יצחק ירנן/קרבן פסח/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ קרבן פסח ט

ז

המאכיל וכו'. או לגר תושב או לשכיר הרי זה עובר בלא תעשה. וכ"כ רבינו בס' המצוות ג"כ מצוה קכ"ו שהזהירנו מהאכיל פסח לגר תושב וכו' ע"כ ודאי היינו טעמא דאוקי לקרא במאכיל כמ"ש מרן דלנכרי מה הזהרה שייך ביה וא"כ קשה לרבינו דפסק כר' אליעזר דפרק הערל דתושב ושכיר דפסח מופנה כמ"ש פ"ז דתרומות והקשו בתוס' שם דף פ"ז ד"ה אלא לאפנויי וכי וכו' ותירצו ואומר ר"י דאיכא לאוקומי קרא בשכיר ותושב נכרי ומ"מ לגופיה לא אצטריך דלא עדיף מערל ובן נכר וכו' והא לרבינו אצטריך קרא שפיר למאכיל וא"כ לא אייתר והיאך הוא מופנה.
ועיין במ"ש מרן וז"ל ומ"מ כיון דלא כתיב בהדייא לא תאכילום אין לוקין עליו. ע"כ ודבריו תמוהים דלו יהי דהוה כתיב לא תאכילום אפ"ה ליכא מלקות דהוי לאו שאין בו מעשה דמאכיל הוא שמניח לו לאכול מפסחו ואינו מונעו ואפי' שנותן לו בידו אינו חשיב מעשה דהעיקר הוא מה שמניחו לאכול דגם בלתי שנותנו בידו כשמניחו ליטול נוטלו ואוכלו נמצא דהנתינה בידו אינו גורם עבירת הלאו וגם כיון שאחר שנותן לו אפשר שאינו נוטלו לאכול ונמצא באותה נתינה ליכא איסור אינו חשיב מעשה ולא דמי לשאר מעשים כגון מלביש כלאים לחברו וכן מטמא לכהן בידו ודוק.
ודע דמדברי מרן אלו נראה שדעתו כדעת הרב המגיד פרק י"ג מהל' שכירות לדעת רבינו דכל לאו שאפשר לעבור עליו ע"י מעשה אפי' לא עשה מעשה לוקה יעו"ש ה"ו ומשו"ה כ"כ מרן דמשום דלא כתיב בהדייא לא תאכילום אין לוקין הא לא"ה לוקין והיינו טעמא כיון דאיכא מעשה בלאו זה כשנותנו בידו א"כ אף כשאינו נותנו אלא מניחו לאכול לוקה. דלא כס' החינוך בכמה מקומות וחד מינייהו סדר שופטים סי' תקי"ג דס"ל להפך דכל לאו [מ?] שאפשר לעבור עליו [שלא] ע"י מעשה אפי' (לא) עשה מעשה [אינו] לוקה יעו"ש האמנם קשה עליו מ"ש דליכא מעשה כלל בלאו זה ודוק.
עוד כתב מרן בסוף דבריו על השגת הר"א וז"ל ומ"ש וכו' י"ל דאתא וכו' ועוד וכו' לערל ישראל וכו' אלו דבריו פירושו לגבי השגת הר"א על רבינו שהבין כאן דאזהרת תושב ושכיר הם גוים דכיון שהם גוים הם ערלים וכבר כתיב כל ערל לא יאכל לזה תירץ מרן דלו יהי דתושב שכיר הם גוים מ"מ איכא ערבי וגבעוני מהול ונמצא דאלו אינן נכנסין בכל ערל לא יאכל בו אלא דמצד אחר הוא יתר קרא דתושב שכיר דהא בן נכר הוא אם לא דאצטריך לאפנויי כמ"ש לר"א וכמ"ש רבינו בפירוש בפ"ז מהל' תרומות יעו"ש ועוד תירץ ג"כ דוכל ערל לא יאכל בו איירי בערל ישראל דהיא אזהרה לישראל ואזהרה דתושב ושכיר הוא לישראל המאכיל לגוי וק"ל ועיין במ"ש הלח"מ ובמה שכתבתי בחידושי פ"א מהל' מילה ה"ז.

ח

ערל שאכל וכו'. ובס' המצוות מצוה קכ"ז כתב רבינו וז"ל שהזהירנו מהאכיל פסח לערל והוא אומרו יתברך וכל ערל לא יאכל בו והערל שאכל לוקה ע"כ ולא זכיתי להבין דבריו מהיכא נפקא ליה הזהרה מלהאכיל לערל בשלמא להאכיל לגר תושב ניחא דאי אפשר דהלאו הוא לגר תושב דהוא גוי ומאי בעי ביה, לאו ודאי שהוא לישראל משא"כ ערל שהוא ישראל דקרא בא להזהירו לערל שלא יאכל ואם אכל לוקה וא"כ מנא ליה דמוזהר המאכילו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.