מלבי"ם/דברים/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מלבי"ם TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png טז

א[עריכה]

[קסז] שמור את חדש האביב , חדשי השנה נמנים ללבנה, שהחדוש הוא רק בלבנה, והאביב ' נמשך לפי שנת החמה, ואחר שהזהיר שישמור שיהא עשית הפסח בי"ד לחדש שהוא ללבנה ושיהא אז האביב, ושנת החמה יתרה על שנת הלבנה יותר מיו"ד ימים כ"א שעות והזהירה התורה שאז ישמור החדש הסמוך לאביב להוסיף בו כדי שיגיע אביב בזמנו וכבר בארתי זה (בא סי' י'), ויצויר שהאביב לא יגיע עד עבור י"ד ימים שהוא זמן עשית פסח, ויש לטעות שיוסיף י"ד ימים ויהיה חדש אדר מ"ד יום, עז"א חדש, שיוסיף שלשים יום שהוא זמן חדוש הלבנה וכן יצויר שיתאחר האביב עד מ"ם או נו"ן יום ונאמר שנוסיף אדר שני מחדש של ארבעים או חמשים יום, עז"א חדש, שיהא העבור רק חדש, ועיין עקר למודים אלה במ"ש בפי' המכלתא פ' בא (סי' יוד):

[קסח] שמור את חדש האביב , בתו"כ סדר פ' המועדות בפעם ראשונה ובפ' פינחס למד הקרבנות שיביאו בכל חג ובמשנה תורה שנה הכל לכל ישראל שהתאספו אז לקבל פרטי הלכות שלא נאמרו עדיין וז"ש מפני הצבור, ומ"ש ללמדך ששמע משה סדר מועדים, זה נמצא בספרי פ' בהעלותך (סי' יז) ושם בארתי הדבר היטב עיי"ש:

[קסט] ועשית פסח , עשיה כולל כל המעשים (ויקרא סי' קלד סי' רמח רנב מצורע סי' נז ובכ"מ) שיעשה הכל לשם פסח וחזר ואמר וזבחת פסח והלא זביחה בכלל עשיה ובא לפרש רק עשיה שהיא עבודה דומיא דזביחה, ועיין זבחים (דף ז) שטה אחרת כמ"ש התוס' שם:

[קע] ועשית פסח לה' אלהיך , אצל הקרבן נזכר תמיד שם הויה כמ"ש ויקרא (סי' טו) הטעם, וא"כ עקר הוא מ"ש לה' שהוא שם המיוחד, ומ"ש כי בחדש האביב הוציאך הוא פי' למ"ש אלהיך ששם אלהים הבא בכנוי מורה על ההשגחה המיוחדת והדבוק והאהבה שי"ל עמהם שהוציאם בחדש האביב שהוא טוב להולכי דרכים, ומ"ש הוציאך לילה ר"ל שאז ניתן להם רשות מפרעה ללכת והם לא הלכו עד היום וכן אמר בברכות (דף ט) מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב והפסח היה זכר על התחלת הגאולה, ועז"א הוציאך לילה והמצה היה זכר על המשך ימי הגאולה שלא נשלמה עד שביעי של פסח שטבעו המצרים בים לכן מצה שבעה:

ב[עריכה]

וזבחת פסח , ע"ל (סי' קסט):

[קעא] וזבחת פסח צאן ובקר , ר"ל ובעת זביחת הפסח תזבח צאן ובקר, כי חגיגה קרבה עמו שהיא מן הבקר, אולם לפ"ז ראוי לכתוב בקר וצאן שהחגיגה נעשית קודם לתמיד של בין הערבים, והפסח אחר התמיד, כמ"ש בספרי פינחס (סי' לו) ובפסחים (דף נט) וכמ"ש המ"ל (בפ"ו מה' כלי המקדש), עז"א שבא להקיש שכל דבר שבחובה יהיה כפסח שלא יובא אלא מן החולין שפסח מצרים לא היה אפשר שיובא רק מן החולין כמ"ש בספרא צו (סי' צח) ובמשנה דמנחות (פ"ו מ"י) ומפרש בגמ' שם דאתיא כר' אליעזר דדנין אפשר משאי אפשר ומפורש במכלתא (סי' כז) שברייתא זו המובא גם שם דברי ר' אליעזר הוא, ועמש"ש:

ג[עריכה]

[קעב] לא תאכל עליו חמץ , ר"י מפרש לא תאכל עליו היינו בעת זביחת הפסח ור"ש השיב ממה דכתיב תאכל עליו מצות שזה קאי על עת אכילת הפסח וס"ל שלכן בא צווי אכילת מצות שמיותר דהא כבר צוה זה כ"פ, ללמד שגם מ"ש לא תאכל עליו חמץ היינו מזמן אכילת הפסח שהוא בערב ועיין פסחים (דף כח ע"ב):

[קעג] מצות לחם עוני , י"ג פעמים צוה על המצות ורק פעם א' הזכיר לחם עוני וע"כ שהמצות א"צ להיות מפת קיבר רק אפי' כמצות של שלמה רק מ"ש לחם עוני פרט לחלוט ואשישה ומובא בפסחים (דף לו) ור"ש ס"ל שקראם לחם עוני שהיה זכר להענוי כי העבדים היו נותנים להם לחם שלא נתחמץ שקשה להתעכל:

[קעד] כי בחפזון יצאת , בברכות (דף ט) שראב"ע ס"ל שאכילת פסחים עד חצות ור"ע ס"ל עד עלות השחר, ומסיק שנחלקו על שעת חפזון שראב"ע סבר חפזון דמצרים ור"ע סבר חפזון דישראל, ר"ל שאחר שאמר טעם לפסח מפני שיצאו בחפזון שהוא לראב"ע חפזון דמצרים שהיה בחצות א"כ אכילת פסחים עד חצות, ולר"ע שאמר חפזון דישראל א"כ אכילתו עד זמן חפזון דישראל שהיה בבקר. והנה לראב"ע שס"ל שמ"ש כי בחפזון יצאת היינו חפזון דמצרים שסתמא דספרי פה כוותיה וכן ס"ל לר' אלעזר במכלתא בא (סי' מד) ובספרי (לקמן סי' קעט) א"כ אחר שאמר ע"ז למען תזכור ראוי שיזכיר יצ"מ בלילות דהא מ"ש בחפזון יצאת היינו בלילה שלדידיה הוא עקר הגאולה שאז יצאו משעבוד לגאולה, אבל לשון הכתוב כל ימי חייך עמד לנגדו שכ"מ שכתוב ימים ממעטינן לילות כמ"ש בהתו"ה צו (סי' מ') בארך, ולא זכה לזה עד שדרשה בן זומא, והוא שלשון כל ימי או כל הימים, לא יציין היום מגביל אל הלילה שע"ז הול"ל ימי חייך רק יציין ההמשך הזמני של כל ימי חייו מבלי הפסק וכולל גם הלילות:

ד[עריכה]

[קעה] ולא יראה לך , ובפ' בא ולא יראה לך ולא ימצא לך, ג"פ לך מורים ג' מעוטים, [ א] שלך אי אתה רואה ואתה רואה של אחרים, [ב] של גבוה, [ג] אתה רואה להיות פטור ממנו ע"י שתבטלהו בלבך שאז אינו לך וכמו ששנו במשנה ההולך לשחוט את פסחו וכו' ונזכר שי"ל חמץ בביתו וכו' מבטלו בלבו:

[קעו] ולא יראה לך שאור , ובפ' בא אמר ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וסברת ב"ש (בביצה דף ז ע"ב) ששאור קשה מחמץ כי חמוצו קשה וא"כ די שיכתוב חמץ ונילף שאור במכ"ש, וי"ל עוד עפ"י הכלל שבידי שכל דבר שיש בו רבותא יותר יכתב באחרונה וא"כ עכ"פ הי"ל לכתוב בהפך לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ, וע"כ ששעורא דשאור קטן משעורא דחמץ לענין בל יראה, וא"כ יש חדוש יותר בשאור שעובר גם על שעור כזית, וסברת ב"ה שיש חדוש גם בשאור שאינו ראוי לאכילה וזה עבצו למדני התורה ששאור יש בו חדוש יותר מדכתבו באחרונה ומזה נלמד שעובר על חמץ על בל ימצא, משום דכ"ש הוא משאור שכתוב בו בל ימצא וכמו שבארתי זה היטב בהתו"ה בא (סי' ס"ז) עיי"ש:

[קעז] ולא ילין מן הבשר , פי' בשר החגיגה שנזבחת ונאכלת בערב עם הפסח כמ"ש וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר שהוא זביחת הפסח מן הצאן עם החגיגה מן הבקר, לא ילין ביום הראשון של יו"ט לבקר שלאחריו כי נאכלת לשני ימים ולילה אחד, וכבר באה ברייתא זו בספרא צו (סי' קטו) ופרשתיו שם, וגרסתי גי' הגר"א:

ה[עריכה]

[קעח] לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך , לפי הפשט הפשוט הוא אזהרה שלא ישחט את הפסח בבמת יחיד, ובזה מודו כ"ע כמ"ש בגמ' פסחים (דף צא) ור"י תרתי שמעת מיניה רק שר' יהודה הוקשה לו שהיה ראוי לכתוב לא תוכל לזבוח את הפסח בשעריך, שזה מציין במות יחידים שכל אחד ואחד עושה לו במה בראש גגו, כמו בשעריך תאכלנו, לא תוכל לאכול בשעריך, משא"כ באחד שעריך שמציין שמתקבצים למקום מיוחד, מזה הוציא ר' יהודה שאין שוחטים את הפסח על היחיד, וכיון שצריך חבורה יצדק הלשון באחד שעריך שכל בני החבורה שנמנו עליו מתקבצים למקום מיוחד באחד השערים, ור' יוסי למד ממ"ש איש לפי אכלו ששוחטים על היחיד שיכול לאכול כזית, ור' אלעזר בן מתיא ס"ל כר' יהודה שלמד ממ"ש באחד שעריך שאין שוחטים על היחיד וע"כ הוציא מזה שאין יחיד מכריע לרוב צבור אחר שאינו ראוי לשחוט עליו פסח בפ"ע, רק כשהם שנים שראוי לשחוט עליהם פסח בפ"ע אז מכריעים את הרוב ומובא בפסחים (דף עט), ור"ש מפרש שמ"ש באחד שעריך ולא אמר בשעריך הוא מציין זמן האיסור בעת שמתקבצים למקום אחד דהיינו אחר חצות שאז אף בזמן גלגל ונוב וגבעון היה לענין פסח זמן איסור הבמה כי אז התכנסו לבמה הגדולה לעשות שם פסחיהם אז לא יוכל לזבוח את הפסח כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, ומפרש שזה בערב שהוא זמן שחיטת הפסח שזה קורא פה בשם שעת איסור הבמה היינו לענין פסח יש איסור ויש היתר במה לענין עולה ושלמים שלכן אינו עובר רק בלאו כי אם הוא בשעת איסור הבמות לגמרי הרי יש בו כרת. ומ"ש יכול אף בשעת היתר הבמה ר"ל אם שוחט את הפסח קודם חצות שאז הוא שלמים עז"א באחד שעריך רק אחר חצות שאז מתקבצים למקום אחד, כן פי' בגמ' זבחים (דף קיד), וכן ר' יוסי ס"ל כדרשת ר"ש:

