אלשיך/בראשית/מח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג - ביאור המילות
רשב"ם


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png מח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

ויהי אחר וכו'. ראוי לשים לב (א) איזה שייכות יש לזה אצל הקודם שיאמר ויהי אחר הדברים האלה. (ב) אומרו ויאמר ליוסף וכו' ויגד ליעקב וכו' ולא נזכר מי אמר ומי הגיד. (ג) מה ריבה האת באומרו את מנשה ואת אפרים. (ד) אומרו אל שדי וכו' למה יודיע באיזה שם נראה אליו ה'. (ה) אומרו ונתתי את הארץ הזאת וכו' למה הזכירו פה. (ו) אומרו ועתה שני בניך וכו' מה ענין אומרו ועתה. (ז) אומרו עד בואי אליך מצרימה היא מיותר. (ח) כי אומרו לי הם נראה שלו הם כבר ובאומרו כראובן ושמעון יהיו לי נראה שיהיו לעתיד. (ט) מה המה אלה מולדתו אשר הוליד אחריהם. (י) איך מתקשר לזה אומרו ואני בבאי מפדן וכו' ומה ענין אומרו עלי ואם כפרש"י שהוא פן יאמר יוסף איך רצונו ישאנו ממצרים ולא כן עשה הוא לאמי. וע"כ ויוצרך לומר שקברה שם ע"פ הדיבור קשה שא"כ היה לו לאומרו קודם לאומרו ויהי אחר הדברים וכו'. אמנם הנה מאז בירך ה' את יעקב בלוז ואמר לו גוי וקהל גוים יהיה ממך שהוא להוציא שני שבטים לנחלה והיה צריך יעקב להודיע הדבר למען יהיו להם שני גורלות בנחלת הארץ נוסף על זה כי רצה יעקב לברך את בני יוסף על שנולדו במצרים מקום טומאה להכניסם אל הקדושה. והנה לא יבצר מלבוש אחיו קנאה על ברכו את בני יוסף בפני עצמם מה שלא עשה כן לבני אחיו כ"א נכללו בברכות אבותיהם כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' צ"ז) שהיו מקנאים עד שאמר להם אביהם יראו את ה' קדושיו וכו'. ע"כ מה עשה הוא ית' גלגל שיודיע יעקב איך יחשבו כבנים ליעקב אפרים ומנשה ואחר היותם בכלל השבטים סרה קנאת אפרים ומנשה מלב אחי יוסף על ברכתם וכדי לעורר את יוסף על ככה היה כי ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וכו'. ויגד ליעקב וכו' והוא בהזכיר שני מאמרי רז"ל. (א) אומרם (סנהדרין דף ס"ז) כי עד יעקב לא הוה חולשא שהיו בתחלה מתים בלי חולי. והיחל ביעקב למען אשר יצוה את בניו. (ב) מה שקיימו וקבלו רז"ל (שבת דף י') שאומרו וישתחו ישראל על ראש המטה היא שכינה שנקראת ראש המטה. ונבא אל הענין בשום לב אל אומרו אחרי הדברים האלה ולא אמר אחר וידוע ההפרש כי אחרי מופלג אחר סמוך והנה אחר אומרו שנשבע יוסף לנושאו חברונה היה אפשר לו' כי לשלם לו גמול על הטובה ההיא פרט לו בזה שעשה עם בניו שכללם עם השבטים אפרים ומנשה כראובן ושמעון ולברכם בפני עצמן ע"כ אמר כי ויהי אחרי וכו'. והוא לומר כי לא מאשר נתחייב יוסף לישא את אביו נמשך לו גמול זה. כי הלא ויהי אחרי הדברים האלה הנזכר שאחרי הוא מופלג ויאמר ליוסף כו'. ולא היה סמוך אל מה שלמעלה הנה שלא היה זה תחת זה כ"א שמה' היה הדבר לקיים אשר בירך את יעקב ויאמר גוי וקהל גוים כו' שהוא גוי זה בנימין קהל גוים הם מנשה ואפרים והוא כי להעיר לב יעקב ויוסף על הדבר. ע"כ ויהי אחרי כו' ויאמר ליוסף מי שנזכר בסוף פסוק הקודם הוא ראש המטה כי ויאמר הראש הנזכר הוא שכינה אל יוסף ברוה"ק הנה אביך חולה וכו' כלו' הנה מה שאינו עד כה שהוא החולי