קרית ספר/שבת/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png יב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
ברכת אברהם
יצחק ירנן
מעשה רקח
סדר משנה
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

המבעיר כל שהוא חייב והוא שיהא צריך לאפר אבל אם הבעיר דרך השחתה פטור מפני שהוא מקלקל ולא הוי מלאכת מחשבת. והמבעיר גדישו של חברו כיון ששככה חמתו נעשה כקורע על מתו וחייב שמתקן הוא אצל יצרו ואף על גב דלגביה חבריה הוי מקלקל מדאסר רחמנא שריפת בת כהן בשבת דמקלקל הוא לדידה מכלל דשאר מקלקל לגביה חבריה חייב. וכן המדליק את הנר או את העצים בין להתחמם בין להאיר חייב דמתקן הוי המחמם את הברזל כדי לצרפו במים חייב על החממתו משום תולדת מבעיר וכשמכבה אותו לצרפו חייב משום מכבה שכן לוטשי הברזל עושין כדי לחזק הכלי.

ב[עריכה]

המכבה כל שהוא חייב אחד מכבה את הנר ואחד מכבה גחלת של עץ שכן בעלי מלאכה של פחמין עושין כן אבל המכבה גחלת של מתכת שלא לצרף פטור. הנותן שמן לתוך הנר הדולק חייב משום מבעיר דבריבוי השמן דולק יותר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה דלא אנהר כולי האי כי איכא שמן מועט בנר וכיבוי כי האי גוונא הוי נמי כאש שתחת הדוד של סממני המשכן.

ג[עריכה]

דליקה שנפלה בשבת המכבה אותה מפני איבוד ממון חייב שאין איבוד ממון דוחה שבת אלא איבוד נפשות דלא ילפינן אלא וחי בהם ולא שימות בהם אבל משום ממון לא מחללינן שבת. וגרם כיבוי מותר אפילו בכלים חדשים מלאים מים שיתבקעו דכתיב לא תעשה כל מלאכה עשיה הוא דאסור גרמה מותר. תיבה שידה שאחז בהן האור מביא עור ופורש על קצה שלא נשרף כדי שלא תעבור האש. טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה וכן ס"ת פושטו וקורא ונותן מים בצד שלא נתלה בו האור ואם כבתה כבתה דגרם כיבוי מותר נר דלוק ע"ג טבלה מנער את הטבלה והוא נופל ואם כבה כבה ובדליכא שמן בנר כדפי' ר"י ז"ל.

ז[עריכה]

מותר מדאוריתא לכבות על ידי גוי וקטן דלאו בני מצות נינהו ורבנן גזור האי כדיניה והאי כדיניה.

ח[עריכה]

הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכות ואע"פ שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו ולא צריכינן לאוכוחי מקראי אפילו הכי במלאכת שבת דסמכיה קרא למלאכת משכן משמע דכל הני מלאכות דנאסרו הלכה למשה מסיני איתנהו במשכן ולהכי טרחינן בכולהו לאשכוחי דכוותיהו במשכן ובהוצאה נמי כתיב בה מלאכה דכתיב איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא הא למדת שההבאה שהיא הוצאה מלאכה קורא אותה כגרסת ר"ח לא כגרסה דלעיל. והוצאה נמי נפקא לן מדכתיב אל יצא איש דמשמע הוצאת כלי ללקט המן ואיצטריכו תרי קראי חד להוצאת עני וחד להוצאת בעל הבית דהוי בפנים ומשום דהוי הוצאה מלאכה גרועה אצטריכו תרי קראי והכנסה סברא היא מכדי מרשות לרשות היא מה לי אפוקי ומה לי עיולי והיינו להכנסה דבע"ה דלא הוי במשכן דאילו הכנסת עני בחוץ הוה במשכן כדאמר הם העלו קרשים מקרקע לעגלה והוי מר"ה לרה"י אף אתם אל תכניסו מרשות הרבים לרה"י הם הורידו הקרשים מעגלה לקרקע ואתם לא תוציאו מרה"י לרשות הרבים. ומעביר ארבע אמות ברשות הרבים הלכה למשה מסיני בלחוד היא דלית בה אסמכתא מקראי. אין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיוציא כשיעור המועיל או יכניס דהרי כתיב איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה דהיינו ההבאה והוי בה שיעור המועיל ויעקור מרשות זה ויניח ברשות שניה דלא מקריא הוצאה אלא בעקירה מרשות אחד והנחה ברשות שניה אבל עקירה בלא הנחה והנחה בלא עקירה או הוצאה פחות מכשיעור פטור וכן במעביר ד' אמות בעינן תרויהו עקירה והנחה. הזורק מרשות לרשות או המושיט הרי זה תולדת מוציא זורק גמר' גמירי לה כמעביר ומושיט מרשות לרשות ילפינן ממשכן שכן פרקי המשכן מושיטין הקרשים לאותם שעל העגלות וכן אותם שבעגלות היו מושיטים לאותם שלמטה בשעת העמדת המשכן וכן הזורק או מושיט ד' אמות הוי תולדת מוציא וחייב והזורק כלאחר יד כגון מכתפיו או מאחוריו לאו זריקה היא ופטור. המוציא מקצת חפץ מרשות לרשות ואפילו חפצי' בקופה והוציא רובה פטור עד שיוציא כולה בבת אחת. המוציא בין בימינו בין בשמאלו בין לתוך חיקו או כדרך המוציאים בסדינם וכן המוציא על כתפו חייב שכן משא בני קהת דכתיב ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת סמים ומנחת התמיד ושמן המשחה אחד בימין ואחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתים בכתף ואף ע"פ שהמשוי למעלה מעשרה טפחים בר"ה כשמעבירו חייב שכן משא בני קהת למעלה מעשרה טפחים שנאמר בכתף ישאו וארון כשהיו נושאים אותו בכתף הוה גבוה מן הקרקע יותר מעשרה טפחים דאמר מר ארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה וגמירי דכל טונה דמידלי במוטות תילתא למעלה מכתפותיהון ותרי תלתי מלרע הרי שארון אינו תלוי למטה מן הכתפים אלא ששה טפחים ושני שלישי טפח דהיינו תרי תלתי הרי דגובה הארון למעלה מעשרה קאי טובא מן הקרקע אפילו אין גובהן של לויים אלא שלשה אמות דהם י"ח טפחים והמוציא שלא כדרך המוציאים שאמרנו פטור המוציא משאוי כבד על ראשו ותופש בידו חייב כדרך המוציאים ונמצא כמוציא על כתפו או בידו אבל חפץ קל שאינו כדרך המוציאים פטור. המעביר חפץ מתחלת ארבעה לסוף ארבעה בר"ה ולמעלה מראשו דהוא מקום פטור חייב דלא נח במקום פטור.

טו[עריכה]

המעביר ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר באורך חמשה אמות ושלשה חומשי אמה דהם אלכסון ד' על ד' פחות מכאן פטור מדאוריתא דכתיב שבו איש תחתיו ומפי השמועה למדו שלא יטלטל חוץ למרובע זה דאלכסונו הוי חמשה אמות וג' חומשי' דכתיב זה יהיה לכם מגרשי הערים כזה יהיו כל שובתי שבת והתם פיאות כתיב דמשמע מרובע וגבי העברה ליכא למיתב פיאות אלא כה"ג שנותנים שיעור אלכסון דהא ליכא ריבוע ועיגול ובאמותיו שלו מודדין דהכי דייק קרא שבו איש תחתיו ובננס נותנים אלו ארבע אמות בינונית דסתם איניש:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.