סדר משנה/שבת/יב

סדר משנה שבת יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המבעיר כל שהוא חייב וכו'. עכ"ל. כתב מרן ז"ל בכ"מ וז"ל המבעיר כל שהוא וכו' כתב הרמ"ך כל זה כדעת ר' שמעון. אבל לדעת ר"י הא וכו' הבערה הרי היא ככל המלאכות שאם הקלקול וכו' פטור. ובודאי המבעיר קורה אחת משום האפר מקלקל. ויש שמפרשים כפירושו (ר"ל כמו שפירש רבינו ז"ל בה הוא דמקלקל בהבערה) ואין נראים דבריהם עכ"ל (הרמ"ך) עכ"ל הכ"מ.

ופירוש דברי הרמ"ך ז"ל הנ"ל הוא. דהרמ"ך ז"ל פירש הך פלוגתא דר' אבהו ור' יוחנן בשבת דף ק"ו ע"א לענין מקלקל בחבלה ובהבערה כפי' של התוס' שם בד"ה חוץ מחובל ומבעיר וכו' דר' אבהו ור' יוחנן לא פליגי אלא אליבא דר' שמעון. אבל אליבא דר' יהודה לא פליגי ר' אבהו ור' יוחנן כלל אלא תרווייהו מודים דאפי' בחובל וצריך לדם ומבעיר וצריך לאפרה דהוא פטור כיון שההיזק הוא יותר מהנאתו הרי הבערה וחבלה הוא ככל יתר המלאכות שזה נקרא מקלקל ופטור. אבל רבינו ז"ל מפרש כפירש"י והרשב"ם ז"ל שם דר' אבהו סובר כר' שמעון ור' יוחנן סובר כר' יהודה ופסק רבינו ז"ל כר' יהודה אליבא דר' יוחנן דבחובל וצריך לדם ומבעיר וצריך לאפרה דחייב עליו אפילו אליבא דר' יהודה. והתוס' שם בד"ה הנ"ל הקשו על פירש"י והרשב"ם ז"ל הנ"ל. דלפי פירושם תקשה היאך קאמר ר' יוחנן לר' אבהו פוק תני לברא חובל ומבעיר אינו משנה וכו' דאטו הואיל והוא סובר כר' יהודה מאן דתני ומתני כר' שמעון מישתק משתקינן ליה בתמיה. וע"ז הביאו ראיה מחולין דף ט"ו ע"א דלא משתקינן ליה בשביל כך יע"ש בתוס'. וזה הוא כוונת הרמ"ך ז"ל במ"ש ויש מפרשים כפירושו ואין נראים דבריהם וכאמור לעיל מזה. והיינו דרש"י והרשב"ם ז"ל מפרשים כפירושו של רבינו ז"ל אלא שאין דבריהם נראים מכח קושית התוס' האמורה.

ולדידי חזי לי לענ"ד להביא עוד קצת ראיה בס"ד לדעת התוס' האמור לעיל מזה והוא דכל היכא דהבריי' אתיא כחד תנא אף דלא ס"ל לאיזו אמורא כוותיה דהך תנא אין ראוי לו להאמורא ההוא להשתיק לאמורא אחרינא דתני לה להך בריי' והוא דאמרי' בסנהדרין דף ס"ב ע"א וז"ל תני ר' זכאי קמי דר' יוחנן זיבח וקיטר וניסך וכו' אינו חייב אלא אחת. א"ל (ר"ל ר' יוחנן אמר לר' זכאי) פוק תני לברא. אמר ר' אבא הא דאמר ר' זכאי מחלוקת ר' יוסי ור' נתן דתניא הבערה ללאו יצאת דברי [ר'] יוסי ור' נתן אמר לחלק יצאת וכו' מתקיף לה רב יוסף דלמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם ההבערה ללאו יצאת וכו' יע"ש היטב הסוגיא. ולכאו' קשה מאי בעי ר' אבא בזה במה שהוא תלוי בפלוגתא דר' יוסי ור' נתן דהא סוף סוף ר' יוחנן וגם אנן לא קי"ל כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת אלא קי"ל דלחלק יצאת וא"כ אף דהך בריי' דתני ר' זכאי זיבח וקיטר וניסך וכו' אינו חייב אלא אחת וכו' הנ"ל סוברת כר' יוסי מ"מ מימר שפיר קאמר ר' יוחנן לר' זכאי פוק תני לברא וכו' הואיל והוא לא ס"ל כר' יוסי. אלא ודאי צ"ל כיון דאיכא חד תנא דהוא סובר כן תו לא שייך למימר עליה דהך בריי' דאזלית וסברית כהך תנא פוק תני לברא וכו'. (רק דהתם בסנהדרין מה דקאמר ר' יוחנן לר' זכאי פוק תני לברא וכו' משום דר' יוחנן היה סובר כאתקפתא דרב יוסף התם הנ"ל דקאמר דלמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי וכו'. וממילא ליכא שום תנא דסובר כהך בריי' ולזה שפיר א"ר יוחנן לר' זכאי התם פוק תני לברא וכו' וכ"כ בחידושי הר"ן ז"ל שם בד"ה א"ל פוק תני לברא וכו'). וא"כ יש ראי' מזה לקו' התוס' דשבת הנ"ל על רש"י והרשב"ם ז"ל מה שהקשו דלפי פירושם לא היה לו לר' יוחנן לומר לר' אבהו פוק תני לברא וכו' דאיכא ר' שמעון דקאי כוותי' דהך בריי'. ודוק. אמנם בישוב קו' התוס' על רש"י והרשב"ם ז"ל הנ"ל. והיא גם היא תעבור על רבינו ז"ל וכנ"ל. כבר כתבתי בס"ד בזה לעיל פרק שמיני הלכה חי"ת בד"ה מפני נחת רוחו וכו' אות רביעי).

מפני שכוונתו להנקם משונאו והרי נתקררה דעתו ושככה חמתו וכו' מתקנין הן אצל יצרן הרע וכו'. עכ"ל. עי' במגיד משנה מ"ש בזה ועי' לעיל פרק שמיני הלכה חי"ת בד"ה מפני נחת רוחו וכו' אות ראשון ואות רביעי ושאר האותיות שמשם ואילך ושם בהלכה ט' בד"ה ואחד החובל בבהמה חיה ועוף וכו' מ"ש בס"ד אני בעניי בדעת רבינו ז"ל זיל גמור מהתם.

ב

ואם נתכוון לצרף חייב וכו' ומכבין אותו במים וכו'. עכ"ל. ראיתי לבאר פה בס"ד דברי רש"י ז"ל ביומא דף ל"ד ע"ב בד"ה בכל התורה וכו' שכתב וז"ל בכל התורה באיסורא דאוריי' וכו' ואין שבות במקדש לא גרסינן דהא תלא טעמא באין מתכוין עכ"ל רש"י ז"ל. הנה מבואר מזה דרש"י ז"ל סובר כיון דצירוף אינו איסור אלא מדרבנן ממילא כשאינו מתכוין הוא היתר גמור אפילו במדינה. ואין צורך להתירו במקדש מטעם דאין שבות במקדש ולפיכך מחק רש"י ז"ל הגירסא הישנה דגרס ואין שבות במקדש וכאמור.

אמנם התוס' שם בד"ה הנ"מ באיסורא דאוריי' וכו' הרבו להקשות על שיטתו של רש"י ז"ל הנ"ל ואם כי הם בעצמם ובכבודם תירצו לכל הקושיות שהקשו. אבל התירוץ הוא דחוק והדברים עומדים צפופים. ולפיכך הקשו התוס' שם לבסוף מה הכריחו לרש"י ז"ל ומה הגיע אליו ליכנס בפרצה דחוקה הלזו ולמחוק הגי' הישנה. ומה ראה על ככה שלא לפרש דאפי' דבר שאינו אסור אלא מדרבנן אפי' בשאינו מתכוון ג"כ אסור הא מיהא מדרבנן. ולזה שפיר הוצרך הגמ' התם לומר הטעם דהתירוהו שם לצירוף הואיל ואין שבות במקדש. אבל לולי שהיה מותר שבות במקדש באמת היה אסור להטיל במקוה עששית של ברזל אעפ"י שאינו מתכוין לצרף והצירוף אינו אסור אלא מדרבנן. וכן במדינה באמת הוא אסור להטיל בתוך המקוה עששית של ברזל חמים אעפ"י שאינו מתכוון לצרף והצירוף אינו אסור אלא מדרבנן יע"ש בתוספות.

וחלקי אמרה נפשי בס"ד דרש"י ז"ל לשיטתיה שפיר הוכרח לדחוק כן ולמחוק הגי' הישנה. והוא דהא רש"י ז"ל פי' בשבת דף מ"א ע"ב בד"ה והלא מצרף וכו' דאיסור צירוף הוא משום מלאכת מכה בפטיש יע"ש ברש"י. וכ"כ הרה"מ ז"ל משמו פה לעיל הל' א' בד"ה המחמם את הברזל וכו' ורש"י ז"ל בעצמו כ' בשבת דף מ"ב ע"א בד"ה גחלת של מתכת וכו' דאף בגחלת של מתכת דליכא איסור דאוריי' משום מלאכת כבוי. אבל הא מיהא איסור כיבוי דרבנן אית ביה יע"ש ברש"י. והנה בערובין דף ל"ה ע"א אמרי' בגמ' וז"ל אביי ורבא דאמרי תרווייהו במנעול קטיר במתנא עסקינן וכו' יע"ש הסוגיא באריכות. ופירש"י ז"ל שם בד"ה ובעי סכינא למיפסקא וכו' דאם היה יכול למיפסקא ביד ולא היה צריך לטלטל הסכין. או דלא היה סבור כר' נחמיה. ממילא לא היה כאן נמצא וכאן היה אלא רק משום שבות הואיל ומיחזא כאלו סותר אהלא. לא הוינן אסרינן בין השמשות למיפסקא דהא לא גזרינן על השבות בין השמשות יע"ש ברש"י. והתוס' שם בד"ה בעי סכינא וכו' הקשו על רש"י ז"ל. דהא אף דסובר כר' נחמיה וגם בעי סכינא למיפסקא מה יושיענו זה במה בכך. דהא עדיין בכל זה אינו אלא רק איסור שבות. והרי לא גזרו על שבות בין השמשות יע"ש בתוס' דמכח קושיא זו פירשו הם פי' אחר בההוא סוגיא דהתם והנה חלילה וחלילה למאור עינינו רש"י ז"ל שיטעה בחמורי חמורות אף כי הס מלהזכיר שיטעה בפשוטי פשוטות כאלה. אבל כבר בא החכם הגדול רבינו עובדיה מברטנורא ז"ל שם סוף משנה ג' ותי' לקו' התוס' האמורה בצחות לשונו הזהב. והוא דרש"י ז"ל סובר דדוקא שבות אחד הוא דהתירו בבין השמשות. אבל שני שבותין בבת אחת לא התירו החכמים אפי' בבין השמשות יע"ש בפי' הרע"ב ז"ל.

והמורם מזה זאת התרומה דמפורש יוצא מפי רבינו עובדיה ז"ל דרש"י ז"ל סובר דאביי הוא דסבירא ליה דשני שבותין בבת אחת חמירי שאין מתירין אותן בבין השמשות. וכבר הוכחתי בס"ד לקמן בהלכות עבודת יום הכפורים פרק ראשון הלכה ב' בד"ה הכל עשוי בכה"ג נשוי וכו' ויותר מזה כתבתי בס"ד באריכות לקמן בהלכות קרבן פסח פרק ראשון הלכה ו' בד"ה ובעל הזבח נוטל את הפסח וכו' דדין זה של לא גזרו על שבות בין השמשות ודין זה דאין שבות במקדש במאזנים ישאו יחד שקולים הם. דאליבא שיטתו של רש"י ז"ל הנ"ל אליבא דאביי (והוא הדין נמי אליבא דרבא דהא תרווייהו אמרי להך שינויא במנעול קטיר במתנא וכו' וכאמור לעיל). הא דאמרינן דאין שבות במקדש היינו דוקא כשאין כאן אלא שבות אחד אבל שני שבותין בבת אחת אפילו במקדש ה' גם כן אסור. זיל גמור משם.

ומעתה הנה כי כן. הכא ביומא שם דקאי רש"י ז"ל אליבא דאביי. דהא אביי הוא דקמשני התם צירוף דרבנן וכו' יע"ש בסוגיא. ממילא לדידיה לשיטתו שפיר הוכיח רש"י ז"ל דעל כרחין צריכין לומר דאביי סבירא ליה דליכא אפילו איסור דרבנן בהך צירוף הואיל ואינו מתכוון גם כן ולא גרסינן אין שבות במקדש דאפילו במדינה נמי מותר וכאמור לעיל. דאם נאמר דאף באיסור דרבנן איכא איסור אפילו כשאינו מתכוון רק מה שהתירו התם להטיל בתך המקוה עששית של ברזל הוא מטעם דאמרינן דאין שבות במקדש וכפי מה שהוא הגירסא הישנה בגמרא התם. תקשה דהא הכא איכא שתי שבותים בבת אחת לרש"י ז"ל לשיטתו הנ"ל. השבות האחד. הוא השבות של איסור כיבוי. והשבות השני. אשר ישנו פה הוא השבות דצירוף שהוא אסור מדרבנן משום מלאכת מכה בפטיש. והרי לרש"י ז"ל לשיטתיה אליבא דאביי לשיטתיה הא לא שרינן שני שבותים בבת אחת אפילו במקדש ה' וכדבר האמור לעיל בס"ד. אלא ודאי צריכין לומר (כך הכריח רש"י ז"ל מזה) דאביי הוא דסבירא דאפילו במתכוון גופא לא היה עושה בזה אלא רק איסור דרבנן ממילא בשאינו מתכוון לא גזרו חכמים לאסרו. והנה כי כן אין כאן שום איסור כלל. לא משום איסור צירוף שהוא משום מלאכת מכה בפטיש. ולא משום איסור מכבה אפילו מדרבנן וכיון שאין כאן שום איסור כלל אפילו מדרבנן ממילא נמי דלא בלבד שהוא מותר לעשותו. במקדש אלא דאף במדינה גם כן מותר לעשותו. ושוב אי אפשר לגרוס כהגירסא הישנה דגרס אין שבות במקדש וכדברי רש"י ז"ל הנ"ל ודוק היטב.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.