רבנו מנוח/לולב/ח

רבנו מנוח לולב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כתב הרב ארבעת מינין שבלולב האלו כו'. אמר המפרש יבש פסול משום דבעינן מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו ועוד משום הקריבהו נא לפחתך ובירושלמי סמיך ליה אהאי קרא דכתיב לא המתים יהללו יה. וגזול או גנוב דכתיב ולקחתם לכם משלכם אפילו לאחר יאוש כלומר אפילו שמעיניה למריה דאיאש מיניה ואמר ווי ליה לחסרון כיס דלענין מקנה אמרי דקני ליה ביאוש והוי דידיה הכא חיישינן משום מצוה הבאה בעבירה ואמרינן במדרש א"ר לוי כל מי שנוטל לולב גזול משל ללסטים כו' כך אדם לוקח לולב לרצות בו את קונו וגזלו והלולב אומר גנוב אני גזול אני והמלאכים אומרים אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו ודוקא ביום ראשון הוא דפסילי דלא בעי' הדר ולכם אלא ביום הראשון בלבד דאיתיה מן התורה אבל בשאר יומי דמדרבנן נינהו לא בעי' הדר ולכן כדבעינן למימר קמן. או שהיה מאשירה כו' כיון דלשריפה קיימא כדכתיב ואשיריהם תשרפון באש לא מהני ביה ביטול וכל היכא דאיתיה כשרוף דמי וכתותי מכתת שיעוריה וה"ה בע"ז ביד ישראל דאינה בטלה עולמית. או שהיה של עיר הנדחת פירוש כיון דלשריפה קיימא כדכתיב תקבוץ ושרפת כמאן דליתיה דמי ואשתכח דלית ביה שיעורא ומש"ה פסולים אפילו בשאר הימים ודוקא כי פסלינן של עיר הנדחת כגון שנמצאו בו תלושין אבל נמצאו בו מחוברין מותרין דהא מחוסרין תלישה קביצה ושריפה ואנן בעינן תקבוץ ושרפת כדאיתא התם שלהי פרק חלק. היה אחד מהם לע"ז כו' פירוש ששמשו בו לע"ז לכבד לפניה לא יטול דמאיס למיעבד ביה מצוה. ואם נטל יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו ואפילו בי"ט ראשון ומיירי בשאינו מתכוין להגביה אחד מהם לקנותו אלא לצאת בו בלבד א"נ שבטלו קודם שהגביהו והשתא ליכא משום הנאת ע"ז דהא בטלי אבל לכתחלה לא משום דמאיס ואם לא ביטלו בי"ט ראשון פסול מן התורה משום דבעינן לכם וביום טוב שני פסול מדרבנן משום הרחקת ע"ז וזה לא הוצרך הרב לבאר שהרי בהלכות ע"ז וחקות הגוים ביאר כל עניני ע"ז ואיך מותר ליהנות ממנה. היה כמוש ולא גמר ליבש כשר כו' פירוש אפילו לכתחלה ואפילו ביום ראשון ובשעת הדחק כו' פירוש כדאמרינן בגמרא שהם מורישין לולביהן א"ל משם ראיה אין שעת הדחק ראיה ומדקא אמרי ליה הכי מכלל דבשעת הדחק כשר ומברכין עליו ואע"ג דליתיה הדר משום דלא אפשר ולא דמי לפריש או רמון דהתם לאו מאותו המין הוי כלל והיינו חורבא דאתי למסרך אבל בלולב כיון דאותו המין הוא בין הדר בין לא הדר לא פליגי רבנן בענין ברכה בשעת הדחק אבל היכא דאפשר בהדר לא תקינו רבנן ביבש כלל ולא מברכינן שהרי הכל הולך אחר תקנתא ולא תקנו רבנן ביבש אלא בשעת הדחק ואם נטל היבש ובירך יחזור ויטול בהדר ויברך לקיים את המצוה וליכא ספיקא דאמטו להכי קרי ליה במתניתין ליבש פסול במקום דאיכא הדר דאפילו דיעבד נמי פסול וכשאמרו שעת הדחק שאני ה"מ ביבש אבל בקטום אפילו בשעת הדחק אין מברכין עליו שאינו הידור כלל והיינו דגרסינן בירושלמי היבש פסול משום דכתיב לא המתים יהללו יה תני בשם ר' יהודא היבש כשר שכן בכרכי הים היו מורישין לולביהן לבניהם אמרו לו אין למדין מן הדחק. בעון קומי ר' אבין מה בין קטום ליבש הציציתין פירוש של לולב אמר לון זה הדור וזה אינו הדור כלומר זה הדור מזה ואכולה מלתא קאי. אבל לא שאר המינין פירוש כיון דלא אשכחן בגמרא היתר ביבש בשעת הדחק אלא בלולב משמע דוקא לולב אבל שאר מינין דלכי יבשי מיפרכי לאו הדר נינהו כלל ופסולים נינהו אפילו בשעת הדחק וכל שכן אתרוג דפריש ביה קרא הדר טפי מכלהו שאם היה יבש פסול דהקריבהו נא לפחתך קרינא ביה ודוקא כי פסלינן יבש ביום ראשון אבל ביום שני כשר בדלית ליה הדר ואית דאמרי דדין לולב ושאר המינין שוה דבכלהו בשעת סכנה יוצאין בהם יבשים ומברכין עליהם כמו שהיו עושים בני כרכים בלולב ולא מסתבר:

ב

אתרוג של ערלה כו'. פירוש משום דערלה אסורה בהנאה ונמצא שאין באתרוג זה לא היתר אכילה ולא דין ממון ואנן בעינן לכם וליכא. והאידנא אתרוגין דילן כשרין אע"ג דלא ידעינן אי הוו ערלה אי לא דהא תנן ספק ערלה בארץ אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא יראנו לוקט דערלה בחוצה לארץ כי נהגא מהלכה למשה מסיני היא וכי אתמר הלכה בודאי אבל בספיקא מותר. אבל בשאר מיני הלולב לא נהגא בהו ערלה דלאו פירות נינהו. ושל תרומה טמאה מפרש בגמרא מאי טעמא פרי עץ הדר אמר רחמנא והאי לאו הדר הוא ואי נמי לפי שאין בה היתר אכילה ולא לכם קרינא ביה. ושל טבל הוי נמי מפני שאינו ראוי לאכילה. ושל דמאי כו' פירוש כגון שלקחו מעם הארץ וסתם פירותיו ספק מעושרים ספק אין מעושרים ודמאי חזי ליה שאפשר שיפקיר נכסיו כו' דהא תנן מאכילין את העניים דמאי כו' ואי קשיא לך אמאי לא אמר שאפשר שיפקיר אותו אתרוג והאתרוג פטור מן המעשר, תריץ הא לא מצי אמר דכי אמרינן דהפקר פטור מן המעשר הני מילי קודם שבא לו חיוב מעשר אבל לאחר דבא לו חיוב מעשר תו לא פקע בהפקר. ושמעינן להא מלתא מההיא דאמרינן בספרי וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל ר' ישמעאל אומר בא הכתוב על מקדיש ערימתו עד שלא מירח שהוא פטור מן המעשרות או עד משימרח ת"ל ראשית דגנך וגומר. והוא הדין בהפקר דלא עדיף הפקר מהקדש ואם הקדיש אחר שנתחייב לא חייל כדי לפטור התבואה מן המעשר הכי נמי הפקר ומשום הכי איצטריך טעמא דאפשר שיפקיר נכסיו כדאמרינן בגמרא מגו דאי בעי מפקר לנכסיה. ואי בעית אימא דהפקר כי האי גוונא לאו הפקר הוא לפטרו מן המעשר כדאמרינן המפקיר את כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות. והכא נמי כיון דאיהו הדר וזכי ביה גלי אדעתיה דהפקרו לאו הפקר הוא. אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני בירושלים לא יטול שמא יכשירו לטומאה פירוש דהא אמרינן במתניתין מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת וכמו שהביאה הרב בפרקין דלעיל שהיו שורין האגודה במים שלא ייבשו המינין שבה וכשנוגעין באתרוג הוכשר לטומאה דכתיב וכי יותן מים על זרע וגומר ואסור לגרום טומאה לתרומה והוא הדין למעשר שני דכתיב את משמרת תרומותי ואמר רחמנא עביד לה שימור. ואם נטל כשר פירוש בתרומה לא מיבעיא כהן דנפיק בה שהרי ממונו הוא לגמרי אלא אפילו ישראל נמי נפיק ביה דהואיל וראוי ליתנו לבן בתו לכהן לכם קרינא ביה ויוצא בו ביום ראשון ולא מצינן לפרושי טעמא ואם נטל כשר הואיל וראוי לכהן אע"פ שאינו ראוי לו דאם כן גבי דמאי אמאי אצטרכינן למימר שאפשר שיפקיר נכסיו נימא של דמאי כשר מפני שראוי לעניים אלא לאו שמע מינה דבר הראוי לו בעינן ומשום הכי אצטריך לן לפרושי הואיל וראוי לבן בתו כהן וכי תימא אכתי אע"ג דליתא להאי טעמא אמאי לא נפיק ביה ישראל נימא מגו דאי בעי מתשיל עלה לכם קרינא ביה כדאמרינן בדמאי מגו דאי בעי מפקר לנכסיה ובפרק אלו עוברין נמי אמרינן גבי כיצד מפרישין חלה ביום טוב הואיל ואי בעי מתשיל עליה ממוניה הוא. ויש לומר דלא אמרינן האי הואיל אלא לחומרא כי התם דאמרינן דמוזהר עליו משום בל יראה אבל לקולא כי היכא דנימא דמשום הואיל ליפוק בה ידי חובתיה וקרינא ביה לכם לא אמרינן. ובמעשר שני בירושלם אם נטל כשר דאי מעשר ממון הדיוט הוא הרי יש בו היתר אכילה ודין ממון ואפילו תימא מעשר ממון גבוה הוא כיון דאית ליה ביה היתר אכילה בהכי סגי ולא בעיא דין ממון וכתב רש"י ודוקא בירושלים אבל חוץ לירושלים לא דלכם כתיב הראוי לכם:

ג

לולב שנקטם ראשו פסול פירוש ואע"פ שלא נקטם ראש השדרה אלא שנקטם ראש העלים העליונים פסול דלא הוי הדר. והראב"ד פירש דוקא בראש השדרה אבל בראש התיומה העליונה כשר. נסדק אם נתרחקו כו' והיינו דעביד כי דאמרינן בגמרא אבל אם נסדק כיון שאינו מפוצל כ"כ שיראו כשנים כשר. נפרדו עליו זה מעל זה כלומר ראשיהן נפרדין כענפי דקל ואין מתחבר בשדרה אבל למטה הן מחוברין בה. ולא נדלדלו כלומר שלא נעקרו וניתקו מן השדרה כלל שזה פונה כעלי החריות ר"ל כעלי חריות הדקל שזה פונה לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר אילנות. נפרצו והוא שידלדלו כו' פרש"י שניתקו לגמרי מן השדרה וחברן ע"י אגד. כחופיא שעושין אותם מעלין של לולב התלושין מהשדרה שאוגדין מהן הרבה ביחד והרי"ף פירש שלא נעקרו לגמרי מן השדרה אלא תלוין בה מעט ודעת הר"מ נראה כן וראיה לפירוש זה דתנינן גבי ערבה נפרצו עליה פסולה נשרו מקצת עליה כשרה ומשמע שיש חילוק בין נשרו לנפרצו שנשרו אינם מחוברים כלל ונפרצו הם:

ד

בריאת עלין של לולב. אמר המפרש זהו פירוש מחובר מעט להרי"ף ולפירושם כל עלה ועלה נקראת תיומת ולפירוש ר"ש אין הלולב נפסל אלא כשנחלק העלה העליון עד שנסדקה שדרתו וכי דייקינן לעיל דנסדק כשר כשנסדק צד העליון אבל כשנסדקה השדרה של עלה העליון פסול א"נ חילוק יש בין נסדק לנחלקה וכי אמרינן דנחלקה התיומת פסול ה"ה ניטלה דכ"ש הוא. היו עליו אחת אחת כו' פירוש והיינו לולבא דסליק בחד הוצא דאמרינן בגמרא ור"ש פירוש שכל עליו עולין מצד אחד ואין משמעות הלשון נראה כן דא"כ דסליק בחד גיסא הול"ל מיהו תרווייהו איתנהו לפוסלה שהרי ניטלה התיומת נינהו ואין הפרש בין ניטלה בידי אדם לנטילה בידי שמים. היו עליו זה על גב זה כו' היינו צני הר הברזל הנזכר במשנה וכתב הראב"ד דכלהו הני פסולי לא מפסלי אלא ברוב בין חלוקת התיומת ונטילתה או נפרצו עליו והכי איתא בתוספתא:

ה

הדס שנקטם ראשו כשר. אמר המפרש הרי"ף פסק דאפילו שלשתן קטומין כשר ל"ש עלתה בו תמרה ול"ש לא עלתה בו תמרה ור"מ נמי משמע דהכי ס"ל דהדס שם המין הוא וכבר כתב למעלה דשלשה בדי הדס בעינן ומדפסיק ותני כשר משמע נמי דאפילו לא עלתה בו תמרה כשר מיהו מצוה מן המובחר שיהו שלשתן שלמים הא אמר שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו ואם לא דרישנא לה כר' טרפון דאמר אפילו שלשתן קטומין ומדלא דריש להו מעיקרא ש"מ מצוה מן המובחר להיותן שלמים והיינו טעמא דמכשרינן נקטם ראשו בהדס טפי משאר מיני מפני שהכתוב תלה הדורו של הדס בעבות וכיון דאיכא עבות בראש כל אחד ואחד היינו הדורו ולא חיישינן לקטומין אבל שאר מינין אין הדורן אלא בגופן ולפיכך נקטמו ראשיהן פסולין והרב ר' שמואל בר' דוד אמר בה טעמא אחרינא משום דהדס אחר שנתלש מן הקרקע ונקטם ראשו יכול לעלות בו תמרה והוי כאלו לא נקטם משא"כ בשאר מינין והיינו דאמרינן בגמרא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר ובשאר מיני לא אמרינן הכי ש"מ דבהדס אפשר ובשאר מיני לא אפשר ודעת ראב"ד בהדס שנקטם ראשו פסול כסתם מתניתין דתני גבי הדס נקטם ראשו פסול והוא שלא עלתה בו תמרה קאמרי רבותינו דפלוגתא דר' ישמעאל ור"ט ור"ע לא בקטומין בראשיהן אלא בקטומין מן הענף של הדס שר' ישמעאל סבר שאם קטף שתים הוצים קטנים מן הענף הגדול כשרים עם ענף אחר גדול ובלבד שיהא ארכו שלשה והיינו דגרסינן בירושלמי ר' ישמעאל אומר שתי דליות ואחת שאינה קטומה כלומר שנים קנים שהם קטומים מן העץ השלם ואחד שלם עמהם ור"ט אמר אפילו קטם שלשה קטנים מן העץ השלם שהם שלש דליות כשר ובלבד שיהיו ארכן שלשה וקי"ל כר"ט ואע"ג דכתוב עץ עבות דמשמע עץ שלם דאלו עבות הא מוקמינן ליה בעץ שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס והא דאמרינן בגמרא תלתא וקטימי שכיחי כו' הכי קאמר שלשה בדין שהם עבות שכיחי חד הדס שלם כלו עבות לא שכיח ור' עקיבא ס"ל עץ גדול שלם שיש בו דליות בעינן והיינו הוא דכתיב ענף עץ עבות דמשמע עץ שלם זהו סברתו וסברתו נכונה היא אך דעת הרי"ף אינו נראה כן וכ"ש דעת ר"מ וזו היתה כונתו כשלא כתב ההוא דשלשתן קטומין להוציא מסברת הראב"ד ויש טעם נכון לסברת הרי"ף ור"מ כמו שכתבנו. נשרו רוב עליו כו' כגון שנפלו שנים מכל עבות ועבות אם נשתיירו כו' דבציר משלשה עלין אינו עבות ודוקא שיהיו בראש הבד אבל באמצע לא מכשרינן כמ"ש הרב בפרקין דלעיל וכיון דבנשרו רוב עליו דליתנהו כלל סגי בגמרא עלין בקן אחד כ"ש אם יבשו רוב עליו דאיתנהו דסגי נמי בג' עלין לחין. האי דלא תני גבי לולב נשרו עליו כדקתני גבי הדס איכא למימר משום דלא שכיח שישורו עליו אם לא ינתקם בכח והיינו נפרצו אבל בהדס ארחא דמלתא היא. היו ענביו מרובות מעליו כו' כלומר שהיו גרעיני ההדס מרובין מכל העלין שבלולב אם ירוקות כשר דמיני דהדס נינהו ומראיהן שוין למראה ההדס ואין נראה מנומר. ואם אדומות כו' דכשמתחילין ליבש מתאדמין ואחר כך משחירין ודוקא שהיו מרובות מעליו אבל מעוטות מעליו כשר ואם מיעטן כשר כלומר אם מיעטן קודם י"ט כשר ולא אמרינן דפסול שאינו חוזר להכשרו הוא. ואין ממעטין כו' ר"ל משום שבות שדומה למתקן כלי ומכשירו. עבר וליקטן כלומר שעבר ע"ד חכמים שאסרו למעטן בתחלה בי"ט והוא ליקטן לכתחלה וכגון שהושחרו בי"ט דהו"ל נראה ונדחת ונראה ואפילו אגדו בענביו מרובין מעליו וליקטן לכתחלה כשר ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי ולא משום דחוי מעיקרא דהא קי"ל דלולב א"צ אגד ולא מיקרי דחוי עד דחל עליה י"ט ואיכא למימר מדלא פליג בין אשחור האידנא בי"ט או מאתמול משמע דס"ל דכל מיעטן כשר דאין דחוי אצל מצות ל"ש לקולא ול"ש לחומרא ואפילו בנראה ונדחה וכפשוטה דמתניתין דכסהו הרוח חייב לכסות וכדאמרינן בגמרא דכ"ע דאין דחוי אצל מצות:

ו

כתב הרב ערבה שנקטם ראשה כשרה. אמר המפרש הדבר הזה צריך תלמוד דלא אשכחן שום תנא דמכשר כי אם בהדס מפני הטעם שכתבנו אבל ערבה קטומה ליכא מאן דמכשר. נפרצו עליה פסולה פי' ואע"פ שלא ניתקו לגמרי דכמי שאין לה עלין דמיא ולא הויא הדר ודוקא שנפרצו רוב עליה אבל מקצתן כשרה דלא חמיר נפרצו מקצת עליה מנשרו מקצת עליה דאמרינן בגמרא דכשרה וזה לא כתב הרב וצ"ע. ויבשה פסולה וכמושה כשרה כמ"ש הרב בריש פרקין:

ז

אתרוג שניקב נקב מפולש כו'. אית דמפרשי נקב מפולש שניקב לבית חללו ולא מסתבר שלא מצינו מפולש אלא משני צדדין כדין מבוי מפולש ומיירי ודאי אע"פ שאינו חסר וכגון שתחב בו מחט מצד אל צד שאם חסר אפילו אינו מפולש פסול. אם היה כאיסר כו' פירוש ואע"פי שאינו חסר וכגון שתחבו בשפוד עבה. חסר כל שהוא פסול ואפילו נקב שאינו מפולש כן דעת הרב וכן פירש ר"ש ולחומרא וירושלמי מסייעם. והראב"ד והרב בעל היראים כתבו דניקב נקב מפולש דוקא בשחסר כל שהוא וקולא יתירה הוא והמחמיר כדברי הרב תע"ב ובלבד שלא יבטל מצותו. ובמסכת אהלות תנן אתרוג שנפרץ ותחבו בקסם אינו חיבור שאין חבור אדם חבור. ניטל דדו כו' והיינו פיטמתו כדאמרינן הפטמא של רמון ודוקא שהיה לאותו אתרוג פיטמא ונפלה דהו"ל חסר ופסול אבל אם לא היתה לו הפטמא כדרך אתרוגין הרבה כשר. והיינו דאמרינן במתניתין ניטלה פיטמתו וכמ"ש הרב ניטל דדו כלומר שהיתה בו וניטלה בין מאליה בין ע"י אדם ואמרינן בירושלמי דניטלה פיטמתו היינו שושנתו. ניטל העץ כו' ודוקא שניטל מעיקרו דהיינו בוכנתו אבל אם נחתך העוקץ מלמעלה כיון שנשתייר ממנו מה שבתוך הגומא כשר והיינו דאמרינן ניטל עוקצו כשר. והני תרתי דניטלה פיטמתו וניטלה בוכנתו דפסלינן ראיה חזקה לדברי הרב דמפרש דחסר אעפ"י שאינו מפולש פסול דהא בהני לאו כאיסר איכא ולא נקב מפולש איכא. עלתה חזזית עליו כתב רש"י חזזית כמין אבעבועות דקות ע"כ והוא מלשון ילפת דמתרגמינן חזזן בשנים ושלשה מקומות פסול דהו"ל כמנומר ולאו הדר הוא. על רובו פסול דרובו ככלו וחשבינן ליה כאלו כלו מלא חזזית אבל במיעוטו כיון דבמקום אחד הוא כשר דאכתי הדר הוא ואמרינן בירושלמי תמן רובו מצד אחד הוא ולא מכל צדדיו דאי מצדדין הרבה אפילו מיעוטו פסול. נקלף החיצון כו' פירוש שיש על האתרוג גלד אחד כמו שנמצא באפרסקין ובתמרים והיינו דאמרינן בגמרא דאגליד כאהינא סומקא וכשמגררין אותו בסודר או בצפורן נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו. אם נקלף כלו כו' זהו כדעת הרי"ף והטעם דמדמינן ליה לגלודה שמקצתה מתיר בה ור"ש פירוש בהפך דנקלף כלו כשר דברייתו הוא אבל מקצתו פסול דמנומר הוא:

ח

אתרוג שהיה תפוח פירוש כגון שנפלו עליו גשמים אחר שנלקט ונתפח ואע"פ שלא נסרח. סרוח שריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו אע"פ שלא נתפח וכתב בעל ה"ג תפוח סרוח פסול לא שנו אלא מבחוץ אבל מבפנים כשר. כבוש פר"ש בחומץ או בחרדל. שלוק נתבשל ביותר באור ברותחין. שחור כו' היינו כושי שבמשנה כדאמרינן כושי לבד ומנומר פסול והוא האתרוג שבא מארץ כוש והוא שחור. גדלו בדפוס ועשאו דפוס נקרא כל דבר העשוי למדת דברים אחרים בין שיהיה נתון על גביהן או בתוכן והוא עשה דפוס לאתרוג כשהוא קטן במחובר וגדל כמדת הדפוס כיון שאינו דומה לאתרוג פסול דלאו הדר הוא. עשהו כמין ברייתו אע"פ שעשהו דפין דפין כשר כלומר שהוא כמין קלפות. התיום שני תאומים דבוקים יחד וצ"ע דהא קי"ל כי"א דפסלי אף התיום והבוסר פירש ר"ש קטן כפול הלבן כדאמרינן הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן ותימה הא קי"ל כר' יהודה דאמר שיעור אתרוג קטן כביצה כמ"ש הרב בפרקין דלעיל וכן פסק הרי"ף ופירש הרב בעל ההשלמה דסובר דאתרוג כיון שהוא גדול במינו אינו כבוסר של שאר אילנות שהוא כפול הלבן אלא שיעורו יותר מפול הלבן והוא כביצה ע"כ ומסתבר לן כרבנן דפליגי עליה דר' עקיבא ומכשירי אתרוג הבוסר לא איירי בשיעורו כלל דהא איפלגו בשיעור אתרוג ר' יהודה ור"מ ואיפסיקא הלכתא כר' יהודא דאמר כביצה אלא הא אתא לאשמועינן דאע"ג דלא בשיל כל צרכיה באילן ועדין שיני אוכליו תקהנה בו אפ"ה הדר מיקרי וכשר כיון שיש לו שיעורו ולא נקיט בוסר אלא דרך העברה ור' יהודה ור"מ אפליגו בשיעורו שיש אילנות שדרכן לשאת פירות קטנים וקאמרי כיון דפחות מכאגוז הוה כשרה כל אחד ואחד לפי סברתו פסול דלא תיסק אדעתך דכיון דבשיל כל צרכיה אפילו הוא קטן ביותר כשר קמ"ל דאינו הדר עד שיהיה כביצה אליבא דר' יהודה דהלכתא כותיה שהרי דומיא דננורי הוא. מקום שהאתרוגין כו' והיינו אמרינן בגמרא הא לן והא להו דבני בבל מתוך שהן קרובין לאתרוגין לארץ כוש קנו אתרוגיהן מקצת שחרות וכיון דרגילי בהו הדר מיקרו והקריבהו נא לפחתך קרינא ביה והיינו כושי כשר דאמרינן בגמרא אבל לבני ארץ ישראל וה"ה לשאר מקומות שאין רגילין בהן פסולין. ואם היו שחורין ביותר כו' פירוש ואפילו לבני בבל וכל שכן לבני א"י והיינו דומה לכושי דאתמר בגמרא שהוא פסול לדברי הכל וזהו שכתב הרב כאדם כושי ודעת רש"י דכי אמרינן דאתרוג כושי כשר לבני בבל דוקא שבא מארץ כוש ומתוך שקרובים לארץ כוש רגילין בהם ומש"ה אפילו שחור ביותר וכ"ש שכשר לישראל העומד בארץ כוש שהרי כל אתרוגי הארץ ההיא כושיים הם אבל אם דומה לכושי כלומר שגדל בבבל וכ"ש בא"י ונשתנה מראהו ודומה לכושי נדמה הוא ופסול וכתב רש"י נדמה קונטרא פייט בלע"ז:

ט

כל אלו שאמרו שפסולין מפני מומין שבארנו וכו' והפסלות שהוא כו' או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה כגון שהיה של ערלה או של תרומה טמאה או של טבל בין בי"ט ראשון בין בשאר הימים פסול ודבר זה צריך תלמוד דבשלמא הפסלות שהוא משום ע"ז איכא למימר כתותי מכתת שיעוריה ולא נקיט שום אתרוג ומש"ה פסול בין ביום ראשון בין בשאר הימים אלא הני דאמרינן כלהו מלכם חזינן האיסור דכיון שאין בהם לא היתר אכילה ולא דין ממון לא מיקרי לכם וכיון דמלכם חזינן להו בשאר הימים הוה לן למימר דכשרין:

י

אין אדם יוצא בי"ט ראשון של חג בלולבו של חברו שישאלנו ממנו פירוש דהא כתיב ולקחתם לכם משלכם להוציא את השאול וכ"ש גזול ומאחר דלולב השאול פסול ביום ראשון אין ראוי לומר השאיליני לולבך דהא בתורת שאלה נטלה ואין יוצא בו אלא צ"ל לו תן לי לולבך. נתנו לו ע"מ להחזירו כו' ואם לא החזירו לא יצא שנמצא גזול דכיון דלא נתנו לו אלא ע"מ להחזיר ולא החזירו איגלי מלתא למפרע דמעיקרא גזול הוא בידו ואע"ג דלא הוה ביה תנאי כפול דהא קי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשו ובמעכשו לא בענין תנאי כפול והא דנתנו לו ע"מ להחזירו מייתי לה בפרק לולב הגזול ועיקרא דמלתא בשלהי פרק יש נוחלין דאמרי התם דרש רב נחמן אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפ' נטלו ראשון ויצא בו באנו למחלוקת ר' ורשב"ג ואמרינן במסקנא אלא מיפק דכ"ע לא פליגי דנפיק בה דאי מיפק לא נפיק ביה למאי יהביה ניהליה וזה לא הוצרך הרב לכתוב דכיון דפסק דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ויוצא בו כ"ש הכא דיהביה ניהליה לגמרי כל ימי חייו. וכתב בהשלמה ואע"ג דתנן כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת לא שמה מתנה ה"נ יכול להקדישו ולפדותו ולהחזירו לו ואע"ג דמסקינן בפרק יש נוחלין הילך שור זה על מנת שתחזירהו לי הקדישו אינו מוקדש שאני שור דקדושת הגוף הוא ואינו יכול לפדותו ע"כ ומדאמרינן הכא עד שיתננו לו במתנה וכדאיתא בגמרא בהדיא ולא אמר עד שיתננו לו בלחוד משמע שאין סומכין בנתינת לולב בדעתו ובלבו אלא צריך להוציא בשפתיו מתנה בפירוש ולא תלינן לא בדעת ב"ד ולא בדעת שותפין לפי שמתנה זו של לולב רובן מתנה ע"מ להחזיר הן צריך להחמיר עליו ולומר בפירוש בשפתיו וכדגרסינן בירושלמי וצריך ליתן בדעת גמורה ולא נודע כך אלא בהוצאת שפתיו ובמתניתין בפרק לולב וערבה אמרינן ומלמדין אותן לומר שכל מי שיגיע בידו לולבו של חברו הרי הוא לו במתנה משמע דאמירה בעינן מדקתני לומר. כל זה מדרך הרב בעל העזר והוא בפרק לולב הגזול:

כתב הרב ואין נותנין אותו לקטן כו'. אמר המפרש הא מיירי בקטן היודע לנענע שחייב בלולב כדכתבינן בפרק ג' וכיון שיודע למה מנענעין וכיצד מנענעין א"א שלא יהא בר זכיה לנפשיה כאותה ששנינו פרק האומר התקבל גט זה צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים אבל בפחות מיכן לא איכפת לן דהא אמרינן במי שמת זכין לקטן ואין זכין לגדול דשמעינן מיניה בין לר' אליעזר בין לר' יהושע דיש קטן שאין לו זכיה מעצמו אלא ע"י אחרים וע"י אחרים נמי לא ליקני ליה הושענא עד שיהיה פעוט לקניית עצמו דקני מדרבנן ומקני נמי מדרבנן ולקנות על ידי אחרים עד שיהיה בן שלש עשרה שנה ויום אחד מפני שזכוי ע"י אחרים דאורייתא וקנין גמור והלכך צריך שיהיה בן שלש עשרה שנה ויום אחד שיהא מקנה ומזכה לאחרים מדאורייתא והר"מ ביאר כל זה במקומו בהלכות זכיה ומתנה וגרסינן בירושלמי רב יעקב הוה יהיב אתרוגא לבריה והוה אמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו לי ע"כ מפרק לולב וערבה:

יא

כתב הרב שותפין שקנו לולב כו'. אמר המפרש משום דכתיב ולקחתם לכם משלכם כלומר שהוא כלו שלו ולא מקצתו שלו. ואע"ג דבפרק ראשית הגז דרשינן בגדיכם עריסותיכם תרומותיכם לרבות טלית של שותפין ועיסת שותפין ותבואת שותפין שחייבין בציצית וחלה ותרומה שאני הכא דלא כתיב פרי עץ הדרכם דאי הוא כתוב הכי הו"א אפילו של שותפין אבל כיון דכתיב לכם משמע דקרא קפיד שיהא כלו שלו והאי דלא כתיב ולקחת לך וכתוב לכם למדרש שתהא לקיחה לכל אחד ואחד כדדריש בפרק לולב הגזול ובתורת כהנים וכתב מורי יצ"ו ועכשו מנהג שלוקחין אתרוג לצורך הקהל ויוצאין בו כל אחד ואחד ויש שמדקדקין שאחד מגדולי הקהל יוציא המעות משלו ומקנה הלולב לכל אחד ואחד במתנה על מנת להחזיר ואחר החג חוזר וגובה דמי הלולב מן הקהל ואפשר לומר כי גם הוצאת המעות משלו יוכל לעשות על מנת להחזירם לו אחר החג. ונראה לומר שאין אנו צריכין לכל זה אלא אפילו יוציאו לכתחלה הדמים מן המעות שבו מן הקהל ש"ד כי לב ב"ד מתנה עליהם שיתנו במתנה ע"מ להחזיר לכל אחד ואחד חלק האחרים ואפילו יש בהן יתומים קטנים דהפקר ב"ד הפקר וכלם תלוים בדעת גדוליהם וחכמיהם. כל זה מדרך רבינו שמואל ודעת הרב העזר כתבנו למעלה. האחין שקנו אתרוגיהן מתפיסת הבית כלומר שקנו אותן ממעות ירושת אביהן שהירושה כל זמן שלא חלקו אותה נקראת תפיסת הבית וה"ה אם ירשו אותן מאביהן אם יכול לאכלו ואין האחין מקפידין בכך יוצא כלומר רואים אם אוהבין זה את זה עד שאין מקפידים אם לקח אחד מהם דבר מתפיסת הבית ואכלו בלא גורל ובלא ידיעת חברו יצא כיון שיש אתרוגין בבית לצאת בהן י"ח מצוה. כתב הרב ן' מיגש אי איכא אחרנייתא דיכיל למימר להו שקילנא אנא חדא אתון נמי שקילו הך חדא. ואם היו מקפידין כו' כלומר שאינם רוצים שיהא לאחד מהם חלק יפה מחברו אם לא עפ"י הגורל או בשומא דבי דינא א"נ שלא יצאו עדין האחין י"ח מצות נטילתן ואין בכל האתרוגין שקנו כשר אלא זה לא יצא עד שיתננו לו כו' פירוש ואח"כ יטלנו דבנטילה ראשונה לא יצא. ואם קנה זה אתרוג וכו' ואע"פ שאם אכלו אין מקפידין עליו דכיון דקנה כל אחד מין אחד או קנו כולם כאחד שני מינין או ג' כל אחד גלי אדעתיה דמעיקרא כי קנה זה אתרוג וזה פריש או אתרוג ורימון ופריש באחד אדעתא דקפידה עבוד ואע"ג דאוהבין זה את זה ואין מקפידין לא יצא דאנן סהדי דא"א בלא הקפדה שהרי האתרוג ראוי למצוה ופריש או רמון אין ראוין. ע"כ מפרק יש נוחלין. ומפרש בירושלמי דפריש הוא אותו הפרי שאנו קורין אותו חבוש דאמרינן התם והפרישין אמר רבי יונה אספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא זה בלבד ובלשון הערב נקרא כן:

יב

כתב הרב אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח כו'. אמר המפרש כדכתיב ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו':

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.