אלשיך/בראשית/ה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
זה ספר תולדות אדם כו' הנה אומרו זה ספר הוא מיותר. ועוד שכל הספר אינו תולדות אדם. ואם פירושו על מה שמספר המשך הי' דורות. מי לא ידע בכל אלה כי תולדות אדם המה. ועוד אומר ביום ברא כו' אם הוא שהיו התולדות ביום ברא. הלא אח"כ היו. ואם הוא שביום ברא היה בדמות אלהים. פשיטא. ועוד שהרי נברא בצלם ובדמות. ולמה אינו מזכיר רק הדמות. ועוד אומרו זכר ונקבה בראם שהוא הפך האמור. ועוד אומרו ויברך אותם מה צורך לאומרו פה. ושקרא אותם אדם. ושהיה ביום הבראם:
אמנם טרם יזכיר י' דורות שמאדם ועד נח אשר לא התחיל הדור השני. רק ארור היות אדם בן ק"ל שנה. ומאחר שהוא יתברך לא תהו ברא את עולמו. מה היתה מניעת הזרע עד הזמן ההוא. ואם היה עושה ענין מתולדות קין. החרשתי. והנה הקושי היה מתחיל מעת ברא אלהים אדם דו פרצופין. בלתי מוכן להוליד כי איך יזדווג. אך הנה עיקר תולדות הצדיקים מעש"ט וחלקי התורה. כמ"ש בספר הזוהר כי ת"ח שמת לא היה צריך לייבם את אשתו כי תורתו הוא תולדותיו וכענין בן עזאי שהוליד. והרבה אורותיה. וזה יאמר הנה זה ספר. הוא ספר התורה היא תולדות אדם. וזה היה הענין ביום ברא אלהים אדם בלא אשה כנגדו להיות קיים באיש. כי הנה רוחני בדמות אלהים עשה אותו. כי אז תולדותיו לא היו רק רוחניים. הם אורות ספר התורה. כי הוא רוחני דומה לקונו. וזהו בדמות אלהים עשה אותו. וע"כ לא אמר צלם כי אין הענין רק על ההדמות לו יתב' עמו. אך אח"כ זכר ונקבה בראם. כשהפרידם שיהיו קיימים במין. ויברך אותם פרו ורבו כו' ורדו כו' כמפורש שם. שהוא שיהיו צדיקים שידם מושלת למו על הכל. וע"כ גם אז ויקרא את שמם אדם לשון יחיד. על אחדות כשרונם. אלא שלא היה זה להם רק ביום הבראם. כי אדם ביקר בל ילין שחטא ונתקלקל. באופן שעי"כ הלואי אחר שויחי אדם ק"ל שנה אחר תשובתו יצא דבר הגון. כי אז ויולד בדמותו כצלמו כו' וע"כ לא נמנה רק מאז. או יאמר מעין זה שבא לתת טעם אל החילו משת. ולא מנה זרע קין חנוך ועירד ומחוייאל. ולא עוד אלא שאינו מונה אותם כל עיקר כמונה סדר תולדות אדם. רק שמזכיר קצתם למעלה כלאחר יד. לז"א זה ספר שאני סופר. הם תולדות אדם מתייחסים עליו. משא"כ קין שהיה מס"א מפאת זוהמת נחש. וזה מאז מיום ברא אלהים אדם. שביום ההוא נולד קין והבל הוא שת היו אלה בלבד לבניו לימנות. כי הלא בדמות אלהים עשה אותו הפך קין שהיה דמותו דמות חצוני. וא"ת הלא היה לו ית' להכינם שלא יהיו בעלי פירוד בל יקום קין להרוג את אחיו. לז"א הנה להשרישם באחדות לא ברא אנשים רבים. כ"א זכר ונקבה בלבד בראם וגם לקדש איכותם ויברך אותם. וגם להקנות בהם אחדות ויקרא את שמם אדם כי ע"י הכנה זו גם בניהם עדי עד יהיו בעלי אחדות. אך לא התמיד זה רק ביום הבראם ולא כל היום כי לא לן כבודו עמו כי מיד קלקלו אחדותם. וע"כ מה שהולידו עד ק"ל שנה שהם אשר יצאו מקין. לא באו במספר תולדות. רק משת. שהיה בדמותו בצלמו.
כט[עריכה]
ויקרא את שמו נח לאמר כו'. הנה לא יצדק רק נח זה ינחנו. או נחמן זה ינחמנו כמו שארז"ל (ב"ר פכ"ה). אך לזה נשית לב אל בלתי אומרו עליו ויולד את נח ככל הקודמים. ויולד את אנוש. ויולד את קינן. ואין לומר שלא הזכיר שמו עד יפרש טעם יקרא בה. שהרי נא' ויולד את קין ואח"כ אומר קניתי איש כו'. וכן נשים לב אל אומרו לאמר. ולא אמר כי אמר זה ינחמנו כו'. אך יכוין כי ממנו נבנה העולם וכפי הנראה לא נעלמה ידיעה מאותן הדורות. וע"כ יתכן כי ידע למך כי נח הוא לבדו ינוח. כי כל זולתו ימחו מן העולם. וזהו ויקרא את שמו נח כו' אך לא אמר לבני הדור שקראו נח על שהוא לבדו ינוח. כי יקראו עליו תגר כמ"ש רז"ל (שם פ' ל"ב) שהיו עושים לנח באו' להם שהיה עושה התיבה על שהיה עתיד לבא מבול. אך לאמר כלומר מה שהבין לאמר בגלוי. הוא זה ינחמנו ממעשנו. שבימיו ינוחמו מן האדמה אשר אררה ה' שבזעת אפם יאכלו לחם זה היה לאמר לזולת. אך לא כן לבו. רק שזה לבדו ינוח לו כמשמעו:
לב[עריכה]
ויהי נח בן חמש מאות שנה כו'. או' ויולד נח בהזכרת שמו הוא מיותר והיל"ל ויולד את שם כו' יהיה כי זה הוליד בנים דומים לאביהם. כמו שארז"ל בב"ר (שם פכ"ו) כי בנים צדיקים היו כשבא המבול ובזכותם נצולו. ותהיה כוונת הכתוב לתת טעבי אל השאר בני נח מה שלא נשאר מזרע זולתו אפי' קטניהם. לז"א ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד. שכבש ה' מעיינו ולא הוליד עד היותו בן ת"ק שנה. למען לא יהיה הגדול בן ק' שנה שלמים במבול. לשלא יהיה בר עונשין כמ"ש רז"ל שם. ב' כי היו דומים לאב. וז"א ויולד נח כמדבר ויהי כי החל האדם כו' עד סוף הפרשה מפורש בתחלת פ' נח בס"ד:
ובמסורה ו' פסוקים של ה' תיבות סמוכות מב' אותיות כל אחד מהן. (א) נח את שם את חם. (ב) כי גם זה לך בן. (ג) כי יד על כס יה. (ד) ע"כ לא בא אל שולחן המלך. (ה) גם לי גם לך לא יהיה. (ו) אין זה כ"א רע לב. ויהיה הרמז כי הוא כעין ויכוח היצה"ר. עם היצה"ט. כי היצה"ר אומר לאדם נח את שם. לומר עשה נחת רוח בין את שם הוא יצר הטוב בעל שם טוב. וגם את חם הוא יצה"ר שבחטא יתחמם תן חלק לזה וגם לזה. ואל תחוש מהרעה הבאה עלך מהעון. כי גם אל תראי כי גם זה לך בן. כי גם העון שהוא אויב. נעשה לפעמי' בן ע"י התשובה. כשהיא מאהבה וזדונות נעשים כזכיות. כמאמר רשב"ל (ביומא דף פ"ו). ואל תחוש שמא לא תוכל נגד יצרך. כי הלא יד על כס יה נשבע להיות מלחמה לה' בעמלק הוא יצה"ר כי שרו של עמלק הוא סמא"ל. הוא יצה"ר כי ה' ילחם לך עם היצה"ר עד תשוב בתשובה להפך הזדון לזכות. משיב היצה"ט ואומרו ע"כ. שהוא על עשות האדם כן. שחטא בכוונה שישוב אח"כ. לא בא אל שולחן המלך בג"ע. כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה משיב היצה"ר ואומר גם לי גם לך לא יהיה שלא יתעסק לא במצות עשה ולא במצות ל"ת. וינוח מעמל בעה"ז ולא יקניט לא את היצ"ט. ולא את היצה"ר. משיב היצ"ט ואומר אין זה כי אם רע לב. כי היות בטל מעשות טוב ומעשות רע. לעון יחשב כי הוא עשות רצון היצה"ר וזהו אין זה כי אם רע לב כלו' אין זה בלתי עשות רצון זה ולא רצון זה. כי אם רע לב הוא עשות רצון היצה"ר ועצתו. כי שומר נפשו ירחק ממנו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |