קרית ספר/קרבן פסח/י

קרית ספר ‏ קרבן פסח י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת רסא שלא ישבור עצם בפסח ראשון הטהור דכתיב ועצם לא תשברו בו:

אזהרת רסב שלא ישבור עצם בפסח שני דכתיב ביה ועצם לא תשברו בו והשובר בו עצם בין בראשון בין בשני בטהור לוקה דתנן פרק כיצד צולין השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים ובגמרא בשלמא מותיר אפילו בטהור לא לקי דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו בבקר וגו' בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי רבי יהודה דכל לאו שניתק לעשה משמע זו הוא תקנתו אם תעבור על הלאו עשה זאת והנצל ועוד דלא דמי ללאו דחסימה שמלקות נסמך לו אלא שובר בטמא מנא לן דאמר קרא ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול דבו מיעוטא הוא ופסח טמא פסול הוא שנעשה בפיסול דטומאה דחויה היא בצבור אלא שכאן גזירת הכתוב לפטרן בו. אחד השובר את העצם בלילי ט"ו או מבעוד יום אפילו אחר כמה ימים הרי זה לוקה שם על פלוגתא דרבנן ור' אביי אמר שבירת העצם מבעוד יום איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא וחייב לר' דאמר ראוי לאכילה הוא דחייב בשבירת העצם דכתיב ועצם לא תשברו בו בתר בבית אחד יאכל האי מבעוד יום לאו ראוי לאכילה הוא ורב פפא אמר כל כי האי גונא לכולי עלמא אית ביה משום שבירת עצם דלאורתא מיחזי לאכילה ושבר אחר כמה ימים דתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו ותניא כל העצמות אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה משמע דאי שברן חייב דהא דרשינן בו בכשר ולא בפסול והא הוה כשר.

ג

אין חייבין אלא על שבירת עצם שיש בו מוח או שיש עליו כזית בשר שם רבינא אמר כל כי האי גונא דאין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת עצם דבעינן שיעור אכילה ותניא כותיה שיש בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת עצם אין בו שיעור אכילה אין בו משום שבירת עצם ותניא ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בלילה הזה אי לית ביה מוח בבשר שעל גב העצם ועצם דאית ביה מוח אשמועינן דלא תימא ליתיה עשה דואכלו את הבשר ולידחי את לא תעשה דעצם לא תשברו בו או אינו מתקיים ואכלו את הבשר אלא במוח שבתוך העצם [דיבא] (ריבה) עשה וידחה וכו' ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל יש עליו מתחלתו כזית בשר דמתקיים ביה ואכלו וכו' כשהוא אומר ועצם לא תשברו בו בפסח שני שאין ת"ל שהרי כבר נאמר ככל חוקת הפסח וגו' הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח אבל יש עליו כזית בשר דאי לית ביה כזית בשר מתחלתו הא בעינן ואכלו כדאמר'. היה עליו כזית בשר ושבר העצם שלא במקום הבשר חייב אף על פי שמקום השבר פנוי מבשרו שם איתמר אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר רבי יוחנן אומר משום שבירת עצם יש בו וריש לקיש אמר אין בו משום שבירת עצם ופסק כרבי יוחנן לגבי דר"ל ובתוספות כתבו דאליבא דרבי פליגי אבל לרבנן לכולי עלמא יש בו משום שבירת עצם דהא מתקיים בההוא כזית ואכלו את הבשר. השובר עצם אחד לוקה דהכי משמע פשטא דמתני' דהשובר את העצם וכו' ומתנייתא דמייתא התם ופשטא דקרא נמי ועצם לא תשברו בו הכי משמע. השורף עצמות והמחתך גידים אינו חייב משום שבירת עצם שם ברייתא דשבירה קאמר קרא ולא שריפה ועצם קאמר קרא ולא גידין.

ו

פסח שהוא נא או מבושל ושבר בו עצם לוקה שם שבירת עצם בנא איכא בינייהו וכו' רב נחמן אמר כל כי האי גוונא יש בו משום שבירת עצם מאי טעמא דהא חזי לאכילה דמטוי ליה ואכיל ליה ומבושל ונטמא ויצא שם רב יוסף אמר היתה לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו למאן דאמר כשר כדדרשינן ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול הא נמי כשר הוא שנעשו כל עבודותיו בהכשר ולרבי דאמר ראוי לאכילה השתא לאו ראוי לאכילה הוא ותניא כותיה היתה לו שעת הכושר אין בו משום שבירת עצם לא היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת עצם כיון שנתפגל או נעשה במחשבת מקום או זמן.

ז

שבר עצם האליה אינו לוקה שהרי אינה ראויה לאכילה שם שבירת עצם האליה איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא לרבי דאמר ראוי לאכילה הא אינו ראוי לאכיל' דלגבוה סלקא ותימא דפסק כרבי. הסחוסים מותר לאכלם שם במשנה כל הנאכל בשור הגדול שהוקשה כל מה שעתיד להקשות בו יאכל בגדי הרך אבל מה שאין נאכל בשור הגדול אף על פי שעכשיו רך הוא עתיד להקשות בסופו והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלק' יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשו כנפים והסחוסים ותניא נמי הכי כדאיתא התם ורש"י ז"ל פירשה בסיום אכילה דכתיב אין נמנין עליו בפסח אף על פי שעכשיו רך היא וכו' ולית ביה משום נותר. גידין שסופן להקשות אין נמנין עליהם שם עלה דמתני' פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש והדר ביה רבי יוחנן וקאמר דאין נמנין עליהם דבתר סוף אזלינן. נמנין על מוח שבראש ולא על מוח שבקולית שם ברייתא רבי אומר נמנים על מוח וכו' דמוח הראש יכול להוציאו דרך האף בלא שבירת עצם אבל קולית אין יכול להוציאו אלא בשבירת עצם

יא

אין מחתכין את הפסח אלא צולין אותו שלם כדכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו וכשיאכלנו ויגיע לגיד הנשה מוציאו דאין בגידין בנותן טעם ואם חתכו וצלה כולו לא מיפסל בהכי כמו שכתבו התוספות ריש פרק כיצד צולין:

אזהרת רסג שלא להותיר מבשר הפסח שנאמר לא ישאירו ממנו עד בקר ואינו לוקה דניתק לעשה דלא הוה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות:

אזהרת רסד שלא להותיר מפסח שני דכתיב נמי ביה לא ישאירו ממנו עד בקר:

יב

אזהרת רסה שלא להניח מבשר חגיגת י"ד ליום השלישי דכתיב לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון עד בקר פ' אלו דברים משנה חגיגה היתה באה וכו' ונאכלת לשני ימים ולילה ובגמרא מתני' דלא כבן תימא דאמר חגיגת הפסח כפסח וכו' ובתר הכי תניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר ובחגיגת י"ד מיירי דנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של י"ט הראשון עצמו קאמר קרא דא"כ מאי בערב הלא שחיטתן ביום כולו לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד דהאי בקר בקרו של ששה עשר קאמר קרא דכשהוא אומר ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור דמשמע דנאכלת כל יום הראשון של י"ט ולא ילין עד בקר שני והמותיר אינו לוקה כדאמרינן אלא ישרף כדין נותר. וכשמקריבין את הפסח בראשון מקריבים עמו שלמים בי"ד מן הבקר או מן הצאן זכרים או נקבות כדתנן התם חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן וכו' ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר שם מנין למותר פסח שקרב שלמים דכתיב צאן ובקר וכי פסח מן הבקר בא והלא אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מן הבקר ומן הצאן שהם שלמים ויש אומרים צאן לפסח בקר לחגיגה. אימתי מביאין עמו חגיגה שם במשנה בזמן שהוא בא בחול במרובה ובמועט דאע"ג דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה לא דחיא שבת ובמועט כדי שיהא הפסח גמר שביעתן אבל במרובה ובחול ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה ובגמרא אמר רב אשי ש"מ חגיגת י"ד לאו חובה היא כלומר אינו חייב מן התורה להביאה דאי ס"ד חובה היא להביאה מן התורה שוב אין לנו לומר שיש חילוק בין שבת לחול דהוי קרבן הקבוע לו זמן ותיתי נמי במרובה ובטומאה אלא ודאי לאו חובה היא ואינה באה אלא כדי שיאכל הפסח על השבע והיינו מדרבנן משום גזרת שבירת עצם כדמשמע בירושלמי בשר חגיגה ושאר תבשילין אינן נאכלין אלא עד חצות כפסח מדרבנן.

טו

מה בין פסח ראשון לשני פ' מי שהיה טמא משנה מה בין פסח ראשון לשני ראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית דפרטי' ממעט ליה מלא תשחט על חמץ דם זבחי דנשחט פסח שני על חמץ כדאמר' לעיל פ"ח פסח הראשון טעון הלל באכילתו והשני אין טעון הלל כדילפינן מהשיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון הלל לילה שאין מקודש לחג כליל אכילת פ"ש [אין ט' הלל] שאינו י"ט. ומוציאין אותו חוץ לחבורתו דכתיב ביה ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר דמה שבירת עצם מצות שבגופו אף כל מצות שבגופו לאפוקי שאר דברים שאינן מצות שבגופו. ואין מביאין עמו חגיגה ואינו בא בטומאה נמי לא הוו מצות שבגופו שם במשנה ודוחין את השבת דבמועדו כתיב ביה בשני למ"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני ובגמרא שבת אין טומאה לא מתני' דלא כר' יהודה ומ"ט דת"ק דמפני טומאה דחיתיו לשני יחזור ויעשה בטומאה בתמיה אלא מוטב ידחה לגמרי ושניהם טעונין הלל בעשייתן דלילה קא ממעט קרא דכליל התקדש חג ולא יום אבע"א אפשר ישראל שוחטין פסחיהן ואין אומרים הלל דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל. ונאכלין צלי על מצות ומרורים וצלי אתרבי מכלליה דמצות ומרורים כדאמר' לעיל ואין מותירין מהם ואין שוברין מהם עצם כדילפינן לעיל בתרוייהו ולפי שפי' בו מצות חקת הפסח אינו שוה אלא במה שנתפרש בו דהיינו מצות שבגופו כדילפינן לעיל. הדברים שנהגו בפסח מצרים לא נהגו בפסח דורות שם במשנה מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו בעשור וטעון הזאה באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון בלילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה ובגמרא מנ"ל דכתיב דברו אל כל עדת ישראל וגו' בעשור לחדש הזה ויקחו זה מקחו בעשור ואומר זה לשם פסח ואין פסח דורות מקחו בעשור ואגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות פשיטא דהוי בפסח מצרים לחוד דשלשה מזבחות היו שם להזאה משקוף ומזוזות כדאיתא התם אבל פסח דורות דזורקין דמו ע"ג המזבח אין מוציאין ממנה להזות על המשקוף ונאכל בחפזון דכתיב ואכלתם אותו בחפזון ואין אחר נאכל בחפזון וחימוצו כל היום ופסח דורות כל שבעה דכתיב בפסח מצרים ולא יאכל חמץ היום (היום) אתם יוצאים קרי ביה לא יאכל חמץ היום שאתם יוצאי'. ויש בהלכות מצות אלו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.