שרשי הים/שבת/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ שבת יב

א

שורש צרוף ברזל בשבת

המחמם את הברזל לצרפו במים ה"ז תולדת מבעיר וחייב. וכתב ה"ה שם דלדעת הראב"ד ורש"י ז"ל המצרף את הברזל בשבת יש בו משום מכה בפטיש אמנם לדעתם אין בו חיוב דאורייתא כי הצרוף דרבנן הוא כמ"ש בפרק אמר להם הממונה דל"ד ע"ב. והוא ז"ל נחלק עליהם וסייע לשיטת רבינו דס"ל דהצרוף במכוין לצרף חייב מדאורייתא ולא מדרבנן וגם עיקר החיוב אינו משום מכה בפטיש כי אם משום תולדה דמכבה דמכה בפטיש ליכא כיון שאין עושים הצירוף בגמר מלאכה וכתב עוד דמההיא דפרק כירה דמ"א נראה שהצירוף הוא דבר תורה אלא דבשאינו מכוין לר"ש דאמר דש"מ מותר ה"נ מותר ולא חשיב פסיק רישיה דמוד' ביה ר"ש דאסור מפני שאפשר שלא הגיע לצרוף ואינו בהכרח גמור שיצרף. והלח"מ שם תמה עליו מהיכא משמע ליה מאותה סוגייא דהצירוף דאורייתא דאפשר דמאי דמקשה התם והא קא מצרף היינו לומר דס"ס איכא איסורא דרבנן ועיין בשיטת הריטב"א למסכת יומא דל"ד שדקדק מאותה סוגייא דפ' כירה דצירוף דרבנן היפך מ"ש ה"ה ז"ל יע"ש.
והרב המובהק מוהר"י נוניס ה"י בה"ש כתב דה"ה ז"ל דקדק כן מהא דקאמ' התם אלא אי איתמר הכי איתמר כו' ושמואל אמר אפילו שיעור לצרף מותר למימרא דשמואל כר"ש ס"ל כו' והאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת כו' ואי ס"ד ס"ל כר"ש אפילו של עץ נמי והשתא אם איתא דצירוף דרבנן אמאי לא משני דלעולם דשמואל כר"י ס"ל באיסור דאורייתא דדשא"מ אסור אלא באיסור דרבנן הוא דס"ל כר"ש וס"ל כוותי' בחדא ופליג עליה בחדא דמשו"ה במשאצ"ל ס"ל נמי כר"י ותדע דבפ' ב"מ דכ"ב דקאמר התם בהדייא רב אמר אין הלכה כר"ש בגרירה ושמואל אמר הלכה כר"ש בגרירה. והשתא קשה דאמאי נטר תלמודא להקשות עד הכא ולא פריך הכי לעיל מיניה אלא משמע ובההיא לא ק"ל משום דא"ל דבגרירה ס"ל כר"ש דדשא"מ מותר משום דאינו אלא מדרבנן דהוי חורש כלאחר יד כדאיתא בס"פ כירה דמ"ו ע"ב זה נ"ל לומר בכוונת ה"ה ז"ל עכ"ל.
ולע"ד אדרבא מכאן ראיה דצירוף דרבנן דאי מדאורייתא היאך קאמ' שמואל הלכה כר"ש בגרירה דמשמע דדוקא בגרירה דהוי דרבנן ס"ל לשמואל דה' כר"ש אבל בשאר דברי' דאסירי מדאורייתא אין הלכה כר"ש ותו אי צירוף דאורייתא ואפי"ה ס"ל לשמואל דהלכה כר"ש דבשגמר שרי כ"ש בגרירה דרבנן ומאי קמ"ל בגרירה אלא ודאי משמע דצירוף דרבנן והיא גופה קמ"ל שמואל דלא תימא צירוף דאורייתא הוא ולא קי"ל כר"ש בהא אלא דוקא בגרי' שהוא דרבנן קמ"ל דאף צירוף דרבנן הוא וקי"ל כר"ש והא דלא אקשי הש"ס לעיל בפ' ב"מ עלה דאמ' שמואל הלכה כר"ש בגרירה מהא דאין מכבין גחלת של עץ ונטר עד הכא איכא למימר דהתם לא אייתי הש"ס מילתא דשמואל אלא אגב גררא דקאמר אביי כל מילתיה דמר עביד כרב כו' ולא קאי בענין דבר שאינו מתכוין דאפליגו ר"ש ור"י אלא הכא ומשו"ה שקיל וטרי הכא אי שמואל כר"י או כר"ש והא דלא משני כי אקשי דשמואל אדשמואל דלעולם דשמואל כר"י באיסו' דאורייתא אבל באיסור דרבנן ס"ל כר"ש ולמה ליה לחלק בין דבר שא"מ למשאצ"ל הוא דמשום דהמקשה הקשה לדשמואל מההיא דמכבה גחלת של עץ דהוי משאצ"ל וקמדמי משאצ"ל לדשא"מ ואיסו' דאורייתא לדרבנן קמשני ליה דמה אירייא משאצ"ל לדשא"מ וה"נ הוה מצי לשנויי מה אירייא איסו' דאורייתא לדרבנן וחדא מינייהו נקט.
עו"כ ה"ה דמהסוגייא דפרק א"ל הממונה דל"ד נראה בבאור שהצירוף מדבריהם ושיש לדחותה ולומר שהיא לדעת אביי בלבד ואין הל' כמותו אלא כרב ביבי דאמ' דוקא שלא הגיע לצירוף עכ"ל. והנה לפי תירוץ זה ק"ט מ"ש רבינו בפ"ב מהל' עיוה"כ שאם היה כ"ג זקן או אסטניס מלבנים עששיות של ברזל מבערב ולמחר מטילין אותן במים כדי שתפוג צינתן שאין שבות במקדש ואי ס"ל לרבי' דהלכה כרב ביבי הו"ל לחלק ולומר דדוקא בשלא הגיעו לצירוף ותו דאי בשלא הגיעו לצירוף מאי אין שבות במקדש דקאמר הא אפילו שבות ליכא וכדמוכח בהדייא מדברי התוס' דפרק כירה ד"ה והלא מצרף יע"ש. ואין לומר דמפני כך כתב ה"ה ז"ל אח"ז כשהביא מה שדחה הרמב"ן לאותה סוגייא דזה יראה לו דעת רבינו נוטה כמ"ש בפ"ב מהלכות עיוה"כ כו' דא"כ לא הול"ל דעת רבינו נוטה שהרי מבואר בהדייא כן והרב מוהר"י נוניש כתב דאע"ג דס"ל דהלכה כרב ביבי לא חילק בין הגיע לצירוף ללא הגיע משו' דרב ביבי לא הוצרך לחלק כן אלא לדעת ר"י דס"ל בעלמא דדשא"מ אסו' אמנם רבינו דפסק כר"ש דס"ל דדשא"מ מותר אפילו בלא הגיע לצירוף שרי ומה שהוצרך לתת טעם דאין שבות במקדש לאו משום ליתא דצירוף הוא דקאמר הכי אלא משום ליתא דכיבוי דהא קי"ל דכיבוי גחלת של מתכת אסור מדרבנן כמ"ש רש"י בפ' כירה ורבינו ז"ל לקמן א"כ איך היו מטילין אותן במים הא קא מכבה וע"ז בא לתרץ דמה שהות' הכיבוי היינו משום דאין שבות במקדש את"ד יע"ש.
ולע"ד אין זה נכון דהא לדעת רבינו ז"ל טעמ' דצירוף לאו משום דהוי תולדה דמכה בפטיש הוא אלא משום תולדה דמכבה הוא ודוקא במכבה כדי לצרף ומכוין לצרף מחייב משום מכבה אבל במכבה גחלת של מתכת ואינו מצרף או אינו מכוין לצרף תו לא מחייב משום מכבה דאין כאן כיבוי כמבואר ממ"ש בפרקין ה"ב וכיון שכן אכתי תקשי למה לו לרבינו בפ"ב מהלכות עיוה"כ למיהב טעמ' דאין שבות במקדש מאחר דאיהו ז"ל פסק כר"ש דדשא"מ מות' ובההיא דעששיות לא קמכוין לצירוף אף משום מכבה ליכא ומותר הוא אפילו במדינה ואי ס"ל דכל כה"ג לא מיקרי דשא"מ אלא מלאכה שאינה צריכה לגופה דקי"ל כר"י דאסר א"כ הו"ל לחלק כרב ביבי ולמימר דדוקא בשלא הגיע לצירוף הוא דשרי ועוד שהרי כתב ה"ה דאין כאן משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דאינו בהכרח שיצרף ואפשר שלא הגיע לצירוף וכיון שכן ע"כ דלא הוי אלא דשא"מ דלר"ש מותר לכתחי' ואיברא דהיא גופה קשה על מ"ש הלח"מ ז"ל הכא בסוף הלשון עמ"ש ה"ה דמכבה גחלת של מתכת לדעת רבינו דומה לקטימת קיסם דכל שאינו קוטמו לחצוץ בו שיניו אע"פ שראוי לכך בקטימתו פטור ותמה עליו דהתם מותר לגמרי והכא פטור אבל אסור וי"ל דאסור משום הכיבוי שכ"כ רבינו המכבה את הגחלת כו' אבל מחמת הצירוף אין כאן איסור כלל התם נמי אין שם איסור כלל דקוטמו להריח עכ"ל. וק"ט דכיון דלדעת רבינו לא מחייב מצרף אלא משו' תולדה דמכבה א"כ כי לא מכוין לצרף מאי מכבה איכא. ואולי דאיסו' הכיבוי שכתב הרב ז"ל הוא משום גזירה דדמי לכיבוי גחלת של עץ דהתם אפי' אינו מכוין לעשות פחמין כיון דפסיק רישיה הוא אסור לכ"ע גזרו בשל מתכת אטו של עץ ומשום טעמא דאין שבות במקדש התירו.
עוד כתב ה"ה אבל הרמב"ן דחה ואמר שאין בעששיות צירוף כמו בגחלת כו' ולזה יראה לי דעת רבינו נוטה כו' עכ"ל והק' הלח"מ דאפי' לפי הסכמתו של ה"ה שדעת רבינו כהרמב"ן דצירוף עששיות דרבנן וגריס כגירסת התוס' אין שבות במקדש א"כ למה תלה אביי הטעם היתר בדבר שאינו מתכוין אפילו במתכוין נמי ליכא אלא איסורא דרבנן ואין שבות במקדש וצ"ע עכ"ד. ועיין להרב מוהר"י נוניש הי"ו מה שישב לזה ע"פ מה שמצא כתו' להריטב"א בשיטה כ"י לשבת יע"ש. ועיין עוד במ"ש בחידושי הריטב"א ז"ל באותה סוגייא דפרק א"ל הממונה דל"ד וז"ל והא דאצטריכי' למיהדר ולמימ' מלאכת מחשבת אסרה תורה משום דלא התירו במקדש אלא שבות קל אבל שבות חמור שדומה למלאכה נוהג אף במקדש כדמוכח פרק בתרא דעירובין וכדכתי' התם בס"ד הילכך צירוף במתכוין לא שרי במקדש אבל כשהוא שלא במתכוין דאיכא תרתי למעליותא שרינן ליה כו' יע"ש ובכן לא קשיא ולא מידי וברור:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.