קרית ספר/קרבן פסח/ח

קרית ספר ‏ קרבן פסח ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה קנג לאכול בשר הפסח בליל ט"ו בניסן על מצות ומרורים דכתי' יאכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו ואין מצה ומרור מעכבין את הפסח דאכילת הפסח מצוה בפני עצמה היא כדכתיב יאכלוהו כדתניא במכילתא מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור יוצאין ידי חובתן בפסח ת"ל יאכלוהו ומצה ומרור מצוה לאוכלן עם הפסח שהם תלויין בו ולא הוא תלוי בהם ומשום דחזר הכתוב וקבע חובה אכילת מצה בזמן הזה כדכתיב בערב תאכלו מצות הוא דהוי מצה מצוה בפני עצמה.

ב

ומצוה לאכול בשר הפסח על השבע אחר שאכל בשר חגיגה מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו דריש במכילתא דנאכל על השבע:

מצות קמד לאכול בשר פסח שני בליל ט"ו באייר דכתיב נמי ביה על מצות ומרורים יאכלוהו. ושניהם אינם נאכלים אלא צלי אש פ' מי שהיה טמא משנה ונאכלין צלי על מצות ומרורים מצות ומרורים כתיבי בפסח שני גופיה וצלי דכתיב בפסח שני ככל חוקת הפסח יעשו אותו ותניא התם אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר לא ריבה את השני לדין ראשון אלא במצות שבגופו כגון סדר עבודותיו ואכילת צלי אבל לא למצות שאינן בגופו כגון השבתת שאור מצות שעל גופו מנין כגון מצה ומרור שהם דברים אחרים ובאים חובה לו ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו והשתא דאמרת על מצות ומרורים יאכלוהו אלמא יעשו אותו לאו דוקא דמצות ומרורים מצות שאינן בגופו הם ואימא ה"ל כפרט וכלל דפרטי כתיבי ברישא ונעשה כלל מוסיף על הפרט ואתרבי כל מילי אפילו השבתת שאור שאינה על גופו קמ"ל ועצם לא תשברו בו דלא תדרוש כלל מוסף על הפרט לרבויי כל מילי אפילו השבתת שאור דא"כ כל הני פרטי למה לי אלא להכי כתבינהו לכולהו למידרש תוספת אכללא אכל חד וחד ומרבי דומיא דפרטי ותו לא בכלליה דעצם לא תשברו דמרבי לא תעשה גמור מאי קא מרבי אלא תאכלו ממנו נא דחייב בפסח שני ובפרטיה מאי קא ממעט לא תשחט על חמץ דם זבחי דמותר לשחוט פסח שני על חמץ כדתנן חמץ ומצה עמו בבית אע"ג דכבר מיעוט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא ה"מ שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי:

אזהרת רנו שלא יאכל נא ומבושל בשר הפסח בלילי פסחים דכתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. אכל נא ומבושל כאחת אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהם נכללות בלאו אחד כרבא פרק כל שעה דפליג אאביי ואמר אין לוקין על לאו שבכללות דכי אם צלי אש דכולל בו כל מיני בישולין שאינם צלייה לאסור ותרתי הוא דלא לקי כיון שהוא לוקה משום מבושל או משום נא ומבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש אבל חדא מיהו לקי משום כלל דכי אם צלי אש כשאכלו חי או מבושל בחמי טבריה דאין כאן מלקות דבישול ונא אלא מלקות דכי אם צלי אש ואיכא דאמרי חדא נמי הוא דלא לקי משום כי אם צלי אש דלא מיחד לאויה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכה ליה פרשת מלקות לעיל מיניה. אכל ממנו נא או מבושל מבעוד יום אינו לוקה שם תניא אכל ממנו כזית נא מבעוד יום פטור ותניא אידך יכול יהא חייב ודין הוא ומה בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו דין שישנו בבל תאכל נא תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש שאין תלמוד לומר כי אם צלי אש דהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות אלא לומר לך בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא. אכל ממנו כזית צלי מבעוד יום עבר על מצות עשה שם תנו רבנן אכל צלי מבעוד יום חייב נא משחשכה חייב קתני צלי דומיא דנא מה נא בלאו אף צלי בלאו בשלמא נא כתיב אל תאכלו ממנו נא אלא צלי מנא לן דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא האי לאו הבא מכלל עשה הוא וכל לאו הבא מכלל עשה הוי עשה אמר רב חסדא הא מני רבי יהודה היא דסבירא ליה דלאו הבא מכלל עשה לאו דכתיב בתחלת הפרשה לאמר לאו נאמר בדברים נוטריקון דלאמר אבל לרבנן לאו הבא מכלל עשה עשה.

