ר"ן/שבת/ז/א
קרפף יותר מבית סאתים. פי' יותר מזריעת סאתי' דאע"ג דחצר דמשכן דילפינן מיני' לא הוי אלא סאתים דהיינו מאה על חמשים כדכתיב קרא השתא קמ"ל דלא מבעיא סאתים כחצר המשכן דהוי רשות היחיד דאפילו יתר מבית סאתים ואפי' כור או כורים הזורק לתוכו חייב דמחיצה היא מדאורייתא והוי רה"י לכל חומרי' לזריקה ולהוצאה ומטעמא דמחוסרת דיורין אית לה דין דרשות הרבים לטומאה וכן לענין טלטול דאסור לטלטל בתוכו אלא בארבע אמות:
זרק וטח בפנים חייב. ואע"ג דבעינן הנחה ע"ג מקום ארבעה הכא שאני דכל שהחפץ רואה פני קרקע רה"ר הוי כמונח ברשות הרבים אע"פ שהחפץ למעלה משלשה מקרקע רשות הרבים, ומסתייעא לי הדין סברא מדתנן הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ, וטעמא דאע"ג דלא נח במקום ארבעה כיון שהחפץ רואה פני קרקע רשות הרבים כל היכא שהוא למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ[1]:
אילימא דאי איכא מחיצה עשרה. פירש"י ז"ל[2] כגון בקעה דאי אית לה מחיצה עשרה הויא כרמלית ואי לא לא והאמר רב גידל וכו' אלא מאי תופשת עד עשרה דעד עשרה הוא דהוי כרמלית כלומר אויר של בקעה דאי קלט מן האויר עד עשרה דינו כדין כרמלית ואסור מדרבנן למעלה מעשרה הוי מקום פטור ומותר אפי' מדרבנן כאויר דרשות הרבים למעלה מעשרה דהוי מקום פטור הכל כמו שכתב ז"ל. ולא נהירא הא דאמרי' בית שאין תוכו עשרה וכו' על גגו מותר לטלטל בכולו, פי' משום דכרשות היחיד הוא חשוב דאמרינן בכהאי גונא גוד אחית מחיצתי' אבל בתוכו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, משום דכיון דלא חזי לדירה אין המחיצות מועילות אלא הרי הוא כמי שאין שם מחיצות[3] וכיון דשוה קרקעו לקרקע רשות הרבים חשבינן לי' כקרן זוית[4] שמעכב את הרבים ליכנס לתוכו ומיקרי כרמלית:
- ↑ וכ"פ הריב"א הו' בתוד"ה וטח, ועייש"ע מש"ה בשם ר"ת לפרש באופ"א, והו"ד ברשב"א ד"ה לבינה, ועייש"ע ברשב"א דמרש"י בסוגיין נ' כהריב"א, וע"ע ריטב"א ד"ה וזרק.
ובעיקר שי' הריב"א י"ל דס"ל כשי' ר"י לעיל ד. בתוד"ה והא, במקו"ד דע"ד. והנה בתוס' שם הק' לשי' הריב"א, דלעיל ד. כי פריך אמתניתין דפשט ידו והא בעיא עקירה והנחה מע"ג מקום ארבע לוקי מתניתין במחזיק החפץ בענין זה שרואה את פני הקרקע, וברשב"א שם תי' דע"כ לא מיירי בכה"ג, כיון דלעיל ג. פוטר העני משום דאין עושה מעשה, ובכה"ג שהפך ידו עשה מעשה, ועי' זרע יעקב בתוס' שם בביאו"ד הרשב"א, דראייתו ממה דשמואל לעיל ג. שמונה איסורים שפטור ומותר רק בכה"ג שיש עשייה כלשהי, אבל לא הוכיח ממתני' דהא למסקנא שם אין מונה אפי' דברים שיש בהם מעשה, ובזה דחה יש שפירשו דההוכחה ממתני'. ובחת"ס ד"ה וטח, כ' לפרש באופ"א, דאי מיירי בקפץ העני ידו, א"כ הוי זה שנים שעשו ופטורים מחטאת. ובתורא"ש שם הוסיף להק' לריב"א, מאי מוכיח לעיל ד. דלר"ע דקכש"ה אי"צ מקום דע"ד, הרי התם רואה פני הקרקע, ועיי"ש דגם הריב"א אמר דוקא במקום שחפץ דבוק בלבינה והלבינה מחוברת בקרקע, ומשו"ה נחשבת כשטוחה אצל הקרקע, ומה שדבוק בה כמונח בקרקע, וכעי"ז בחת"ס שם, ועיי"ש דלפי"ז משה"ק המהרש"א לריב"א, במאי פליגי רבי וחכמים לעיל ד: אי אמרי' שדי נופו בתר עיקרו, והרי רואה פני הקרקע, ולהנ"ל י"ל דכיון שנוף העץ נמצא ברשות אחרת מעיקרו, ורואה פני קרקע אחרת מעיקרו, אי"ז כמונח ע"ג קרקע. - ↑ ד"ה אילימא.
- ↑ מבו' דבית שקירויו תוכו רה"י, דכיון שאין ראוי לדירה, אין המחיצות מועילות לו, וחשיב כאין לו מחיצות, וכ"כ בפי' הר"ח ד"ה בתוכו. ויש שר"ל דהוק' לרבינו היאך יהיה כרמלית והרי אינה ראויה להילוך רבים, כיון י"ל מחיצות, וע"ז תי' דל"ח מחיצות כלל, ועי' תוס' עירובין פ"ט. ד"ה במחיצות. וברש"י ד"ה אלא מבו' דהטעם דבית שקרויו משלימו לי', הוי כרמלית ולא רה"י, משום דאין בו מחיצות י'. ובתו"י בע"ב בתוד"ה ואם אות א', מבואר דהטעם דבית שקירויו משלימו לי', הוי כרמלית, משום דרה"י צריכה חלל י', וע"ע מאירי ד"ה חקק, בשם יש מי שכתב, וע"ע רא"ש סי' י"א, דהאחרונים נחלקו בדעתו, דיש שנקטו דדעתו כהתו"י, ועי' שערי ציון סי' ד' ענף ד' אות ו'. ובר"ן על הרי"ף בע"ב ד"ה בתוכו, כ' דהטעם משום דבפחות מי' אינו ראוי לדירה, ומשו"ה ל"ח רה"י. ובעבוה"ק להרשב"א ש"ג סי' א', פי' דסוגיין בבית יותר מבית סאתיים, ובקירויו משלימו לי', דעל גגו רה"י ומטלטלין בכולו, ובתוכו רק ד"א כיון שאין ראוי לדירה, והוי כרמלית, ועי' מאירי ד"ה בית, דהטעם שהעמיד ביותר מבית סאתיים, דבפחות מכך, אין מצוי שיעשו בנ"א, וביותר מבית סאתיים מצוי דבמה שעושים די לבהמות, ויש שר"ל דהטעם שהוצרך להעמיד ביותר מבית סאתיים, דבפחות מכך הוי רה"י, כיון דיש י"ט במחיצות מבחוץ, וביותר מבית סאתיים בשביל לטלטל בתוכו צריך שיהיה מוקף לדירה, ואם אינו ראוי לדירה הוי כלא הוקף לדירה.
- ↑ בע"ב.