רד"ק/בראשית/ה

רד"ק ‏ בראשית ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זה ספר, ענין חשבון, כי הוא סופר שני התולדות מאדם ועד נח, והחל מבריאת אדם, ולא זכר קין והבל, כי הבל לא היה לו תולדות וקין אבדו תולדותיו, ומשת נתקיים המציאות. והחל ואמר ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו, פי' ביום שבראו בדמות מלאך בראו, בנשמה העליונה שנתן בו אלא שיצא ממצותיו אחר כן, כי זכר ונקבה בראם והנקבה הסיתה אותו כהסתת הנחש:

ב

ויברך אתם, כמו שאמר, פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ואם נתן להם כח לכבוש אחרים כל שכן היה להם לכבוש את עצמם.

ויקרא את שמם אדם ביום הבראם, ביום הבראם קראם אדם, כמו שאמר נעשה אדם בצלמנו כי לכך בראם שיהיו אדם ולא בהמה ועוף, והאשה נקראת אדם כי על שניהם אמר נעשה אדם, כמו שאמר וירדו, ובשם הבדילם משאר החיים אשר באדמה, כי נשמת האדם היא עליונה, אלא שבו חלק מאדמה, כי הגוף נברא מאדמה, לפינך אם ימשך האדם אחר טבע האדמה הרי הוא כאלו כולו מאדמה וכאלו אין בו חלק עליוני, לפיכך לא זכר עתה בספור תולדותיו קין והבל לפי שנמחו זכרם לפי שנמשכו אחר טבע האדמה ולא נתקיים העולם מהם:

ג

ויחי אדם, ואחרי שחיה שלשים ומאת שנה הוליד בדמותו בצלמו, ופירושו כמו שפירשנו בצלמינו כדמותינו, כי אדם טוב ושלם היה אחר שעשה תשובה, ואפשר שיהי' פירוש בדמותו על דמות אפם שהיה דומה לו בצורתו; ופירש כצלמו, בדעתו ושכלו, כי אדם אע"פ שחטא בתחילה אחר ששב בתשובה והתחרט על חטאו היה שלם בשכלו. ואפשר שלא השלם עד תשיעית ימיו כאילו היה נער עד אותו זמן, כמו שנאמר על ימות המשיח (ישעיה ס"ה) "כי נער בן מאה שנה ימות", ותולדותיו עד אותו זמן היו כנערים בשכל, וכאשר היה שלם הוליד שלם. וארז"ל (ב"ר כ"ד) כל אותם השנים שהיה אדם בנדוי היה מוליד רוחין שדין ולילין, שנאמר "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" מכלל דעד השתא לא בצלמיה אוליד. וכתב ה"ר נסים בשם ר' שרירא ז"ל פירוש דבר זה, כל טייה שקלל הקב"ה לאדם נתן בו אות שלא היו ילדיו דומין לו וכמו נשים שיולדות בריות משונות כאלו דאמרו רבנן (נדה כ"ד) אמר ר' יהודה אמר שמואל המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה, ולד הוא אלא שהוא בעל כנפים, וכשהיה אדם הראשון בקללה לא היה מוליד אלא בריות משונות דמות שדין ולילין בכעור פניהם וגביהם, והם רוחות רעות, כדרך שהיתה רוחו של אדם רוח רעה בשעה שהיה מקולל, יצאו ממנו רוחות רעות שיח בהן רעה ואין בהן טובה, וכן דרך בני אדם לקרא למכוערי הדמות ולאנשים רעים שדים וכשחפין הקב"ה והסיר קללתו של אדם הראשון הוליד בנים שדומים לו במראה נאה ורוח טובה והוא שנא' "ויולד בדמותו בצלמו":

ד

ויהיו ימי אדם, נראה כי אלה שזכר מאדם עד נח שחיה כל אחד כך וכך שנים אלו היה בצלם שנולדו בצלם ובדמות ושאר הבנים והבנות שהוליד כל אחד מהם לא היו בצלם ובדמות והשחיתו מעלליהם לפיכך נמחו במבול, ואריכות השנים האלה שהיה לכל אחד מהנזכרים אפשר כי כן היה לשמור הבנים והבנות שהולידו, ואפשר שלא היה אלא לאלו הנזכרים לפי שלא היו רודפים אחרי תאות הגוף המקצרת ימי האדם, ואפשר גם כן שרצה האל באריכות ימיהם כדי שיהיה להם פנאי ללמוד החכמות ולכתבם על ספר שילמדו הבאים אחריהם ספריהם ויקחו דבריהם בקבלה, כי אין פנאי בשבעים שנה שהם רוב ימי האדם מאברהם אבינו, שיוכל אדם ללמוד החכמות אם לא מצאו שרשי החכמות כתובים לקדמונים בספריהם וקבלו מהם דור אחר דור. וכתב הרב הגדול ר' משה ז"ל (מ"נ ב' מ"ג) כי אלה היחידים הנזכרים, הם לבדם שהאריכו ימים כל כך, וכן כתב בזה הלשון, "מה שנכתב בתורה ממדת ימי האנשים ההם, אני אומר שלא חיו הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו, ואמנם שאר האנשים היו להם הימים הטבעים האחרונים, והיה הזרות באיש ההוא לבדו אם לסבות רבות במזונו והנהגתו או על דרך המופת ונוהג מנהגו":

ה

ויהיו כל ימי אדם מה שכלל כל ימי אלה הנזכרים אתר שפרט אותם הוא כדי שלא יטעה הסופר, כי בהיות הפרט והכלל כתובים האחד יצדיק את חברו, וכן נכתב במספר בני ישראל בתורה:

כד

ויתהלך חנוך את האלהים, כמו "אשר התהלכו אבותי לפניו" (בראשית מ"ח) כלומר שם כל חשקו באהבה האל והתעסק בחכמות והכיר את בוראו משהגיע לחמש וששים שנה, ואעפ"כ התעסק עוד בפריה ורביה; ואותם שלש מאות שנה שחיה אחר כן שהחל להתעסק בחכמות ולהשתדל בהם, מתיגע בהם עד שמאס הגוף לפיכך סלקו האל בחצי ימיו, וזהו שאמר ואיננו כי לקח אותו האלהים, אמר ואיננו, כי לא חצה ולא ראב בעת מיתתו ולא עלה בדעת בני דורו שימות בחצי ימיו אלא יאריך כמו האחרים הדומים לו, ולא הרגישו בו עד שמת, זהו שאמר ואיננו. ואמר לקח אתו אלהים, כלומר לקח נפשו והעלה אותה אל העליונים, וכן "אחר כבוד תקחני" (תהלים ע"ג) "כי יקחני סלה" (שם מ"ט) ונפש הרשע לא יקח אותה אלהים אלא תרד שאול, ואין כן (יחזקאל כ"ד) "הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה" אע"פ שאמר הנני לוקח שידמה שהיתה טובה וחסודה כל שכן שהיתה אשת נביא, אעפ"כ לא היתה שלימה לפיכך אמר במגפה כי כאב אנוש היה לה בעת המיתה וזהו מגפה, וכן "כי יגוף שור איש את שור רעהו ומת" (שמות כ"א ל"ה) הנה כי המגפה היא מכה אנושה, אבל היא מכת פתאום בלי קדימת חולי, אבל "ורגלך לא תגוף" (משלי ג' כ"ד) היא מכה בלא מיתה אבל היא מכה אנושה; אבל השלמים אין להם מגפה בעת מיתתם. ודעת התרגום גם קצת חכמים (מס' דרך אדץ) כי חנוך ואליהו הכניסם האל חיים בגן עדן בנפש ובשר ועודם שם חיים אוכלים מפרי העץ ועובדים את ה' כמו שהיה אדם הראשון קודם שחטא ויהיו שם עד ימות המשיח; יש לשאול כי בספור אלה התולדות מאדם ועד נח אמר וימת, ובספור תולדות נח לא אמר כן? ואמרו לפי שמתו במבול אמר באלה וימת, ולדעתנו, כי הנזכרים היו צדיקים וטובים לא מת אחד מהם במבול, אלא תולדותיהם שלא היו טובים, וכל אלה מתו קודם המבול כמו שנמצא בחשבון ימיהם, והנכון, לפי שהיו שנותיהם ארוכים מאוד אמר בהם וימת כלומר חיו כל אלה השנים והולידו תולדות ואחר מתו, אבל בספור התולדות מנח ועד אברהם לא היו כל כך מופלגים בחייהם לא אמר בהם וימת:

כט

ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו, אמרו רז"ל (ב"ר כ"ה) לא מן השם הוא המדרש ולא מן המדרש הוא השם, לא היה לו לומר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו. אמת הוא זה, אלא שהמנוח מן הצרה הוא הנחמה, וקרובים הם בענין, ולשון הקודש לא ידקדק בזה בקריאת השמות; כמו שמואל "כי מה' שאלתיו" (שמואל א' כ') ולפי המדרש היה שאול, אלא שקרוב הוא בענין, גם בשם שמואל נכלל הענין יותר שלם, כי יש בו שאול מאל, וכן יעבץ מן עצב, והדומים לו. וארז"ל נביא גדול היה למך שאמר בלדת בנו זה ינחמנו, היאך ידע זה? אלא נביא היה; ומה היתה ההנחה והמנוחה שעשה נח בעולם? אמרו, כי עד שלא בא נח בעולם לא היה להם כלי מחרישה והיו יגעים בידיהם במר ופסל לחרוש ולזרוע, משבא נח שהיה איש האדמה וחשב בשכלו להקל בעבודת האדמה תקן כלי מחרישה וחרש עם השורים והחמורים ולמדו בני העולם ממנו. הנה כי הוא היקל בעבודת האדמה וזהו הנחמה וההנחה, לפיכך אמר ממעשינו, והוא עבורת האדמה, כמו (שופטים י"ט ט"ו) "ממעשהו מן השדה" ואע"פ שכל מלאכה בכלל מעשה, ברוב הוא נופל על מעשה האדמ'. ומעצבון ידינו, ממה שהיינו עצבים ועמלים בידינו. אשר אררה ה', כמו שאמר לאדם "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" ואעפ"כ אחר נח גם כן עבודתה בעצבון אלא שהוא היקל בחכמתו בעמל ובעצבון. ולפי דרך הפשט מה שאמר למך זה ינחמנו לא אמר דרך נבואה אלא קראו נח לסימן ודרך ברכה ותפלה כמו שקראה רחל בנה יוסף לאמר "יוסף ה' לי בן אחר" (ל' כ"ד), וכתב משה רבינו מפי הגבורה ספור שמות אלה האנשים מאדם ועד נח ומספר שנותיהם כדי לקיים בידינו אנחנו נוחלי תורתו חדוש העולם וידע כל דור ודור זמן חדוש העולם מתי היה:

לב

ויהי נח בן חמש מאות שנה, לא ידענו למה אחר כל כך להוליד שהרי אשר היו לפניו הולידו בן מאה או פחות או יותר, ומן הנראה כי הראשונים כמו שכתבנו, לא היו רודפים התאות ולא היו נזקקים לאשה אלא בני מאה או פחות או יותר מעט, וכוונתם להשאיר להם זרע בלבד ולא לתאות הבשר, והיו יודעים לפי טבע דורותם וליושר מעשיהם שיחיו שנים רבות, וכשהיו מגיעים למאה או קרוב היו נזקקים לאשה והיו מולידים, והראשון היה דומה להם במעשיהם הטובים, לפיכך זכרם הכתוב ומספר ימיהם, ונח לפי שראה דורו רע לא היה רוצה לזקק לאשה שמא יוליד בנים שיהיו רעים כמו שהיה דורו רע ושקר, עד שהיה בן חמש מאות שנה ונזקק לאשה והוליד, אולי נאמר לו בנבואה, והוליד שלשה בנים שהיו טובים, אלא שחם לא היה שלם כאחיו. ולא הוליד נח בנות. ובב"ר (כ"ו) אמר הקב"ה, אם רשעים הם אין רצוני שיאבדו בני נח במים, ואם צדיקים הם לא אטריח עליו שיעשה תבות הרבה, וכבש הקב"ה מעיינו ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה, ור' נחמיה אמר בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, אפי' יפת שהיה גדול לכשיבא המבול אינו בן מאה שנה ואינו ראוי לעונשין.

ויולד נח את שם את חם ואת יפת, דעת רז"ל (ב"ר כ"ו) כי יפת הוא הגדול, ולמדו זה ממה שאמר "ויהי שם בן מאה שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול" ואם שם היה גדול הרי היה לו מאה אחר המבול, נחשוב, כי הילד נולד בשנה אחת וחמש מאות שנה לנח, מפני ימי העבור, כי כשהיה בן חמש מאות שנה נזקק לאשתו ונתעברה, והמבול היה בשנת שש מאות לנח. והנה היה שם בבא המבול בן מאה פחות שנה ואחר המבול היה בן מאה, ואיך אמר שנתים אחר המבול? אלא יפת היה הגדול, וכן אמר "אחי יפת הגדול" (י' כ"א) ואף על פי שרז"ל אמרו כך יש לתמוה, איך כתב בכל מקום שזכר שלשתן שם חם ויפת דמשמע כי שם היה הגדול ויפת הקטן? ומה שאמר שנתים אחר המבול ר"ל אחר תחלת המבול, והיה שם אז בן מאה פחות שנה כמו שכתבנו, וכשעבר המבול היה בן מאה שנה, והיה שנה אחר המבול ותתלת השנה השנייה ומנה אותה על שנתים ולא מנה על מאה לפי שלא שלמה לה:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.