ו

נא שהזהירה עליו תורה הוא שנצלה מעט ואינו ראוי לאכילה צלהו כל צרכו עד שנתחרך ואכלו פטור שם תנו רבנן יכול צלאו כל צרכו דשויה חרוכא יהא חייב דלאו צלי אש הוא אלא קלי אש ושרוף תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ומבושל אמרתי לך ולא שצלאו כל צרכו תנו רבנן יכול אכל כזית חי יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר תלמוד לומר כי אם צלי אש ולא זה שאינו צלי ה"ד נא אמר רב כדא' פרסאי אברנס קרי נא דהוי צלי ואינו צלי.

ז

מבושל שהזהירה עליו תורה בין שנתבשל במים בין בשאר משקין או מי פירות שם גבי מתניתין דאין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות תנו רבנן במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמו אסורין שאר משקין שמפיגין טעמו ונותנין בו טעם שלהם לא כל שכן ואף על גב דאין מזהירין מן הדין האי קל וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין רבי אומר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין תלמוד לומר בשל מבושל מכל מקום דריבוייא הוא דהוה ליה למיכתב נא ומבושל מאי בינייהו איכא בינייהו צלי קדר שמבשלין אותו בקדרה בלי מים ובלי שום משקה אלא מים הנפלטין משמנו למאן דיליף לה מקל וחומר הכא שרי ולרבי דיליף לה מריבוייא האי נמי בשל מבושל הוא וחייב מלקות על אכילתו ורבנן האי בשל מבושל מאי מיבעי ליה לכדתניא בשלו ואחר כך צלאו או שצלאו ואחר כך בשלו חייב בשלמא בשלו ואחר כך צלאו חייב דהא בשלו אלא צלאו ואחר כך בשלו הא צלי אש הוא אמר רב כהנא הא מני רבי יוסי היא דסבירא ליה דיש בישול אחר אפייה עולא אמר אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דאמר קרא ובשל מבושל מכל מקום דרבייה קרא דהוה ליה למיכתב ומבושל וגזירת הכתוב היא בפסח. ותמיהא לי בדברי הרב ז"ל דפסק כרבי דצלי קדרה לרבי הוא דחייב ולא לרבנן כדאמר' ואין הלכה כרבי אלא מחבירו ולא מחביריו ובשלו ואחר כך צלאו אתי כרבנן ולא כרבי כדאמר דלרבנן הא בשל מבושל מאי עבדי ליה לכדתניא בשלו ואח"כ צלאו וכו' אבל רבי מפיק ליה לשאר משקין וצלי קדר ולבשלו מבעוד יום דלימא קרא בשל בשל או מבושל מבושל מאי בשל מבושל שמעת מינה תרתי שאר משקין וצלי קדר ובשלו מבעוד יום כדאיתא התם ואם כן לרבי לבשלו ואחר כך צלאו ליכא ריבוייא. ונראה דלא פסיק אלא כרבנן והא דאמרינן איכא בינייהו צלי קדר דמשמע דלרבנן צלי קדר שרי לא היא דלכולי עלמא פסול ועשה נמי אית ביה דצלי אש בעינן ולא צלי מחמת דבר אחר אבל לענין מלקות אמר דלא לקי מהכא דדוקא שאר משקין הוא דילפינן מקל וחומר דמפיגין טעם הבשר וצלי קדר לא אבל בתר דמרבינן בשלו ואחר כך צלאו וכו' מבשל מבושל לרבנן צלי קדר נמי מרבינן מהכא דנא הוי דומיא דמבושל ומרבי' מבושל כל דהו כדאמר' והכי משמע לישנא דכתב רש"י ז"ל למאן דיליף לה מק"ו הכא שרי דמשמע דמהכא הוא דלא מצינו לחיובי צלי קדר לרבנן אבל מקרא דבשל מבושל כי היכי דבשלו ואח"כ צלאו או צלאו ואחר כך בשלו מרבינן לחיובא מבשל מבושל הכי נמי לצלי קדר דהוי דומיא דצלי כדאמר' והיינו דכתב הרב ז"ל צלאו ואחר כך בשלו או שבשלו ואחר כך צלאו או שעשהו צלי קדר חייב דמשמע דכולהו מחד ריבוייא נפקי דהיינו בשל מבושל כדאמרן והא דכתב הרב ז"ל דשאר משקין ומי פירות מרבי' להו מדכתיב בשל מבושל ריבה דהיינו לרבי ולא לרבנן דלרבנן מקל וחומר מרבי ליה כדאמ' לאו דוקא דמשום דהוי דרשא פשוטה הוא דנקט בשל מבושל כדחזינן בכמה דוכתי דנקיט תלמודא דרשא פשוטה אף על גב דלא הויא כהלכתא אבל קושטא דמילתא הוא דמבשל מבושל הוא דמרבינן צלאו ואחר כך בשלו ובשלו ואחר כך צלאו וצלי קדר כדא' אבל מותר לסוך ולטבול אותו במשקין כדתנן התם אבל סכין ומטבילין אותו בהם חוץ מן המים דהא דתנן סכין ומטבילין אותו בהם אמשקין ומי פירות קאי ולא אמים ונראה דאיסור סיכה וטבילה במים לא הויא מדאוריתא כיון דלא הוי דרך בישול בכך.

ט

אין צולין את הפסח על כלי אבן וכלי מתכות פרק כיצד צולין משנה אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלה שהמתכת כשמתחמם מקצתו מתחמם כולו ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו והוה ליה כפסח צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר ואם היה כלי מנוקב כדי שישלוט בו האור מותר וכלי אבן נמי מקום שנוגע בו הבשר נצלה מחמתו ולא מחמת האש. הסיק את התנור וגרפו שם מימרא דרבי יוחנן דאמר אין זה צלי אש דכתיב צלי אש צלי אש ב' פעמים ואי לא כתב רחמנא צלי אש ב' פעמים הוה אמינא אאש קפד רחמנא וחום התנור תולדת אש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ואש להכי חזר וכתב צלי אש דבעינן אש ממש ולא חומו חתכו ותלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש ברייתא משמיה דרבי ורמינהי מכות אש אין לי אלא שנכוה באש בגחלת ברמץ וכו' מנין תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה הא לאו ריבויא גחלת ולא אש נינהו אמרי גחלת של עץ לא איצטריך קרא לרבויי דפשיטא דאף היא אש כי איצטריך ריבוייא לגחלת של מתכת צלהו על גבי סיד או חרסית או חמי טבריה הרי זה אסור שאין זה צלי אש וגבי מכוה הוא דמרבינן להו בריבוייא דמכוה מכוה כדאמר' אבל הכא דלא גלי קרא לא הוי בכלל אש. כיצד צולין אותו ריש פרק כיצד צולין משנה מביאין שפוד של רמון תוחבו בתוך פיו עד בית נקובתו וכו' וכל עץ שרי מדאוריתא אלא דמדרבנן הוא דאמר שיהא של רמון דמחזי כמבושל אי הוי עץ אחר כדאיתא התם בגמרא ומדברי הרב ז"ל נראה דאפילו מדרבנן שרי כל עץ ולכתחלה הוא שהיו בוררין של רמון ותולה כרעיו ובני מעיו חוצה לו ולא יתנם בתוכו דהוי כעין תבשיל שם במשנה כרבי עקיבא דפליגא (אמר) ארב"י הגלילי ונראה דלא הוי בישול מדאוריתא אפילו נתנן בתוכו. נגע הבשר בחרסו של תנור יקלוף את מקומו שם במשנה משום דנתבשל שם מחום התנור ולאו צלי אש הוא כדאמרי' לעיל משום שנאמר צלי אש ב' פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרס התנור גרוף ועומד הוא. נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יקלוף את מקומו שם במשנה משום דלא סגי בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי דשומן נבלע בתוכו הרבה ואותו שומן מבושל מן החרש. נטף מרוטבו על הסלת יקלף את מקומו וישליכנו שם במשנה ומפרש בגמרא בסלת רותחת דמטוי רוטבו מקום הסלת והוי צלי מחמת דבר אחר ואסור למיכליה לההוא רוטב שבתוך הסלת משום אל תאכלו כי אם צלי אש הילכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולים והרב ז"ל לא כתב בסלת רותחת ומשמע דטעמ' דיקלוף את מקומו אינו אלא משום הרוטב עצמו דכיון שפירש לאו צלי אש הוא וטעם זה לא הוזכר בגמרא וצ"ע. סכו בשמן של תרומה חבורת כהנים יאכלו וחבורת ישראל אם חי ידיחוהו ואם צלי יקלפו את מקומו כדתנן התם במתניתין ובשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים אצל בני חבורה כדתנן התם דאין פודין מעשר שני בירושלם ואפילו לאוכלו שם בקדושה דכי ירבה ממך הדרך ונתת בכסף כתיב. אין צולין שני פסחים כאחת מפני התערובת שם בריתא וגזרה מדרבנן היא שלא יבא לאכול פסח שלא למנוייו.

טו

אין הפסח נאכל אלא עד חצות מדרבנן להרחיק אדם מן העבירה כדתנן ריש ברכות ומדאוריתא נאכל כל הלילה כדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה וגו' וכתיב חפזון עד שעת חפזון וטעון הלל בשעת אכילתו כדתנן פרק מי שהיה טמא הראשון טעון הלל באכילתו ובגמרא מנא הני מילי אמר קרא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג השיר ביום שנגאלו מן הגלות יהיה כליל התקדש חג כמו שנוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך ליל חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו ואיפשר דהוי דאורייתא הלכתא עד דאתא נבייא ואסמכינהו אקרא. ואין בני החבורה אוכלין אחר שנרדמו משנה סוף פרק ערבי פסחים וחומרא מדרבנן היא דנראה כאוכל פסחו בשני מקומות כדפי' רש"י ז"ל שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.