קרית ספר/לולב/ח

קרית ספר ‏ לולב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ארבעה מינין אלו שהיה אחד מהן יבש פסול. דכתיב באתרוג הדר ויבש לאו הדר הוא וילפינן שאר מינין מאתרוג מדאתקשו כולהו אמרינן מה אתרוג בעינן הדר אף שאר מינין הדר בעינן. וכן גזול וגנוב פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם ואפילו לאחר יאוש לא קני דלאו שלכם הוא ולמ"ד קני הוה מצוה הבאה בעבירה ונראה דמדרבנן הוי פיסול מצוה הבאה בעבירה למ"ד יאוש כדי קני. היה אחד מאלו המינין של אשרה ושל עיר הנדחת הרי זה פסול כאשרה דמשה אותן שהיה בשעת כיבוש ארץ ישראל שהצריכו הכתוב שרפה כדכתיב ואשריהם תשרפון באש ולולב ושאר מינין צריכין שיעור והאי כמאן דמכתת שיעוריה כיון דלשרפה קאי דכל העומד לישרף כשרוף דמי כדלעיל. וע"ז של ישראל דאין לה ביטול כדילפינן באזהרת מ' הוו כאשרה דמשה דמיכתת שיעוריה. ועיר הנדחת כתיב בה ושרפת וגו' ומיכתת שיעוריה. ובע"ז ואשרה של גוי שנטלן בשאלה פסול משום שאול ובשאר ימים אפילו במקדש דהוי דאוריתא כשר ואפילו גזול אי לאו מצוה הבאה בעבירה דלא כתיב לכם אלא ביום ראשון. היה כמוש ולא גמר ליבש כשר דאכתי מיחזי הדר ובשעת הדחק או הסכנה לולב היבש כשר אבל לא שאר מינים. ואיפשר דטעמא דבלולב מכשרינן יבש בשעת הדחק משום דכתי' כפת בלא וי"ו דנראה דלא יליף מאתרוג מה שאין כן בשאר מינין דכתיבי בו"ו דמהדר אריש קרא ומשום זה אלי ואנוהו הוא דבעינן לולב לא כדפרש"י ז"ל במתניתן דלולב דהא דאקשי' שאר מינין לאתרוג בגמר' היינו הדס וערבה לחוד כדפי'. אתרוג של ערלה ושל תרומ' טמאה פסו' דלשריפה קיימי. ערלה יליף מכלאי הכרם כפרש"י (בשלהי תרומה) דאיתקש לכלאי הכרם דכתיב בהו פן תקדש תוקד אש. ותרומה טמאה היתר הסקה ילפינן מדכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות במשמע אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה וכתיב לך תהא להסקה. ושל טבל ביום א' פסול דלא קרינן ביה לכם אבל של מעשר שני ותרומה טהורה כשר.

ג

לולב שנקטם ראשו או נסדק כי המניק או היה עקום לפניו או לצדדיו או שנפרצו עליו פסול. כל הני משום דלא הוי הדר ונחלקה התיומת נמי פסול דלאו הדר הוא. ולולבא דסליק בחד הוצה נמי פסול אי משום דלאו לולב מיקרי אי משום דלאו הדר הוא. ואם אין עליו מגיעות זו לעיקרה של זו פסול נמי דלאו הדר הוא.

ה

הדס שנקטם ראשו כשר דאכתי הדר הוא ואם נשתיירו שלשה עליו בקן אחד כשר דהא עליו חופין את עצו במקום העלין. היו ענביו שחורות או אדומות מרובות מעליו פסול דבטילי עלים לגבי ענבים ואם מיעטן כשר דאזלינן בתר רובא מדאוריתא אבל ירוקות מין הדס הן וכשר.

ו

ערבה שנקטם ראשה כשרה דאכתי הדר ונפרצו עליה פסולה נמי מהאי טעמא.

ז

אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא או שאינו מפולש כאיסר אפילו שאינו חסר פסול דלאו הדר הוא ואם חסר אפילו כל שהוא פסול דפרי עץ קאמר רחמנא שלם ולא חסר והרב ז"ל כתב דפסול משום דבעינן לקיחה תמה דכתיב ולקחתם לכם וגו'. ניטל דדו או העץ שתלוי בו ונשאר במקומו גימה פסול מדין חסר. עלתה חזזית בשנים או בשלשה מקומות או ברובו במקום אחד או כל שהוא בדדו פסול ונראה דמשום הדר הוא פסול. נקלף אם נשאר ממנו כל שהוא כשר דמציל על כולו ואכתי הדר הוא ואם נקלף כולו פסול דלאו הדר הוא. אתרוג שהוא תפוח סרוח כבוש שלוק שחור לבן מנומר ירוק ככרתי שהוא כעשב פסול וכל הני נראה דמיפסלי משום דאינם הדר. עשהו כמין ברייתו אע"פ שעשהו כמין דפין דפין כשר דהוי הדר. התיום והבוסר נמי הוו הדר כושי פסול בכל מקום דומה לכושי במקום שהם כעין שחורות כשר דהוו הדר למקומו.

ט

כל שהוא פסול משום שאינו שלכם ביו"ט ראשון בלבד הוא דכתיב לכם ביום הראשון אבל הפסולים משום שאינם הדר או משום ע"ז או משום שאסור באכילה בין בי"ט ראשון בין בשאר הימים של תורה במקדש פסולים.

י

אין אדם יוצא ביו"ט הראשון של חג בלולבו של חברו דבעינן שלכם עד שיתננו לו במתנה נתנו במתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואם לא החזירו לא יצא דנמצא גזול. ואין נותנין אותו לקטן דכשדעת אחרת מקנה יש לו זכיה מן התורה דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבל קידושיך ויש לה יד לזכות בהן ומתקדשת. ואחד לולב ואחד כל המינין אם היה אחד מהן שאול אין יוצאין בו בי"ט ראשון דקרא דלכם אכולהו כתיב. שותפין שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהם יוצא ביום ראשון עד שיתן חלקו לחברו במתנה דבעינן שיהא כולו שלו. האחין שקנו אתרוגין בתפיסת הבית ונטל אחד מהן אתרוג אם יכול לאוכלו ואין האחין מקפידין יצא ואם הם מקפידים לא יצא עד שיתנו לו חלקם במתנה ואם קנו אתרוג עם מינים אחרים אפילו אינם מקפידים לא יצאו דכל שאין שם מאותו המין אין מחילתה בסתם מועלת עד שיתן אותו במתנה.

יב

אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח בהם בחג הסוכות היתה שמחה יתירה במקדש שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ומצוה להרבות בשמחה זו שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצות ובאהבת האל עבודה גדולה היא והמונע עצמו ממנו ראוי ליפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב והמגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו במקומות אלו חוטא ואמר שלמה אל תתהדר לפני מלך והמשפיל על עצמו ומקיל בכבודו הוא הגדול המכובד וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ויש במצוה זו דברים מדרבנן נכללים בלא תסור ובושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ויש מה שאינו בכלל אלו אלא מנהג נביאים ועל הכל אנו חייבים מן התורה שלא למרות את פיהם:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.