מגדל עוז/שבת/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שבת יב

א

המבעיר כל שהו עד מקלקל. פ' המניח את הכד ופרק ר"א דאורג (דף ק"ז):
כתב הראב"ד ז"ל אם הבעיר תחת תבשילו מ"מ חייב שתים עכ"ל: ואני אומר זה הדין ועיקרו פ' ר"א דאורג, ומה שחידש הראב"ד ז"ל שמעינן לה מאחד נתן את האש כו' הכתוב פ"ט ופרק המביא כדי יין ונמי סברא הוא דמה לי צריך את האפר דאסיקנא סוף פרק המביא ומה לי צריך לקדרה אלא ר"מ ז"ל לא חיבר אלא הפשוטים בתלמוד ולכך קראו משנה תורה:

והמבעיר גדישו עד יצרו הרע. זה הדין עיקרו בב"ק (דף ל"ד) גבי מתני' דיש חייב על מעשה כו' ועיקר הטעם שנתן מפרק האורג:

וכן המדליק וכו'. פ"ק דשבת (דף ב') לגבי מדורה ופרק כל כתבי הקדש לגבי נכרי שהדליק. ופ' ר"א דמילה ובכמה מקומות יובן זה:

המחמם וכו' עד וחייב. פ' כירה (דף מ"א):
כתב הראב"ד ולמה לא משום מבשל כמו סיכתא לאתונא דמרפא רפי והדר קמיט, עכ"ל: ואני אומר איני מבין דברי רבינו הראב"ד ז"ל כי לפי דעתי איהו חלים ואיהו פתר שאני רואה העץ רפה ורטוב ויוצא ממנו מים בשעת התיבשו באש כדקאמר פרק כלל גדול דמרפא רפי מעיקרא והדר קמיט בגו אתונא אלא ברזל קשה הוא מתחלתו ועד סופו אלא ודאי דתולדת מבעיר הוא וחייב כדמשמע פרק כירה בשמעתין דמיחם שפינהו: עוד כתב הראב"ד ז"ל והמחמם את הברזל והמצרפו במים אינו מכבה אבל הוא מכה בפטיש שגומר את חסומו מ"מ חייב עכ"ל: ואני אומר אין מביאים ראיה ממכבה למבעיר ואינה חובה שיהו שני הפכים בחיוב. וענין הצירוף שגומר חסומו כבר כתב למעלה שכל שהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש וגם זה הצירוף מפורש פרק כ"ה בשמעתין דמיחם כד"ן:

ב

המכבה כל שהוא חייב. פרק כלל גדול (דף ע"ה):

אחד המכבה עד מכבה. פרק מדליקין (דף כ"ט) ופרק כירה:
כתב הראב"ד ואם הוא מכבה וכו' דדבר שאין מתכוין אסור עכ"ל: ואני אומר להשיב בזה אי אפשי שאולי אכנס לפנים משורת הדין אבל בחרתי לכתוב דברי ר"מ ז"ל כל ענין וענין בפני עצמו ובטעמו וממילא יסתלקו קושיות הראב"ד ז"ל. וז"ל ר"מ ז"ל: אחד המכבה את הנר. זה פשוט פרק ב"מ גבי המכבה את הנר מפני שהוא מתירא פטור הא לאו הכי חייב ואחד המכבה גחלת של עץ כדמשמע פ' כירה בשמעתין דמיחם שפינהו וטעמא משום גחלת של עץ דאיסורא דאורייתא הוא וחייב סקילה וכן פירש רש"י ז"ל אבל המכבה גחלת של מתכת פטור כדמשמע בההיא שמעתא גופא וטעמא משום דלא שייך כבוי מדאורייתא אלא בכיבוי פחמין בלבד שכן בעלי מלאכה של פחמין עושין כן אבל גחלת של מתכת לא מיחייב ומדרבנן הוא דאסור בלחוד וכך פירש"י ז"ל והיינו הא שהביא ראב"ד ז"ל ממסכת יומא פרק אמר להם הממונה דצירוף דרבנן כו' והיינו נמי טעמא דשרו ביוה"כ לכ"ג משום דקי"ל דאין שבות במקדש והם אמרו והם אמרו ושרו אפילו דר' יהודה משום מצוה וכן פירשו ר"י הזקן ורבותינו בעלי התוס' ז"ל ומה"ט נמי ניחא סוגיין דפ' מילה גמרא מתני' דלא שחק שהביא ראב"ד ז"ל דגרס ת"ר אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין בגחלים ואקשינן והא תניא ממתקין ופרקינן ל"ק כאן בגחלת של עץ וכאן בגחלת של מתכת כי בשל מתכת שהוא איסורא דרבנן התירו משום כבוד יו"ט דבהכי איירי הנך ברייתות והם אמרו אבל בשל עץ דאיסור דאורייתא לא התירו ולפיכך אין ממתקין: ואם נתכוין לצרף חייב שכן לוטשי ברזל וכו' עד תולדת מכבה. זה מפורש בשמעתין דמיחם שפינהו כי הצירוף אסור וחייב עליו משום גמר מלאכה דמכבה דהיינו מכה בפטיש וקרי ליה תולדה כי המלאכה היא העושה פחמין כמ"ש או מהבהב את הפתילה בלבד כדאסיקנא פרק ב"מ גמרא מתני' דהמכבה את הנר לפרוקי מילתיה דר"י שהיה פוטר בכלן חוץ מן הפתילה והן הן לבד שחייבין עליהן סקילה אבל שארא לא וכן פירש"י ז"ל שם וגם דקדק יפה בלשונו שתלה חיוב הצירוף בנתכוין שאם לא נתכוין היה פטור וכדאסיקנא להדיא בההיא שמעתא ובזבחים פרק כל התדיר דבדבר שאין מתכוין סבור לה כר"ש דשרי ופסיק רישיה ולא ימות לא שייך בשל מתכת אלא בשל עץ דהא ברירנא דבשל מתכת דרבנן היא ולא מיחייב עלה סקילה וא"כ היכי שייך למימר ביה פסיק רישיה ולא ימות גם מלאכה לא שייך בה כלל דהיא תולדה בלחוד היא כדכתיבנא ולא הויא מלאכה לא שצריכה לגופה ולא שאצ"ל מאחר שאין מתכוין וגם היא של מתכת וכן פירש"י ז"ל ביומא פרק אמר להם הממונה בההיא שמעתא דעששיות דאמרי' התם לא נצרכא אלא לר"י ה"מ בכל התורה כלה כלומר בשאר איסורין שהן מן התורה כשהוא מתכוין ואז ודאי כשאינו מתכוין צריך נמי קרא להתיר אבל הכא צירוף במתכוין אינו אלא מדרבנן הלכך באין מתכוין מותר אפי' לר"י מפני המצוה וגם רבותינו בעלי התוס' פירשו קרוב לזה ומשום דאין שבות במקדש כמ"ש ואע"פ ששינו פירוש ולשון הסוגיא במקצת זה עולה מדבריהם וגירסתם. הראיתי לך דעתי ודי ור"ח ז"ל נתן טעם אחר לחלק בין גחלת של עץ לשל מתכת שאני כותבו בסמוך בע"ה ולדברי כלם אין מקום להקשות על ר"מ ז"ל וכן הסכים ר"י אלפס ז"ל בהלכות ואף כי השיגו ר"ז ז"ל במקצת כבר הצילו הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות אך בזה כלם מודים דמותר לכבות גחלת של מתכת ברה"ר כדי שלא יזוקו בה רבים. זאת היא מימרא דשמואל בשמעתין דמיחם שהתיר בשל מתכת ואסר בשל עץ מן הטעם שכתבתי בסמוך דבדרבנן הקלו מפחד הנזק שמצוה להרחיקו ומיניה ילפינן בגמרא להעביר קוץ פחות מד"א ברה"ר כדי שלא יזוקו בה רבים. ור"ח ז"ל פירש בו טעם יפה לחלק בין גחלת של עץ לשל מתכת כבוי גחלת של מתכת בזמן שהיא חמה היא שחורה והרואה אותה דומה שהיא צוננת לפי שאין בה אדמימות כגחלת לוחשת ונמצאו בני אדם נזוקין בו לפיכך מותר אבל גחלת של עץ אם תסור אדמימות נכבת כבר ואם אדמימות בה כל הרואה אותה מתרחק ממנה ומכל פנים אין אדם נזוק בה כי השחורה כבר כבתה והאדומה מתרחקין ממנה לפיכך המכבה אותה חייב לפיכך היה אוסר שמואל בגחלת של עץ ומדוקיא אמר רבינא קוץ ברה"ר כו' עכ"ל ר"ח ז"ל:

הנותן שמן לתוך הנר עד חייב משום מכבה. תוספתא היא וכן פירש"י ז"ל גמ' מתני' דלא יקוב אדם שפופרת של ביצה:

ג

דליקה שנפלה עד שביתתו עלינו. הכל פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ז):

אבל קטן שבא כו' עד אינו מפסיד. ביבמות פ' חרש (דף קי"ד):

ד

דליקה שנפלה עד שביתתו עלינו. הכל פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ז):

אבל קטן שבא כו' עד אינו מפסיד. ביבמות פ' חרש (דף קי"ד):

ה

דליקה שנפלה עד שביתתו עלינו. הכל פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ז):

אבל קטן שבא כו' עד אינו מפסיד. ביבמות פ' חרש (דף קי"ד):

ו

דליקה שנפלה עד שביתתו עלינו. הכל פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ז):

אבל קטן שבא כו' עד אינו מפסיד. ביבמות פ' חרש (דף קי"ד):

ז

דליקה שנפלה עד שביתתו עלינו. הכל פרק כל כתבי הקדש (דף קי"ז):

אבל קטן שבא כו' עד אינו מפסיד. ביבמות פ' חרש (דף קי"ד):

ח

הוצאה מרשות עד לרשות וחייב. ריש פ' הזורק (דף צו):

אין המוציא עד מכשיעור פטור. פ"ק דשבת ופ' המוציא ופ' הזורק ופ' כלל גדול וכמה מקומות בתלמוד:

המעביר מתחלת ד' עד בצד אחר. פ' הזורק ובכמה מקומות:

ט

הוצאה מרשות עד לרשות וחייב. ריש פ' הזורק (דף צו):

אין המוציא עד מכשיעור פטור. פ"ק דשבת ופ' המוציא ופ' הזורק ופ' כלל גדול וכמה מקומות בתלמוד:

המעביר מתחלת ד' עד בצד אחר. פ' הזורק ובכמה מקומות:

י

הזורק מרשות עד כלאחר יד פטור. ריש פרק הזורק:

המוציא עד על ראשיהם. הכל פרק המצניע (דף צ"א צ"ב):

המעביר חפץ עד מראשו חייב. במסכת עירובין פ' בתרא (דף צ"ח צ"ט):

יא

הזורק מרשות עד כלאחר יד פטור. ריש פרק הזורק:

המוציא עד על ראשיהם. הכל פרק המצניע (דף צ"א צ"ב):

המעביר חפץ עד מראשו חייב. במסכת עירובין פ' בתרא (דף צ"ח צ"ט):

יב

הזורק מרשות עד כלאחר יד פטור. ריש פרק הזורק:

המוציא עד על ראשיהם. הכל פרק המצניע (דף צ"א צ"ב):

המעביר חפץ עד מראשו חייב. במסכת עירובין פ' בתרא (דף צ"ח צ"ט):

יג

הזורק מרשות עד כלאחר יד פטור. ריש פרק הזורק:

המוציא עד על ראשיהם. הכל פרק המצניע (דף צ"א צ"ב):

המעביר חפץ עד מראשו חייב. במסכת עירובין פ' בתרא (דף צ"ח צ"ט):

יד

הזורק מרשות עד כלאחר יד פטור. ריש פרק הזורק:

המוציא עד על ראשיהם. הכל פרק המצניע (דף צ"א צ"ב):

המעביר חפץ עד מראשו חייב. במסכת עירובין פ' בתרא (דף צ"ח צ"ט):

טו

מותר אדם עד זה. מסכת עירובין פ' מי שהוציאוהו (דף צ"א):

לפיכך מותר עד ד"א שלו. פ' המוצא תפילין (דף צ"ה):

טז

מותר אדם עד זה. מסכת עירובין פ' מי שהוציאוהו (דף צ"א):

לפיכך מותר עד ד"א שלו. פ' המוצא תפילין (דף צ"ה):

יז

מותר אדם עד זה. מסכת עירובין פ' מי שהוציאוהו (דף צ"א):

לפיכך מותר עד ד"א שלו. פ' המוצא תפילין (דף צ"ה):

יח

הואיל ויש וכו' עד סוף הפרק. פרק מי שהוציאוהו. וסדור דבריו במקצת אמנם צריך אתה לדעת כי פירוש האלכסון הזה הוא כפירש"י והראב"ד ור"ת ור"מ מקוצי ז"ל. אמנם רשב"א ז"ל פירש ההלכה בענין אחר וכבר הוא חקוק בשיטתו:

יט

הואיל ויש וכו' עד סוף הפרק. פרק מי שהוציאוהו. וסדור דבריו במקצת אמנם צריך אתה לדעת כי פירוש האלכסון הזה הוא כפירש"י והראב"ד ור"ת ור"מ מקוצי ז"ל. אמנם רשב"א ז"ל פירש ההלכה בענין אחר וכבר הוא חקוק בשיטתו:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.