קרית ספר/קרבן פסח/ט

קרית ספר ‏ קרבן פסח ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת רנז שלא יוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה דכתיב לא יוצא מן הבשר חוצה ומכילתא חוצה חוץ למקום אכילתו והמוציא ממנו כזית חוץ למקום אכילתו לוקה סוף פרק כיצד צולין גבי מתניתין דשני חבורות שהיו אוכלות בבית א' מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם משמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשני בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים מלמד שהפסח נאכל בשני חבורות יכול יהא אדם אחד אוכל ממנו בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשני חבורות ההופכות פניהם כעין שתי בתים תלמוד לומר בבית אחד יאכל ורבי יהודה סבר יש אם למסורת דיאכל כתיב דמשמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשתי בתים או חבורות אבל שני אנשים אוכלים בשני בתים אפילו מפסח אחד דכתיב אותו וכתיב הבתים אשר יאכלו דמשמע רבים כדאמר' מכאן אמרו השמש שאכל כזית בצד התנור כשהיה צולה אותו והוא נמנה עליו אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו דאם יעמוד משם שוב לא יאכל ואם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו באין ויושבין בצדו דברי ר' יהודה ומוציא בשר פסח מחבורה לחבורה חבורת שני פסחים בבית אחד מנא לן שהוא בלא תעשה דתניא לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה חוצה קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו דאין לי מקרא דבית אלא שלא להוציא מבית לבית מחבורה מנין תלמוד לומר חוצה כדאמר' חוץ לאכילתו ואתי אפי' לרבי יהודה דאמר פסח נאכל בשתי חבורות דאחר שנחלק וחלקו כל חבורה חלקם אסור להוציא חלק חבורה זו לחבורה אחרת וצריך עקירה והנחה דהוצאה כתיב ביה כשבת שם מימרא דרבי אמי דכי היכי דגבי שבת בעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה דבכל חיובי חטאת כתיב בה בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה האי נמי אף על גב דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן כיון דכתיב הוצאה. אין מוציא אחר מוציא בפסח דכיון שהוציא הראשון נפסל. מן האגף ולפנים כלפנים לחוץ כלחוץ שם במשנה ואגף קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו שפת הפנימית של עובי הפתח ומן האגף ולחוץ היינו מקום הנקישה ואגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ דגמרא אמר הא גופה קשיא דמן אגף ולפנים כלפנים הא אגף עצמו כלחוץ אימא סיפא כלחוץ הא אגף עצמו כלפנים לא קשיא כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלם דשערי עזרה נתקדש וגובין בקדושת עזרה חוץ משער נקנור מפני המצורעים כדאיתא התם ושערי ירושלם לא נתקדש עוביין מפני המצורעים שמגינים תחתיהם מפני החמה והגשמים החלונות ועובי הכותלים כלפנים כדתנן התם החלונות ועובי החומה כלפנים דאף על גב דעובי שערי ירושלם הוא כלחוץ התם משום טעמא דמצורעים כדאמרינן דאף על גב דמבפנים היו מהלכין כשהיו מקדשין את העזרה הקידוש היה תלוי בדעת בית דין הגגין והעליות אינם בכלל הבית שם אמר רב גגין ועליות לא נתקדשו בין גגי ירושלם בקדושת ירושלם לקדשים קלים בין גגי לשכות העזרה בקדושת העזרה לקדשי קדשים ומדלא נתקדשו בקדושת ירושלם ועזרה לא היו בכלל קדושת הבתים הילכך אם אכל פסח בבית זה אינו יכול לגמור אכילתו בעליה ובגג דלא הוו בכלל בית כדאמ'.

ב

בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו בין בזדון בין בשגגה נאסר באכילה כדילפינן בהלכות מעשה הקרבנות אזהרת רל"ו דחומת ירושלם לקדשים קלים כחומת העזרה לחמורים דנפסלו ביציאתן כדילפינן מדכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא הבשר ממחיצתו נאסר באכילה כטרפה דהאי בשדה יתירא הוא לומר דכיון שהוא בשדה דאין לו מחיצות נאסר כדאמרינן. אבר שיצא מקצתו חותך הבשר ויורד עד שמגיע לעצם וקולף שם במשנה עד שמגיע לפרק וחותך שאסור לשבור בו עצם ובמוקדשין קוצץ בקופיץ.

ג

שתי החבורות שהיו אוכלות בבית אחד צריכה כל חבורה לעשות לה הקף שם במשנה שתי חבורות וכו' אלו הופכין פניהם הילך וכו' וכתב רש"י רשאין אבל הרב ז"ל פי' צריכין דכתיב מן הבשר חוצה מפי השמועה למדו שצריך ליתן לו חוצה למקום אכילתו והאי דתנן והמיחם באמצע הוי כעין מחיצה והשמש קופץ את פניו כשמחזיר פניו למזוג עד שמגיע אצל חבורתו שאסור לאכול בשתי חבורות אדם אחד כדילפי' לעיל וכלה הופכת פניה ואוכלת כדתנן התם דכיון דיושבת במקומה בחבורתה לא הוי כשתי חבורות.

ה

שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם אינם אוכלים שם לדברי האומר אין הפסח נאכל בשני מקומות אין אוכלין דיש כאן אויר חדש ונעשה לכל חבורה כמקום אחר והוה ליה כאוכלים במקום הראשון ובשני הילכך לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות אין אוכלין וכן אם היתה חבורה אחת ונעשית מחיצה ביניהם אינם אוכלין עד שתסתלק שאין הפסח נאכל בשתי חבורות ואין נעקרין מחבורה לחבורה שם היו יושבין ונפרצה מחיצה ביניהם ועשאם שני חבורות לדברי האומר פסח נאכל בשני חבורות גומרין אכילתן ואף על גב דמאן דאית ליה פסח אחד נאכל לשתי חבורות אוסרו לאדם אחד לאוכלו בשני מקומות הכא לא נעשה לכל חבורה וחבורה מקומה כמקום אחר שהרי אינו רואה אויר שלא ראה עד עכשיו ואין כאן מקום חדש אלא הישן נתקצר ונתמעט כן כתב רש"י ז"ל והרב ז"ל כתב דאם נעשית מחיצה ביניהם אינם אוכלים עד שתסתלק דאין פסח נאכל בב' חבורות וקשיא לי דהא לא אתי אלא לרבי שמעון דרבי יהודה סבר דפסח נאכל בשני חבורות כדאמר' לעיל ומתניתין אתיא כותיה כדאמרינן מני מתני' כרבי יהודה ונראה דסבר הרב ז"ל דאזלינן בתרוייהו לחומרא דגרסינן התם בתר הכי יתיב רב כהנא ופשיט לה מיפשט שעשיית מחיצה עושה אותן ב' חבורות וסילוק מחיצה עושה אותן ב' מקומות ולא מספקא ליה מידי אמר ליה רב אשי ותיבעי לך אי בעי סילוק מחיצה ועשיית מחיצה מי הוי כשתי מקומות או לא תיקו וכיון דסלקא בתיקו לרב אשי מאריה דתלמודא אזלינן לחומרא ובתרוייהו אין אוכלים כדכתב הרב ז"ל אבל מה שכתב שאין הפסח נאכל בב' חבורות ר"ל דאין האוכל אוכל בשתי חבורות כדכתיב ואין נעקרין מחבורה לחבורה שרוצה לומר מי שאכל בחבורה זו לא יעקר לאכול בחבורה אחרת אבל הפסח עצמו נאכל בשתי חבורות כדילפינן לעיל לרבי יהודה דשני בני אדם אוכלין פסח אחד בשני בתים כדכתיב יאכלו שנים אותו אחד פסח בתים שנים כדאמ' לעיל.

ו

בני חבורה שנכנסו שלשה מהם בשעה שדרך בני אדם לאכול הפסח אין ממתינים לשאר ואם נתאחרו עד שאכלו הכל אין משלמין להם דמי חלקם אבל שנים ממתינים ובשעה שנפטרים מלאכול אין אדם צריך להמתין לחברו פרק האשה על מתניתין דהממנה עמו וכו' בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהם יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סבולת רשאין לומר טול חלקך וצא ופרש"י סבולת תערובת סעודה של כל ימות השנה ואמרי' בגמרא מאי ולא עוד מאי אולמיה האי מהאי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פסח דמצי אמרי ליה כי קבלוך לתקוני זבחא כמדת איש אחד אלא אפילו סבולת נמי דצותא בעלמא הוא ואיכא למימר משום צותא קבליה עליה בכל מאכלו רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא מצאתי מאין הוציא מה שכתב הרב ז"ל דין הג' מהם החבורה:

ז

אזהרת רנח שלא להאכיל מן הפסח בין מפסח ראשון בין מפסח שני מומר לעבודה זרה דכתי' כל בן נכר לא יאכל בו ומתרגמינן כל בר ישראל דישתמד לא ייכול ביה ובמכילתא כל בן נכר זה ישראל מומר לעבודה זרה ואיקרי בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואינו לוקה נראה דסבר הרב ז"ל דלאו זה למאכיל ולהכי אינו לוקה אבל מומר גופיה לוקה אם אכל כזית מן הפסח כיון שהיה מומר בשעת עשייתו אף על פי שחזר בתשובה בלילה כדדרשי' בו מומרת פוסלת אבל אוכל במצה ומרור דחייב לאכול מצה ומרור אם עשה תשובה אי קאי האי דרשא אבו דבן נכר כמו שכתבו התוספות פרק הערל ובפסח שני נמי חייב משום דכתיב ככל חוקת הפסח כדאמר' לעיל:

אזהרת רנט שלא להאכיל ממנו תושב ושכיר דכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו ותניא במכילתא תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי ומערל ובן נכר לא נפקי דאיצטריך קרא לערבי מהול וגבנוני מהול שאינו ערל וגם שומר ז' מצות בני נח שאינו בן נכר ונראה דהאי לאו נמי אישראל המאכילו דאלו תושב ושכיר גופייהו לאו בני עונשין נינהו דלאו ישראל הוו:

ח

אזהרת רס שלא יאכל ערל מבשר הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו וערל זה הוא שמתו אחיו מחמת מילה ולהכי לא מלו אותו והוא גם כן אינו רוצה לימול מפני הסכנה ודרשינן פרק הערל בו הוא דאינו אוכל דבו קאי אפסח אבל אוכל הוא במצה ומרור ואיצטריך למיכתב בן נכר דלא מאיס בערלה ואיצטריך למיכתב ערל דלבו לשמים מפני הסכנה כדאמר' וערל זה אם אכל כזית מן הפסח לוקה דהוא עצמו מוזהר.

ט

כשם שמילת בניו ועבדיו מעכבת מלשחוט פסח כדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו כך מעכבתו מלאכול כדכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו שם פרק הערל אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשייה ועבדיו בשעת אכילה דגבי מילת זכריו כתיב ואז יקרב לעשותו וגבי עבדיו כתיב אז יאכל בו דאפילו לא הוה לה עבד בשעת עשיה והיה בשעת אכילה מעכבו מאכילת פסחו מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה דגבי בנים נמי אם ראוי בשעת אכילה ולא היה ראוי בשעת עשייה מנין שמעכבו מאכילת פסחו תלמוד לומר אז אז לגזרה שוה כתיב אז יקרב לעשותו וכתיב אז יאכל בו מה אז יאכל בו דעבדים שעת אכילה מעכבת בו כדאמר' אף אז יקרב לעשותו דזכרים שעת אכילה מעכב' בו ועבדים משכחת להו דזבנינהו בין שחיטה לאכילה וזכרים כגון חלצתו חמה וחולה ונתרפא אחר שחיטה או טומטום ונקרע בין שחיטה לאכילה ונמצא זכר כדאיתא התם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.