שעד יעקב לא היה חולשא הנה זה החדוש הוא באביך כלו' כי אין זה רק לשיצו' את בניו ע"כ ויקח כו' אולי יכינם בברכה טרם ימות. ומי שאמר הדבר ליוסף בא ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף כו'. ואז התחיל לצוות מה שמנחיל את בניו. והוא שיקחו זרע יוסף בנחלת הארץ ב' חלקים כראובן ושמעון. ואמר אל שדי וכו'. הנה מי שיש די בידו לברך ולקיים הוא אל שדי ברך אותי. והיתה ברכתי הנני מפרך כו'. ואין לומר שברכני להוליד עוד גוי וקהל גוים כמשמעות אומרו מפרך והרביתיך. וגם לא שאמר גוי על בנימין. וקהל עמים על שאר השבטים שירבו עד היות כל א' כעם א' כ"א ששבט א' שהוא קהל א' יעשה ב' עמים. ומה שאין לו' כי כלל השבעים יהיו עמים. הוא כי הנה באומרו גוי וקהל עמים גוי הוא בנימין ואיך את בנימין לבדו קרא גוי א'. ואת כל השבטים יחד יקרא קהל א'. אך אין זה רק ששבט א' יהיה לב' עמים. והנה ארז"ל (הוריות דף ו') כי אין בכורת יוסף רק לנחלת הארץ. אך לא ליחס כ"א בראובן כמפו' בדברי הימים וזה יהיה מה שסמך ואמר ונתתי את הארץ לזרעך וכו'. וגם אין לו' שאוליד עוד קהל עמים כאשר היה בבנימין שנקרא גוי שנולד אח"כ שאי אפשר. כי הלא ועתה כלו' הנה עתה עת למות ולא הולדתי עוד. והוא ית' אל שדי שיש די בברכותיו. א"א שלא יקיים אך הוא על ב' ברך שיחלקו לב' כמפו' בכ'. ואמר ב' בני' וכו' לי הם כאלו נולדו לי. כי עליהם ועל בנימין נא' לי מפרך והרביתיך ואל תאמר א"כ אלו לך הם ואני גם אני לך הרי ג' ויקראו על שמי יתר מולדתי. לז"א אפרים ומנשה כראובן ושמעון וכו'. אך לא תהיה אתה שלישי. כי ומולדתך וכו' על שם אחיהם יקראו לא על שמך. להיות לך שבט בפני עצמו. והוא כי לא נא' לו רק קהל גוים. קהל יעשה ב' גוים ולא נא' קהל וגוים. והן אמת כי ראיתי גדולים דוחקים עצמן על ומולדתך כו'. באומרם לא הוליד עוד. אך אני אתנהלה לרגל אותיות תורת ה' אמת והתורה העידה שהוליד אחרים. ומי יבא אחריה ויאמר כי אחר שלא הזכירתם התורה שלא הולידם. ובשביל מה שלא הזכירה. נכחיש מה שהזכירה. ולא יאמר כי על דם שהם נקראים על שם אחיהם. לא נזכרו. ולברייתא וז"ל ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב. אלא שיצא מצפרניו. לזה נדקדק הל' באומרו כדרך שיצאו שהוא שיהיו שבטים בפני עצמם. או בשם יוסף רק נטפלים לאחיהם. וע"פ דרכו הקדים אפרים למנשה לחשיבותו. ולו' כי יהיה אפרים כראובן ומנשה כשמעון לרמוז שלא תאמר הלא הב' חלקים שאני נוטל הראוי הוא עשות הב' חלקים ג'. ויטול מנשה הב' כי בכורך הוא. לז"א לא כן. כי איני מדמה את מנשה כ"א לשמעון אשר אינו בכור. ואת אפרים אני מדמה לראובן שהיה ראוי יטול פי שנים. והעברתים ממנו כך אפרים ראוי ממנשה. אלא שיהיה כראובן. שעם היות ראוי העבירוה ממנו. עוד אפשר כמשז"ל (ב"ר פ' פ"ז) כי היה כמעט יוסף נפתה מאדנותו ויבא לעשות מלאכתו. לולא נדמה לו צורת יעקב ואמר לו שתהיה אבנו באפוד כהה. כאשר דקדקנו באו' ואין איש מאנשי וכו' כלו' אך איש שאינו מאנשי הבית שם היה. וע"כ נמנע צאת זרעו מקשתו ויצאו מצפרניו. ואבד עשרה כאשר נכתב בס"ד על אומרו ותשב באיתן קשתו וכו' מדי אביר יעקב. ואלו לא היה לפניו יעקב והיה יוצא מקשתו. גם השנים אלה לא היו לו:

ובזה יאמר ועתה שני בניך הנולדים לך. הנה באמת לי הם שאלמלא אני לא היו לך על כן כראובן ושמעון יהיו לי ולא אמר כשני בני יהיו לי. רק כראובן ושמעון. הלא הוא לרמוז בהזכיר ראובן. טוב טעם אל הכנס יוסף במקום ראובן ראשית אונו לירש פי שנים. והוא נולד אחר עשרה בנים לז"א כראובן כו'. לו' הלא תחת יוסף היה ראובן. כי חשבתי היתה רחל והנה היא לאה ואלו היתה רחל כמחשבתי היה בא יוסף מאז. והיו נוטלים בניו כחלק ראובן ושמעון. ע"כ עתה ג"כ תגבר המחשבה על המעשה. ויהיו אפרים ומנשה כראובן ושמעון. וע"פ דרכו מעתה שם את אפרים לפני מנשה כאלו אפרים במקום ראובן. ומנשה במקום שמעון ומולדתך וכו' כדלעיל. וא"ת מי אמר לי שכך היא. אולי באמור לך הוא ית' הנני מפרך וכו'. היה שתוליד מאמי ב' בנים. גוי הוא בנימין וקהל גוים הוא כי אח"כ תוליד ממנה קהל שיהי' לעמים אלא שבלדתה את בנימין מתה. בקללתך את אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ובמותה נתבטל הקהל גוים. ועוד כי לו יונח יהי כדבריך מי יוכיח שבו בחר ה' להיות בכור לנחלה עם שאיני ראשית אונך או לפחות לא יבצר פתחון פה מאחי בתתך לי יתרון. שאולי א' מהם יחלקו בניו לב' חלקים ולא יחישו אל מה שהיתה מחשבתך עלי בהזדווגך. ע"כ אמר ואני בבואי מפדן וכו'. והוא בשום לב למה הזכיר בואו מפדן. כיון שכשמתה היה אחרי שבת י"ח חדשים בסכות. ואח"כ הלך לשכם ומשם לבית אל ומשם לאפרת ובדרך ההיא מתה. אך הוא לו' אל יעלה על רוחך כי היתה ברכת הנני מפרך וכו'. שאוליד אחרי בנימין עוד מרחל. אלא שמתה ונתבטל הענין כי הלא זה היה. אלו סבת מיתתה היתה מתרגשת אחר הברכה ההיא. אך לא כן הוא כי הלא אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען. כאשר ויברך אותי הנני מפרך כו'. אך ואני בבואי מפדן שהוא טרם הגיעי ללוז היה מה שמתה עלי רחל. כלו' בשבילי על קללות עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה כו' כי מאז נגזרה מיתתה נמצא כי בעת הברכה כבר היתה מעותדת למות בזמן שמחה. וא"כ ודאי שלא על שתלד אחרי בנימין היתה הברכה אלא כמדובר. ועל דבר אם היא היתה עיקר הבית ליחשב מחשבתי עליך במקום מעשה כי בטפה ראשונה היתה דעתי שהיתה רחל. והיית נולד אתה אין לאחיך פתחון פה לבטל טענה זו. באומר' שאין הדבר תלוי כלל במחשבה. כי גם זה אינו כי הלא ואקברה שם בדרך אפרת. שהוא ע"פ הדבור. למען תהיה מבכה על בניה בעת החרבן. מדי עברם לשם. שהלא יקשה למה יקרא כל ישראל בניה והלא אדרבה טוב טוב תקבר שם לאה. שכמעט כל ישראל ממנה. אלא ודאי שהיא עיקר הבית. שעלי' עבדתי עם לבן. ובזה היתה מחשבתי גם בהוליד את ראובן. ושכל מה שאוליד יהי ממנה באופן שהיא עיקר וא"כ גם אתה עיקר בני ליכנס תחת ראובן כאמור:

ח[עריכה]

וירא ישראל כו'. ראוי לשים לב. (א) מה הוא ההתנכרות הלז שאמר מי אלה אחר שהזכירם בפניו. וגם ארז"ל שאפרים היה ראש ישיבתו. וכן אמרו שגדל אתו כבן בית ותלמיד לפניו ומה השיב יוסף בני הם מה חידש לו. (ב) מה ענין או' נתן לי אלהים בזה והוצרכו רז"ל לו' שהראה לו שטר כתובה. (ג) או' קחם נא אלי. ולמה לא קראם יגשו אליו לברכם. (ד) למה לא לקחם יוסף כמאמר אביו. (ה) כשהגישם אליו למה לא בירך אותם. כ"א חיבק להם וינשק להם מה צורך עתה אל נישוק וחיבוק האם שכח אומרו ואברכם שתחת הברכה נשקם וחיבקם. (ו) אומרו ראה פניך לא פללתי. כי לא יצדקו דבריו אלה. רק בעת רדת יעקב מצרימה וירא אליו אז יאמר ראה פניך לא פללתי כו'. או בבאו עם בניו לבקרו טרם ידבר אליו כל מה שלמעלה. (ז) למה הסיר אותם מעם ברכיו. ולא הניחם שם שיברכם או יתקנם כראוי ולא יוציאם. (ח) מה ענין השתחויה ההיא לבלי צורך בעת ההיא. (ט) אומרו את אפרים בימינו כו' ואת מנשה כו'. מי לא ידע כי ימין יוסף תהיה נגד שמאל אביו. שמאלו נגד ימין אביו בהיותם פנים בפנים. (י) באומרו וישלח ישראל את ימינו למה הרכיב ידיו זו על זו ולא החליף את מקומם וישם את אפרים בימינו ואת מנשה בשמאלו. (יא) או' שכל את ידיו וכו'. שאדרבה נראה שלא שכל כי אם חשב שאינו הבכור. (יב) אומרו ויברך את יוסף שהל"ל את הנערים כי כן אמר יברך את הנערים והכל ידבר עליהם ואיך יאמר שבירך. את יוסף ואם הוא שבברך את בניו הוא כמברך את אביהם יאמר ויברך את הנערים ומאליו נודע כי מברכתם יבורך אביהם. (יג) שמתחיל באלהים ומסיים במלאך והל"ל האלהים הרועה אותי כו' יברך את הנערים או מתחלה יזכיר המלאך וגם הזכירו האלהים זה פעמים. ועוד שאין בשום א' מהם גיזרה כי הענין מתחיל מהמלאך כו'. וגם למה לא אמר האלהים יברך את הנערים. ולא יברכם ע"י מלאך. (יד) אומרו באבותיו התהלכו. ובו אמר הרועה ובהזכיר הנערים אינו או' לא זה ולא זה רק מה שגאל אותו מכל רע. (טו) מה ענין הקרא בהם שמי ושם אבותיו כי הלא גם בכל ישראל נקרא שמם. (טז) מי לא ידע כי אבותיו הם אברהם ויצחק. (יז) או' בקרב הארץ שהוא מיותר. (יח) אומרו וירא יוסף וכו' למה שתק עד כה ולא מיחה מאז הרכיב ידיו טרם יברך כל ברכתו. (יט) אומרו לא כן אבי שנראה כאו' לא כן אבי כי לא טוב עשית ואינו דרך ארץ נגד גדולת יעקב והראוי יאמר לא אבי. כי זה הבכור שים ימינך כו'. ואז אביו יגלה אם בכוונה עשה או בשגגה. גם נשית לב אל או' ישית ל' עתיד. (כ) אומרו ויאמר יוסף אל אביו שהוא מיותר. והיה די יאמר ויתמך יד אביו כו' על ראש מנשה. ויאמר לא כן אבי כו'. (כא) כפל אומרו ידעתי בני ידעתי ואו' בני בין שתיהן. (כב) איך נותן טעם אל הקטינו הבכור שאומרו גם הוא יהיה לעם כו'. כי הלא זאת היא תלונת יוסף. למה יהיה אפרים גדול ממנו. ע"י שית ימינו על ראשו. (כג) או' ויברכם ביום ההוא. כי הלא גם ברכה שלמעלה ביום ההוא היתה. (כד) אומרו וישם את אפרים לפני מנשה שהוא משולל הבנה ולבלי צורך. (כה) על עיקר הדבר. מה ראה יעקב שכיוון להגדיל בברכת הקטון על הגדול:

אמנם הנה ארז"ל (בתנחומא) שצפה יעקב שעתידים לצאת מהם ירבעם ואחאב והיה בלתי ראויים לברכה. ע"כ לפי דרכם יאמר וירא ישראל את בני יוסף וכו'. לומר שראה כי הנה הם בני יוסף כי צדיק הוא ואין ספק כי לא מפאת יוסף אביהם יתעתדו לצאת אנשים בלתי צדיקים ע"כ חש אולי הס מצד עצמם בלתי כשרים. ע"כ שאל מי אלה כלומר הטובים הם אם רעים והשיב יוסף ואמר בני הם כלו' בני דומים אלי. כי צדיקים הם ומה שתראה חלאה מעכבת יהיה על כי נתן לי אלהים בזה. במקום אדמה טמאה הזאת יותר מיתר מקומות כי ערות הארץ היא. כמ"ש ז"ל כי הארץ יש לה אברים ומצרים היא ערותה ודבקה בם חלאת טומאת המקום. ע"כ אמר יעקב ליוסף קחם נא אלי וכו'. והוא כי ראה להכינם בב' דברים. (א) שיקחם אליו יוסף בידיו באשר ה' אתו ובקיחתו יושפעו להיות מוכנים לקבל ברכה מיעקב. (ב) שכאשר יברכם יכוין להריק ברכה אליהם בהשתלשלות יוסף אביהם והיא כי למה שמדרגת יעקב גדולה מאד ממדרגתם. ואיזה הדרך יוכנו לקבל ממנו ע"כ התחכם להריק להם ברכה בהשתלשלות יוסף אביהם כמריק דרך צנורו וז"א ויברך את יוסף כו' כאשר יבא בס"ד:

ונחזור אל הענין כי הנה הדבר הא' שאמר להכינם לקבל ברכה היא שיקחם יוסף אליו בידיו. ועל זה אמר קחם נא אלי ואברכם שעל יד קחתך אותם בידים תכינם כי תשפיע בם שפע יוכנו על ידך שאברכם וזהו קחם נא אלי ואברכם. והנה יוסף בראותו שהצריכו לקחתם אמר אולי לא האמין לי באומרי שהם צדיקים. אז אמר יוסף בלבו הנה בהסתפק אבי אם הייתי צדיק אמר אלכה ואראנו בטרם אמות כמפורש למעלה שרצה להסתכל בפני להכיר אם צדיק אני והוא כי דרך חסידים הראשונים שהיו מכירים בפרצוף כל איש אם טוב ואם רע שע"כ וירא אליו יוסף שיסתכל בפניו. ואז אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך והכרתי בפניך כי עודך צדיק נקרא חי. ע"כ אמר יוסף מה זה שאבי אינו מסתכל בפני אלו לדעת אם הם צדיקים. אך לא יהיה רק על כי עיניו כבדו מזוקן לא יוכל לראות אם לא בקרוב הרבה. ע"כ מה עשה הגישם אליו שיסתכל בם. וז"א ועיני ישראל כבדו מזוקן שע"כ לא יוכל לראות בפניהם ולפיכך ויגש אותם אליו שיוכל להביט בפניהם ואז מה עשה יעקב לבלתי יבושו באו' שלא היה מאמין ליוסף. וגם לבלתי הראות בפניהם שהיה חושדם עם היותם מגודלים עם יוסף ע"כ וישק להם. למען ע"י קרב פיו בפיו של כל א' יהיו עיניו קרובות אל פני כל א' להביט בפניו בעצם. מראה של נישק וחבק כיוון להיותם חביבים לפניו ולא שהיה מסתפק בכשרותם עד יוסיף להביטם. נוסף על זה שע"פ דרכו סייע להכינם בצד מה. בדבק יעקב נפשו עם נפשותם בנשוק פה אל פה וגופו עם גופו בחבוק ככ' אצלנו באורך בביאור שיר השירים. כי כל כוונת נישוק וחיבוק הוא לו' נפשי כנפשך וגופי כגופך לאחדים. וכן בס' הזוהר או' כי הנישוק הוא לאדבקא רוחא ברוחא. ויהי כי קרבו עיני יעקב אל פניהם וירא כי צדיקים הם אז ענה ואמר ראה פניך כו'. לומר כשהייתי בארץ כנען והייתי דן בשכלי אם חי או מת היית. לא הייתי דן בשכלי שאם חי היית יהיו לך פנים הראשונים של צלם אלהים שהיו לך בלכתך מאתי. באומרי כי נתקלקלו במצרים כי שם מקום זמה לא פללתי והנה במה שראיתי עתה בפני בניך אני משבח לה' ואו' כי הראה אותי אלהים בפניהם גם את זרעך. כלו' צדיקים כמוך וז"א ראה פניך שהיו לך בצאתך מאתי. וזה שלא אמר ראה אותך והנה עדין לא היה מברכם כי עם היותם צדיקים. היו צריכים הכנה ע"י קיחת אביהם אותם מצד היות לידתם במצרים כמאמר אביהם. או לסבה זולתה והוא עד כה לא לקחם כי אם הגישם בלבד שיביט בפניהם. ע"כ אמר יוסף בלבו הנה ב' דברים צריך אני לעשות. א' להחזיק טובה לאבי על בשורת צדקתם שבשרני וגם צריך לקחת' ע"י להכין אותם ולסעד' לברכה. ע"כ ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו למען קחת אותם אח"כ להחזיר לפניו שיוכנו ע"י כך להברך וטרם יקחם השתחוה לאפיו ארצה כמחזיק טובה על בשורת צדקת בניו. ואח"כ ויקח יוסף וכו'. להכינם כאמור. והנה לפ"ז שע"י הלקחם מיוסף מקבלים הכנה ושפע להתברך היה מקום לו' כי בקחת יוסף את אפרים בימינו ואת מנשה בשמאלו כיוון להשפיע שפע יותר באפרים כי ע"כ לקחו בימין מה שאין כן במנשה שלקחו בשמאלו. לז"א כי לא כן הוא כי מה שלקח את אפרים בימינו לא היה להשפיע בו יותר. רק למה שהוא משמאל ישראל לשים אותו בשמאל אביו שלעומת ימינו בקרבו אותו. ואשר לקח את מנשה בשמאלו לא למעט הכנתו רק לשיבא לימין ישראל וז"א את שניהם שנראה מיותר. לומר כי לא כיון רק להשוותם כא' ולא להעדיף לזה על זה:

או קרוב לזה למען יהיה שניהם שוים לקח את אפרים בימינו שיבא לשמאל ישראל ואת מנשה וכו'. למען יהיו ימין ושמאל בכל א' ויחדו יהיו תמים אך לא שוה לו כי למה שכפי הכנת יוסף תחול בם הברכה ע"כ הוכן אפרים יותר. שנלקח בימין יוסף ובמקום שהרגיש יותר הכנה שלח בו יד ימינו. וזהו וישלח ישראל את ימינו וכו'. וש"ת אם רצה להפליג בברכת אפרים. למה ירכיב ידיו דרך עקלתון וטוב טוב היה יעביר את אפרים לימינו ואת מנשה לשמאלו לז"א שכל את ידיו כו' לומר כי בעשותו כך שכל והחכי' את ידיו כי מנשה הבכור ולא נעלם ממנו ומהשכלה עשה מה שעשה כי להיותו בכור די לו שעל ראשו יד שמאל. ולא יגרע ג"כ שיהיה לצד שמאל ישראל באופן שהיה לכל א' ב' בחינות. אשר לצד שמאלו ימינו על ראשו ואשר השמאל על ראשו הוא בצד ימינו. ועל הדבר הב' שאמרנו שלמען יהיה להם כח לקבל ברכה מגדולת קדושת יעקב כיון לברך את יוסף למען יוכנו לקבל שפע הברכה בעצם למען על יד יוסף משתלשל בם ברכה גדולה זהו ויברך את יוסף והוא אומרו יברך את הנערים כי רבוי האת הוא על יוסף והנערים הם בניו שעל יד השתלשלות אביהם תגדל ברכתם:

ולבא אל ענין הברכה נשית לב אל כל ההקדמה הזאת שאמר. האלהים כו' ובלי גיזרה וכן אומרו אח"כ האלהים הרועה וכו'. הוא הקדמה אחרת ובלי גיזרה כי לא אמר האלהים כו' יברך את הנערים. כי אם התחיל אח"כ ואמר המלאך כו' יברך כו'. אך יהיה כי למה שהיה חפץ לברכ' ע"י המלאך באומרו המלאך הגואל וכו'. וחש פן יקפידו שלא ברכם בשם כאשר נתברך הוא מאביו ויתן לך האלהים ע"כ הקדים ואמר האלהים אשר וכו'. לו' הן אמת כי הנה אני נתברכתי בשם אלהים כד"א ויתן לך האלהים מטל וכו'. וכן ויצל אלהים את מקנה כו' וכן וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו כו'. אך הנה כל הדברים הם בהדרגה והוא כי הנה האלהים אשר התהלכו וכו'. והוא מה שידענו מרז"ל (ב"ר פ' ל') שהפרש שבין אברהם שנא' בו התהלך לפני. לנח שנאמר בו את האלהים התהלך נח היא כי אברהם לא היה צריך סעד לתומכו. אך נח היה צריך הוא ית' יסעדנו וימשיכנו לעבוד את קונו והנה יעקב ברוב ענותנותו לא ייחס אל עצמו מדת אבותיו רק מדת נח:

ונבא אל הענין אמר הנה אלהים הוא אשר התהלכו אבותי לפניו שלא היו צריכים סעד לתומכם אך אני לא כן רק האלהים הוא הרועה אותי ומנהיגני ומסעדני לצדקי ע"כ גם שאני נתברכתי בשם אלהים. הנה כאשר גרעתי מדרגה א' מאבותי כן גם אלה יגרעו מדרגה א' ממני ולכן לא יזכו להתברך בשם אלהים המברך אותי. כ"א המלאך הגואל כו' יברך את הנערים. ועוד אני מברכם שיקרא בהם שמי ושם אבותי והוא כי הנה בהזכירו ית' רחמים לישראל נאמר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק כו'. והנה ארז"ל (ויקרא רבה פ' ל"ו) למה באברהם ויצחק כתיב אף ולא ביעקב מפני שאין אף ביעקב כי מטתו שלמה:

ולכאורה יקשה כי מה זו שאלה למה אין ביעקב אף כי הלא נזכר ראשון ואיך יצדק בו אף. אך אין ספק כי זאת היא השאלה למה נהפך הסדר באופן שלא היה ביעקב אף והשיב כי היתה מטתו שלמה. ויהיה הענין שאו' הוא ית' ראו אהבתי אתכם כי הנה אם בזכרי עליכם זכות אבותיכם הייתי מתחיל מאברהם או מיצחק. לא אתמלא רחמים עליכם על כי בכל אחד יש עיכוב מה. להרקת שפע רחמים בעצם כי זה יצא ממנו ישמעאל ומזה עשו ויהיה מקום לו לקטרג. אך וזכרתי את בריתי יעקב תחלה שמטתו שלמה ואין פתחון פה בו לעכב רחמים. ואז ע"י החילי בו גם בהזכיר אח"כ את יצחק שיש בו אף אזכור ולא יעכב שום קטרוג כי הלא קדם זכירת יעקב תחלה ומים רבים לא יוכלו לכבות. ואז גם מיצחק תרוחמו וגם את בריתי אברהם אח"כ אזכור וכו'. וגם שלא נפרש אף כרז"ל יאמר כי אחר הזכרת יעקב גם ברית יצחק תועיל וכן ברית אברהם וכן יהיה דעת רז"ל אלא מדאפקיה בלשון אף ולא אמר גם רמז העיכוב:

