משאת המלך/בראשית/מח
ט[עריכה]
ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה (מח ט)
ופרש"י הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה. ויש להבין הרי תשובת יוסף היתה על שאלת יעקב מי אלה ופרש"י מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה, וע"ז השיבו יוסף שכדין נולדו ע"י נשואין, וא"כ קשה מאי שייטא דכתובה לכאן בהדי שטר ארוסין, והרי לכאורה אין הכתובה תנאי בנשואין, והכתובה מדין אחר היא דאסור לדור עם אשתו בלא כתובה אבל לא בציר מהנשואין מדעם.
והנה כתב הרמב"ם בפרטי המצות ריש הל' אישות א. לישא אשה בכתובה וקידושין ב. שלא תבעל אשה בלא כתובה וקידושין. והנה זה לא קשה לי אי כתובה דרבנן מה ענינה למנין המצות, די"ל דאמנם אין למנותה כמצוה בפנ"ע אבל הזכירה וכללה עכ"פ בהדי מצות קידושין, אלא שזה קשה דהרי אין הכתובה מענין מצות הקידושין כלל, ומאי שייאטה דדין הכתובה למצות הקידושין.
ומוכרח ומבואר מזה דגדר תקנ"ח בכתובה היא באמת שכך קבעו המטבע של נשואין, דכמו דצריך אירוסין ונשואין אף כתובה צריך מדרבנן, וכל שלא כתב כתובה מדרבנן הו"ל חסרון בנשואין, לפי שנכלל במצוה לישא אשה שישאנה בכתובה וקידושין, וכן באיסור שלא תבעל אשה בלא קידושין, כלול בזה שלא תבעל בלא קידושין מעליא, ומאי ניהו קידושין מעליא מדרבנן דאיכא נמי כתובה, וא"כ ניחא היטב מה שהראה יוסף לאביו שטר כתובה, לומר לו שהיה כאן קידושין כדין דאורייתא ודרבנן ואין כל פגם בנשואיו.
וידוייק לפי"ז היטב לשון הרמב"ם (פ"ד ממלכים הל"ד) שכתב בדין המלך, וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקידושין, ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו. ובפשוטו קשה מה ענין כתובה לכאן, והרי אין כאן מקומו לכתוב הדין דצריך לכתוב כתובה לאשתו וממילא פטור מכתובה לפילגש. אולם למתבאר הכל מענין גוף הקנין, שנשים דרך קנינם בקידושין וכתובה, ואילו פלגשים דרך קנינם ביחוד וא"צ קידושין וכתובה לקנינם.
ובכתובות (נ"ד:) תנן רמ"א כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות, ולמבואר י"ל מה דחשבינן לה כבעילת זנות, הוא לפי דהוי כאילו לא קנאה וכאילו בא על הפנויה.
ועיין בר"ן (ריש כתובות) שהביא לשי' בעל העיטור דאף אסור לו להתיחד עם אשתו בלא כתובה, והקשה עליו שלא מצאנו שיהא איסור יחוד בלא כתובה, אולם למש"כ הנה שיטת העיטור מבוארת דכיון דענין הכתובה הוא שצריכים לה לקנין הנשואין, ובלא"ה חשובה כפנויה קצת וכדאמר ר"מ דהוי בעילת זנות, וביארנו שה"ז כבא על הפנויה, וא"כ שפיר יש בזה אף איסור יחוד וכדין פנויה שאסור להתיחד עמה.
יש להעיר הרי לקידושין צריך עדי קיום והיכן מצא יוסף עדים כשרים במצרים. ויתכן דסגי בכתב ידו לשטר הקידושין, ואע"פ דחשבינן לקידושין חב לאחריני ולא מהני הודאת בע"ד, י"ל מאחר שהיא אסורה בלא"ה לעלמא מצד אישות ב"נ, שוב לא הוי חב לאחריני ומהני הודאת בע"ד ע"י כתב ידו.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א