קרית ספר/פסולי המוקדשין/טו

קרית ספר ‏ פסולי המוקדשין טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל מחשבת שינוי השם בין קדש בין בעלים כשר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מפסח וחטאת דפסיל בשינוי השם כדתנן ריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין וכו' חוץ מן הפסח ומן החטאת. שלא עלו לחובה ילפינן מדכתיב מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת נדבה האי נדבה נדר הוא כדכתיב כאשר נדרת אלא אם כמו שנדרת עשית שעבד עבודותיה לשמה יעלה זה לנדרך ואם לאו יהא לנדבה כאלו התנדבת אחרת ולא לשם הראשונה חוץ מן הפסח ילפינן ליה מדכתיב שמור את חדש האביב ועשית פסח ודרשינן שיהו כל עשיותיו שהם ד' עבודות לשם פסח אשכחן שינוי קדש שינוי בעלים מנ"ל דכתיב ואמרתם זבח פסח שתהא זביחה לשם פסח ואם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים למצוה וכתיב הוא לעכב דמשמע פסח הוא בהוייתו יהא לשמו ושלא לשמו פסול בין בשינוי קדש בין בשינוי בעלים דהוא משמע אתרוייהו דכשהוא עשוי כמצותו משמע ואשכחן זביחה בשינוי בעלים שאר עבודות מנ"ל הואיל וגלי בחד גלי רב אשי אמר הואיל דגלי גלי לא אמרינן אלא מנ"ל דכתיב זאת התורה לעולה וגו' וסמיך ליה ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לרבות קרבנות שלא הוזכרו במקרא של מעלה והיינו פסח הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קדש בין שינוי בעלים למצוה אף כל בין שינוי קדש בין שינוי בעלים למצוה וכשלמים מה שלמים בין זביחה בין שאר עבודות לא חלקת בהן למצוה אף פסח לא תחלוק בו וא"כ לרב אשי ועשית פסח לעכב אתא בכל עשיותיו בשינוי קדש ואמרתם זבח פסח לעכב בזביחה בשינוי בעלים וכיון דגלי עיכובא בזביחה ילפינן שאר עבודות לעיכובא מהיקישא דמצוה כשלמים מה מצוה לא חלקת בה בכל עבודות אף עיכוב כדא' וחוץ מן החטאת ילפינן ליה מדכתיב ושחט אותה לחטאת שתהא לשם חטאת קבלה מנ"ל דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת ולקח לשון קבלה הוא שתהא קבלה לשם חטאת זריקה דכתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא שתהא כפרה לשם חטאת וכפר היינו בזריקה והולכה לא איצטריך קרא דבכלל קבלה הוא כדא' לעיל אשכחן שינוי קדש שינוי בעלים מנ"ל אמר קרא עליו וגו' ומסקנא אלא אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קדש בין שינוי בעלים בעיא לשמן למצוה אף חטאת כן הילכך למצוה משלמים והנך קראי דאייתינן לעיל למצוה להוו לעכב וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן למצוה בכולהו עבודות בין שינוי קדש ובעלים אף חטאת לא תחלוק בה לעכב דכיון דכתיב בה עיכובא בזריקה מדכתיב וכפר עליו ולא על חברו אתיא להו כולהו עבודות בהך היקשא דשלמים ואשכחן חטאת חלב דכתיב בהו ושחט אותה לחטאת חטאת דע"ז דכתיב בשלח לך ולא כתיב בהאי ענינא ודשמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בענינא דשגגה כרת אלא בענינא דעולה ויורד מנ"ל חטאת דע"ז אתיא מחטאת חלב דכרת כמותה והנך כולהו אתין במה הצד מחטאת חלב וחטאת נזיר ומצורע דכתיב בהו נמי קרא דבעיא לשמה ולעיכובא כדאיתא התם דכי פרכת מה לחטאת חלב שכן כרת חטאת נזיר ומצורע יוכיחו מה לאלו שכן יש עמהם דמים אחרים חטאת חלב יוכיח ומיניה וחד מהנך נמי לא אתיא כדאמר' התם פ"ק דזבחים קרבנות צבור. בד"א בשעקר שם הזבח בזדון אבל עקירת טעות אינה עקירה בפסחים פ' אלו דברים אוקמיה רישא דמתני' דפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב חטאת כעוקר דאי בטועה אין עקירה בטעות וטעמא דאי הוה ידע לא הוה עקר. ועולה וחטאת העוף הוו כדין בהמה דעופות נמי מביום צוותו נפקי ואתיין בהיקשא דזאת התורה וגו' דסמיך ליה לשלא לשמן למצוה דאיתקיש לשלמים ולעכב בחטאת העוף דרשינן בת"כ מדכתיב היא. וכן כל המנחות כשרות בשינוי השם אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות כדתנן ריש מנחות וילפינן להו למצוה מהיקישא דזאת התורה למנחה וגו' ולזבח השלמים ומה שלמים בד' עבודות אף מנחות בד' עבודות ושלא עלו לבעלים לשם חובה ילפינן נמי מכאשר נדרת נדבה כדאמר' לעיל חוץ ממנחת חוטא דכתיב בה כי חטאת היא מה חטאת פסול שלא לשמן אף היא פסולה שלא לשמה ובמנחת קנאות נמי כתיב כי מנחת קנאות היא שיהיו כל מעשיה לשמן.

ג

אסור לחשב בקדשים מחשבה שאינה נכונה ואם חשב בעבודה אחד חייב להשלים שאר עבודות במחשבה נכונה כדאמר רבא ריש זבחים ומנחות. עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה אי בעית אימא סברא אי בעית אימא קרא אי בעית אימא סברא משום דשני בה חדא שני בה כל הני אי בעית אימא קרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת נדבה וגו' אלא אם כמו שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא וכיון דרחמנא קרייה נדבה מישרי לשנויי בה הא אסור לחשב בקדשים דכתיב לא יחשב ובלשמו כתיב ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים כדאמר' לעיל ומנחה נמי הויא בכלל נדר ונדבה. חטאת ששחטה לשם חולין כשרה ולא עלתה לבעלים ס"פ ב"ש אמר רב יהודה אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה מ"ט דרב א"ר אלעזר דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללים קדשים כדנפקא לן דבמחשבת שלא לשמו מתחללין מושחט אותה לחטאת ואין חולין מחללין קדשים שחטה לשם חטאת אחר כגון שבאה על אכילת חלב ושחטה על דם פסולה פ"ק דזבחים בשמעתא דמבוג אמר רב חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת ע"ז כשרה לשם חטאת נזיר וכו' בעי רבא וכו' רב אחא בריה דרב מתני כולהו לפיסולא דכתיב ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת שחטה לשם אדם אחר שמחוייב חטאת ואפילו עולה ויורד פסולה שם א"ל אנן בשינוי בעלים מתנינן לה אמר רבא חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דם וכו' פסולה בעי רבא שחטה על מי שמחוייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו מי אמרינן כרת כמותה וה"ל מחוייב כמותו וקרינא ביה וכפר עליו ולא על חברו או דילמא אין קבוע כמותו שהוא בעולה ויורד תיקו וס"ל לרב ז"ל דכיון דרב אחא מתני לעיל כולהו לפיסולא בשינוי חטאת הכי נמי הכא מתנינן כולהו לפיסולא בשינוי בעלים לרב אשי דמתני לה הכי שחטה לשם מת כשרה ולא עלתה לבעלים שאין כפרה למתים הילכך לא קרינא ביה עליו ולא על חברו המחוייב חטאת כמותו שם בשמעתא דמבוג שחטה לשם מי שאינו מחוייב שום קרבן כלל פסולה שם ואמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו מחוייב כלום פסולה שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה ואמר רבא חטאת מכפרת על מחוייב עשה מק"ו דחייבי כריתות שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה פסולה שם פלוגתא דר' יוחנן ור"ל ר"י אמר פסולה דמחשבין מעבודה לעבודה כלומר דמחשבה מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו דילפינן ממחשבת פגול דמהניא ביה מחשבה מעבודה לעבודה כדתנן השוחט את הזבח על מנת לזרוק דמה למחר וכו' דעיקר מחשבתו המביאה לידי פגול זו היא שיחשב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו.

יא

הפסח ששחטו בשינוי השם ואפילו לשם חולין פסול דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא לה' דקרא דלא יחללו את קדשי וגו' דדרשינן מיניה דאין חולין מחללין קדשים לא קאי אלא אחטאת אבל פסח כיון דכתיב זבח פסח דמשמע שיהא זביחתו לשם פסח לעיכובא כל ששינה שמו פסול כדאמ' בד"א ששחטו בזמנו ואפילו בשחרית בי"ד פ"ק דזבחים בן בתירא פוסל כאלו נשחט בין הערבים דכיון דמקצת היום ראוי פסול שלא לשמו כל היום אבל ביום י"ג שלא לשמו כשר דכתיב ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח ויהיה לזבח שלמים שלא לשם בעליו נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול פ' תמיד נשחט בעיא ומסקנא אלא אמר רבא פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו בשינוי בעלים נעשו כמי ששחטו בזמנו שלא לשם בעלים ופסול. פסח ששחטו שלא לשמו בי"ד קודם חצות פסול פ"ק דזבחים א"ר יוחנן פוסל היה בן בתירא פסח ששחטו בי"ד בשחרית בין לשמו בין שלא לשמו וטעמא דלשמו פסיל דלא מטא זמניה עד חצות עברה שנתו ושחטו בזמנו לשם פסח פרק קמא דזבחים ופרק תמיד נשחט תניא הפסח שעברה שנתו ושחטו בזמנו לשמו וכן השוחט אחרים לשם פסח בזמנו רבי אליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר ופסקינן כר' יהושע פסח שעברה שנתו תו לא חזי לפסח וסתמיה שלמים דאיכא תלתא קראי חד לעברה זמנו שהוא זמן שחיטת פסח דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מכאן למותר פסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר ומאי ניהו שלמים וחד לעברה זמנו ושנתו דכתיב אם כשב לרבות פסח שעברה שנתו לכל מצות שלמים וחד ללא עברה לא זמנו ולא שנתו מדכתיב ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כדאמ' לעיל צריכי כולהו קראי כדאיתא התם פרק קמא דזבחים ושוחט אחרים לשם פסח בזמנו יליף ר' יהושע מדינא אם בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו אחרים כשרים לשמו בזמנו שהוא כשר לשמו אינו דין שיוכשרו אחרים לשמו ולא עלו לבעלים לשם חובה כדין כל הכשרים שלא לשמן. תודה ששחטה לשם שלמים עלתה לבעלים שם תניא ובשר זבח תודת שלמיו ביום הקריבו את זבחו וגו' אבא חנין אומר משום רבי אליעזר בא ללמד תודה ששחטה לשם שלמים כשרה שלמים שנשחטו לשם תודה לא עלתה לבעלים ומה הפרש בין זה לזה תודה קרויה שלמים דכתיב זבח תודת שלמיו ואין שלמים קרויים תודה והאי דכשרה היינו שעלתה לבעלים דאי לאו הכי לא בעינן קרא דהא קיי"ל דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.

יד

עולה ששחטה על מי שאינו מחוייב קרבן לא עלתה לבעלים שהרי שחטה בשינוי בעלים ואף על פי שאינו מחוייב כלום בעיניו אין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה שם אמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו מחוייב כלום פסולה שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה וגרסת הרב ז"ל עולה במקום חטאת כגרסת התוספות שם וא"כ הרי שחטה בשינוי בעלים ולא עלתה לבעלים והיינו דקאמר רבא פסולה. עולה הבאה לאחר מיתה שעשאה בשינוי בעלים עלתה לבעלים שאין בעלים לאחר מיתה שם כרבא דפליג ארב פנחס ויורש לאו בעליה הוי הילכך לא הוי שינוי בעלים דשינוי בעלים היינו כשיש לו בעלי' והכא אין בעלים ולהכי עלתה כדאמרינן.

טז

כבשי עצרת ששחטן לשם אילים לא עלו לצבור לשם חובה פרק התכלת תני רבה בר בר חנה קמי דרב אשי כבשי עצרת ששחטן לשם אילים כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה אמר ליה רב עלו ועלו אמר רב חסדא מסתברא מילתיה דרב בכסבור אילים ושחטן לשם כבשים שהרי כבשים הם ולשם כבשים נשחטו אבל כסבור אילים ושחטן לשום אילים לא דעקירה בטעות הויא עקירה ורבא אמר עקירה בטעות לא הויא עקירה ולהכי אפילו שחטן לשום אילים כשרים ועלו כדאמ' דאי ידע לא הוה עקר והאי דלא עלו כשידע שהם כבשים ושחטן לשום אילים.

יז

אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות פרק שתי מדות אמר רבי יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים כמו אם שחטו לשמו שאם אי אתה אומר כן פסלתו מלקרב דלמצורע לא חזי שהרי נשחט שלא לשמו ולעולה לא חזי שהרי לא ניתק לרעייה ואין ראוי לנדבה שאין אשם בא בנדבה ונסכים אתו למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו מתקיף לה רב מנשי' בר גדא אלא מעתה כבש הבא עם העומר ששחטו שלא לשמו תהא מנחתו כפולה שני עשרונים שאם אי אתה אומר כן פסלתו ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון שני גזרין בכהן אחד כדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ותמיד של בין הערבים יהא טעון שני גזרין בשני כהנים כדכתיב ובער וערכו שאם אי אתה אומר כן פסלתם אמר אביי אין הכי נמי וחדא מינייהו נקט רבא אמר לעולם אימא לך דהני לא צריכי הלכתייהו כדמעיקרא לא גזרין ולא מנחה כפולה דאפילו הכי לא מיפסלא למיקרב למזבח משום דעולה נינהו ואי לא חזי לעולת חובה חזי לעולת נדבה אלא הכא אי לא מוקמת ליה במילתיה דנסכים אשם נדבה מי איכא הילכך לא הותר ליקרב למזבח אלא על ידי נסכים תניא כותיה דר' יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זו עולה לגבי המזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להתירו.

יט

כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן פרק התכלת תניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או לפני עצרת או אחריו הדם יזרק שלא לשמן והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק דכיון דאידחי מקרבן צבור בשלא לשמן תו לא דחי שבת ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב אבל היום לא יקטירם ואי קשיא דאמאי אינו טעון לחם וזרוע כדמעיקרא אי שחטיה לשמו וכדאמר' באשם מצורע דטעון נסכים שאין אשם בא בנדבה הכא נמי לא מייתו צבור שלמי נדבה ליתא דלחם לא דמי לנסכים דנסכים חשיבי טפי כגוף הקרבן משום דקרבי למזבח אבל לחם לא חשיב כגוף הקרבן משום דאין בו למזבח וזרוע בשלה נמי אף על גב דגופיה דזבחא הוא אין לחוש בכך דשלמי נזיר גופייהו אפילו לא היה מקיים בהם מצות זרוע בשלה לא היה פסולין בכך הואיל ונעשו העבודות כמצותן. וכן שלמי נזיר שלא לשמן נאכלין ליום ולילה ואינם טעונין לחם שם תני לוי שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן דהיינו שלא לשמן כפיר' אחד של רש"י ז"ל כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה ונאכלין ליום ולילה כחומר של שלמי נזיר דדינו כדין תודה דאמר מר תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר ליום ולילה ואין טעונין לא לחם ולא זרוע כדאמר' לעיל וכן אשם נזיר ואשם מצורע שם תני לוי אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.