ו[עריכה]

[קעט] שם תזבח את הפסח בערב , ברייתא זו מובא בברכות (דף ט) ופליגי בפלוגתת ראב"ע ורבנן, ר"א כראב"ע שהפסח נאכל עד חצות וחפזון דמצרים, ור' יהושע כר"ע שנאכל עד ע"ה וחפזון דישראל (כנ"ל סי' קעד) ועמ"ש בפי' המכלתא בא (סי' לב וסי' לז):

ז[עריכה]

[קפ] ובשלת ואכלת , למה יזכיר שיבשלנו פי' ר' יהודה שר"ל שיבשלנו שלם, ור' יוסי ס"ל שביו"ט מותר גם בחתיכות ובשבת אסור כ"ה בתוספתא וכן הגיה הגר"א, ועיין ברמב"ם (פ"ו מה' ק"פ ה' י"א) שלכתחלה לא יחתכנו ואם חתכו כשר וכן דייקו התוס' בפסחים (דף עד ד"ה נחתך):

[קפא] ופנית בבקר והלכת לאהליך , הנה כבר נבוכו בו המפרשים שי"ל בבקר של יו"ט ראשון שמ"ש רש"י בחגיגה (דף יז) דאלו ביו"ט תחומין אסור, דחו התוס' שלרבנן תחומין דרבנן, ומ"ש רש"י בר"ה (דף ד') ובסוכה שחייב לראות בעזרה דחה בטורי אבן בחגיגה דיכול להראות פנים בלילה, ולדעתי בספרי מדייק שטעונים לינה אין לי אלא אלו, תפס לשון רבים על הפסח והחגיגה שעמו, כי בקרא מדבר משניהם, כמ"ש וזבחת פסח צאן ובקר, שהם פסח וחגיגה שעמו, ומפרש דיני שניהם שמ"ש ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר מדבר בחגיגה שנאכלת לשני ימים, ופי' לבקר של מוצאי יו"ט, ועז"א ופנית בבקר ר"ל בקר הנזכר למעלה כי ביו"ט הוא אוכל עדיין את החגיגה ובבקר השני תלך לאהליך, ועז"א שטעונים לינה בל"ר, שמ"ש ובשלת ואכלת קאי גם על החגיגה. והנה מ"ש ופנית והלכת מלת ופנית מיותר שהיל"ל והלכת בבקר לאהליך, ובכ"מ מציין במלת פנה שעוזב חפצו ועסקו במקום זה ושם מגמת פניו אל ענין או אל מקום אחר, כמו ויפן וירד משה מן ההר, שפנה מעם הדבקות שהיה בו עד הנה עם האלהים וירד, וכן ונפן ונסע המדברה וכן כולם, ופה אמר שתפנה ממה שהיית עוסק בהקרבה לה', שזה יהיה בבקר כי קודם הבקר עודך שתול כאזרח רענן על ידי שהקרבת איזה דבר יום אתמול, ומ"ש יכול יהיה פ"ש טעון לינה, ר"ל לינה עד יום ט"ז, כפסח ראשון, כן פי' בז"א ובצ"ק ובזה מסולק קו' התוס' פסחים (דף צה):

ח[עריכה]

[קפב] ששת ימים תאכל מצות , ר"ל אחר שתבוא באהלך ביום ב' של פסח שאז תקצור ותביא העומר ומאז ששת ימים תאכל מצות מן התבואה החדשה, ומ"ש בכ"מ שבעת ימים תאכל מצות היינו מן הישן וכן אמר בספרא (אמור סי' קסד) ובמנחות (דף סו) בשם רשב"א להוכיח מזה שמ"ש וספרתם לכם ממחרת השבת היינו ממחרת הפסח ולא כדעת הצדוקים, וכן מובא במכלתא (בא סי' נה) ובירושלמי פרק א"ד בשם הלל הבבלי:

[קפג] עצרת לה' אלהיך , ובפ' פינחס אמר ביום השמיני עצרת תהיה לכם, מזה למדו שיהיה חציו לה' וחציו לכם, והוא כר' יהושע (פסחים סח ע"ב ביצה טו ע"ב):

