני:

לז

כל הנוגע במזבח יקדש. רוצה לומר ממה שיהיה נוגע במזבח יקדש. רוצה לומר מה שדרכו שיהיה נוגע במזבח והא הדברים הראוים לו כי הם המתוארים בזה התואר ובא להרבות מה שהיה מהם נפסל משבא לעזרה כמו טמא ויוצא ולן וכיוצא בהם ואין ראוי שיובן שיהיה הרצון שיקדש הנוגע במזבח ממה שלא היה ראוי לו כלל כגון בהמה טמאה או בעל מום ומה שידמה להם כי אין זה ממה שדרכו שיתואר שיהיה נוגע במזבח כי הוא אינו ראוי לו כלל וראוי שלא יעלם ממנו הסבה בסדור אשר באלו הקרבנות וזה כי החטאת היה קרב ראשונה לכפרה וחלב מועט ממנו היה קרב לשם יתעלה כי הבעלים בלתי ראוים שיקח השם יתעהל מהם מנחה ודורון ואחר שנתכפר להם יקריבו עולה שהיא כלה לשם יתעלה להורות שהם מתקרבים לעבודת השם יתע' ואחד העולה יבא הקרבן שהוא במדרגת השלמים שקצו קרב לשם יתע' וקצו לכהנים וקצו לבעלים להורות שהם באהבה עם השם יתע' עד שיאכלו יחד על שלחן אחד:

לח

וזה אשר תעשה על המזבח. רוצה לומר ממה שיעשה בו תמיד ואולם הדברים אשר יעשו עליו לעתי' מה מהשנה יתבארו במה שיבא:

לט

בין הערבים. ר"ל בין שני הערבים והוא חצי היום והנה היתה עשייתו מחצי היום ואילך עד שיקעת השמש. ולפי שאמ' ואת הכבש השני תעשה בין הערבים למדנו שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר כדי שיהי תמיד של בין הערבים אף על פי שלא נעשה תמיד של שחר ביום ההוא שהרי הוא שני אצל המזבח:

מ

בשמן כתית. ר"ל שכותתין הזתים ונותנין אותו בסל והשמן היוצ' הוא שמן כתית. והנה זה התנאי אינו לעכב אלא למצוה וזה יתבאר ממה שאומר והוא שכבר נאמר בענין שמן המנורה כתית למאור למדנו מזה כי למאור לבד יצטרך כתית לא למנחות ועוד שבשאר המנחות לא זכרה התורה זה התנאי כמו המנחות הנזכרות בפרשת פנחס בענין המנחות הבאות עם המוספין וזה לאות כי לא תקפיד התורה בענין השמן הבא עם המנחות שיהיה כתית והנה הענין בעצמו יחייב זה כי למנורה ראוי שתקפיד התורה שיהיה שמן כתית כדי שיהיה נאות להעלות נר תמיד. ואולם השמן הבא עם המנחות לא היו משתמשין בו בדבר יצטרך להקפיד בו שיהיה כתית וזה מבואר מאד:

רובע ההין. היא שלשה לוגין:

מא

לריח ניחח אשה ליי'. אחשוב שהרצון בזה הריח החזק לעורר המקריב הקרבן להתבונן בענין הקרבנות האלו למה היו כדי שיגיע בהם התועלת המכוון והיא הגעת הנבואה למי שהיה מהכהני' ראוי לה כמו שהיו הפעמונים במעיל האפוד לזאת הסבה כמו שזכרנו במה שקדם וכבר ביארנו איך יהיה מבוא בענין הקרבנות האלו להגעת הנבואה בפרשת נח:

מב

פתח אהל מועד. הוא העזרה כמו שקדם:

לפני יי' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם. הוא קדש הקדשים אשר היה מעיר אל ענין הגעת הנבואה כמו שקדם ומשם היא נראה רושם מוחש בהגיע הנבואה למשה כמו ענן ומה שידמה לו להורו' על הכונה במה שהיה שם שעם הוראתו על מציאות הצורות הנבדלות היה מורה על שפע האלהי אשר בו תהיה הנבואה והנה זכר זה בזה המקום להורות על שעקר הכונה בענין הקרבנות הוא להגיע הנבואה:

מג

ונקדש בכבודי. ר"ל ששם יראה כבודי:

מה

ושכנתי בתוך בני ישראל. רוצה לומ' שתדבק בהם השגחתי במה שיקנו מהשלמות בסבת המשכן והעבודה הנעשת בו ואהיה להם למנהיג להצילם מהרעות הנכונות לבא עליהם מצד מערכת הככבים באמצעות ההודעה אשר תבא להם בהם מצד הנבואה ואז יתבאר להם בראותם השגחתי הדבקה בהם כי אני יי' אלהים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים על צד ההשגחה הפרטית:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.