ונבא אל הענין אמר יעקב הנני מברכם שבהקרא שמנו על הנערים האלו יתחילו משמי. וזהו ויקרא בהם שמי מתחלה שאין בי אף. ואח"כ ושם אבותי ועוד אברכם שיעדיפו שני אלה. בהזכרם לפני המקום מאשר ייעד הוא ית' כשיהיו עונות לכל כללות ישראל ויגלו. כי שם אחר יעקב מזכיר יצחק בהקרא שם אבותי על אפרים ומנשה לבדם. אחר הקרא שמי לא יתחילו אחרי מיצחק כ"א אברהם ויצחק שיהיה תחלה אברהם ואח"כ יצחק על ב' דברים כי אין חלאת ישמעאל לעכב הטובה כ"כ גדולה כשל עשו. כי בסוף עשה ישמעאל תשובה וגם כי חסד לאברהם ואח"כ מי שמתייחס אל הרוגז והדין תהיה זכירת זכותו אחר זכירת חסד. וזה אברהם ויצחק וגם וידגו לרוב כי תהיה להם בחינת רבוי הדגים. ולא מסבתם כי סבת רבוי הדגים הוא על היותם מכוסים מעיני הבריות. אך אלו ירבו בהיותם בקרב הארץ אשר שם עיני הכל בהם ומה גם למ"ש המתרגם בגו בני אנשא. וכן בגמ' (דברכות דף כ') ר' יוחנן היה שם עצמו במקום שהיה הכל מסתכלים בו באומרו שמזרעא דיוסף הוה. ושעור הכתוב וידגו לרוב שהוא על בחינת הרבוי. אך אלו יהיה בקרב הארץ הפך הדגים שהוא על כי אין רואם:

יז[עריכה]

וירא יוסף וכו'. הנה מתחלה חשב שכונת יעקב לבלתי השווה ברכתם רק לברך את אפרים ברכה יתירה על מנשה. כי ראה שהיה יותר מוכן וראוי מאחיו ושע"כ היה נותן ימינו על אפרים. ע"כ שתק ולא מיחה אך בראותו שהשוה מדתם ואמר יברך את הנערים שניהם בהשואה א' אז וירע בעיניו כי חשב שעלה על לב יעקב שרצה יוסף להכין יותר את מנשה הבכור ולקחו בימינו ובא לו לשמאל יעקב. ושע"כ נתן ימינו עליו ע"כ אמר לא כן אבי כי זה הבכור שלקחתי בשמאלי לשיבא לימינך. וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי וכו' כי זה הבכור גם ידעתי את העתיד. ואל תחוש כי הלא גם הוא יהיה לעם וכו' על כי הוא בצד ימיני ואולם אחיו הקטן יגדל ממני על היות ימיני עליו וגם הוא צריך עזר גדול. כי הנה וזרעו יהיה מלא הגוים והוא יהושע וצריך ברכה שיוכל כנגד גוים רבים ועצומים בכיבוש הארץ. עוד יתכן בשום לב אל אומרו כי ישית לשון עתיד. והוא כי הכ' בעצמו בא לתת טעם אל מה שלא מיחה יוסף מאז ואמר כי הנה ג' הדרגות היו. א' כי הנה וירא יוסף כי ישית אביו שהוא מטרם שומו ימינו על ראש אפרים מאז וירע בעיניו. וכן אח"כ כאשר שת אותה על ראשו ויתמוך כו' להסיר אותה ולא יכול וכראותו כי לא שוה לו. אז אמר לו לא כן אבי להזכירו כמתמיה ואו' לא כן אבי. כלו' האם לא כן היה אבי במה שאתה אבי ששמת קנאה ביני הצעיר ובין אחי בקנאת כתונת הפסים ולמה תשים קנאה בין בני כי זה הבכור לפחות שים ימינך עתה על ראשו באופן יהיו תמים כי עד כה שמת אותה על אפרים עוד מעט תשימנה על מנשה ובזה אומרו אבי איני מיותר:

ושיעור הענין כי רצה יוסף להזכיר לאביו ענין אשר שם קנאה בינו לבין אחיו. בל ישוב שנית לעשות גם עתה. והנה זכירה זו תהיה כעשן לעיני אחיו ואביו שמזכיר אשמתם על כן הקדים ואמר אל יאשם יוסף בזה כי הנה כבר סבל. כי מאז ראה כי ישית וכו' היה רעה בעיניו ושתק וגם אחרי כן ויתמוך וכו' ולא שוה לו. אז לא יכול לסבול עוד אז ויאמר לאביו לא כן אבי קרה לך כמדובר. והשיב לו ידעתי בני מה שאירע לך בעה שאתה בני וגם ידעתי כי זה הבכור. אך אחיו הקטן יגדל ממנו כלו' מעצמו משלמותו כנודע מרז"ל שהיה ראש ישיבה אל יעקב. וע"כ להיות כשרותו ניכר אין קנאה. וגם זרעו יהיה מלא הגוים שיצא ממנו יהושע שמעמיד שמש בגבעון. כמ"ש ז"ל (ע"ג דף כ"ה) שהוא או' מלא הגוים שיצא שמעו בכל הארץ. ומעתה זכותו עומדת לו להגדילו. ולהפיס דעת יוסף התורה מעידה כי כן הוא. שעל כשרותו נתן לו הגדולה ולא שקרה מקרה שחשב יעקב שהיה מנשה לשמאל שבא לו מימין יוסף. והראיה כי על כשרותו נעשה לו היתרון הזה ולא שקרה מקרה כי כי הלא ויברכם ביום ההוא לאמר כי זולת הברכה הקודמת שהוא על העתיד. גם ברכם ברכה אחרת שאינה על העתיד' רק ביום ההוא לאמר שמהיום ההוא תאמר בשווי א'. וגם בשם אלהים ולא בשם מלאך והיא בך יברך ישראל לאמר כי כשיברך איש את בנו או את ידידו. שיאמר לו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. ובאותה הברכה לא היה לא ימין ולא שמאל. ואדרבה יחדם לו' בך כאלו שניהם א' ולא אמר בכם כי להשוותם כיוון. ועל כל זה וישם את אפרים לפני מנשה שלא אמר ישימך אלהים כמנשה וכאפרים. ועם היות כי כמברך מי יודע אם יאמר מנשה תחלה או אפרים ועכ"ז יעקב הזכיר תחלה את אפרים עם היות כוונתו עתה להשוותם. לכן הוי או' כי אין זה בבחירת יעקב כ"א שעל כשרותו ותורתו של אפרים מה' יצא הדבר לשים בפיו של יעקב. והקדימו תמיד למנשה ומזה יוקח ראיה אל הקודם שע"כ נתן עליו יד ימינו והגדילו:

כא[עריכה]

ויאמר ישראל כו'. הלא יקשה כי הנה פסוק זה היה ראוי לו' לכל בניו ולא ליוסף לבדו וגס פסוק שאחריו היה ראוי לאומרו בפני כל אחיו שידעו כי מאתו נהיתה לו ירושתו. וגם ב' פסוקים אלו יראו בלתי מקושרים כלל:

ואפשר כי טרם סילוקו רצה לשים שלום בין בניו. והיא בהזכיר מאמרו ית' אל יעקב אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית וכו'. והוא כי אמר לו הוא ית' אל תצר ברדתך מצרימה. כי הלא גלו למצרימה שכינה עמהם. ומי יהיה המכב' אליה אלא אתה. כי אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגם עלה את בניך כי ע"כ היה אתם גם מעתה בהיותם בגלות. ולבל אומר לו בהעלותך אותי מי יהיה מרכבה אחרי אל השכינה שמה. עד יתקיים גם עלה את בניך. הלא הוא כי יוסף ישית כו' כי ימלא מקומך. והוא יהיה מרכבה אליה. וזה יאמר פה לבל יהיה לב יוסף על אחיו כי מכרוהו מצרימה כי הלא מה' יצא הדבר. למען יהיה מרכבה אל השכינה. וזה אומרו ויאמר ישראל אל יוסף. כלו' כי אל יוסף נוגע הדבר. גם שמדבר בל' כולל. והוא כי אמר הנה אנכי מת. ועולה מכאן אל המערה. והיה אלהים הוא השכינה עמכם במצרים. כלו' והלא ידעת מאשר היה עמך. כד"א ויהי ה' את יוסף. שאומרו והיה אלהים עמכם. שהוא ששורה עליך. וע"י היות אלהים עמכם במצרים. ימשך כי והשיב אתכם כו' כי ע"כ היא עמכם מעתה. וע"כ שנצטערת שם בשכם. ע"כ ואני הנה נתתי לך שכם. וש"ת כי הלא בזה תהי' מיד קנאה אחרת. שאני מחסר את שכם מחלקם. כי הלא לא להם היתה. כי הלא לקחתי בחרבי ובקשתי:

או יאמר על דבר פי שנים. שנתן לו בנחלת הארץ. כאמור קודם לברכת בניו בסמוך. אמר אל תאמר אלי כי הלא מתנה זו אינה עולה בדין. א' כי היא מתנתא טמירתה. ולא גלוי' ומפורסמת. רק ביני ובינך. ועוד כי הלא עדין הארץ אינה שלי. ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק. ע"כ על הא' אמר הנה אנכי מת. ונמצאתי מצוה מחמת מיתה. שאין מתנתי צריכה להיות גלויה ומפורסמת. ועל הב' אמר והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. כלו' כבר היא ארץ אבותיכם שלכם מעתה. ואין אלהים עוש' עמכם רק שמשיב אתכם שמה ולא לינתן מחדש. ואל תחשוב כי מה שינתן לך פי שנים הוא על מה שעשו לך אחיך כי לא כן הוא. כי כל מה שהיא ארץ ג' האבות מה' הוא לכם כמדובר למעלה. וזהו והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם של שלשתנו אך ואני משלי נתתי לך שכם א' זהו על אחיך שהוא על שעשו לך אחיך שם אך לא מה שתטול פי שנים בנחלה רק מתנה משלי. כי לי היא אשר לקחתי כו' שהוא שלי לבדי:


Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף