קובץ על יד החזקה/לולב/ח

קובץ על יד החזקה ‏ לולב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

היה אחד מהן של עכו"ם לא יטול. עיין הה"מ ועי' בתוס' סוכה דף ל"א ע"ב ד"ה באשירה דמשה וא"ת עכו"ם דכותים מדאגבהיה קנייה כדאמרינן פ' כ"ה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה וי"ל כגון שהגביהו ע"מ שלא לקנות ובשמעתין המ"ל דמתני' ביו"ט ראשון ולא הוה צריך לאוקמי באשירה דמשה ע"ש ועי' ב"י יו"ד סי' קמ"ו שכתב בשם הסמ"ג משבא לידו אינו אומר לעכו"ם לבטלו דטעמא משום גזירה אטו אליל של ישראל עצמו יראה מדבריו דס"ל דאינו אלא מדרבנן אבל מה"ת יש לה ביטול אפילו מדאגבהה וכ"מ מדברי הר"ן פ' כ"ה במ"ש שם היאך יכול לזכות בו משום דא"ל צד זכיה ע"י ביטול. ולכאורה הדבר תמוה דהא עכשיו שהוא ביד ישראל שוב לא מהני ביטול אלא דס"ל כהסמ"ג וא"כ כיון דמה"ת יש לה ביטול שפיר א"ל זכייה בגוה לקנותה והיינו שכתב הר"ן שם וכן הדין בחמץ בפסח שאפשר ישראל לזכות בו הוא מהטעם מותר לאחר הפסח ואינו אסור אלא משום קנסא ולפי סברת הסמ"ג והר"ן א"כ מה"ת יוצא כיון שיכול לבטל ומדרבנן הוא דא"י ומש"ה מוקי לה בגמ' באשירה דמשה ומשמע קצת מדברי התוס' והריטב"א דל"ל סברת הסמ"ג אלא כיון דזכי ביה דינו כדין עכו"ם של ישראל שעובדה שאין לה ביטול מה"ת ואין מקומו פה:

ובשעת הדחק כו' אבל לא שאר המינין. שיטת רבינו דעל לולב מברכין בשעת הדחק ודעת הראב"ד דאין מברכין אבל ע"ז לא פליג רבינו דלנקוט בידייהו כדי שלא תשתכח תורת אתרוג אלא דסברת רבינו דאס"ד דלא יוצא בו בשעת הדחק לא היינו מתירין משום שלא תשתכח דלמא אתי לאכשורינהו ומה"ט כתב אם אין כאן כ"א אתרוג המורכב שלא יקחנו משום שלא תשתכח תורת אתרוג דלמא אתי לאכשורי בשאר השנים ושיטת הלבוש באתרוג המורכב שפסול מה"ת משום שנעבדה בו עבירה עי' בשו"ת פנים מאירות ח"ש סי' קע"ג:

ב

אתרוג של ערלה. בש"ג כתב גם בשל ערלה בח"ל אין יוצאין. ועי' בכנה"ג סי' תרמ"ח חולק בזה דהא יש היתר לאכילה כעין מה דאמרינן ספק לי ואנא איכול במס' קידושין דף ל"ט ובאמת הדין עם השה"ג דהא רבינו והטור לא הביאו כלל הך דיכול לספוקי הדדי וכתב ב"י יו"ד סי' רצ"ד דס"ל דהנך רבנן דמספקי להדדי ס"ל כמ"ד הלכות מדינה אבל למ"ד הלמ"מ אסור לספוקי להדדי וא"כ אינו יוצא בו ע"ש ודוחק לומר משום דבספק גמור מותר יהיה נקרא היתר אכילה:

ג

היה עקום לפניו פסול. בברייתא סוכה דף ל"ב נזכר ג"כ לולב כפוף ולא הזכירו רבינו עי' בס' כפות תמרים שהניח בצ"ע. ואפשר מפני שבפירוש כפוף יש הרבה פירושים ולמאי דמסיק וצדדין כלפניו דמי י"ל דהיינו כפוף ועקום דמחלקים בין מלאחריו ובין מלפניו עי' ב"י סי' תרמ"ה ובס' כפות תמרים מסיק דיש להחמיר בין עקום מלפניו ובין עקום מלאחריו וענין העיקום הוא כמ"ש הכ"מ דבעינן עקום ממש כמו מגל כגב בעל חטוטרת:

ה

הדס כו'. עי' השגת הראב"ד ועי' בס' מהר"י בן לב ספר א' סי' ק"ו כנה"ג ובברייתא יבשו רוב עליו ונשתיירו ג' בדי עלין לחין ונחלקו רש"י והרא"ש בפירוש הדבר ולשיטת הרא"ש בעי' שישתייר ג' קנים ודברי השו"ע צ"ע וכבר הארכתי בזה בש"י ועי' ב"י סי' תרמ"ו שנתן טעם על מה שהקשה כאן בכ"מ למה השמיט רבינו הך ברייתא:

ו

ערבה כו'. עי' הה"מ ולישנא דמתניתין מסייע לשיטת רבינו כיון דקתני גבי הדס דפסולה למה לי למתני תו גבי ערבה דהא הוי זו ואצ"ל זו:

ז

אם היה כאיסר או יותר פסול. אי קשיא השתא כאיסר פסול יתר מבעיא תריץ שבא לחדש לנו בין כגון שהיה מרובע או משולש צריך שיהיה יותר מכאיסר כדי שתוכל לעשות בו עיגול כאיסר כנה"ג סי' תרמ"ח בהגהת ב"י בשם הרדב"ז ח"ש סי' קפ"ד. אתרוג המורכב שהורכב יחור של לימונ"א באילן אתרוגים פסול מהר"ם אלשיך בתשובה סי' ק"י ועמ"ש לעיל בשם הלבוש:

עלתה חזזית בב' וג' מקומות. עי' כ"מ ומל"מ ובס' א"ר בשם לח"מ פ' לולב הגזול ב' משני צדדים וג' מצד א'. ופי' חזזית כמו אבעבועות. וזה שקורין חזזית באתרוגין שלנו רוב אותן שיש להם חזזית כ"ש אינו ניכר מקומם במשמוש ואינו גבוה משאר אתרוג וכשירים והא דעל חוטמו פסול חזזית וכל שינוי מראה בכ"ש אינו נקרא כ"ש אלא כשנראה לכל שאינו הדר אבל באתרוגים שלנו שרוב אלו שאנו קוראין חזזית אינם נראין לעין מחמת דקותן וצריך להסתכל בהן כדי שתהא נראה ונרגש בראייה שאדם רואה את האתרוג כולו הדר בלי שום רושם ואדם אחר שיש לו יותר ראייה טובה רואה ואינו נקרא כ"ש והדר נקרא למי שהוא בידו וכ"ש לאחרים הרואים אותו הר"מ מטראני כנה"ג. ומראה אתרוג עי' תוס' סוכה דף ל"א כחלמון ביצה ושעוה ירוק כעשב השדה עי' מג"א. ומראה אודם מראה פסולה היא ואהינא סומקא אינו אודם כ"כ. ועי' במס' עירובין בהא דאמר אתריגו לפחמין ופירש"י דרך אתרוג להיות אדום ובפמ"ג כתב אשרי מי שיוכל לקנות אתרוג נאה והדר מכל סיג גם כתב בשם היש"ש בחולין באתרוגים המורים מרובים והיודעים מועטים מפני שאין גדילין בארצותינו:

י

ואינו מקנה לאחרים מה"ת. עמ"ש בזה באריכות בש"י ר"פ לה"ג ד"ה רבנן:

יא

שותפין שקנו לולב וכו'. כתב הה"מ אבל הרשב"א כתב ומסתברא לי דהא דאחין בשלא לקחוהו לצאת בו הוא אלא לאוכלו ולהריח בו אבל לקחוהו לצאת בו ודאי בכל גוונא יוצאין בו דאמרינן יש ברירה שהרי בשעה שלקחוהו היו יודעין שאינו ראוי ליחלק ועל דעת כן לקחוהו שיטלנו כל אחד מהן לצאת בו שיהא כולו שלו דומיא דשותפין שנדרו הנאה זה מזה שהם נכנסים לחצר של שניהם שאין בה דין חלוקה כמו שמבואר בפ"ו מה' נדרים והטעם שיש ברירה וכו' ואפשר שעל דעת זה סמכו בהרבה מקומות שלוקחין לולב אחד וכל הקהל יוצאין בו ע"כ. אמנם בחידושי ריטב"א מס' סוכה דף ק"ז ד"ה תניא מבואר שלא כדברי הרשב"א במ"ש שם. ויותר נראה לומר דמודה ר"א דסוכה של שותפין יוצאין בו דל"ד ללולב דהתם כי נפק ביה חד מנייהו בכוליה נפק ולא סגי דלא נפק בחולקיה דחבריה והוי שאול דכיון שמסתמא בכולו ליכא למימר ברירה והא ודאי אין כולו חלקו ודכותה אם נשתמש בכולו אסור במודר הנאה אא"כ התנו קודם הנדר וכו' אבל הכא בשותפין כל אחד ואחד לשלו הוא נכנס ויש ברירה וכדאמרינן בנדרים בשותפין שנדרו הנאה שניהם מותרים ליכנס לחצר שיכול לומר לתוך שלי אני נכנס וכו' ואפילו למאן דאסר התם נדרים שאני דויתר אסור במודר הנאה וכו' אבל במצות סוכה דלתוך שלו נכנס לכם קרינן ביה עכ"ד. הרי להדיא דלא ס"ל סברת הרשב"א דלולב ל"ד לנדרים רק סוכה דמי לנדרים ור"א בסוכת שותפין מודה ועי' בשו"ת ריב"ש סי' שמ"ז ובס' ברכי יוסף הביא שו"ת רשב"ש סי' ח' שחלק עם הריב"ש וסובר דסוכת השותפין גרע מסוכה שאולה דשאול תוך ימי שאלה הוא כולו שלו ובמקפידין באמת פסול דל"ד להך דנדרים ע"ש שהאריך דלדידן דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה סוכת שותפין המקפידין אין יוצאין בו ועי' בש"ע סי' תרל"ג. והנה לכאורה יש להביא ראיה לשיטת הרשב"ש דלפ"ד א"ש מה דיליף ר"י סוכה דף ל"ו דאינה נוהגת אלא בד' מינים ק"ו מלולב דנוהג ביום ולא בלילה וכו' והרגיש בספר כ"ת והלא מעיקרא דדינא פירכא מה ללולב שכן שותפין ושאול פסול משא"כ גבי סוכה ואף אי כר"א ס"ל דשאול פסול בסוכה מ"מ הרי כתבו התוס' סוכה כ"ז בסוכת השותפין מודה ר"א וכו' ע"ש שהניח בקושיא לפי שיטת הרשב"ש גם בסוכה אליבא דכ"ע פסול שותפין המקפידין דגרע משאול ובשותפין שאין מקפידין ה"ל שאולה. וי"ל דס"ל כר"א ול"ק קושית הכ"ת. אמנם גם לשיטת הריטב"א שהבאתי לק"מ קושית הכ"ת דבאמת י"ל דר"י כר"א ס"ל דשאולה פסולה בסוכה ואי קשיא עכ"פ בשותפות מודה זה הוא משום דגבי סוכה שייך ברירה משא"כ גבי לולב משום דאינו יוצא כי אם בכולו ולא שייך ברירה וא"כ שפיר יליף ר"י בק"ו משא"כ לשיטת הרשב"א דגם בלולב שייך ברירה אם לקחו לצאת בו עדיין הקושיא נשארת ויש ראיה דלא כהרשב"א. היוצא מדברינו יש כאן שלש שיטות שיטת הרשב"א דיוצא באתרוג השותפין אם לקחו מתחלה לצאת בו משום ברירה ודמי לשותפין שנדרו הנאה זה מזה דמותרין ליכנס לחצר באין בו דין חלוקה, ולשיטת הריטב"א דהיכא דמחוייב לצאת בכולו כמו באתרוג ל"ד לנדרים ולא שייך ברירה ואינו יוצא באתרוג השותפין אף אם לקחו מתחלה לכך לצאת בו דרחמנא פסליה, ולשיטת הרשב"ש ומבואר שם שהרבה מן החכמים הסכימו אפילו בסוכת השותפין אין יוצאין בו אם הם מקפידים דלא שייך ברירה כיון דהקרא אסר לנו וכל האזרח לא אתי כי אם לרבות שאול דבעת שאולה כולו שלו היא משא"כ בשותפות. והנה לפמ"ש לשיטת הריטב"א ליישב קושית הכ"ת ע"כ צ"ל דר"י אית ליה כר"א דשאול פסול ושותפין ליכא פירכא משום ברירה וצ"ל דכ"ע אית ליה ברירה כה"ג וכמ"ש הריטב"א דאפילו מאן דאוסר בנדרים מודה בסוכה דאל"כ קשיא הא ר"י לית ליה ברירה כדאמרינן בכמה דוכתין. אמנם אין מזה הכרח דאיכא למימר דמאן דלית ליה ברירה בכ"מ גם כאן אמרינן אין ברירה וכמ"ש בשו"ת הרשב"ש הנ"ל אלא מאן דאית ליה ברירה בכל דוכתי ניחא ובאמת גם אליבא דר"י מצינו דיש מחלוקת אי ס"ל ברירה ואדרבה עפ"ז יש ליישב קושית התוס' סוכה דף ל"ז ע"א ד"ה מאי ארז וכו' מה שמקשים אליבא דרב די"ל רב ס"ל דתנא דס"ל אליבא דר"י דסוכה אינה נוהגת כ"א בד' מינים ס"ל דר"י אית ליה ברירה ולתנא דס"ל אליבא דר"י אין ברירה באמת סוכה נוהגת בכל דבר דוק ותשכח. וגם לפי סברת הריטב"א מוכח לומר דס"ל לר"י כר"א דסוכה שאולה פסולה ומש"ה יליף ק"ו מיושב שפיר דלא קיי"ל בהא כר"י אלא סוכה נוהגת בכל דבר וכ"ע מודים בזה עי' בתוס' שם ד"ה כל דין כו'. כיון דביררנו דירד ר"י לשיטת ר"א א"כ לית הלכתא כוותיה אלא דסוכה שאולה כשרה ומיפרך הק"ו. ובדרוש אמרתי בזה הוא פירוש בעזרא דכתיב צאו ההר והביאו עלי זית וכו' וכתב ויעשו כל הקהל סוכות וכו' ותהי להם שמחה גדולה פי' משום דעזרא חידש להם דסוכה נוהגת בכ"ד וכמו שהשיבו חכמים לר"י ואמאי לא ילפינן ק"ו וצ"ל דעזרא חידש להם דין זה דסוכה שאולה כשירה וא"כ מיפרך הק"ו ועל ידי זה כל אחד מישראל היה יכול לקיים מצות סוכה דקודם שלמד להם עזרא היה ס"ל דשאולה פסולה והיה מקצתם שאין להם חלק בסוכה לא היו יכולים לקיים מצות סוכה משא"כ עתה יודעים מזה דסוכה שאולה כשירה ויעשו כל הקהל סוכות ותהי שמחה גדולה בקיום המצוה. וה' יזכנו לקיים מצותיו בנפש חפצה:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.