[קפד] וביום השביעי עצרת וגו' לא תעשה מלאכה , מאמר הספרי דפה מובא בחגיגה (דף יח), וכבר הארכתי בזה בפי' הספרא אמור (סי' קפז), כי בשבת וביוהכ"פ כתוב תמיד כל מלאכה לא תעשו וביו"ט כתוב תמיד כל מלאכת עבודה לא תעשו, והטעם מפני שביו"ט הותר מלאכת אוכל נפש לא יכול לכתוב כל מלאכה לא תעשו דהא יש מלאכות המותרות שהם מלאכת או"נ רק כתב כל מלאכת עבודה שהם אסורים כולם, ובפ' בא שאמר כל מלאכה לא יעשה בהם פירש ואמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ובכאן אמר עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה, תפס על יו"ט שם מלאכה, רק שלא אמר לא תעשה כל מלאכה, דהא יש מלאכות מותרות רק אמר לא תעשה מלאכה, ר"ל שיש מלאכות אסורות מה שאינו מלאכת אוכל נפש, אך למה לא אמר לא תעשה כל מלאכת עבודה כמ"ש בכ"מ, ופי' ר' ישמעאל שבזה למדה התורה איסור מלאכה בחש"מ, כי יש להבין מדוע יו"ט האחרון של פסח וי"ט האחרון של חג הסכות נקראים בשם עצרת, ולא נקרא כן שום יו"ט אחר, ולמדו חז"ל מפני שגם ימי חש"מ אסורים במקצת מלאכות, והם עצורים ג"כ ממלאכה, אמר שהחג האחרון שאחר חש"מ הוא עצרת שצריך להעצר מכל מלאכה גם ממלאכות שהותרו בחש"מ כי בחש"מ לא נאסרו רק מלאכות עבודה שאינם דבר האבד, ומלאכות שאינם מלאכת עבודה לא נאסרו כלל אף שאינם לצורך או"נ, אבל יום השביעי עצרת לענין שלא תעשה מלאכה ר"ל אף מלאכה שאינה מלאכת עבודה שזה הותר בחש"מ עצורים ביו"ט כל שאינם לצורך או"נ, ומזה מבואר שעכ"פ גם ימי חש"מ עצורים ממלאכה ר"ל ממלאכת עבודה שנמסר משפטם לחכמים איזה מהם אסורים בחש"מ:

ט[עריכה]

[קפה] שבעה שבועות תספר לך , ר"ל ופנית בבקר והלכת לאהליך היינו ביום שני של פסח ומאז ששת ימים תאכל מצות מן החדש ויום השביעי של פסח הוא עצרת וביום שאחריו נשלם שבוע הראשון של ימי הספירה, ותספור שבוע אחד כי מצוה לממני יומי ולממני שבועי, וע"כ אמר פה תספור בלשון יחיד שמורה על ספירת הב"ד להוציא מדעת הקראים שממחרת השבת ר"ל שבת בראשית, ששבת קביעא וקיימא, רק מחרת השבת פי' מחרת יו"ט שיו"ט תלוי בב"ד, ולבל נאמר שגם הספירה מוטלת רק על הב"ד אמר בפ' אמור וספרתם לכם בל"ר שכ"א יספור בפ"ע, כן יל"פ גירסת הספר אך הגר"א הגיה תספר לך יכול בב"ד ת"ל וספרתם והשאר נמחק:

[קפו] מהחל חרמש בקמה , היינו משקצרו את העומר שמצותו לקצרו במגל דוקא, ושבעת קצירתו תהיה כל התבואה בקמה כי אין לקצור דבר קודם לעומר מאז תחל הספירה וזה כמו שתרגם אונקלוס משריות מגלא בחצד עומרא דארמותא:

[קפז] בפ' אמור אמר מיום הביאכם תספרו ופה אמר מהחל חרמש , וצריך שניהם שממ"ש מיום הביאכם נדע שיהיה ביום ההבאה ולא נדע שיהיה ביום הקצירה ונאמר שיקצור ואימת שירצה יביא ויספור לכן אמר מהחל חרמש שתהיה הספירה ביום הקצירה, ואם יאמר מהחל חרמש לא נדע שיהיה ביום ההבאה ונאמר שיקצור ויספור ואח"כ יביא לכן צריך שניהם, כ"ה בספרא אמור (סי' קסה) ועפ"ז הגהתי כאן:

[קפח] ממ"ש מיום הביאכם י"ל שהספירה ביום וכן הקצירה דהא כתיב מהחל חרמש תחל לספור לכן אמר שבע שבתות תמימות מלילה ויום, ולפ"ז יש לטעות שגם ההבאה תהיה בלילה שכבר נתבאר שצריך שיהיו שלשתם כאחד אך הא כתיב מיום הביאכם וא"כ מבואר שקצירה וספירה בלילה והבאה ביום, ונוסח הספרי משובשת ואני הגהתיה כנוסח הספרא אמור סי' קסו:

י[עריכה]

[קפט] ועשית חג שבועות , בפ' משפטים פורטם בשם חג הקציר וחג האסיף ופה פורטם בשם חג השבועות וחג הסוכות ללמד שאף בשאין קציר ואסיף אתה עושה יו"ט, ושם א"צ ללמדנו זאת כי שם מדבר בשביעית שאין קציר ואסיף בשנה זאת וכמ"ש במכלתא שם (סי' רכה) וידעינן שנקרא כן על רוב השנים:

[קצ] מסת נדבת ידך , די מחסורו ת"א מסת מחסוריה, וכן בת"א פה מסת נדבת ידך וכן פי' רשב"ם, ושרשו מסס, וחז"ל חגיגה (דף ט) מענין מס, וראב"ע פי' ששרשו נסה, כטעם הרמת יד והדגש להשלים הס' או הנו"ן החסר, ולשון נדבת ידך היינו מה שנותן ממה שבידו מן החולין, ולשון כאשר יברכך כולל גם אם נותן ממעות מעשר הגם שאינו נדבת ידו הוא מברכת ה' שנתן לו הרבה לעשר ממנו מעשר ופי' חז"ל (חגיגה שם) בטופל מעשר על החולין:

יא[עריכה]

[קצא] ושמחת לפני ה' אלהיך , התבאר למעלה (סי' יד), ומ"ש ריה"ג אומר מובא בחגיגה (דף ו' ע"ב), והנה בחג המצות לא נזכר בו שמחה ועמ"ש בספר יראים סי' קכז ובטורי אבן חגיגה שם, ועיין בסי' שאח"ז:

יב[עריכה]

[קצב] וזכרת כי עבד היית במצרים , זכירת העבדות עקרו על פסח, ובא ללמד ששמחה נוהג בפסח כי שמחה לא כתיבא רק בשבועות וסוכות (כנ"ל סי' הקודם) ובכ"ז אא"ל שר"ל שינהג בשבועות גם דיני פסח וחג שכנוי הרומז האלה מרמז תמיד על ענין הסמוך כמ"ש בהתו"ה צו (סי' כג) וע"כ לענין עצרת אינו מרמז רק על שלמי שמחה דכתיב ביה:

יג[עריכה]

[קצג] חג הסכות תעשה לך , וכתיב חג הסכות לה', פי' בספרי שמלמד שהסוכה שאתה עושה לך נחשב כאלו אתה עושה לגבוה, כי חל עליה ש"ש בסוד סוכת שלום שהוא יחוד הויה ואדני הנז' בסוכה, ועז"א לה' אלהיך ובספרא (שם סי' קפה) ובסוכה (דף ט ודף כז) למודים אחרים:

[קצד] תעשה ולא מן העשוי , כ"ה בגמ' סוכה (דף יא ע"ב) ומיירי בשקצצן עיי"ש:

[קצה] תעשה לך , ר"א דרש לך משלך, ורבנן ס"ל כל האזרח ולך ממעט גזולה כן אמרו בסוכה (דף כז) ומ"ש ביו"ט הראשון ליתא בגמ', ויל"פ ע"פ מש"ש חזר בו ר' אליעזר:

[קצו] חג הסכות תעשה לך שבעת ימים , ר"ל מה שצוה השי"ת לעשות הג' מועדים בימים האלה, מפני שהיה דרך כל העמים העוסקים בעבודת האדמה לעשות להם מועדים וימי שמחה בימים האלה, אם בפסח שהתחילו לקצור השעורים ובשבועות בקציר חטים ובסוכות באספם תבואת השדה, ורצה השם שהמועדות שהיו רגילים לעשות לצרכם יעשום לא לצרכם רק לשם ה', וישמחו בהם לא על תבואתם וקנינם רק בעבור כי יראו לפני ה', כמ"ש מלך שרצה לנסות את אוהבו ובא לביתו לבקרו בעת שעשה משתה גדול לתתונת בנו יחידו וראה כי השמחה שהיה לו על ביאת המלך לביתו השכיח מלבו האהבה והשמחה שהיה לו אל חתונת בנו, ושמח רק בעבור המלך, וז"ש הלא ידעתי כי חג הסכות תעשה לך שבעת ימים בודאי תעשה חג זה לך לצרכך באספך מגרנך ומיקבך , והדרך לעשות חג בעת האסיף, ושמחת בחגך ר"ל ובודאי תשמח במה שהוא חגך בזה תשמח אתה ובנך, ואני מצוך שבעת ימים תחג לה' אלהיך ששבעת ימים אלה לא תחוג לצרכך רק לה' אלהיך ולא יהיה החג בביתך רק במקום אשר יבחר ה', כי יברכך ה' ובו תשים עיקר השמחה לא במעשה ידיך, והיית אך שמח במה ששלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו', ועפ"ז אמר ר"ש שכיון שהגביל זמן המועדים נגד המועדים שעובדי האדמה עושים לעצמם בימים האלה לכן בפסח ובחג שאינו עת מלאכה והיה דרכם לעשות מועד ז' וח' הגביל כנגד ימי חגים האלה ז' וח', ועצרת שהוא עת מלאכה ואין דרכם לעשות מועד רק יום א' הגביל ג"כ את החג על יום א', ועז"א שחסך על ישראל לשון חיסור והקטנה כמ"ש בערוך ערך חסך:

[קצז] באספך מגרנך ומיקבך , ברייתא זו מובא בר"ה (דף יד) ועיי"ש פירושה והוא דרוש אסמכתיי דמעשר ירק דרבנן:

יד[עריכה]

[קצח] ושמחת , כבר למד (סי' קץ) שמחה לפסח וסוכות מעצרת שלכן הזכיר יצ"מ כי פסח תלוי ביצ"מ וכן סוכות תלוי ביצ"מ כמ"ש בספרא אמור (סי' רז) וא"כ מיותר בכאן ושמחת לרבות כל מיני שמחות וכמו שמפ' בחגיגה (דף ח) שיוצאים י"ח בנו"נ ומעשר בהמה וכו', ולבל נטעה שיוצאים בעופות ומנחות אמר בחגך ששם חג הונח על החגיגה כמ"ש בפ' אמור (סי' קצא), ור"ל שתשמח בבשר שאתה מביא ממנו חגיגה, ועיי"ש בתוס' ד"ה ושמחת ושם ע"ב ד"ה מי, ומ"ש חביב חביב קודם כבר נזכר למעלה כ"פ:

טו[עריכה]

[קצט] שבעת ימים תחג , פי' לתשלומין כמ"ש בפ' אמור וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכמו שפי' בספרא שם (סי' רב) ונוסחתי נוסח הגר"א:

[ר] כי יברכך ה' , הברכה הבאה בעקב המצוה תהיה לרוב במין של המצוה כמ"ש (שבת דף כג ע"ב) הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה הרגיל בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין, שכן מן המדה, כמו שתראה במגלה (דף כז) רב הונא הוה אסר ריתא וקאי קמיה דרב א"ל מאי האי א"ל לא הוה לי קדושא ומשכנתי' להימיינאי ואתאי ביה קדושא א"ל יהא רעוא דתיטום בשיראי, ונתקיים ברכה זו ברב הונא, והקפיד רב על שלא א"ל בעת הברכה וכן למר, כי בשבת (דף קיח ע"ב) א"ל לחייא בר רב אבוך במה הוה זהיר טפי בציצית, וא"כ ברכה זו דתיטום בשיראי ראוי לרב שהיה זהיר בציצית לא לרב הונא שהיה זהיר בקדוש היום ושכרו הוא למלאות גרבי יין שזה נתקיים ג"כ ברב הונא כמ"ש בברכות (דף ה) רב הונא תקיפי ליה ארבע מאות דני דחמרא, וע"כ הקפיד רב ע"מ שלא א"ל וכן למר, וז"ש בספרי כי יברכך יכול בו במין היינו בצאן ובקר, שזה מדה כנגד מדה לכן פירש בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך:

[רא] והיית אך שמח , כגירסתנו נמצא בגמ' פסחים (דף עא) סוכה (דף מח), וגי' הספרים משובשת כמו שהגיה הגר"א, ודרך הלמוד זה נראה משום דאמר ב"פ שבעת ימים דמשמע שבעה ולא שמונה, אומר שזה רק לענין שיזבח שלמים שמ"ש ושמחת בחגך פי' שתשמח בבשר שאתה מביא חגיגה ממנו כנ"ל (סי' קצו) דהיינו בשלמי שמחה וזה אינו מחויב רק ז' ימים, אבל בשמחה מחויב גם בשמיני, ועז"א והיית אך שמח ר"ל שמח לבד בלא זביחת שלמים, שזה מציין במלת אך אך שמח לא זובח שלמים, ומזה מבואר שאינו מרבה יו"ט הראשון שהלא נאמר אך ויו"ט הראשון הוא מחויב בשלמי שמחה ואינו אך שמח לבד, ובזה תראה שאין סתירה בדברי רש"י שבפסחים כתב שדוקא ליל שמיני אבל יום שמיני לא דב"פ ז' ימים כתיב ואמעיט שמיני, ובסוכה כתב דכ"ש יום שמיני שהוא עקר שחייב בשמחה, שבפסחים מדבר לענין זביחת שלמים וזה אין נוהג ביום שמיני דז' ימים כתיב, ובסוכה מדבר לענין שמחה לבד בבשר. שי"ל מיום שביעי, ובזה יום שמיני כ"ש מליל שמיני, וזה רק לענין שמחה דהא בלילה לא משכחת זביחה וה"ה יום דאתיא ק"ו מלילה הוא רק לענין שמחה, וכן עמ"ש ההלל והשמחה שמונה פרש"י לאכול בשר שלמים ר"ל רק לאכול לא לזבוח ומיושב קו' התוס' בזה:

[רב] שלוש פעמים , ובפ' משפטים אמר שלש רגלים ופרשתי שם מפני שהיה דרך ללכת ברגל ולהוציא החגרים, ופה אמר פעמים, והוא ג"כ נרדף עם רגלים בצד זה להורות על הדריכה ופעמים מציין סוף הרגל ומוציא פרט לבעלי קבין שסוף הרגל לבוש במנעל לא הקטע שסוף הרגל מקוצץ עיין בגמ', וכן סומא פטור ממה דכתיב יראה דכתיב ג"פ יראה לדרוש שתהיה הראיה שלמה גם מצד הבא לראות ועיין:

[רג] כל זכורך , מוציא נשים וטו"א ועיין מ"ש בהתו"ה ויקרא באורך, ומ"ש להביא את הקטנים מפרש בגמ' דמיירי בהגיע לחינוך והוא דרבנן והדרשה דפה אסמכתא עיי"ש:

[רד] יראה את פני , ראיה בנפעל מקושר תמיד עם למ"ד השמוש או עם מלת אל לבד בראיה ברגל מצאנוהו כ"פ מקושר עם מלת את, כי הפנים מציינים ג"כ היותו פונה ומתכוין לאותו דבר, וכמ"ש בספרא (אחרי סי' קיח) ונתתי פני פונה אני מכל עסקי ועוסק בה ושם ציינתי עוד דוגמאות לזה ועז"א יראה את פני שהפניה והכונה העליונה נפעלת ממצוה זאת לעסוק בך ולהשגיח בך לטובה:

[רה] בחג המצות וגו', לא היה צ"ל זה שכבר הזכיר כל רגל בפ"ע, ופי' חז"ל מפני שלמד בספרא אמור (סי' קצ) שאינו עובר על בל תאחר ברגל א' שלא הביא ממ"ש אלה תעשו לה' במועדיכם היינו במועדים של כל ימות השנה, ולא נדע מאיזה רגל נחשב, לכן סדרם פה שסדרם הוא חג המצות שבועות סוכות, ולכן הזכיר שנית שם סוכות שבו עסק לומר שהוא אחרון כדעת ר"ש בר"ה (דף ד):

[רו] ולא יראו פני ריקם , הבא לעזרה ולא הביא קרבן עובר בל"ת, ואין שעור מה"ת רק מדרבנן (עיין בחגיגה דף ב' ודף ז' ובירושלמי פ"ק דפאה):

[רז] איש כמתנת ידו , פסקא זו מועתק ממשנה דחגיגה (דף ח ע"ב):

יח[עריכה]

[א] שופטים ושוטרים תתן לך , כבר נזכר שצריך שיהיה להם ב"ד כמ"ש והגישו אדוניו אל האלהים, ונתן בפלילים, עד האלהים יבא דבר שניהם, רק לא באר איכות וכמות התמנותם, ובארו פה, וכבר פי' הרמב"ן ששעור הכתוב שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך, וממ"ש תתן לך שמדבר אל כלל הכנסיה היינו שיהיו סנהדרי גדולה הממונים על כלל ישראל שישבו בלשכת הגזית כמו שכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית וכו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ור' יהודה הוציא מלשון תתן לך שאחד ממונה על כולם ופי' התוס' סנהדרין (טז ע"ב ד"ה אחד) שהוא המופלא שבב"ד ולא היה ממנין סנהדרין, ונראה שר"י לשטתו שס"ל שסנהדרין שבעים ואין משה מן המנין (כמ"ש בדף יז), וי"ל שמדייק מ"ש תתן לך, ואין עושין אלא ע"פ ב"ד של סנהדרי גדולה, ומי עושה סנהדרי גדולה, בהכרח א' ממונה על כולם והוא ממנה סנהדרי גדולה, ומביא ראיה ממ"ש (דברי הימים ב י״ט:י״א) והנה אמריהו כהן הראש כן נראה להגיה ואגב מביא סוף הפסוק לענין שצריך שוטרים ואמר עוד לשבטיך שיהיה ב"ד מיוחד לכל שבט, ונ"מ שאם נחלקה עיר אחת לב' שבטים כמו ירושלים צריך ב"ד מיוחד להשבט, והוא כר' יוחנן בסנהדרין (דף קיא ע"ב) שחולקים עיר אחת לב' שבטים, ופי' הרמב"ן שאעפ"י שיש ב"ד בכל עיר ב"ד של השבט י"ל דין ב"ד הגדול לאותו שבט ויכולים לכוף הבע"ד שיעמדו לפניהם, וכבר מוזכר בהוריות דינים מיוחדים בשבט שעשה עפ"י הוראת בית דינו, וממ"ש בכל שעריך מבואר שצריך להעמיד שופטים בכל עיר ועיר, ואחר שאמר שופטים ושוטרים מבואר שה"ה שהשוטרים יהיו בין לסנהדרי גדולה בין לסנהדרי השבט בין לשופטי עיר ועיר, ובפי' שוטרים פירש הראב"ע שהם הפרנסים המושלים כמו אם תשים משטרו בארץ (איוב ל״ח:ל״ג), והם הנותנים כח להשופטים לכוף את בע"ד לקיים משפטיהם, וי"מ שהם הנערים העומדים על הדיינים בעלי מקל ורצועה וכ"כ הרמב"ם והטור, ורשב"ג מדייק שהיל"ל שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך, ולמה כתב מלת לשבטיך לבסוף שהוא ללמד שנפרש כאלו כתיב ושפטו את העם לשבטיך, שמצוה מיוחדת על כל השבט לדון את שבטו, ושיוכל לשפטם בע"כ כנ"ל, וכ"ז מובא בסנהדרין (דף טז ע"ב):

[ב] ושפטו את העם משפט צדק לא תטה משפט , לפי הפשט הוא אזהרה אל השופטים שישפטו צדק ולא יטו משפט בדיני ממונות לצד של א' מן הבע"ד לזכותו או לחייבו ולא יכירו פנים בעח הדין, אולם באשר כל אזהרות אלה מיותרים שכבר אמר (דברים א׳:ט״ז) ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו לא תכירו פנים וכן מ"ש לא תטה משפט כבר הזהיר וע"כ פי' שרמז ג"כ אזהרה על מנוי הדיינים שיבחרו שופטים שיודעים בהם שישפטו משפט צדק, ובעת בחירת השופטים לא יטו משפט לבחר בקרוביהם או באנשים שמצאו חן בעיניהם ולא תכיר פנים לבחרו לשופט מצד שהוא עשיר או מצד שתרחם עליו מצד עניו ותמנה אותו כדי שימצא פרנסתו עי"כ, ונוסחתי כהגהת הגר"א שהגיה קרוב לזה:

[ג] ולא תקח שחד , אצ"ל לזכות את החייב וכו' שכבר אמר לא תטה משפט כן פי' בכתובות (דף קה) ובמ"ש כי השחד יעור עיני חכמים וא"צ לטפשים וכו' מקשה בגמ' שם אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו, אלא הכי קאמר אפי' חכם גדול ולוקח שחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות עינים, ויסלף דברי צדיקים אפי' צדיק גמור ולוקח שחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת, ועיי"ש ברש"י ותוס' שנדחקו בזה, ולי נראה שמ"ש אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו אינה קושיא רק הוא פי' הברייתא דספרי, שהספרי מקשה למה אמר עיני חכמים ודברי צדיקים, הלא טפשים ורשעים אינם בני דינא, ודי לומר כי השחד יעור עינים ויסלף דברים, שנדע שמדבר מחכמים וצדיקים, וז"ש כי השחד יעור עיני חכמים ואצ"ל עיני טפשים בתמיה ר"ל וכי בא למעט שלא נאמר עיני טפשים או במ"ש דברי צדיקים הכי בא למעט שלא נאמר דברי רשעים שאומר על טהור טמא ועל אסור מותר, וכי נטעה שמדבר בטפשים וברשעים שמעותים הדין מפני סכלות או רשעות אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו, אלא הכי קאמר שאפי' חכם גדול ולוקח שחד אינו יוצא מעולמו עד שיורה צדק בהוראתו ר"ל שיעור עיני הלב עד שידמה לו שהוראתו הוא בצדק, [וז"ש בגמ' בלא סמיות הלב] ואפי' צדיק גמור ידמה אח"כ שדבריו צודקים, וז"ש שלא ידע מה מדבר היינו שידמה שמדבר כהוגן, ובהגהות הגר"א גורס כי השחד יעור אין יוצא מידי עולמו עד שיורה טעות בהוראתו שיאמר על טהור טמא ועל טמא טהור על אסור מותר ועל מותר אסור ויסלף דברי צדיקים אינו יוצא מידי עולמו עד שלא ידע מה מדברים:

[ד] צדק צדק תרדוף , במכלתא משפטים (סי' ריא) ובסנהדרין (דף לג ע"ב) למד שאין מחזירין לחובה ממ"ש וצדיק אל תהרג ושמחזירין לזכות ממ"ש ונקי אל תהרג, שיצויר צדיק שאינו נקי אם יצא זכאי מב"ד ובאמת אינו נקי שיש עליו למוד חובה, ויצויר נקי ואינו צדיק אם יצא מב"ד חייב והוא נקי באמת, ולכן ממ"ש צדק צדק תרדוף למד שאם יצא זכאי וצדיק ישאר צדיק ולא תשנה דינו לחובה, ר"ל שהצדק ישאר צדק ולא ישונה, וממ"ש תרדוף ולא אמר תשפוט משמע שאם הצדק ברח מהם ויצא חייב שלא בצדק כי מצאו לו אח"כ זכות אז תרדוף אחרי הצדק להשיגו ע"י שמחזירין אותו לזכות, אולם באשר זה כבר נלמד ממ"ש ונקי וצדיק אל תהרג, אמר ד"א הלך אחר ב"ד יפה פי' לשון רדיפה שיבקש הצדק במקום אחר כמ"ש על בקש שלום ורדפהו בקשהו ממקומך ורדפהו במקום אחר, ומובא בסנהדרין (דף לז), וממ"ש למען תחיה וירשת הוכיח שזה כדאי להחיות וכו':

כא[עריכה]

[ה] לא תטע לך אשרה כל עץ , פי' חז"ל שנטיעת אשרה אסור בכ"מ ונטיעת כל עץ אסור אצל מזבח, שאל"כ היל"ל לא תטע כל עץ ואשרה בכלל, ומ"ש אצל מזבח ס"ל לת"ק לאסור נטיעת עץ בכל הר הבית, וראב"י מוסיף אף לאסור אכסדראות מלשון כל עץ ואינו אוסר רק בעזרה לא בהר הבית דכתיב אצל מזבח שהוא בעזרה, והראב"ד בפ"א מה' בהב"ח אינו אוסר רק בעזרת כהנים, והארכתי בזה במק"א, וממ"ש אשר תעשה לך מבואר שאף שאינו מזבח הגדול רק מזבח שתעשה לך לעצמך שהוא במות יחידים אסור לנטוע, ועיין בז"א שהאריך בזה:

כב[עריכה]

[ו] ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' , מוסיף אשר שנא ללמד שאף מצבה לה' שהיתה אהובה מקדם בימי האבות וגם משה העמיד שתים עשרה מצבה, עתה אסורה כי עתה שנא אותה וכ"ש ענינים שהיו מיוחדים לכו"ם שלא היו אהובים כלל שאסורים, ולכן במ"ש בפ' בהר ופסל ומצבה לא תקימו פי' בספרא (שם סי' קה) על המרקוליס שע"ג הדרכים או על החמנים שבראשי הגגות כי מצבה לעכו"ם [ששם מיירי לעכו"ם) הוא כ"ש מכאן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.