הר המוריה/קרבן פסח/ט

הר המוריה ‏ קרבן פסח ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בחבורה

אחת וכו'. פסחים פ"ו א' והלכה כר' יהודה וסתם משנה כוותיה ועיין פ"ט ב' קי"ט ב' יעו"ש ועיין ירושלמי פ"ז הי"ג ועיין עוד פ"ו א' ומ"א ב' יעו"ש היטב ובתוספתא פ"ו יעו"ש היטב (ומהתוספתא ההיא לכאורה ראיה לרש"י פ"ו ב' דהשיג אפירוש דמייתי שם דלתרגום אונקלוס משמע דהלכה כר"ש יעו"ש ובתוספתא משמע דקאי אליבא דר"י יעו"ש היטב והבן וכ"ה לישנא דרבינו) ועיי"ש היטב ברש"י מ"א ב' והבן היטב ועיין במכילתא בא פרק ט"ו וע"ע פסחים ק"כ א' ברשב"ם.

ואין

מוציאין וכו'. שם פ"ה א' ב' ועיין ירושלמי פרק ז' הי"ג (ומכאן מבואר כתוס' שם פ"ו ב' ד"ה ומר וכו' דאף ר"י ס"ל המוציא מחבורה לחבורה חייב יעו"ש היטב ועיין במכילתא שם יעו"ש היטב).

לוקה

וכו'. בירושלמי שם ובתוספתא פ"ו יעו"ש היטב ובתוספתא פרק ג' דמכות.

שיניחנו

בחוץ וכו'. פסחים פ"ה ב' ועיין במל"מ בפ"ה מהל' פרה אדומה ה"ה ועיין בסדר פסח ראשון שבש"ס דמשמע שם דגם לענין איסור דינא הכי דבעינן הנחה יעו"ש.

מוציא

אחר וכו'. ירושלמי פרק ז' הי"ג ועיין בתולדות אדם דנפקא ליה מלשון הכתוב דכתיב לא תוציא מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו ואצל שבירה כתוב לשון רבים דיש שובר אחר שובר אבל בהוצאה כתיב לשון יחיד דאין מוציא אחר מוציא ובזה מתורץ מה שהקשה השיירי קרבן שם יעו"ש היטב והבן.

האגף

ולפנים וכו'. שם בפסחים פ"ה ב' ומבואר מרש"י שם דלא מיירי לענין פסח רק לענין כל הקדשים קלים דמיפסלי ביציאת חוץ לירושלים יעו"ש.

והאגף

עצמו וכו'. שם מסקינן דשערי ירושלים לא נתקדשו חללן וכ"ה שם בירושלמי הי"ב יעו"ש היטב.

החלונות

ועובי וכו'. שם ועיין לעיל פ"ו מהל' בית הבחירה ה"ט ובמש"כ שם.

הגגים

והעליות וכו'. שם ובירושלמי שם הי"ב ועיין לעיל פ"ו מהל' בית הבחירה. ומדחילק רבינו בין גגין ועליות לעובי החומה וחלונות משמע דלא ס"ל כמסקנא דירושלמי דמשווה אותם וקאמר התם דאי בששוו לקרקע כולן כבפנים ואי לא שוו כקרקע עזרה כולן אין דינן כפנים ולכאורה הייתי אומר דרבינו מחלק בין עזרה לירושלים וס"ל דהא דבעינן שוה לקרקע דווקא בעזרה מיתנייא וכדמשמע לישנא דש"ס פ"ו א' אבל בירושלים אינו כן ולכאורה משמע כן מהא דקא פריך שם ארב מהא דפקע איגרא יעו"ש ולמה לא תירץ דמיירי בשוות לקרקע ירושלים אלא ודאי דבירושלים אין חילוק ולכאורה אין זה מוכרח די"ל דהא דשוה לקרקע אינו מועיל לענין אכילה וכדאיתא התם גגין הללו אין אוכלים וכו' יעו"ש היטב אבל הא בורכא דזה קאי על גגין דלא שוו לקרקע עזרה וכדאיתא התם וכמש"כ רבינו בפרק הנ"ל יעו"ש היטב אלא ודאי דעל גגות ששוו לקרקע אוכלין שפיר א"כ מאי מקשה מהא דפקע איגרא אלא ודאי דלענין ירושלים לא נפק"מ בין זה לזה. אך א"כ קשה מאי מקשה מהא דעובי החומה והחלונות על הא דגגין ועליות לא נתקדשו לימא דהא מיירי בירושלים ולכן נתקדשו שפיר החלונות ועובי החומה והעליות והגגין לא נתקדשו מיירי בעזרה. וע"ע בזבחים נ"ו א' משמע קצת דחלונות ועובי חומה נתקדש אפי' בלא שוה לקרקע עזרה דאל"כ לא הוי מקשה מידי יעו"ש אבל זה אינו דה"ק מדקאמר דזה הרבוע אוכלים בו וכו' משמע דמה שחוץ לרבוע אפילו שוה לקרקע עזרה אין אוכלים בהם ודברי רבינו צריך עיון כי הם לכאורה נגד הירושלמי וצריך עיון גדול בזה וה' יאיר עיני. וע"ע בתוספתא דפסחים פרק ו' דהיו אוכלים בחצרותיהן ובגגותיהן יעו"ש ואולי הוא ט"ס וצ"ל ובגגותיהן יעו"ש והבן. אבל בגגות ירושלים אין אוכלין קדשים קלים כמבואר בש"ס דמקשה מהא דפקע איגרא.

ב

נאסר

באכילה. שם פ"ה א' ובמכילתא בא פט"ו. ומש"כ בין בזדון בין בשגגה הכי מוכח שם בפסחים ועיי"ש פ"ב א'. ומש"כ שהכל בטרפה צ"ל כטרפה ועיין בפי' המשניות לרבינו שם ועיין תוספתא פ"ו יעו"ש.

כמו

שביארנו וכו'. לעיל פי"א מהל' מעשה הקרבנות ה"ו יעו"ש ועיין פסחים צ"ה א' וברש"י שם.

וקולף

את וכו'. שם פ"ה ב' ועיין לח"מ מש"כ בזה ואולי אפ"ל משום דאין העצמות טעונים שרפה רק הבשר בלבד לכן קולף את הבשר מעל העצמות ועיין לעיל פי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ט יעו"ש ויש לעיין בזה ועיין מש"כ האור חדש בזה.

ג

צריכה

כל וכו'. עיין פסחים פ"ה ב' ופ"ו א' ועיין מרן (וכ"כ בנו של רבינו בס' ברכת אברהם סימן ח').

ואלו

הופכים כו'. שם פ"ו א' ומרש"י מבואר דה"ק דרשאים להפוך את פניהם וקמ"ל אף דנחשבים כשני חבורות ואוכלין פסח אחד מ"מ שפיר דמי יעו"ש אמנם מרבינו מבואר דמחוייבים להפוך פניהם דאל"כ הו"ל כאוכל בשתי מקומות ועיין בתוס' יו"ט שם.

ד

המים

שמוזגים וכו'. שם פ"ו א' ועיין רש"י שם וכן פירש רבינו אולם תוס' שם קי"ט ב' בד"ה אמר רב וכו' פי' דבעינן דוקא שיהא המיחם באמצע משום הכירא יעו"ש היטב (ושם בתוס' איתא והשמש באמצע ועיי"ש ברש"א) ועיין בירושלמי פ"ז הי"ג ובתוספתא ספ"ו.

ומותר

לכלה וכו'. שם פ"ו א' וב' ובירושלמי שם ועיין תוס' שם בד"ה הכלה וכו'.

ה

אינן

אוכלין וכו'. שם פ"ו ב' יעו"ש היטב.

שאין

הפסח וכו'. באמת לכאורה הוא תמוה דהא רבינו ס"ל כר"י וכמש"כ בהלכה א' וא"כ אוכלין אותו בשתי חבורות ועיין מרן בהלכה א' שהביא בשם הר"א בנו של רבינו דט"ס הוא וכצ"ל שאין נעקרים מחבורה לחבורה. ומרן בעצמו כתב דהא דשרי לאכול בשתי חבורות היינו דוקא לחלוק בתחלת אכילתם את הפסח לשתי חבורות ולאכול הא כשהתחילו לאכול בחבורה אחת ושוב נחלקה לשנים אסור דזה מיקרי בשתי מקומות יעו"ש היטב ואני תמה על שניהם כיון דבש"ס איתא בהדיא וז"ל היו יושבין ונפרסה מחיצה ביניהם לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות אוכלין לדברי האומר אין פסח נאכל בשתי חבורות אין אוכלין עכ"ל א"כ מבואר הוא דלר' יהודה אוכלין שפיר וא"כ דין דרבינו הוא היפך דברי הש"ס המפורשין ומה שהביא מרן ראיה מהא דפסחים קי"ט ב' יעו"ש אינו ראיה דהתם מיקרי שפיר שני מקומות משא"כ הכא ופשוט הוא.

וראיתי בירושלמי פ"ז הי"ג וז"ל שמש שאכל כזית והוא בצד התנור אם היה פיקח ממלא את כריסו ממנו אם רצו לחלוק לו כבוד באין ואוכלין עמו בצד התנור ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו תמן אמר דר' שמעון היא היא (צ"ע דהא בפסחים פ"ו א' איתא דאתיא כר' יהודה דלר"ש מותר לאכול במקום אחר ואולי הוא ט"ס בירושלמי וצ"ל דר"י היא (שוב ראיתי בפני משה שנדחק שם בזה מאד יעו"ש) ולא שמיעין דא"ר הילא א"ר אסי ר"א בשם ר' הושיעה הכל מודין בתחלה שהן חולקין בסוף שאינן חולקין מה פליגין בשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה ר"ש אומר עוקרין הן חלקן ואוכלין במקום אחר ורבנן אמרין אינן עוקרין את חלקם ואוכלין במקום אחר עכ"ל (ועיין במכילתא בא פט"ו ובתוספתא ספ"ו) והנה לפי הירושלמי ניחא דהכל מודין דבסוף אינן חולקין. אך הוא היפך ש"ס דידן לכאורה. לכן נראה לענ"ד שרבינו מפרש דמאי דאיתא התם בש"ס וז"ל א"ל רב אשי לרב כהנא ותיבעי לך איבעיא סילוק מחיצה ועשיית מחיצה מי הוי כשני מקומות וכשתי חבורות דמי או לא תיקו עכ"ל דלא כרש"י ז"ל רק דה"ק בין סילוק מחיצה ובין עשיית מחיצה יש להסתפק להם אי מיקרי ב' מקומות ושתי חבורות אי לא ואף עשיית מחיצה יש להסתפק אולי נקרא זה שני מקומות ועלתה בתיקו לכן פסק רבינו לחומרא והעיקר כגירסת הר"א שכצ"ל עד שתסתלק שאין נעקרין מחבורה לחבורה (שוב ראיתי כן בצל"ח שפי' כדברי יעו"ש היטב ונהניתי) וע"ע בס' ברכת אברהם סימן ח'.

ו

שלשה

מהן וכו'. שם פ"ו ב' בתוס' ד"ה נכנסין וכו' פי' ר"ח יעו"ש.

אין

משלמין וכו'. כן פירש הא דרבינא דאמר ונותנין שכר דמים היינו שהשלשה שאכלו חלק השאר צריכים לשלם דמיהם ומסיק הש"ס ולית הלכתא כוותיה יעו"ש.

גמר

אחד וכו'. כן פי' הא דאיתא התם ויוצאים אפי' באחד אבל דעת הר"ח שבתוס' אינו כן (וכ"ה בערוך ערך דייל יעו"ש) ועיין בהשגת הראב"ד מש"כ ע"ז ובמרן שם יעו"ש.

ז

כזית

מן וכו'. עיין פסחים ג' ב' וירושלמי מגילה פ"א הי"א ופ"ג ה"ב יעו"ש דמשמע דקאי על המאכילו ועיין במרן.

מפסח

שני. זה פשוט ועיי"ש צ"ה א' צ"ו א'.

למומר

לע"ז וכו'. היינו בן נכר עיין פסחים כ"ח ב' צ"ו א' ק"כ א' יבמות ע"א א' זבחים כ"ח ב' ועיין מכילתא בא פט"ו וכמו דמסיק רבינו בעצמו.

גר

תושב וכו'. הא דכתב רבינו דפסוק דשכיר ותושב בא להורות על עכו"ם כ"ה במכילתא פט"ו יעו"ש היטב דחד מ"ד ס"ל דתושב זה גר תושב שכיר זה עכו"ם וקאתי ללמד על תרומה שהערלה פוסלת בו וחד מ"ד ס"ל דתושב ושכיר מיירי גם כן בעכו"ם וקאתי ללמד על גבעוני וערבי מהולים יעו"ש ובהכי יש ליישב הסוגיא דפסחים צ"ו א' כפשוטו ודלא כרש"י שם שמחק להא דאלא מעתה תושב ושכיר וכו' יעו"ש היטב וכ"כ התוס' דיבמות ע' ב' ד"ה אלא וכו' יעו"ש ובתוס' שם ע"א א' ד"ה בו וכו' יעו"ש ועיי"ש בתוס' כתובות ל"ח ב' ד"ה מי אתיא וכו' יעו"ש וכ"כ רש"י בחומש וכתב דברי מ"ד השני שבמכילתא יעו"ש היטב והרמב"ן שם בחומש תמה עליו יעו"ש ובאמת כי דרך רש"י ז"ל להביא כמה פעמים דברי המכילתא אף שהוא נגד תלמודנו משום דהוא פשטא דקרא יותר ולדעת הראב"ד שכתב דמיירי בשכיר ותושב ישראל יעו"ש א"כ צ"ל דהרבותא דלא נימא דהוא נמשך אחר בעלים וא"צ למנות בפ"ע קמ"ל דלא אך לכאורה הוא נגד הש"ס דיבמות שם וכמש"כ הלח"מ ועיי"ש ברש"א מש"כ בזה ומיושב קצת. ועיין לח"מ שהקשה על רבינו כיון דאית ליה כר"א דתושב ושכיר אתי לגז"ש וכמש"כ בפ"ז דהל' תרומות ה"י יעו"ש א"כ איך פסק דגר שמל ולא טבל לאו גר הוא וכן קטן שנולד מהול צריך להטפת דם ברית דהא לר"ע לא נפיק לה רק מקרא דתושב ושכיר יעו"ש ולענ"ד לק"מ דמעולם ס"ל דתושב ושכיר אתא לכדר"א והא דגר שמל ולא טבל לאו גר הוא אתיא ליה מדר' יהושע ביבמות מ"ו ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה כי פליגי וכו' דלר"י לא בעי הך דר"ע וע"ע כריתות ט' א' ובהא דקטן שנולד מהול סמך עצמו אסוגיא דשבת קל"ה א' וי"ל מדכתיב ערלתו גבי שבת דאין דוחה מבואר דבחול צריך הטפת דם ברית ועיי"ש בתוס' א' ד"ה ולא ספק וכו' ובשבת שם והבן. ועוד יש לי לדבר בדברי מרן ולח"מ. אך לא באתי כי אם ליישב דברי רבינו.

ח

לוקה. דבשלמא על שכיר ותושב אין אזהרה כיון דהוא גוי משא"כ ערל דהוא ישראל מעליא א"כ ישנו באזהרה. ועוד דהמאכיל לשכיר ותושב אינו לוקה שהוא לאו שאין בו מעשה והשכיר והתושב אינו בר אזהרה משא"כ בערל ישראל האוכל שהוא לאו שיש בו מעשה לכן חייב מלקות ופשוט.

מצה

ומרור. פסחים כ"ח ב' צ"ו א' ק"כ א' יבמות ע"א א'.

מותר

להאכיל וכו'. עיין פסחים צ"ו א' דדריש דבו האמור בשכיר ותושב אתי להשמיענו דבפסח המרת דת פוסל ואין פוסל בתרומה יעו"ש וביבמות שם איתא דמבו דבן נכר יליף דאין המרת דת פוסל במעשר יעו"ש היטב ובתוס' שם ד"ה בו וכו' יעו"ש היטב ובפסחים כ"ח ב' ד"ה כל וכו' ושם ק"כ א' ד"ה כל וכו' יעו"ש דבבן נכר שפיר יש לדרוש דאם עשה תשובה אחר הקרבת הפסח מחוייב לאכול מצה ומרור יעו"ש היטב אבל בשכיר ותושב דמיירי בעכו"ם פשיטא דל"צ קרא לזה דמותרים לאכול מצה ומרור וכסברת התוס' וכמש"כ הלח"מ יעו"ש ודברי מרן לא נראין לענ"ד.

ט

מעכבתו

מלאכול וכו'. יבמות ע"א א' ומכילתא בא פרשה ט"ו ותוספתא דפסחים פ"ח.

ונמצא

זכר. בש"ס שם ביבמות שם ב' איתא עוד שתי אוקימתות שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורים או שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור יעו"ש ובשלמא הא דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא מילתא דלא שכיחא דבעינן שיהיה ככה כל שבעת הימים ואמו תהא חולי אישתא יעו"ש אבל הא דהיו אביו ואמו אסורים יש לעיין אמאי לא הביאה. שוב ראיתי בשער המלך שהרגיש בזה יעו"ש וע"ע שם שהאריך טובא בזה.

ומה שהקשה השעה"מ על הרא"ם שכתב דהפסח שנעשה במדבר היה ע"פ הדבור יעו"ש היטב כן יש להקשות ג"כ על הצל"ח בפ"ק דפסחים ו' ב' בד"ה אלא אמר רבה וכו' יעו"ש היטב ועיין בספר קהלת יעקב בסוף פסחים יעו"ש היטב ועיי"ש מש"כ בריש פ"א מהל' תמידין ומוספין יעו"ש.

וראיתי להכיר דבר אחד במכילתא פרשת בא פט"ו וז"ל ר' יצחק אומר תושב ושכיר למה נאמר והלא כבר נאמר כל בן נכר לא יאכל בו אבל אם היה ערבי מהול וגבעוני מהול כשר שומע אני יוכשר לאכול הפסח ת"ל תושב ושכיר עכ"ל והאיפת צדק הגיה שצ"ל והלא כבר נאמר כל ערל וכו' יכול אם היה וכו' ומחק תיבת כשר. והנה מה שמחק תיבת כשר וכן מה שהגיה תיבת יכול במקום תיבת אבל זה פשוט. אבל מה שהגיה תיבת ערל במקום תיבת בן נכר לכאורה יש לעיין קצת. אבל נ"ל כי כוונתו על פי מה שכתב הריטב"א ביבמות שם שהקשה ל"ל קרא לגוי שכיר ותושב הא לא עדיף מבן נכר ותירץ דבן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים גרע טפי מנכרי יעו"ש ולכן מחק שפיר רבינו הגר"א תיבות ב"ן נכ"ר אבל מערל שפיר קא קשה ליה דהא גם גוי ערל הוא ובזה מיושב מה שהקשה המפרש למכילתא שם יעו"ש היטב ואין להאריך עוד בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.