מגדל עוז/לולב/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ לולב ח

א

ארבעת מינין אלו עד ולא גמר ליבש. פ' לולב הגזול (דף ל"ב ל"ג):

ובשעת הדחק או בשעת הסכנה לולב היבש כשר אבל לא שאר המינין: כתב הראב"ד ז"ל אני איני אומר כן וכו' ולא אמר שהיו מברכים עליו עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא בין הראשונים והאחרונים ור"מ ז"ל עמד בשיטת רבותינו נ"ע פ' לולב הגזול וגם דעתי מכרעת כדבריו שאני אומר אם לא היו יוצאין בהן ולא מברכין עליהן מאי אסהדותיה דר' יהודה ומאי אהני להו ירושתייהו לימרו להו שקולו טיבותייכו ושדו אחזרי. ואף לדברי המפרש ז"ל דגימוניות של כסף וזהב שהיו לוקחין בהן לכבוד לולביהן קאמר, אני משיב אם כן מאי קמ"ל ר"י היינו כסף וזהב ואי משום לומר דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה בלאו סהדותיה ידעינן ליה מדרבא פרק לולב הגזול גמרא מתניתין דאין אוגדין את הלולב אלא במינו ועוד כי פליג רבא עליה דרבה אמאי לא אסתייעא ליה מסהדותיה דרבי יהודה או אמאי לא אוקי תלמודא פלוגתייהו כתנאי וכי אמר רבא מנא אמינא לה דתנן אזוב קצר כו' לימא נמי סהדותיה דרבי יהודה ולמה נשתקעו דבריו מאותה שמועה ולא הוזכר שם כלל אלא ש"מ לאו להכי אסהיד אלא כדברי ר"מ ז"ל:

ב

אתרוג של ערלה עד החריות כשר. פ' לולב הגזול: (דף ל"ה):

נפרצו והוא שידלדלו וכו'. פרק לולב הגזול (דף כ"ט):
כתב הראב"ד ז"ל אני אומר שנסדקו לארכן גופי העלין אע"פ שלא נתקו מן השדרה וזהו דעביד כי חופיא פירוש חפוי הכלים שנעשין מאותן הרצועות של ההוצין עכ"ל: ואני אומר כבר נתחבטו בפירוש זה ור"מ ז"ל עומד כפירש"י והראב"ד ז"ל כרבותינו בעלי התוספות והבאים אחריהם רבו בו הפירושין וגם תשובות הגאונים נחלקו בם בהלכה פרק לולב הגזול ואלו ואלו דא"ח הם אך לשון חפוי כלים שפירש הראב"ד חדוש הוא ואין לי ראיה להכריע ביניהם ומתיירא אני שמא ירוצו את גלגלתי ולענין הפסק דעת ר"מ ז"ל כהסכמתי:

ג

אתרוג של ערלה עד החריות כשר. פ' לולב הגזול: (דף ל"ה):

נפרצו והוא שידלדלו וכו'. פרק לולב הגזול (דף כ"ט):
כתב הראב"ד ז"ל אני אומר שנסדקו לארכן גופי העלין אע"פ שלא נתקו מן השדרה וזהו דעביד כי חופיא פירוש חפוי הכלים שנעשין מאותן הרצועות של ההוצין עכ"ל: ואני אומר כבר נתחבטו בפירוש זה ור"מ ז"ל עומד כפירש"י והראב"ד ז"ל כרבותינו בעלי התוספות והבאים אחריהם רבו בו הפירושין וגם תשובות הגאונים נחלקו בם בהלכה פרק לולב הגזול ואלו ואלו דא"ח הם אך לשון חפוי כלים שפירש הראב"ד חדוש הוא ואין לי ראיה להכריע ביניהם ומתיירא אני שמא ירוצו את גלגלתי ולענין הפסק דעת ר"מ ז"ל כהסכמתי:

ד

בריית עלין של לולב עד לצד עיקרו של זה פסול. פרק לולב הגזול:

ה

הדס שנקטם ראשו כשר: כתב הראב"ד ז"ל כבר הופיע רוה"ק בבית מדרשנו וכו', ובחבורו ז"ל עוד שנינו משנתנו הדס הגזול והיבש פסול וכן נקטם ראשו ונפרצו עליו פסול וכתב הרב ר' יצחק הא מתני' ליתא דהא איפסיקא הלכתא בהדיא כר"ט דאמר אפילו שלשתן קטומין כשרין ואנן לא חזינא להא מילתא כלל חדא דהא סתמא היא דהא גבי הלכתא פסיקתא תני לה ועוד דכולה סוגיא דשמעתא כי הא סתמא אזלא ועוד דקטומין דקאמר ר"ט ור"י לאו כקטומין דרישא נינהו תדע דהתם קרי ליה נקטם ראשו והכי קרי להו קטומין סתמא ועוד דהכא קרי להו קטומין והתם בגמרא ירושלמית קרי להו דליות וכן בספרא והכי איתא להא מלתא התם ר"י דריש פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד ענף עץ עבות שלשה וערבי נחל שתים שתי דליות ואחת שאינה קטומה ר"ט אומר אפילו שלשתן קטומין רבי אבא בר ממל בעא קומי רבי אמי כמה דר' ישמעאל מרבה בהדר ירבה בשאר כל המינין א"ל מסבר את סבר על דר' ישמעאל קטום הדור והתנינן ר"ט אומר אפילו שלשתן קטומין לית בר נש אמר אפילו אלא דהוא מודה על קדמיתא ר' חגי בעי קומי ר' יוסי מה בא ר"ט להוסיף על דברי ר"י א"ל ר"י לא סבר קטום הדור ור"ט סבר קטום הדור, הנה זאת הסוגיא כאשר היא בירושלמי והחכם אשר עיניו בראשו יבא ויראה כי קטומין שאמר ר"י ור"ט אינן כקטומין ששנינו בראש המשנה חדא דהא קרי להו התם דליות ועוד איך יוכל אדם לפרש הסוגיא כולה על דרך אותן קטומין. אבל אני אפרש אותה הסוגיא על בירור ומתוך הפירוש שלי יתברר לכל מבין שאין לנטות ממנו ימין ושמאל גם יתברר ממנו שאין הקטומין שלהם דומה למשנתנו. וכך היא פירוש הסוגיא כי היו ר' אבא בר ממל ור' חגי סבורים לומר שתי דליות דקאמר ר' ישמעאל לשבח קאמר ובמילתיה דר"י לא תנו אפילו כאשר כתבתי למעלה והכי איתא בסיפרא במילתיה דר' ישמעאל שתי דליות ואחת שאינה קטומה ר"ט אומר אפילו שלשתן קטומין וקא סברי ר' אבא בר ממל ור' חגי כי הדליות שהזכיר ר"י לשבח קאמר כי הם הענפים העליונים והרכים והם שבח ההדסים ובמשנתנו קראן קטומין כדכתיב ואת ראש יניקותיו קטף ועל כל דבר שנשבר כשהוא רך נקרא קטיפה ועל כל דבר קשה נקרא שבירה וכן הוא אומר ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש יונקותיו רך אקטף וגו'. והנה ר"י בעי שיהו שני ההדסים מן הענפים העליונים הרכים והשלישית אע"פ שאינה קטומה כלומר אע"פ שאינה רכה אלא שנשברת מן הקשה שבה כך היה דעת אלו המקשים ומש"ה אקשי ליה ר' אבא בר ממל לר' אמי כמה שהיה ר' ישמעאל מרבה בהדרם של הדסים כך ירבה בהדר של שאר מינין ויהיה הלולב קטום מראש היניקות וכן בערבה השיב לו ר' אמי וכי סבור אתם קטום דאמר ר"י לשבח ההדס ולרבות הדרו והא תנינן ר"י אומר אפילו שלשתן קטומין ואם קטומין לשבח הוא כדקא סברת מאי אפילו דמשמע דהוא מודה בשנים קטומין אטו מי משתעי איניש הכי דלימא ר' ישמעאל בהדר השנים סגי ליה ואמר ליה ר"ט אפילו בהדר השלשה נמי סגי ליה אלא ודאי קטומין דקאמרי לאו שבח הוא כדקא סברת וכן שאל רבי חגי קומי רבי אסי משום דהוה ס"ל כרבי אבא בר ממל ולשבח קא אמר וקשיא ליה מאי אפילו דקאמר ר"ט ומה בא להוסיף על דר' ישמעאל וכו' כאשר פירשתי וחזר רבי אסי ופי' דלאו לשבח קאמר אלא לגרע דר"י לא סבר קטום הדור ושאינו קטום הוא ההדור מש"ה בעינן שיהא אחד מן ההדסים שאינו קטום כדי לקיים בו הדר ור"ט סבר אפילו כולו קטום הדור הוא. עכשיו יש לנו לפרש מה הוא הגריעות של דליות והשבח של אינה קטומה ונאמר כי הדליות דקאמר ר"י ה"ק אפילו לא יהיה הגזע שלם אלא שיקטום פארה מכאן ופארה מכאן נחשוב כשני ההדסים אבל האחד צריך שיהא כולו שלם ולא קטום מן הגזע אלא כל הגזע שלם עם פארותיו והדר קרינא בהו וזהו אפילו דקאמר ר"ט וכגמרא דילן מאי סבר אי שלמים בעי לבעי נמי כולהו וכו' כלומר אי ס"ל דלאו הדר אא"כ הגזע כולו שלם ליבעי כולהו שלמים דהא הדר אכולהו קאי ואי לא בעי שלמים כלל דאפילו פארה מזה ופארה מזה הדר הוא אפילו חד שלם נמי לא ליבעי ואמרינן חזר בו ר"י כלומר ודאי דהכי ס"ל דאפילו פארה מזה ופארה מזה הדור הוא וכי בעי הדר שלם להדור מצוה קא אמר וקבלה היתה בידו שחזר ר"י מדבריו ור"ט מיקל מכולהו ואפילו מדר"ע מ"ט תלתא קטימי שהן עבות שכיחי וחד דלא קטים לא שכיח שהוא עבות כלל וכן הוא הדבר שתמצא פארה אחת בפארת הגזע שהיא לבדה עבות והשאר אין עבות ולא תמצא גזע אחד אפילו באלף שיהא הוא וכל פארותיו עבות. זהו פי' שמועה זו על נכון וגם מדברי ר"ע נמי יתברר זה הפירוש מדאמרינן לדברי ר"ע דחד עבות ולא קטים לא שכיח ואם בנקטם ראשו כדברי המפרשים היכי אמרינן לדברי ר"ע חד ולא קטים לא שכיח והא שכיחי טובא אלא ש"מ כדפרישית ולעולם הלכה כסתם משנתנו שאם נקטם ראשו פסול והוא ראש הפארה משום דלאו הדר הוא והנוטה מזה הדרך נוטה מדרך השכל עכ"ל בחבורו. והרמב"ן ז"ל השיב על זה ואמר דבר זה לא רבינו הגדול אמרו אבל כל הגאונים ז"ל כך אמרו ולא ערער אדם מן הראשונים בדבר וקבלתם תכריע. ועוד לזה הפירוש א"כ למה פסל שום חכם הקטומין ומופשחין בהדס יותר משאר המינין ואדרבה בהדס כשר לדברי הכל שהרי ענף כתוב בו וענף הוא הבד המופשח מן העץ ובירושלמי מפורש דמשום הדר פסלי ליה רבנן ואין לבד הגזוז מן הקרקע יותר מן המופשח לא תאר ולא הדר אלא משמע דעל הקיטומין בראש הבדים אמורין והיינו לישנא דגמרא דשלמין ולא שלמין ור"ט מכשיר בזה ולא באחר מפני שההדס בעבותו תלוי הדרו שעליו חופין את עצו משא"כ בשאר מינין וזו ששנויה בתורת כהנים ר' ישמעאל אומר שתי דליות ואחת שאינה קטומה כלומר שצריך לחזר עליה שלא תהיה קטומה והיינו דקתני אחת שאינה קטומה ולא קתני אחד שאינו קטום אלמא אדליות קאי והיינו נמי דלא א"ר טרפון אפילו שלשתן דליות לפי שאינן ודאי קטומין. אבל לי נראה שהענפים הגדולים שדרכן של כורמים לזמור אותן ולקוץ בכל שנה כדי שיוסיפו הן הנקראין דליות והענפים השלמים הם הנקראים בדים או פארות במקרא ויב"ע תרגם בו עוברתיה וכן תרגם אונקלוס זמורה והוא הענף שכסחו ראשו ועל שם שיזמר נקרא כן וכן תרגומו ועל שם שהעבירו ממנה נקראת עוברתא ומן הלשון הזה של דליות אמרו חכמים המדלדל בגפנים וכולן לשון זמור וכסוח. ומ"ש עבות ג' לא משכחינן לה מפני הקטומים שלא מצינו לר' טרפון שאסר בהם לכתחלה אלא מפני שאין הדס שכולו עבות מצוי להם במקומן באורך שלשה טפחים שרוב הארוך שוטה והיינו דקאמרינן בהדיא עבות שלשה אלמא משום עבות הוא שאינו מצוי ותלתא קטימי שכיחי להו מחד ולא קטים שדרך ההדס הזה ליבש ראשו ולהסיר עליו העליונים ולהיותו קטום עכ"ל ספר המלחמות. (מכאן ועד סוף הפרק חסר, כי ההעתק היה חסר ממנו לרוב יושנו ולא היה לנו זולתו):

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.