משך חכמה/בראשית/ה
א[עריכה]
זה ספר תולדות אדם. נבאר פה הכתובים בתהלים יודוך ד' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. הענין כי החסיד הדבוק להשי"ת באמת ובלי מסך מבדיל יבטלו ממנו כל הדמיונים החומרים והטבעים ובלי יבדילו בין צורה ליוצרה, הנה כל הנבראים והמציאות וההשגה בכללה, הוא שפע נשפע מזוהר רצונו יתברך בלי הפסק, והמה אורות מאירים מההשגחה כל רגע ומזה ימלאון חדרי נפשו כי זה המציאות וההנהגה וההשגחה המה כבוד הבורא מהם יושג השי"ת ועל ידם יחזה להבורא ראיה מושכלת וזה התפעליות נפשו באמת אבל מרוב תדירותם וההרגל אשר הורגלו בהם בני אדם הפשוטים לא יתבוננו אל מעשה ד' זולת כאשר הבורא ית"ש משנה ההנהגה התדירית ועושה לזמן לא כביר הנהגה חדשה [כי הנס לא יתמיד כ"א יתמיד הוא שב לטבע ומתחייב שינוי רצון חלילה, דברי רמב"ם] וזה שאמר שחסידיך יברכוכה וכבוד מלכותך יאמרו, ואח"כ וגבורתך ידברו, אבל להודיע לבני האדם [הפחותים במעלה] גבורותיו וכבוד הדר מלכותו שהמה יתבוננו מגבורותיו כבודו והדרו, כי לחולשת ראית עיני שכלם יפרידו בין ההנהגה להבורא וכאילו העולם עומד בפני עצמו ואינו מכיר כבוד הבורא רק ע"י ההערה שהעיר הבורא יתברך עליהם במה שמשנה הטבע ומשדד המערכה, בזה יודעו כי אלקים הוא המנהיג ובהשגחתו מסובב כל הסיבות וכל ההנהגה הטבעית ממנו הכל וזה שאמר שלבני האדם מוכרח להודיע גבורותיו וזה גם כוונת הפסוק לספר בגויים כבודו בכל העמים נפלאותיו כנ"ל ודו"ק בזה:
ב[עריכה]
ויקרא את שמם אדם. ראה ברעיא מהימנא בדרשה דאדם אתם קרוין אדם ואין אוה"ע קרוין אדם לאכללא כו' ודא רזא דאדם ועיין זוה"ק ויחי בדרשת הינוקא רל"ט ומשם נראה, כי ענין אדם הוא שלימו דכר ונוקבא וטעמו כמו"ש ויקרא את שמם אדם, [לכן מפורש ביבמות ס"ג כל ישראל שאין לו אשה אינו אדם] וזה דווקא בישראל ששניהן מכונין להוציא תולדות לקיום האומה ומצווין בפו"ר [והוא שכוון ברזא דאדם היינו יחוד קוב"ה ושכינתיה כמו שדורש בזוה"ק ויחי רכ"ח על הך דחזקיה ויתפלל אל הקיר עיי"ש והבן]. לא כן אוה"ע שאינן מצווין על פו"ר כי ענין הולדה שלהם רק לקיום ישוב העולם ולמלאות רצון הטבע הדורש תפקידו כמו כל הברואים והנקיבה אינה מתיחסת אל הזכר כלל (וכמו שמצאנו רחמנא אפקריה לזרעו) ועיין בעלי הנפש וראב"ד בשער הקדושה בזה, וזה הענין שנבראו הבהמות גופים נפרדים מן האדמה, לא כן האדם היו זכר ונקיבה בריאה אחת עיי"ש דבריו הקדושים לכן אין האוה"ע קרוין אדם.
ובזה מיושב מה שהקשו התוספות בכ"מ למה צריך למעט קבר שלפני הדבור ומר' בנאי דמציין מערתא דאדה"ר וכו'. ולפ"ז א"ש טובא דהגמרא אמר סנהדרין נ"ט דפו"ר לישראל נאמרה ולא לב"נ משום דלא נישנית בסיני וכל מה דלא נישנית בסיני לישראל ולא לב"נ ופרשי שם בעמוד א' דדוקא מסיני אבל עד סיני נצטוו ב"נ עיי"ש א"כ היו בני נח מצווין על פו"ר ושפיר מיקרו אדם כמו ישראל אחר סיני ודו"ק:
ה[עריכה]
ראה והתבונן בפרשה זו כשספרה התורה שני חיי הדורות כתוב קודם מספר הקטן למספר הגדול, זולת בחיי אדם מקודם מספר הגדול והוא כי חיי האדם קצובין לו מתחילת יצירתו שניתן בו ליחות השרשי על משך וזמן שנים אילו וזה דומה לנר שיכול לדלוק שעות ורגעים, א"כ מעת לידתו שניהם ידועים במספר והפרט כהכלל שניהם שווים בקדימה וכמו שאמרו סוף החולץ אלו שני דורות ולכן אין קפידה בהם לזכור השנים בקדימה זה לזה. אבל אדם הראשון שנברא מקודם לחיות לעולם כקיום הגלגלים וצבאם כמו"ש בואו ונחזיק טובה כו' ויעוין רמב"ן מה שכתב בזה א"כ ע"י חטאו מת תוך ימיו ונפסק לחלוחיתו ונתפרדו יסודותיו. והוא כנר שדלק ימים ושעות ובא אחר וכבהו א"כ התהוות הימים קודם והשעות בסוף, כן באדה"ר שחי מקודם ט' מאות שנה ואחר זה נתהוו השבעים שנים. לכן כתוב בו המאות קודם והבן. מפי אבא מארי ז"ל:
לב[עריכה]
ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם וכו'. אפשר על פי מאמרם ז"ל כי המתין הקב"ה לידת יצחק עד אחרי שנימול אברהם שיהא זרעו טהור ולכן נח שחי תשע מאות וחמשים נמצא המחצה מזה תע"ה וכיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא עוד ולכן ויהי נח בן חמש מאות שנה ועברו רוב שנותיו ויולד נח שם י' חם ויפת כדי שיהי' זרעו צדיקים:
ובמדרש אמר רב יודן מה טעם וכו'. וזה הוליד לחמש מאות שנה וכו' אפילו יפת שהוא הגדול לכשיבוא המבול אינו בן מאה שנה ראוי לעונשים. ונראה הטעם, דעכשיו אין בית דין של מעלה עונשים עד עשרים. ומולידין לי"ג כן אנו רואים אצל מהללאל חנוך שהולידו לס"ה שנה. וזה י"ג פעמים חמשה. ולכן גם בעונשים אז לא היו נענשים עד עשרים פעמים חמשה שהוא ק' שנה ודו"ק: