רלב"ג - ביאור המילות/דברים/טז

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שמור את חדש האביב. מזה המקום למדנו שצריך לעבר קצת שנים כדי שיבא פסח בזמן האביב וכבר זכרנו זה במה שקדם:

הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. אף על פי שביום יצאו כאמרו היום אתם יוצאים בחדש האביב. הנה התחלת הוצאתם היתה בלילה כי בסבת מכת בכורות מהרו לשלחם:

ב

וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר. הנה הצאן היה לפסח אמנם הבקר היה לחגיגת הפסח והם שלמי חגיגה הבאה עם הפסח כמו שזכרנו במה שקדם:

במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם. צוה זה המקום לזבוח את הפסח בבית הבחירה:

ג

לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות. כבר ביארנו במה שקדם שאין אכילת מצה חובה אלא בליל הראשון של פסח. ואולם הכונה היא שמה שיאכל מהלחם כל ז' ימים יהיה מצה לא חמץ ושם ביארנו אלו הדינין הנמשכים לה בשלמות ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר כבר ביארנו במה שקדם האזהרה מלהותיר בשר הפסח. ומלחלין אמורי חגיגת הפסח עד הבקר שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר ובזה המקום הזהיר מלהותיר מבשר שלמי חגיגת הפסח עד הבקר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך ביאר בזה המקום שהפסח אינו נשחט כי אם בית הבחירה כשהיה שם מקום הבחירה רוצה לומ' שילה ובית העולמים שנאסרו אחריו הבמות:

ו

שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש. רוצה לומר ששחטו לאכלו בערב כבא השמש ולפי שזביחתו היא שם הוא מבואר שזכה המזבח בדמיו ובחלבו:

מועד צאתך ממצרים. רוצה לומר כל הלילה שיצאו בו ממצרים שהיה בו מכת בכורות כי הלילה הוא לבד יוכל לאכלו לא יותר ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו מגיד שבשולו ואכילתו יחוייב שיהיה במקם הבחירה ולפי שזה לא יחוייב להיות בבית הבחירה שנה המאמר בזה להעיר שיש הבדל בין זה המקום ומקום זביחת הפסח כי מקום זביחת הפסח ינהג מנהג שאר הקדים ולזה יחוייב שיהיה נשחט בעזרה:

ז

ופנית בבקר והלכת לאהליך. לפי שהזכיר בכאן מה שיעשה מהפסח במקום הבחירה חתם המאמ' איך יהיה הפרדו משם בשובו לביתו ואמר שיפנה לביתו בבקר ללכת ולמדה תורה דרך ארץ שלא יצא אדם לדרך אלא ביום ולמדה ובזה יראה שאין באו שם דומה עליו למשא. ואמר בבקר להעיר על החריצות והזריזו' עם שבזה הערה שאם עמד שם קצת היום אין ראוי שיצא משם ביום ההוא מפני חובת המקום הנכבד ההוא ששת ימים אכל מצות וביום השמיני עצרת. אמ' זה כדי שלא נחשוב שנמנה היום השביעי ליום שחיטת הפסח שהוא י"ד ויהיה היום השביעי לו היום העשרים ולזה אמר שאחר שיעברו ששה ימי' לאכילת מצה יהיה היום השביעי עצרת והוא אסור בעשית מלאכת עבודה כמו שקדם ואולם קצר בזה המקום מלבאר אי זו מלאכה הוא שהזהיר עליה בזה המקום להשענו על מה שנתבאר מזה במה שקדם:

ט

שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל. כבר ביארנו במה שקדם שהתחלת הקצירה ראוי שתהיה קצירת העמר הבא בי"ו בניסן ולזה הוא מבואר שזאת הקצירה דוחה שבת כמו שביארנו בפרשת אמור ועשית חג שבועות לה' אלהיך:

י

מסת נדבת ידך אשר תתן. חייבתהו התורה להביא שלמי חגיגה בי"ט ההוא לפי שלא תשיג ידו להתנדב בזה לפי שמעשרותיו שהביא שם אינם בנדבה שהרי הם חובה עליו להביאם שם ולאכלם שם למדנו שצרך להביא מן החולין כאשר יברכך ה' אלהיך לפי שזה הלשון בעינו מצאנו בענין המעשרות זאת הפרשה באמרו. ושמחתם בכל משלח ידכם אתם וביתכם אשר ברכך ה' אלהיך והיה זה כן לפי שהם יהיו בהכרח לפי הברכה מה שאין כן בנדבה למדנו מזה שכבר יביאה גם כן ממעשרותיו ולזה אמרו רבותי' זכרונ' לברכה שהאכילה ראשונה יביא מן החולין והשאר יביא ממעשר שני כי הוא הוגבל לאכלו שם שלמי חגיגה כמו שקדם ואחר כך יאכל מעשר בהמה שהוגבל גם כן לאכלו שם כמו שקדם:

יא

ושמחת לפני ה' אלהיך. חייבו גם כן בשלמי שמחה ואמ' לתת ממנו ללוי כשאין לו לתת מחלקו:

ולגר וליתום ולאלמנה. צוה בזה כשיהיו צריכים לזה והיו עניים והנה זכר אלו לפי שסתמן להיותם עניים כמו שזכרנו במה שקדם:

יב

וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית וגו'. בעבור שפסח הוא לזכירה גם כן כי עבד היה ישראל במצרים הנה יתבאר שהחגיגה והשמחה נוהגות בו באון שנתבאר בחג השבועות וכבר נתבאר בחג הסכות זה המקום שחגיגה והשמחה נוהגות בו ויתבאר בזה המקום שהם באות מן החולין והמעשרות באופן שזכרנו בחג השבועות עם שכבר מצאנו בכלם אחר זה שנאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך וזה יורה על שאלו הדברים באין מן החולין ומן המעשרות:

טו

שבעת ימים תחוג לה' אלהיך. מגיד שחגיגת חג הסכות יש לו תשלומין כל שבעה. וכן הענין בחגיגת יום ראשו של פסח שהרי הוא ראוי בזה הדין כמו חג הסכות. וכבר נתבאר במה שקדם בפרשת אמור אל הכהנים כי ביום ראשון של פסח תהיה שם חגיגה:

טז

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך. הכונה בזה שיראה האחד את האחר כטעם נתראה פנים ולפי שראיית ה' הדברי' הוא היותר שלמה שאפשר שצריך שיהיה שם בבא להתראות פניו באופן שתהיה ראייתו שלמה לפי מה שאפשר כי למען ראות פלאות אשר בבית הבחירה הובא שם ללמד מהדברים ההם מה שאפשר לו להשיג מהם מהשלמות. ולזה אמרו שסומא באחד מעיניו פטור מן הראיה כן בראותו חסרון ואולי יביא זה לחשוב שבראית השם ית' הדברים יש חסרון ולהורות על שלמות ראיית השם יתע' הדברים חוייב שיהיה הבא שם רואה בשתי עיניו ולזה גם כן דקדקה התורה שלא יבאו שם כי אם הזכרים להיותם יותר שלמי ראיית הלב:

כל זכורך. העיר בו שאפילו קטנים יחוייב שיביאום שם כשיהיו בצד יאות לחנכם בזה כדי שילמדו ליראה את ה' הנכבד:

בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות. הנה דקדקה לפתוח בכל המקומות בחד המצות כי הוא הראשון לכל המועדים ומזה הענין נתישר לעמוד על הכונה שכונה התורה באלו המועדים כמו שהתבאר מדברינו במה שקדם:

ולא יראו פני רקם. בכאן הזהיר שלא ימנעו מלהעלות עולה לשם יתעלה בבואם לראות פניו. והנה אמרנו שהכונה היתה בכאן לצות על העולה כי היא לה' שאם היתה הכונה בכאן לזולת זה מהקרבנות שיאכל המזבח מהם חלקו כמו השלמים הנה לא היה צריך לצות על זה שהרי היו שם שלמי חגיגה ושלמי שמחה ולזה הוא מבואר שכונת התורה הוא לצות על העולה והיא נקראת עולת ראיה:

יז

איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. לפי שהעולה אי אפשר שתהיה באה מהמעשרות הוצרך לומר איש כמתנת ידו כי לפי אשר תשיגידו ירבה בעולות או ימעיט וכן הענין במה שהוצרך משלמי חגיגה להביא מהחולין והשאר משלמי חגיגה ושלמי שמחה יהיה שעורו. כברכת השם אלהיך אשר נתן לך. רוצה לומר שלפי רוב ברכתו ירבה באלו השלמים או ימעיט ולפי שאין הכונה בשלמי שמחה אלא לשמוח באכילת בשר וראינו שהוא יוצא מהם ידי חובתו במה שיביא שם מהמעשר שני למדנו שאם אין לו מעשר שני יביא מעשר בהמה או בנדרים ונדבות כמו השלמים. הנה זה ביאור מה שצריך לבאר בזה המקום מענין המועדות ואלם שאר דיניהם התבארו במה שקדם.

יח

שופטים. אלו דיינים:

ושוטרים. אלו הרודים בעם שיש לה' מקל ורצועה להביאם לבית דין ולהנהיגם על פי המשפט אשר יאמרו השופטים:

תתן לך בכל שעריך. מגיד שבכל עיר ועיר חייבין למנות שפטים ושוטרים:

אשר יי' אלהיך נותן לך לשבטיך. מגיד שבארץ ישראל לבד תנהג המצוה הזאת ואר לשבטיך להעיר שראוי שימנו אלו השופטים מי שהם על כל השבטים והם ימנו שפטים ושוטרים בכל עיר ועיר וימנו שופטים ושטרים בכל שבט ושבט שיהיו על השופטים שבכל שער ושער אשר תחתיהם ויעיד על אמתת זה כי משה מנה השופטים כלם והשוטרים לשבטים כמו שנתבאר בפרשת ואלה הדברים:

ושפטו את העם משפט צדק. למדנו מזה שראוי שיהיו אלו השופטים באופן מהחכמה שיהיו ראויים לשפוט את העם משפט צדק ואם לא אין ראוי למנותם ולפי שהמשפט הוא בדיני ממונות ובדיני נפשות כבר ביארנו שהמשפט אשר יהיה בדיני נפשות לא ישלם וכי אם בבית דין של כ"ג והתבאר בז המקום שכל משפט יצטרכו שופטים והם שנים שנאמר שופטים ושוטרים ומעוט רבים הם שנים ואין ראוי שיהיה בית דין שקול ולזה יוסיפו עליהם אחד והם ג' הנה אם יהיו בעיר ראויים למנות מהם כ"ג שיוכלו לשפוט את העם משפט צדק בדיני נפשות ממנים אותם שם ואם לא הנה ימנו שם בית דין של שלשה אם היו שם ראויים לשפוט צדק בדיני ממונות:

יט

לא תטה משפט. רוצה לומר לא תהיה סבה בזה המנוי להטו' משפט וזה יהיה אם תמנה מי שאינו ראוי לשפוט':

לא תכיר פנים. רוצה לומר לא תכיר פנים בזה המנוי למנות אדם מפני שהוא קרובך או אהובך או לזולת זה מהסיבות כשלא היה המנוי מצד היותו ראוי לשפוט:

לא תקח שוחד. בזה המנוי גם למנו' הראוי לשפוט וזה כי השוחד יעלים ממך זאת הבחינה כי הוא מעור עיני חכמים ומסיר מהם ראות הלב ומעות הדברים הישרים הראוים לצאת מן הצדיקים לפי שלזאת הסבה ימנע מלומר בבלתי ראוי שהוא בלתי ראוי מפני פתוי השוחד:

כ

צדק צדק תרדוף. רוצה לומר הוי רץ אחר בית דין יפה שיוכל לשפוט צדק ורדוף הצדק והיושר בכל הדברים כי זה ממה שיגיעך אל החיים הנצחיים ויביאך לירושת הארץ. רוצה לומר להתמיד ולהאריך ישיבתך עליו:

כא

לא תטע לך אשרה כל עץ. הזהיר בזה מליטע אשרה אי זה אילן שיהיה אצל מזבח השם יתעלה אף על פי שלא יכוון בה לעבודה זרה לפי שזה היה דרך עובדי עבודה זרה לנטוע אילך אצל מזבחותיהם להתקבץ שם העם ולפי שהזהיר על נטיעת אשרה אפילו לעבודת השם יתעלה הנה הדברים קל וחומר שהוזהרנו מליטע אשרה לעבודה זרה ואפשר עוד שרמז בכאן אל שתי אלו האזהרות ולזה הוציאו בלשון אשרה ויהיה הרצון בזה לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך והכונה בזה לא תטע לך אשרה בשום מקום ולזה אמר לך כמו שביארנו באמרו אלהי זהב לא תעשו לכם שהכונה בו חוץ מהמקדש. ולא תטע לך אשר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך והכונה בזה לא תטע לך אשרה בשום מקום ולזה אמר לך כמו שביארנו באמרו אלהי זהב לא תעשו לכם שהכונה בו חוץ מהמקדש. ולא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה. מגיד שהמזבח אשר תעשה לך לה' והוא במת יחיד יהיה אסור גם כן לטעת אצלו כל עץ:

כב

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך. הנה ענין המצבה הוא בניין שהכל מתקבצים שם והנה הזהיר מהקמתה אפילו לעבוד השם יתעלה כל שכן לעבודה זרה לפי שכן היה דרך עובדי עבודה זרה לעשות אצל עבודה זרה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.